אוצר אקדמי

פרק 1

הסוגיות העיקריות בתחבורה ופיתוח עירוני

דייויד בניסטר ונתנאל לישפילד

1. 1. מבוא

לתחבורה יש השפעה כבירה על ההתפתחות המרחבית והכלכלית של ערים ואזורים. האטרקטיביות של אזורים מסוימים תלויה במידה מה בנגישות היחסית שלהם, שהיא תלויה באיכות ובכמות של תשתיות התחבורה. באופן כללי, נדמה שהקשר הזה מבוסס ומוכח, אך כפי שספר זה טוען, השיטות שזמינות לנו עבור ניתוח הקשר בין תחבורה לפיתוח עירוני אינן יעילות, במיוחד בהקשר של טבען המשתנה של ערים והגלובליזציה של הכלכלה העולמית. עברו כבר 40 שנה מאז שמיטשל ורפקין פרסמו את המחקר שלהם, [1]"תחבורה עירונית – פונקציה של שימושי קרקע" (מיטשל ורפקין, 1954) שם נותחו לעומק לראשונה הקשרים בין שימושי קרקע ותחבורה. כאן נטען שאם ניתן למדוד פעולות מסוימות הקשורות לשימושי קרקע, אז ניתן לבצע הערכה כמותית של רמות התנועה הקשורות לשימושי הקרקע האלו. לרמות התנועה באזורים עירוניים יש קשר ישיר עם שימושי קרקע.
למרות זאת, ויכוח מתמשך של 40 שנה הוא אינו סיבה מוצדקת לספר. לעתה יש אוסף של סוגיות בעלות חשיבות מושגית, תיאורטית, אנליטית וניסיונית שצריך להתייחס אליהן שכן קיים בתחום ויכוח אינטנסיבי ומעורר מחלוקת. זה ויכוח בינלאומי בהיקפו, ומטרתו העיקרית של ספר זה היא לצרף יחד את כלל מקורות הידע האפשריים מארצות הברית ואירופה כך שהאג'נדה עבור סוף המילניום תוכל להתממש. פרק פתיחה זה מציג חלק מהסוגיות עיקריות בתחבורה ופיתוח עירוני, ומהווה את ההקשר עליו יש לבסס את התרומות בהמשך הספר. מטרתו השנייה היא להציג לקורא את מבנה הספר ולתת לו טעימה מהטענות והראיות המוצגות שם.

1. 2. הקשר בין תחבורה ופיתוח

ערים משתנות בהתאם למעבר של אנשים ועסקים מהמרכז, המעבר המוגבר לפרברים והרצון לצפיפות מופחתת  של מגורים ומקומות עבודה. התעסוקה בפרברים צמחה גם כן, וההדפס הפשוט של המסע המקומי לעבודה או תנועה למיקום התעסוקתי המרכזי המבוססת על תחבורה ציבורית הוחלף על ידי תנועה מורכבת וארוכה באמצעות רכב. הנהירה מחוץ לערים מבוססת בחלקה על המחסור בדיור במחירים סבירים במרכז העיר, אבל גם בעקבות רמות הכנסה גבוהות יותר, בעלות גדולה יותר של רכבים פרטיים והרצון ביותר מרחב. ההשקעה בכבישים חדשים שישרתו את דפוסי הדרישה האלו יגרמו אף למעבר גדול יותר לפרברים ולנטישה של מרכז העיר.
בעבר, השקעות נוספות בתחבורה בוצעו לראשונה בטענה של כיצד יש לשנע

מערכת שומת מקרקעין המבוססת על GIS ורשת נוירונים BP

כללי

בשל חוסר הדיוק וחוסר היעילות של שיטות שומת המקרקעין המסורתיות, פותחה מערכת שומה המבוססת על GIS ורשת נוירונים BP. מבנה המערכת כולל מודל שומה, עסקאות סחר, נתוני GIS ומודלים לניתוח שאילתות. בעזרת יישום אלגוריתם L-M בתוכנת MATLAB, רשת הנוירונים BP שופרה ועסקאות הסחר "אומנו", ולאחר מכן הרשת שאומנה נבחנה. באותו זמן, רשת ה-BP וה-GIS שולבו יחד כדי ליצור את מודל הערכת המחיר ההדוני. C# ו-ArcGIS9.3 יושמו בכדי להשלים את המערכת באמצעות VS2008. נתוני בסיס גיאוגרפיים של העיר ומידע הנוגע למקרקעין יושמו כנתונים בסיסיים בתרגול. התוצאות מראות כי פונקציות השאילתא, עריכה והוספה של נתונים מרחביים, ונתונים קשורים פעלו באופן מוצלח, ובנוסף, היעילות והדיוק של המקרקעין שופרו, כך ששיטת המקרקעין החדשה אפשרית בזכות המערכת.

1. הקדמה

שומת מקרקעין היא תהליך מורכב ביותר. דיוק השומה מושפע מגורמים כמו המידע הקיים לגבי המקרקעין, הטכנולוגיה בה משתמשים ומרווח הטעות הנגרם בשל גורמים שונים במהלך השומה (1-3). גורמים אלו מובילים לכך שמערכת השומה הנוכחית הינה בלתי מושלמת. בשל מצב זה, יש צורך לתכנן שיטת שומה חדשה. ראשית, GIS, עם טכנולוגיית איסוף הנתונים הגדולה שלו, העיבוד הגראפי ויכולות הניתוח המרחבי, מספק פלטפורמה מקיפה ומדויקת של טכנולוגיית מידע עבור תעשיית שומת המקרקעין (4-6), ולאחר מכן, רשת הנוירונים כוללת את יכולת העיבוד הדינמית עבור בעיות לא-ליניאריות (7-9). אין צורך להזין מראש את חלוקת המידע, המשתנים או המודל המתמטי המדויק. תהליך הניבוי פועל בדומה לעקרון "הקופסא השחורה", הקלט והפלט של הנתונים משמשים לאימון ולמידה של המערכת, ובכך אנו נמנעים מגורמים סובייקטיביים המשפיעים על שיקול הדעת ועומס העבודה של השומה מצטמצם. לפיכך, מודלי השומה נוצרו על ידי שימוש ברשת נוירונים BP ותיאוריית תמחור הדונית, תוך שילוב ,GIS וכך נוצרה מערכת שומה מבוססת GIS ורשת נויורנים BP.

2. עיצוב המערכת

המערכת תשלב מודל שומה מבוסס רשת נוירונים BP וטכנולוגיית GIS, ובנייתה תפעל כך: ראשית, איסוף כמות גדולה של מידע לגבי עסקאות מקרקעין, שטח גיאו-פיזי ומידע קשור, המאוחסנים ומתופעלים על ידי GIS. שנית, שימוש בפונקצית ניתוח המפה של ArcMap כדי לכמת ערכים מאפיינים של הבתים הסמוכים. לאחר מכן, בניית רשת נוירונים BP על גבי תוכנת MATLAB בעזרת הערך-העצמי המחושב ובניית מודל הערכת המחיר ההדוני דרך רשת ה-BP המאומנת.

נקודת האיזון של שביעות רצון מהחיים: יציבות ושינוי

באמצעות נתונים של מחקר פאנל גדול ומייצג לאומית שארך 17 שנה בגרמניה, החוקרים בדקו האם קיימת נקודת איזון לשביעות רצון מהחיים  – יציבות במשך הזמן, אפילו אם היא מופרעת לתקופות קצרות על ידי אירועים שונים במהלך החיים. החוקרים מצאו כי 24% מהמגיבים השתנו באופן מובהק בשביעות רצונם מחמש השנים הראשונות לחמש השנים האחרונות, וכי היציבות ירדה בעוד שהתקופה בין המדידות התארכה. שביעות הרצון הממוצעת בחמש השנים הראשונות הייתה בעלת קורלציה של .51 עם שביעות הרצון הממוצעת של חמש השנים האחרונות. גובה, משקל, מאסת הגוף, לחץ הדם ותכונות אישיות היו כולם יותר יציבים מאשר שביעות הרצון, בעוד שהיציבות של ההכנסה הייתה זהה בקירוב. כמעט 9% מהדגימה השתנתה בממוצע של 3 נקודות או יותר על סולם 10 נקודות מחמש השנים הראשונות לחמש השנים האחרונות של המחקר.

מטרת מחקר זה היא לבדוק את מידת השינוי של שביעות הרצון מהחיים סביב נקודת איזון (set point) אינדיבידואלית, קו-בסיס אישי הנותר קבוע לאורך זמן. קונספט נקודת האיזון נלקח מהרעיון של נקודת איזון המשקל, ומצביע על קו-בסיס יציב של שביעות רצון, עם כוחות הומיאוסטזיס המחזירים אותו לרמה המקורית לאחר שהוא משתנה על ידי נסיבות החיים או אירועים שונים. בעזרת דגימת הסתברות גדולה, ניתחנו האם דיווחים שנתיים לגבי שביעות רצון מצייתים לדפוס של נקודת איזון על פני תקופה של 17 שנה.

