אוצר אקדמי

ניתוח של איסוף ועיבוד מבוזר של

מוצרים בסוף החיים שלהם

Ibrahim Karakayali, Hu¨lya Emir-Farinas, Elif Akcali[1]

Journal of Operations Management September 2006