הקונספט של נקודת האיזון הוא חיוני עבור התחום של רווחה סובייקטיבית, בשל סיבות יישומיות ותיאורטיות. במונחים תיאורטיים, רעיון נקודת האיזון משמש לתחזיות חזקות לגבי היחס בין מזג ואירועים המשפיע על הרווחה הסובייקטיבית. במונחים של חשיבות פרקטית, התערבויות לשינוי החברה או בכדי לסייע לאינדיבידואלים צריכות לקבל יחס שונה אם אין תקווה כי הן יוכלו לסייע לרווחה הסובייקטיבית של אנשים. לפיכך, השאלה האם נקודת איזון אישית אכן קיימת היא חשובה ביותר לתחום הפסיכולוגיה.

בשנים האחרונות, מחקרים רבים התמקדו בהבנה של הרווחה הסובייקטיבית, הדי ו-וורינג הציעו כי לרווחה הסובייקטיבית יש קו-בסיס עבור כל אדם וכי הוא חוזר לנקודת האיזון לאחר אירועים חריגים המזיזים אותו מהרמה היציבה הנקבעת על ידי אירועי חיים חוזרים הנובעים מהנטיות המוקדמות של אישיות האדם. בדומה, לייקן וטלגן הציעו כי יציבות סובייקטיבית ארוכת טווח נקבעת בעיקר על ידי הנטיות הגנטיות של האדם, אך הם הוסיפו כי

נתיב הרכבת הקלה והשימוש בקרקע בקטאר:  אסטרטגיית תכנון משולבת לתחנת "אל קאסר"

מדינת קטאר ניצבת בפני פיתוח תשתית תחבורה גדול, שיסתיים עד 2022 בשביל המונדיאל, ונחזה שיסתיים עד 2030 ע"י אסטרטגיית הפיתוח המקיפה הלאומית, שנקראת גם "החזון הלאומי של קטאר". מערכת המטרו שנמצאת תחת פיתוח צפויה להכיל ארבעה קווים מרכזיים. בנוסף, בדוחא בירת קטאר יש פרויקטים גדולים ויוקרתיים ונתיבים מסביב לתחנות המטרו הגדולות. פרויקטים אלו ממחישים את הניסיון המכוון של קטאר לבסס את דוחא כבועה הכלכלית והתרבותית של המזרח התיכון. כרגע, תנועה נחשבת כדאגה גדולה: שירותי "חנה וסע" ותחנות רכבת יכולות להפחית את כמות הרכבים על הכביש ולהעניק חוויה נטולת לחץ לנוסעים כאשר הם מתניידים הלוך חזור מהמטרו החדש של דוחא. לכן, אחד מהאתגרים הגדולים למתכננים האורבניים הוא להבטיח שכל השירותים והתחנות של המטרו משולבים בסביבה האורבנית שלהם ומעניקים שירותי תחבורה מולטי מודרניים. האסטרטגיה האורבנית הזו מכוונת להפחתת התנועה באמצעות עיצוב של כפרי נתיבים קומפקטיים.

בשני העשורים האחרונים קטאר חזתה בגדילה אורבנית מהירה, ששינתה את עיר הבירה שלה דוחא, והפכה אותה מעיירת נמל קטנה לעיר גדולה. זה התרחש כתוצאה מייצוא גז ונפט, שכרגע מהווים כיותר מ-50% מהתוצר המקומי הגולמי של קטאר. במהלך זמן זה קטאר הייתה עסוקה בהתנעת מגה פרויקטים כדי למשוך השקעות עולמיות ותיירים. זה הוביל לממשלת המדינה ליזום השקעות לבניית נתיבים ושירותי תחבורה כולל כבישים מהירים, נתיבי רכבת, נמלים, שדות תעופה, אצטדיונים ומלונות.
מדינת קטאר כרגע ניצבת בפני בניית מערכת מטרו חדשה, אשר תכלול קרוב ל- 100 תחנות מטרו חדשות לאורך ארבעה נתיבים מרכזיים: הקו האדום, קו הזהב, הקו ירוק והקו הכחול.
אחת מהתחנות התת קרקעיות הגדולות היא אל קאסר. היא ממוקמת לאורך קו המטרו האדום בצד המזרחי של קטאר.

כרגע, ישנם מחקרים מצומצמים אשר חוקרים את יעילות ההטמעה של נתיבי התחבורה בקטאר, ובמיוחד בהתמקדות על הצמיחה האורבנית של דוחא ועל העלייה המתמדת ברכבים.

חוקרים אומרים שעקרונות של עיצוב אורבני שמובילים לפיתוחים אורבניים ברי קיימא וצמיחה חכמה, יכולים להיות מוגדרים דרך החקר של אסטרטגיות שהצליחו להטמיע את הסביבה הבנויה של ערים קיימות. כמה תנועות אורבניות חברתיות מעודדות את הגיבוש של קהילות וערים ברות קיימא וגמישות, דרך עקרונות ספציפיים של עיצוב אורבני. הראשון הוא להעצים את המקום ולהפוך אותו לראוי לחיות בו ע"י הנגשת שירותים

חיזוק בלתי מותנה ללא הכחדה בתוספת חיזוק מבדיל של התנהגות חלופית במהלך הטיפול בהתנהגות בעייתית

ג'ניפר נ. פריץ, לינסלי מ. ג'קסון, ניקול א. סטיפלר, ברברה ס. ווימברלי ואמי ר. ריצ'רדסון.

אוניברסיטת יוסטון קליר לייק

ההשפעות של חיזוק בלתי מותנה (NCR) ללא הכחדה במהלך הטיפול בהתנהגות בעייתית שנשמרה על ידי חיזוק חיובי חברתי הוערכה עבור חמישה אנשים המאובחנים בהפרעה על ספקטרום האוטיזם. לוח הזמנים הרציף של חיזוק בלתי מותנה ((NCR הומעט/דולל בהדרגה ללוח זמנים קבוע של 5 דקות. אם ההתנהגות הבעייתית גדלה במהלך דילול לוח הזמנים של החיזוק הבלתי מותנה ((NCR, לוח הזמנים הרציף של החיזוק הבלתי מותנה NCR)) הוחזר ודילול לוח הזמנים של ה-  NCR )החיזוק הבלתי מותנה( חזר על עצמו תוך חיזוק מבדיל (דיפרנציאלי) של ההתנהגות החלופית (DRA). התוצאות הראו מיד ירידה בהתנהגות הבעייתית של כל המשתתפים במהלך חיזוק בלתי מותנה (NCR) מתמשך והתנהגות בעייתית נשמרה ברמות נמוכות במהלך דילול לוח הזמנים של חיזוק בלתי מותנה (של (NCR אצל שלושה משתתפים. התנהגות בעייתית גדלה ובוצעה ברמות גבוהות יותר במהלך דילול לוח הזמנים של ה- NCR לשני משתתפים אחרים; למרות זאת, הוספת חיזוק דיפרנציאלי (מבדיל) של התנהגות חלופית (DRA) להתערבות גרמה לירידה בהתנהגות הבעייתית והגדילה את שיעור ההתנהגויות החלופיות הרצויות (MANDS).

מילות מפתח: לוחות זמנים במקביל, חיזוק דיפרנציאלי, חיזוק בלתי מתפשר,

התנהגות בעייתית

התנהגות בעייתית בצורה של תוקפנות, התנהגות של פגיעה עצמית (SIB) וניתוק/שיבוש, שכיחה בקרב אינדיבידואלים עם יכולות אינטלקטואליות ויכולה למנוע רכישת מיומנויות, להפריע בהתפתחות מערכות יחסים חברתיות  ולהשפיע על מערכות יחסים משפחתיות (Matson, Wilk-ins, & Macken, 2009). עקב סיבות אלה ואחרות, הערכה וטיפול בבעיה ההתנהגותית חשובה כדי ליצור תוצאות משופרות עבור אנשים אלה. בעקבות התפתחות שיטתיות הניתוח התפקודי לזיהוי החיזוקים התומכים בהתנהגות בעייתית (Iwata, Dorsey, Slifer, Bauman, &Richman, 1982/1994), חוקרים הצליחו לפתח בצורה מדויקת יותר התערבויות המפחיתות ביעילות את ההתנהגות. התערבויות אלה בדרך כלל מורכבות משילובים שונים של הכחדה, חיזוק בלתי- מותנה (NCR) וחיזוק מבדיל (דיפרנציאלי) (Iwata & Worsdell, 2005).

חיזוק בלתי מותנה (NCR) שימש לטיפול בבעיות התנהגות הניזונה מחיזוקים אוטומטיים וחברתיים ( (Carr et al., 2000. כאשר התנהגות בעייתית נשמרת ע"י חיזוקים חברתיים, החיזוק בלתי מותנה (NCR) כרוך במסירת החיזוק התפקודי (כלומר, החיזוק המשמר את ההתנהגות הבעייתית) על בסיס לוח זמנים, ללא תלות בתגובה (Vollmer,Iwata, Zarcone, Smith, & Mazaleski,

תפקידים ארגוניים ומעבר ליזמות:

הן תפקידו של היחיד בתוך הארגון והן תכונות הארגון יכולות לקדם או לעכב סיכוי לייזמות. ההשפעה על תפקידו של היחיד קשורה גם לכריזמה של מייסד הארגון ותכונות הארגון .

 יצירתם של ארגונים חדשים הוא הכוח הגורם להתפתחות החברה והתעשיה. ארגונים חדשים מזרזים  הצלחה כלכלית, הצגת טכנולוגיות חדשות והגדרה מחדש של מוצרים ושירותים.

ארגונים חדשים יוצרים עבודות חדשות ומאפשרים ניידות חברתית ופריחה כלכלית.

כשמשווים בין מחזורי הצלחה כלכלית של ארגונים שונים, מסתכלים על מה שיצר אותו ארגון חדש. וגם על השינויים המבניים שנוצרו .

כשחוקרים את היווצרות הארגונים החדשים  יש הבוחנים את הפעולות הייחודיות, היצירתיות של היחיד, של יזמים בתוך הארגון  ויש הבוחנים את רמת המקרו- בדיקת מייזמים שונים בהקשר כלכלי-חברתי.

המחקר הנוכחי מכיל מודל שמראה איך התכונות של ארגונים שונים יובילו להשיגים חדשים בארגון וגם  הקשר שלהם לתפקוד היחידים העובדים בארגונים השונים. גם ייזמות קשורה לתכונות  הארגון.

ניתן לראות שיזמות משלבת עזיבה של היחיד מארגון אחד לאחר, מאחר שהיחיד יכול לזהות את מאפייני הארגון ולראות האם הארגון ייקדם יזמות.

התיאוריה של המאמר היא שאותם גורמים בארגון שמניעים אינדבידואל אחד  ליזמות , יניעו  אחר באופן שונה. הכל תלוי בסוג התפקיד שהיחיד ממלא באירגון.

לסיכום המאפיינים של הארגון ותפקיד היחידים בארגון הם אילו שיוצרים ייזמות.

מעוניינים לקרוא את המשך המאמר? הרשמו או התחברו כדי לקרוא את כל המאמר.

חילופי מידע בריאותי מבצעיים מראים צמיחה משמעותית, אך מימון ארוך טווח נותר בעייתי

כללי

קובעי מדיניות מקדמים באופן פעיל חילופי מידע בריאותי באופן אלקטרוני על מנת לשפר את האיכות והיעילות של הטיפול הבריאותי. ערכנו סקר לאומי של ארגונים העוסקים בחילופי מידע בריאותי, על מנת לאמוד את ההתקדמות ברמה הלאומית. מצאנו כי 30% מבתי החולים ו-10% ממרפאות החוץ משתתפים כיום באחד מ-119 הפרויקטים המבצעיים המתמקדים בחילופי מידע בריאותי ברחבי ארצות הברית, גידול משמעותי ביחס לסקרים קודמים. יחד עם זאת, מצאנו כי 74% מפרויקטים אלו נאבקים ליצור מודל כלכלי בר-קיימא. ממצאינו מלמדים כי למרות ההתקדמות הרבה, קיים סיכון משמעותי כי רבים מהמאמצים הנוכחיים לקדם חילופי מידע בריאותי יכשלו כאשר המימון הציבורי התומך בהם ייפסק.

אחת המטרות העיקריות של חוק טכנולוגיית המידע הבריאותי עבור בריאות כלכלית וקלינית (Health Information Technology for Economic and Clinical Health, HITECH) משנת 2009 היא לאמץ פיתוח של חילוף מידע בריאותי אלקטרוני רחב בסיס, שבו המידע הקליני יעקוב אחר המטופלים על פני מסגרות שונות. חילוף מידע בריאותי נמצא בעדיפות עליונה בחוק HITECH מפני שקיים קונצנזוס רחב בקרב קובעי המדיניות כי הוא יכול להביא ליתרונות משמעותיים באיכות ויעילות, אך הוא דורש התערבות מדינית נכבדה על מנת להפיצו.

בחלק מהשווקים בארצות הברית התקיימו פרויקטים של חילופי מידע בריאותי שקדמו ל-HITECH, רבים מהם זכו לתמיכה של הסוכנות לחקר ואיכות הטיפול הרפואי. מחוץ לשווקים אלו, לעומת זאת, מספקי הטיפול חלקו לרוב מידע קליני ביניהם באופן ידני כמו מכתבים ופקסים, שעלותם גבוהה,  הם אינם זמינים לעתים קרובות בעת הטיפול, ואינם ניתנים לניתוח ממוחשב. התמיכה בחילופי מידע בריאותי אלקטרוני נרחב יכולה להוביל לטיפול רפואי מוצלח יותר ובעלות נמוכה יותר.

התמיכה בהשגת חילופי מידע בריאותי רחב בסיס מקבלת עידוד נוסף באמצעות הקונצנזוס האומר שחילוף מידע כגון זה הינו מרכיב קריטי בכל גישה המבקשת לשפר את מערכת הבריאות האמריקאית. ללא חילופי מידע בריאותי, מערכת הבריאות האמריקאית תמשיך להיות מורכבת מאיים בודדים של נתונים המשוכפלים ללא צורך ומעכבים את היכולת לתאם טיפולים על פני מסגרות שונות.

באמצעות HITECH, קובעי המדיניות הפדראלית קידמו חילופי מידע בריאותי באמצעות שני מנגנונים עיקריים. ראשית, הם כללו אותו בקריטריון השימוש המשמעותי – הסטנדרט הפדראלי עבור שימוש בתיקים רפואיים אלקטרוניים (EHR) שרופאים ובתי חולים נדרשים לעמוד בו על מנת

דיאטה עתירת שומן מזרזת stemness וטומוריגניות של פרוגניטורים אינטסטינליים

קיים מידע מועט ביותר לגבי האופן שבו דיאטות הגורמות להשמנת יתר (אוביסיטי) מווסתות את התפקוד של תאי גזע רקמתיים ותאים פרוגניטוריים. מאמר זה מראה כיצד השמנת יתר הנגרמת מדיאטה עתירת שומן (HFD) מגדילה את המספר והתפקוד של תאי גזע אינטסטינליים Lgr5+ במעיים של יונקים. מבחינה מכאנית, HFD גורמת לחתימה איתנה של רצפטור דלתא המופעל על ידי פרוליפרטור פרוקסיזום (PPAR-δ) בתאי גזע אינטסטינליים ובתאים פרוגניטוריים (תאי גזע לא-אינטסטינליים), ואקטיבציה פרמקולוגית של PPAR-δ מובילה לרקפיטולציה של ההשפעות של HFD על תאים אלו. בדומה ל- HFD, טיפול ex vivo של תרביות אורגנואידים אינטסטינליים עם רכיבי חומצת השומן של HFD מזרז את פוטנציאל ההתחדשות העצמית של גופים אורגנואידים אלו באופן תלוי- PPARδ. באופן ראוי לציון, איתות PPAR-δ המופעל על ידי HFD ואגוניסטים מעניק יכולת אתחול אורגנואידים לפרוגניטורים, ואיתות PPAR-δ כפוי מאפשר לפרוגניטורים אלו ליצור גידולים in vivo לאחר אובדן מדכא הגידול Apc. ממצאים אלו מדגישים כיצד אקטיבציה של PPAR-δ באפנון-דיאטה משנה לא רק את התפקוד של תאי גזע אינטסטינליים ותאים פרוגניטוריים, אלא גם את היכולת שלהם לאתחל גידולים.

ידוע כי מעיים של יונקים מגיבים לאותות תזונתיים. תאי גזע אינטסטינליים (ISCs) Lgr5+ מעצבים מחדש את הרכב המעיים בתגובה לאותות בהשראת דיאטה, על ידי התאמת הייצור של תאי-בת ותאים פרוגניטוריים (תאים מגבירי-מעבר, שאינם ISCs), כאשר תאים פרוגניטוריים מתמיינים לסוגי התא השונים של המעיים. ה- Lgr5+ ISCs הגדולים נמצאים בבסיס הקריפטים של המעיים, בסמוך לתאי פאנט (paneth), המהווים רכיב עיקרי של נישת ה- ISC ומווסתים את ביולוגיית תאי הגזע בתגובה לדיאטה מוגבלת-קלוריות.

למרות שמחקרים אפידמיולוגיים ומחקרי מכרסמים חשובים מצביעים על קשר בין השמנת יתר להיארעות של סרטן המעי הגס, קיים מידע מועט בלבד לגבי האופן שבו האדפטציה של תאי גזע ותאים פרוגניטוריים לדיאטות מעודדות השמנת יתר משנה את הפוטנציאל של תאים אלו לאתחל גידולים. במעיים של עכברים, Lgr5+ ISCs מתפקדים בתור תאי המקור של לזיות אדנומטיות טרום-סרטניות הנגרמות בשל אובדן של הגן מדכא הגידול Apc; עם זאת, לא ברור האם מצב זה מתרחש בהקשר של טומרוגנזיס אינטסטנלי הקשור בהשמנת יתר. מאמר זה בודק כיצד השמנת יתר ארוכת טווח בהשראת HDF משפיעה על תפקוד תאי גזע אינטסטינליים ותאים פרוגניטוריים והמקור התאי של דיספלזיה אינטסטינלית.

HFD מגבירה את ספירת

ריץ-קרלטון

סקירה כללית

היסטוריה של ניהול למצוינות בביצועים בתעשיית המלונות

בעבר, במלונות קטנים ופונדקים, המנהל הכווין את פעילויות הארגון באופן אישי, כולל "ניהול לאיכות". כאשר המלונות התרחבו וגדלו, כמות הפעילות עלתה על יכולתו של הבעלים לנהל באמצעות הכוונה אישית בלבד – נוצר צורך בהאצלת סמכויות.

המתלמדים אומנו ברזי המקצוע והוכשרו, באמצעות בחינות, כמומחים בתחום. מנהל הפונדק – בעל הבית – האציל לאחר מכן את מרבית ניהול האיכות לאותם מומחים, בכפוף לפיקוח ובדיקות מצד הבעלים. רבים מהסטנדרטים שלנו קיימים כבר קרוב למאה שנים, החל מתקופתם של סיזר ריץ והשף האגדי אוגוסט אסקופייה.

בתחילת המאה ה-20, גודלם של המלונות ואופן ארגונם עלו בחדות. מלונות גדולים אלו דרשו מחלקות פונקציונאליות. בעל הפונדק – כיום, המנהל הכללי – האציל לכל ראש מחלקה את האחריות לאיכות ולביצוע התפקיד כהלכה.

עם התפתחות הטכנולוגיה, מוצרי המלון ותהליכיו הפכו למורכבים ביותר. על מנת להתמודד עם מורכבויות חדשות אלו, תעשיית המלונאות אימצה את העיקרון לפיו יש להפריד בין התכנון לעשייה. תכנון המחלקות השונות הואצל לראשי המחלקות והאגפים השונים (לדוגמא, מנהלי המזון והמשקאות, מנהלי אגף חדרים, אחראי רכש וכדומה). הוצאת התוכניות לפועל נותרה בידי מנהלי הקו הראשון וסגל העובדים. ההפרדה בין התכנון לעשייה הובילה לארבע תוצאות עיקריות:

1) התהוות של קונספט מפעל, לפיו אנשים ביצעו מטלה אחת בלבד, במקום בעל מקצוע בודד המבצע את כלל הפעולות הדרושות. לפי גישה זו, אם מטלה #11 גורמת לבעיה עבור מטלה #24, פירוש הדבר הוא כי הבעיה לא מתגלה עד שהיא מגיעה ללקוח, וייתכן שאף ממשיכה לאחר מכן.

2) עלייה דרמטית ביצרנות.

3) הפרדה בין מחלקות ואגפים.

4) התרחקות ההנהלה הבכירה מהניהול לאיכות.

הניתוק המתמשך של ההנהלה הבכירה מניהול האיכות גרם להשפעות שליליות על האיכות. בדרך כלל, הביצועים לא ענו על צרכי הלקוחות או שעלות המענה על הצרכים הפכה יקרה מדי. בנוסף, המלונות החלו לצבור עלויות כרוניות עצומות כתוצאה מהירידה באיכות. מרבית המלונות נותרו רווחיים למרות חוסרים אלו מכיוון שהמתחרים סבלו גם הם מאותן בעיות.

ריץ-קרלטון חוזרים למקורות: השתתפות ההנהלה הבכירה

ואז הגיעה שנת 1983, ואיתה הורסט שולץ. הקצב הוחש עם בניה ממושכת של מלונות ריץ-קרלטון הנמצאים בשלבי פיתוח. אל מול אתגר זה, הורסט שולץ וצוותו קיבלו החלטה לקחת לידיהם את הניהול לאיכות, מכיוון שהבינו כי את הניהול לאיכות אין

מעקב אובייקטים על פני מצלמות באמצעות למידה הדרגתית של כיול צבעים ודפוסי פעילות בין-מצלמות

1. מבוא

המאמר עוסק במעקב אוטומטי אחר אובייקטים בין מצלמות. מצב זה מכונה לעתים קרובות "מסירה" של אובייקט או אדם ממצלמה אחת לאחרת. לשם כך עלינו ללמוד על היחסים בין המצלמות, ללא צבע, או קדם-כיול מרחבי. מערכת מעקב אידיאלית היא כזו המסוגלת לפעול מיד לאחר האתחול, לשפר ביצועים יחד עם זרם הנתונים, ובעלת יכולת הסתגלות לשינויים סביבתיים.

לשם כך, המערכת צריכה ללמוד את יחסי המרחב ויחסי הצבע בין מצלמות לא-חופפות. כך המערכת יכולה לקבוע האם אובייקט מסוים כבר נמצא  במעקב על ידי מצלמה אחרת, או שמדובר באובייקט חדש. בניגוד לגישות קודמות, גישה זו אינה דורשת כיול מוקדם או תקופות אימון. למידה הדרגתית של וריאציות הצבע והתנועות של האובייקט מאפשרת למעקב להפוך מדויק יותר עם הזמן, ללא צורך בקלט מפוקח.

2. רקע

אלגוריתמי מעקב מוקדמים דרשו כיול של המצלמה ושדות ראייה חופפים (FOV) על מנת לחשב את המסירה של האובייקטים במעקב בין המצלמות. צ'אנג, בנוסף, דרש מודל תלת-ממדי של הסביבה תוך שימוש בגיאומטריה אפיפולרית, בכדי לאפשר רישום אובייקטים על פני המצלמות החופפות. הצורך ב- FOV הוא בלתי פרקטי עקב מספר המצלמות הדרושות והאילוצים הפיזיים של מיקומן.

קטנאקר וזביה הציגו פתרון בייסיאני למעקב על פני מצלמות ללא צורך ב- FOV. אך מערכת זו דרשה כיול מצד המשתמש, שנדרש לספק מראש סט של הסתברויות טרנזיציה ומשך הזמן הצפוי שלהן. כלומר, הסביבה ותנועת האנשים בתוכה נדרשים להיות ידועים מראש. זו דרישה בלתי סבירה עבור מעקבי אבטחה.

שיטות הסתברותיות או סטטיסטיות זכו למרבית תשומת הלב בפתרון של מעקב בין-מצלמות. שיטות אלו מיישמות את העיקרון לפיו באמצעות ראיות מצטברות של דפוסי תנועה ניתן לזהות פעילויות נפוצות במשך הזמן. הואנג וראסל הציגו גישה הסתברותית למעקב אחר מכוניות, תוך בניית מודלים של מופעי צבע וזמני טרנזיציה בתור התפלגויות גאוסיאניות. גישה זו היא מאוד ספציפית-ליישום, ומשתמשת רק בשתי מצלמות מכוילות העוקבות אחר כלי רכב הנעים בכיוון אחד, במסלול אחד. ג'אבד הציג מערכת כללית יותר, המיישמת חלונות פרזן כדי ללמוד את טופולוגיית המצלמות והסתברויות המסלולים. זוהי שיטת למידה מפוקחת שבה הסתברויות טרנזיציה נלמדות במהלך האימון באמצעות מספר נתיבים מתויגים ידנית. דיק וברוקס יישמו מטריצת טרנזיציה סטוכסטית כדי לתאר דפוסי תנועה, בין-מצלמות ותוך-מצלמות. שתי

מי תהום מלוחים מאקוויפרים חופים כמקור להתפלת מים

תקציר :

אוסמוזה הפוכה של מי ים הוא תהליך התפלת מים נפוץ המשמש לצמצום הפער בדרישה והספק של מים ראויים לשתייה במדינות מדבריות.

כרגע, אחד המכשולים העיקריים בתהליך התפלת מי ים בשיטת האוסמוזה הפוכה הוא צמדה, המפריע לפעולת הקרום וגורם לאיבוד לחץ, ועל ידי כן מוריד את יעילות המערכת.

מקור מים תחליפי הוא מי תהום מלוחים בעלי רמת מליחות קרובה למי ים, נשאבים מבארות באקוויפרים חופיים החודרים מתחת לשכבת המים מתוקים-מלוחים.

במחקר הזה, חקרנו את האפשרות של שימוש במי תהום מלוחים להתפלת מים לעומת מי ים ע"י חקר במעבדה ועבודת שטח.

אפיינו את הכימיה, מיקרוביולוגיה והתכונות הפיזיות של מי תהום מלוחים והשוונו אותם למי ים.

בנוסף, בוצעו ניסויים של אוסמוזה הפוכה במערכת זרם חוצה ,  בה מדדו את קצב חדירת המים  , אחוז הסרת המלח , והנטייה לצמדה של סוגי המים השונים.

התוצאות שלנו הראו שמי תהום מלוחים עדיפים על פני מי ים כמקור להתפלה מבחינת ההרכב הכימי שלהם, כמות המיקרו-אורגניזמים, צפיפות סחפת, פוטנציאל לצמדה, והראו תוצאות טובות יותר בהתפלה עם אחוז נמוך יותר של הדרדרות בזרימה.

מי תהום מלוחים יכולים להיות מקור מים טוב יותר להתפלה ע"י אוסמוזה הפוכה בגלל פוטנציאל נמוך יותר לצמדה, ועלות נמוכה יותר של טיפול מקדים.

דוגמא 1. דגם מערכת אוסמוזה הפוכה בזרם חוצה: מים ממיכל של 500 ליטר(1)מוזרמים ע"י משאבה משנית(2)דרך מסנן(3).עוצמת המשאבה העיקרית(4) נשלטת ע"י לוח הבקרה(5).המים מוזרמים דרך תא מסנן זרם חוצה(6). הזרם של המים המרוכזים נשלט ע"י שסתום(8).השסתום והמשאבה העיקרית שולטים בלחץ בתא, שמפוקח ע"י מודד לחץ(7). מודד הזרם (9)עוזר לשמור על זרם אחיד בכל הניסויים. המים המרוכזים זורמים בחזרה למיכל המים דרך יחידת המרת חום(10).תוצר המים זורם בחזרה למיכל המים(*dash line).

מבוא:

המחסור העולמי במים מתוקים רק עתיד להחמיר בעשורים הקרובים;  מדינות מדבריות ומדבריות למחצה נתונות תחת לחץ מתמיד לספק מי שתייה עקב עלייה קבועה של האוכלוסיה וירידה במקורות מים זמינים בעקבות זיהום של מי תהום.

התפלת מים, ובפרט

בטיחות המטופל, סיכון ואיכות

הסוגיה

הדיון לגבי שילוב פעילויות הסיכון והאיכות הארגוניות אינו חדש. בשנת 1990, מנהל סיכונים בבית חולים ואיש מקצוע בתחום שיפור האיכות כתבו כיצד בתי חולים באזורים כפריים "עושים יותר עם פחות" ותיארו כיצד ניהול סיכונים והבטחת איכות, כפי ששתי פונקציות אלו נקראו אז, יישמו גישה של שיתוף פעולה בכדי לחלוק מידע הנועד לשפר את הטיפול בחולים. "כל אחד מהם זקוק למידע שנאסף על ידי האחר על מנת לבצע את תחומי האחריות שלהם ולהשפיע באופן משמעותי על הישימות של בית החולים", כתבו.

דעותיהם של מנהל הסיכונים ומומחה האיכות מ- 1990 אינן שונות בהרבה מאלו הנשמעות היום לגבי שיתוף הפעולה בין סיכון ואיכות. "ניהול סיכונים… ממשיך לעבוד בקרבה… עם תוכניות ניהול איכות בכדי לשפר את האיכות תוך הפחתת סיכון החבות", כתב לאחרונה מנהל סיכונים.

בסביבת שירותי הבריאות התובענית של ימינו, ארגונים אינם יכולים להרשות לעצמם לחזור למה שתיאר מאמר מ-2007 מטעם ארגון ASHRAM (American Society for Healthcare Risk Management) בתור "מנטאליות הסילו" (silo, ממגורה) שהיוותה בעבר את הגישה הדומיננטית בתחום ניהול הסיכונים ופרקטיקות איכות. "קיימת חלופת מידע נדירה מדי בין מנהלי סיכונים ומנהלי איכות, ושיתוף הפעולה ביניהם הוא לעתים קרובות מדי מינימאלי או בלתי-קיים", מציין המאמר של ASHRAM, "Different Roles, Same Goal: Risk and Quality Management Partnering for Patient Safety".

בעבר, תרשים ארגוני אופייני עשוי היה לציין כי ניהול הסיכונים פועל תחת מנהל התפעול הראשי או המחלקה המשפטית, בעוד שפעילויות האיכות ובטיחות המטופלים היו תחת סמכותו של המנהל הרפואי הראשי. המבנה ההיררכי של הארגון לא אפשר תיאום בין פונקציות הסיכון והאיכות, או שיתוף של מידע ונתונים.

התרחיש ההיפותטי הבא ממחיש כיצד מבני דיווח נפרדים ופעילויות נפרדות עבור סיכון ואיכות עלולים להגביל את הצלחתם. מחלקת ניהול הסיכונים יכולה לבחון סוגיה מסוימת – עלייה בתביעות בחדר המיון (ED, emergency department), לדוגמא – מבלי לדעת כי מחלקת האיכות החלה לבדוק כיצד לשפר את תהליך השחרור. ניתוח של תביעות ED עשוי ללמד את מנהל הסיכונים כי תקשורת לקויה לגבי הליכי השחרור בזמן שחרור המטופל מחדר המיון תורמת לעלייה זו בתביעות. באופן נפרד, ההערכה של מנהל האיכות עשויה להראות כי הוראות השחרור המודפסות הן מיושנות ובלתי עקביות. ייתכן אף מצב שבו חלק מהרופאים רושמים הוראות בעצמם, וכך מגבירים את

 600877 JIV XXX10.1177 / 08862605156008hum77 כתב העת של אלימות בין-איישית גהרינג ווסקהhttps://crossmark.crossref.ohhujurg/dialog/?dopdf&date_stamp=2015-08-27

-מאמר מחקר2015

יוצאים לאור:  

השלכות של אלימות בין בני זוג אינטימיים

על היחסים של הקורבנות מאותו המין או מהמין השני.

כתב העת לאלימות בינאישית 2017, כרך א '. 32 (23) 3669–3692 ©

המחבר / ים 2015 הדפסות והרשאות:

sagepub.com/journalsPermissions.nav DOI: 10.1177 / 0886260515600877 journals.sagepub.com/home/jiv

https://sagepub.com/journalsPermissions.nav0886260515600877

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/26319709

תקציר

       אלימות בין שותפים אינטימיים (IPV) היא בעיה בריאותית ציבורית גדולה בארצות הברית. בעוד שהבנתנו את צורת האלימות הזו גדלה משמעותית במהלך העשורים האחרונים, רוב המחקרים שעסקו בקורבנות ה- IPV התרכזו כמעט אך ורק בקורבנות הטרוסקסואליים. למרבה הצער, מעט מאוד תשומת לב הוקדשה לאופן שבו סוג זה של אלימות משפיע על אוכלוסיות ספציפיות, כמו קורבנות הומואים ולסביות.

      יתכן כי קורבנות הומואים ולסביות עשויים לחוות תוצאות פחות  מסתגלות כתוצאה ממרכיבים ייחודיים של ה- IPV מאותו המין, מעמד המיעוט המיני שלהם בחברה האמריקאית, והיעדר שירותים מתאימים המותאמים לקורבנות אלימות זו. על ידי שימוש בנתונים מהגל השני במחקר האורך הארצי של בריאות מבוגרים, (שייקרא בהמשך בריאות מבוגרים) מחקר זה תורם למחקר על קורבנות הומואים ולסביות של ה- IPV על ידי חקר חוויות של קורבנות מתבגרים חד מיניים והמין ההפוך עם דיכאון, בעיות הקשורות לאלכוהול , שימוש במריחואנה, עבריינות אלימה ועבריינות רכוש.

       התוצאות מעידות כי קורבנות המין השני חוו תסמינים דיכאוניים יותר, בעיות אלכוהול ושימוש במריחואנה, בהשוואה לאנשים שאינם קורבנות, ועסקו ברמות גבוהות יותר של עבריינות אלימה ורכושנית מאשר אלה שאינם קורבנות. IPV במסגרת קשרים חד מיניים הוביל לתסמינים דיכאוניים יותר ולמעורבות רבה יותר בעבריינות אלימה, כאשר ההשפעה של ה- IPV על עבריינות אלימה הייתה גדולה יותר עבור קורבנות ה- IPV מאותו המין בהשוואה ל- IPV של המין השני. ההשלכות של מחקר זה עשויות לתרום ידע להתערבויות בקרב נפגעי ה- IPV מאותו המין ולהוביל לשירותים מקיפים יותר של מתן מענה לצרכים של קורבנות הומואים ולסביות באלימות זו.

   מילות מפתח

זיהוי חיסוני של מוטציות סומטיות מוביל לנסיגה קבועה של סרטן שד גרורתי

אימונותרפיה באמצעות חסימת נקודות בקרה או שינוי מותאם של לימפוציטים אנטי-גידוליים נצפה כיעיל בטיפול בסוגי סרטן המאופיינים בתדירות גבוהה של מוטציות סומטיות – כמו מלנומה, סרטן ריאות כתוצאה מעישון וסרטן שלפוחית השתן – אך עם השפעה מועטה על סוגי סרטן אחרים בעלי תדירות נמוכה יותר של מוטציות סומטיות, כדוגמת סוגי הסרטן של מערכת העיכול, השדיים והשחלות 1-7. שינוי מותאם של לימפוציטים אוטולוגיים המתמחים באיתור של חלבונים המקודדים על ידי גנים שעברו מוטציה סומטית הוביל לנסיגות קליניות משמעותיות אצל חולים עם סרטן גרורתי של תעלות המרה, מעי הגס וצוואר הרחם 8-11. אנו מציגים מטופלת שהציגה תוצאה חיובית של סרטן שד גרורתי בקולטן הורמון (HR) כמורצפטורי, שטופלה בלימפוציטים חודרי גידול (Tumor Infiltrating Lymphocytes – TILs) שהופעלו כנגד ארבעה חלבונים – SLC3A2, KIAA0368, CADPS2 ו- CTSB. שינוי מותאם של ה-TILs הספציפיים לחלבונים המוטנטיים יחד עם אינטרלויקינים (IL)-2 וחסימה של נקודות בקרה, הובילו לרגרסיה מלאה וקבועה של סרטן השד הגרורתי, שנכון לאותה נקודת זמן נמשך מעל ל-22 חודשים, מה שמייצג גישה אימונותרפית חדשה לטיפול במטופלים כאלו.

אישה בגיל 49 הסובלת מסרטן שד גרורתי, כולל קולטן אסטרוגן (ER)-חיובי וקולטן טירוזין קינאז 2 מסוג ERB-B2 (ERBB2, ידוע גם כ-HER2)-שלילי שהתגלה כעמיד לטיפולי כימותרפיה רבים נרשמה לניסוי קליני, NCT01174121, שעוצב על מנת לקבוע את היכולת של לימפוציטים אוטולוגיים חודרי-גידול (TILs) להוביל לנסיגה של הגידול אצל מטופלים עם סוגי סרטן אפיתל גרורתיים. ריצוף של כלל האקסום (WES) וריצוף רנ"א (RNA-Seq) של גידול סאבקוטאני מהשד הימני הראו נוכחות של 62 מוטציות סומטיות לא מזוהות (נספח טבלה 1). כמות המוטציות הזו נמצאת בטווח הבין-רבעוני (IQR 30-95.5, חציוני 47) של קבוצה סטטיסטית של 140 מטופלים עם סרטן שד גרורתי HR+HER2-, בעוד שסרטן שד A לומינלי ראשוני, המאופיין בדרך כלל ב- HR+HER2-, מציגים בדרך כלל פחות מוטציות (IQR 26-39.5, חציוני 32)12-14. דגימות אוכלוסיות לימפוציטים TIL שהופקו מתרביות של חתיכות קטנות של הגידול של המטופלת שהושרו בריכוז גבוה של IL-2 (נספח טבלה 2) נסרקו בתחילה כנגד כל המוטציות באמצעות שימוש ב- PPs 1-6 (Pulsed peptide pools) או טרנספקציה של mRNAs (צמדי מיני-גנים (TMGs) 1-6) שבוטאו בתאים מציגי אנטיגן אוטולוגיים (ACPs). דגימות F8 ו-F12 של TIL הראו פעילות כנגד PP1 אבל

אופטימיות לימודית, תקווה והתלהבות לעבוד, כמנבאים ליעילות עצמית ותפישת ההצלחה בהוראה

Ferudun Sezgin, Onur Erdogan

רעיונות הפסיכולוגיה החיובית, כמו יעילות-עצמית, מדידת ביצועים, מתח נפשי, שחיקה וחרדה, עומדים במרכז המחקר בשנים האחרונות. קורץ (Kurz) אומר, שהפסיכולוגיה העצמית מתמקדת בריכוז יעיל של מסוגלות ויכולות, ולא בבעיות. המושג פסיכולוגיה חיובית הוא מושג סל לרווחה, סיפוק עצמי, אושר, סיפוק רגשי, אופטימיות, אמונה והתלהבות לעבוד – כולם מושגים סובייקטיבים.

אחד המנבאים החשובים להצלחה בהוראה, הוא רמת היעילות העצמית. יש יחס ישר בין יעילות עצמית להצלחה, ויש חוקרים שמצאו, שיכולת המורה ליצור סביבת הוראה מתאימה, תלויה ביכולת ההוראה והיעילות העצמית שלו/ה.

גם אמונה חיובית משפיעה על ההצלחה המקצועית של המורה. מחקר זה מתמקד באופטימיות לימודית, תקוה והתלהבות להוראה, וכיצד הם מתקשרים ליעילות עצמית ותפישת ההצלחה של המורה. הממצאים מראים ,שקיים מתאם בין אופטימיות לימודית ומחויבות ארגונית, להצלחת התלמיד. גם תקוה נמצאה קשורה לסיפוק עצמי ורמת החרדה. בספרות מתואר יחס בין יעילות ואופטימיות לימודית, בין יעילות לתקוה ובין אופטימיות לתקוה.

מחקרים מצביעים על יחס חיובי בין אופטימיות לימודית והצלחת התלמיד ובית הספר. כמו כן, ככל שרמת התקוה של המורה גבוהה, כך גדולה יותר הצלחת בית הספר. בגלל שיעילות עצמית מושפעת מהצלחות וכשלונות עבר של כל אדם,  הצלחה נתפשת כתוצאה של אופטימיות לימודית, תקוה והתלהבות לעבוד בהוראה, וכן יעילות עצמית ניתנת לניבוי באמצעות תפישת מושג ההצלחה.

יעילות עצמית

בנדורה (Bandura) טבע והגדיר את המושג 'יעילות עצמית', כאמונה של אדם ביכולתו לשלוט בהתנהגות המיועדת להשיג מטרות רצויות. תיאוריית הלמידה החברתית מדגישה את התפקיד המכריע של היעילות העצמית בהתנהגות האדם. האמונה של אדם ביכולתו להשיג מטרה מבוססת על כך.

זה מכבר, המחקר מצביע על יחס חיובי בין תפישת היכולת העצמית של מורים ללמד, להתנהגות התומכת שלהם בהישגי התלמידים. הערכת המסוגלות העצמית מאפשרת למורה לחולל שינוי חיובי אצל התלמיד. היעילות העצמית מעודדת יצירת סביבת למידה יעילה ותהליך לימודים יעיל. יחד עם זאת, יעילות עצמית לא יכולה לסייע לתלמיד חסר ידע וכישורים, להגיע להישגים בכל רמה של יעילות עצמית. כשאין ציפיות או יכולת, אין השגת מטרות.

תפישת ההצלחה של המורה

הצלחה הוא מושג התלוי באופן בו הוא נתפש. מורים מצליחים מצביעים על מסוגלות, כישורי לימוד, כישורי ניהול הכיתה, כישורים טכנולוגיים ותקשורתיים, ויכולת הנחיה, ככאלה המאפיינים הצלחה. דאגות באשר לעתיד מקצוע ההוראה

זהות חברתית ומעבר ליזמות: תפקיד ההזדהות הקבוצתית עם עמיתים לעבודה (2011)

Theory of planned behavior – TPB – תיאוריית ההתנהגות המתוכננת

תקציר:

מהו תפקיד הזהות החברתית במעבר מעבודה כשכיר ליוזמות ועצמאות? זה היה צפוי שזהות החברה תשפיע על תהליכים קוגנטיביים שעל פי התאוריה של ההתנהגות המתוכננת (TPB), נמצאים ביסוד ההיווצרות של יוזמות וכוונות אנושיות. בתוך התמקדות בכוונות, מדענים אקדמאיים בחנו את הזהות החברתית כמנחה במודל הTPB, על ידי בחינת הזדהותם האישית עם העמיתים בעבודתם. ההנחות נבדקו במדגם על 488 מדענים גרמנים. מהנתונים עולה כי כוונות יזמיות נבחנו על ידי יחס, נורמות ועמדות חברתיות. מודלים רב קבוצתיים של משוואות מבניות הראו כי הזדהות קבוצתית מיתנה את הקישור לכוונת ה- TPB.

מדענים שהרגישו פחות הזדהות, לא ביססו את כוונות היזמות שלהם על נורמות חברתיות וגישות, אלא על האמונות העצמיות והשליטה האישית שלהם. בקרב מדענים בעלי הזדהות גבוהה לעומת זאת, כוונות יזמיות היו בעיקר פונקציה של נורמות חברתיות. תוצאות אלה לסיכום, ממחישות את החשיבות הממושכת של הזדהות על קבוצת הלמידה החברתית בתוך קבוצות עמיתים במקום העבודה.

מבוא:

רוב היזמים, עוסקים בפעילות היזומה לאחר תקופת עבודה בארגון מבוסס (Nanda & Sørensen, 2010). לפיכך, הבנה טובה יותר של הגורמים הקובעים את המעבר מארגון מבוסס ליזמות היא חיונית לבניית תיאוריה על האדם ותורמת לדיונים מדעיים ופוליטיים מתמשכים סביב השאלה כיצד לטפח חברות יזמיות יותר  (The World Bank, 2010).

מחקר זה בוחן את תפקיד הזהות החברתית במעבר משכירות ליזמות ועצמאות. אף שהזהות החברתית (המתייחסת להיבט הגורס כי הדימוי העצמי של אדם נגזר מחברות בקבוצות חברתיות), נחשבת בד"כ לגורם המעצב המכריע לבחירה מקצועית בחייו של אדם (Gottfredson, 1981), עדיין אנו יודעים מעט מידי על השפעות הזהות החברתית בתחום הספציפי של קריירה יזמית (Falck, Heblich, & Luedemann, in press). כיצד, למשל, תשפיע ההזדהות האישית של אדם הנמצא בקבוצה עם עמיתיו לעבודה, על הכוונות שלו לעסוק ביזמות?

על מנת לענות על שאלה זו, אנו מתמקדים בשלב המוקדם בתהליך המעבר ליזמות, דהיינו על שלב פיתוח רעיון עסקי חדשני (Shane & Venkataraman, 2000). לשלב זה ישנן השפעות ארוכות טווח על הביצועים היזמיים בעתיד  (Boeker, 1989; Stinchcombe, 1965), והוא נושא מחקרי חשוב בתחום היזמות (Reynolds, 1997).

במחקר זה, אנו משערים כי זהות חברתית (במקרה שלנו, זהות והזדהות חברתית של קבוצת מדענים עם

התנגדויות בפסיכותרפיה קבוצתית

פרופ'  ה. ג'ראד פרנקל

פרופ'  דורותי פלאפן

 המחברים מתייחסים להתנגדות באופן כללי כאל תופעה בריאה המעידה על אגו פחות או יותר תקין. סקירה קצרה של הספרות הפסיכואנליטית והספרות העוסקת בפסיכותרפיה קבוצתית מציגה את ההתנגדות כמנגנון שתפקידו להגן על היבטים של העולם הפנימי והחיצוני הנתפסים כמסוכנים. נגדיר התנגדויות של המטופל הנובעות מערכים תרבותיים, מפחד מפני זרים, פחד מנסיגה, ומטינה כלפי המטפל. נציג בקצרה מקרים של קבוצות טיפוליות ודינמיקה קבוצתית, ולבסוף נבחן התנגדויות של מטפלים ועל סימנים לאיתור התנגדויות אלו.

למטפלים רבים יש קונוטציה שלילית למילה התנגדות. כאשר מופיעה התנגדות במהלך טיפול, הם חשים תיסכול מכך שהמטופל מסרב לקבל את הערותיהם הטיפוליות. למרות העמדה הקלאסית הגורסת, שיש להתעמת עם כל התנגדות ולפרשה, אין פתרון זה יעיל לכל סוגי ההתנגדויות. חסרה ההכרה בכך שההתנגדות עשויה להיות צורת התמודדות מושרשת בעלת ערך הסתגלותי, המעניקה למטופל רציפות של העצמי. בפרט בתרפיה קבוצתית, בה נחשף הפרט ללחצים חזקים יותר מאשר בתרפיה פרטנית, אין זה אפשרי, וגם לא רצוי תמיד לפרש התנגדויות אלו. לעיתים קרובות, התנגדויות אופי מסייעת בחיזוק הזהות של הפרט, וההתעמתות מולה באמצעות פרשנות, תחזק את ההתבצרות בעמדת ההתנגדות.

  בעוד הספרות המקצועית רוויה בהצעות להתערבות במקרים של העברות והתגוננויות, הרי שמאמרים בודדים בלבד מתמקדים בהתנגדות. מרבית הספרות העוסקת בתרפיה קבוצתית, נשענים על כתביו של קוהוט ועוסקים בהיבטים של העצמי ושל זולת עצמי בתרפיה קבוצתית. ישנה התייחסות לכך שהמטפל ישמור על עמדה אמפטית כלפי משתתפי הקבוצה, ומשמעותה היא שהמטפלים אינם מטפלים במטופלים נוירוטים במסגרת הקבוצה, אלא בהפרעות של העצמי. מטפלים קבוצתיים אלו כותבים כי האזנה אמפטית מיעלת את הטיפול יותר מאשר התעמתות ופרשנות. נראה לנו, כי התנגדויות מסוימות, כגון התנגדות אופי, קשורות באופן הדוק לתפיסת העצמי. יש בהן ערכים, תפיסות והזדהויות שנועדו לשמר את הרציפות של העצמי. גם אם איננו מקבלים את תורתו של קוהוט בשלמותה, יתכן מאוד כי אם מטפלים יגיבו באמפטיה רבה יותר להתנגדות, הטיפול יתייעל. מאמר זה נכתב על בסיס הנחת יסוד זו.  

רקע היסטורי

פסיכואנליזה

ב1923 קבע פרויד כי נוצרה התנגדות, כאשר נעצר רצף האסוציאציות החופשיות אצל מטופל. בחוקרו תופעה זו, הגיע למסקנה כי המטופל לא היה מעונין לדבר אודות רגשות ומחשבות עוינים או מיניים. בעקבות כך הגדיר (1926) חמישה סוגי התנגדויות: התנגדות של האני, של

• הערכה ויועצי הערכה

אנחנו נטען כאן שכשמישהו עושה הערכה (כלומר מנסה לקבוע את השווי, היתרונות, משמעות של משהו), הוא מתפקד כמעריך, כשמישהו מבצע שירות שקשור להערכה הוא משמש כיועץ הערכה. ניתן לעשות באופן עקרוני את אחד או את שני הדברים, אפילו באותו החוזה (כל עוד החוזה מאפשר את שניהם). הטיעון שלי הוא על הכדאיות והסיכון כשמנסים או אפילו שוקלים לעשות במועד אחר ייעוץ אם החוזה מבקש הערכה בלבד.

המושג יועץ הערכה נלקח ממייקל קווין פייטון, שאמר שהוא יותר ויותר תומך בלתאר את עצמו באופן הזה, בניגוד למונח מעריך (תקשורת אישית). לתפקד באופן עיקבי בתפקיד הקודם, כפי שהוא עושה עכשיו, הוא נמנע מלעשות תביעות הערכה ישירות- לפחות לגבי התוכנית בה הוא עובד. על מנת להיות יועץ הערכה, נראה ברור שצריך להיות מסוגל לבצע הערכה, אפילו אם בדר"כ לא עושים זאת (הטענה ההפוכה אינה נכונה). לפיכך, זה בהחלט הגיוני להתייחס לפייטון כמעריך, במובן הכללי, כמישהו שלא רק מסוגל לבצע הערכה, אלה עוסק באופן מקצועי בפעילויות הקשורות להערכה. אבל זה לא נכון להתייחס לתפקיד שלו או אליו, כמעריך של פרוייקט כשלמעשה הוא מתפקד כיועץ הערכה.

כיצד מעריכים אחרים מתאימים לתיאור הזה? הסיטואציה דומה לאלו כמו מרב אלקין שרואה הערכה כתהליך של איסוף ומיזוג מידע כדי לתמוך בהחלטות, אך לא כייעוץ הערכה. בתפקיד זה,לא מתפקדים כיועצים, אם זה התפקיד היחיד שמאמצים, זה נהיה לא ברור שנרכשו אי פעם הכלים לבצע הערכה אמיתית, ולכן זה נהיה לא ברור שניתן לכנות אותם מעריכים. הם פשוט מאוד יועצי הערכה. באופן כללי, תפקיד זה הוא אחד התפקידים שניתנים לביצוע ע"י הרבה חוקרים חברתיים, אין בו משהו מיוחד מבחינת הערכה.

רוסי ופריימנס, הערכה, )1993) למעשה מגדירים הערכה כענף שמיושם במדעי החברה, זה לא קרוב יותר לאמת מאשר הטענה שהערכה היא ענף של לוגיקה או אתיקה, כל אלה מרכיבים כלים חשובים בארגז כלים של המעריך, אך לא מעבר. זה לא מפתיע שתנאים כאלה כמו אתיקה והערכה לא מופיעים באינדקס של רוסי ופריימנס, זה מספר באופן שווה שהערכת צרכים, אישי, ממוזג, ודירוג גם כן לא נמצאים ברשימה.

בוב סטייק, בשלב "התיאור העשיר" שלו,  גם כן לא לגמרי כנה, כפי שניתן לומר זאת, מספק כתמי דיו במה שהלקוח וצופים אחרים אמורים לראות תאור אמיתי. אבל

Intensive exposure to narrative in story books as a possibly effective treatment of social perspective-taking in schoolchildren with autism

חשיפה אינטנסיבית לנרטיב בספרי ילדים כטיפול יעיל אפשרי בלקיחת פרספקטיבה חברתית אצל תלמידים עם אוטיזם בבית ספר

אחד המאפיינים העיקריים של אוטיזם הוא לקות בתקשורת ובחִברוּת. למרות שליקוי כזה לכשעצמו תועד היטב, המחקר בנושא התערבויות יעילות לילדים עם הפרעה התפתחותית זו עדיין מוגבל. כאן אנו מציגים ראיות ראשוניות לאפשרות שיפור היכולת בלקיחת פרספקטיבה חברתית אצל ילדים עם אוטיזם, על ידי ניסוי אינטנסיבי שנערך, בו הם נחשפו לנרטיב בסיפורי ילדים שהקריאו להם הוריהם במשך 5 עד 6 ימים רצופים. כאשר הוערכה היכולת שלהם על בסיס משימה של לקיחת תפקידים קונבנציונאלית, הציון הממוצע נטה לעלות לאחר החשיפה בהשוואה לזה שלפני החשיפה, ואילו שינוי כזה לא נרשם בילדים שלא חוו חשיפה כזו. תופעות אלו אושרו כאשר נבדקו הילדים מחדש 4 חודשים לאחר מכן. אף כי המחקר הנוכחי הינו מקדמי, המחקר מייצג צעד לקראת פיתוח עוד התערבויות יעילות של לקיחת פרספקטיבה לילדים עם אוטיזם.

מבוא

מאפיינים מסוימים של אוטיזם ילדוּת כוללים לקות עמוקה בתקשורת ובשפה, שמורגשת, לעיתים למרות יכולת דיבור מספקת בקרב ילדים בעלי יכולת אינטלקטואלית גדולה יותר בעלי לקות זו (Sigman and Capps, 1997; Howlin et al., 1999; American Psychiatric Association 2013)). מחקרים חלוציים גילו את העובדה, שלאותם ילדים יש קשיים אופייניים בכינויי גוף אישיים ובמונחים יחסית לזמן ולשטח, כלומר, באמצעות מונחים דידקטיים (ראה סקירה של Baron-Cohen et al., 2000; Markram and Markram, 2010). על הדובר להיות רגיש לצרכי המידע של השומע כדי להיות יעיל לתקשור תוך שימוש במונחים דאיקטים כאלה, אך גם מבוגרים בעלי יכולת אינטלקטואלית עם אוטיזם מתקשים להשיג זאת, בעיקר בשל פגיעה ביכולת לקיחת פרספקטיבה הכרוכה בשימוש במינוח דאיקטי (Masataka, 2003).

לקיחת פרספקטיבה היא תחום של תפקוד אנושי הטומן בחובו רפרטואר מורכב של התנהגות לשונית והתייחסותית. פסיכולוגים קוגניטיביים והתפתחותיים מסכימים בדרך כלל כי היכולת לקחת את נקודת המבט של אדם אחר תורמת רבות להצלחת הפרט במצבים חברתיים, וכרוכה במערך מיומנויות קריטי ומורכב (Barnes-Holmes et al., 2004). לקיחת פרספקטיבה כוללת הסקת רצון ואמונות של אדם אחר, על מנת לפרש את התנהגותו ולחזות מה יעשו בהמשך (Sigman and Capps, 1997; Howlin et al., 1999). פעילויות אנושיות נפוצות, שלדעתם כוללות

מתח ושחרור: תיאור מקרי מבחן של גמישות (Resilience)- מורים בעקבות התערבות המבוססת על מיינדפולנס

דבורה ל. סצוסלר (Deborah L. Schussler), אנה דוויס (Anna Deweese), דמירה רשיד (Damira Rasheed), אנת'וני דמאורו (Anthony Demauro), ג'ושוע בראון (Joshua Brown), מרק גרינברג (Mark Greenberg), פטריסיה ג'נינגס (Patricia A. Jennings)

המחקר הכולל האיכותני הזה שאוסף מקרי מבחן בוחן את חווייתם של מורים בבתי ספר יסודיים עם מתח והמנגנונים של שינוי הקשורים להתפתחות של גמישות ויכולת התאוששות (Resilience) בעקבות התערבות המבוססת על מיינדפולנס, יצירת מודעות ויכולת גמישות והתאוששות בחינוך (CARE, Cultivating Awareness and Resilience in Education). התוצאות מציעות שמידת הלחץ שמורים ומורות חוות חשובה פחות מהאופן שבו הן רואות ותופסות את הלחץ שלהן. מורות אשר מפתחות יכולת גמישות תרגלו מודעות של מיינדפולנס ולא הגיבו באוטומטיות בסיטואציות יחד עם סיבולת בריאה של מתח ויכולת לעצב את המצב. גורמים תומכים אחרים כללו תמיכה קהילתית, תשומת לב ודאגה עצמית, ושילוב מתמשך של תרגולים שמתמקדים בתשומת לב לרגשות. בשילוב, היכולות כללו אפשרו למורות להגיב יותר בחמלה לתלמידיהן. ההשלכות על ההתפתחות המקצועית של המורות שמטופחת על ידי יכולת הגמישות והתאוששות יידונו.

        תשומת הלב למתח ולחץ שנחווים על ידי המורים גברה בשנים האחרונות, תוך הבנה עמוקה שסביבות העבודה שבהן המורות מתפקדות טעונים בציפיות מאתגרות באופן גובר ולעיתים בלתי הגיוניות, בעיקר בבתי ספר עירוניים. האתגרים עשויים לכלול, אך לא רק מוגבלים לכיתות גדולות, מספר גובר של תלמידים שחווים מחסור וחוסר ביטחון בהקשר של מזון, אלימות בקהילות, שינויים משמעותיים בתכנית הלימודים כמו ה Common Core שאינם מלווים במשאבים מספקים או התפתחות מקצועית, וההתרבות של מדדים ערכיים וסוגים נוספים של מערכות הערכת-מורים שמגדירים לימוד יעיל כמה שניתן לבחון על ידי ציונים של תלמידים. מתועד היטב כי מתח כרוני של מורים גורם לכך שיכולתם ללמד היטב פוחתת או "נשרפת" (נשחקת), מלווה בתשישות אישית, ציניות, ותחושת היכולת להשפעה ויעילות הולכת ומידרדרת.

        גורמים סביבתיים שונים כמו גם מאפיינים אישיים מציבים מורים ומורות בסיכון למתח כרוני שמוביל לשחיקה. גורמי סיכון סביבתיים כוללים חוסר בתמיכה מערכתית ומנהלית, בעיות בניהול כיתה, תרבות בית ספרית שמאופיינת בחוסר אמון, ומערכות יחסים בלתי תומכות עם מורות ומורים אחרים בסביבת העבודה. מאפיינים אישיים שעשויים לחשוף מורים ומורות לשחיקה כוללים חוסר יעילות אישית, ערכים או אמונות שנוגדות את התפיסות הבית ספריות, וחוסר ביטחון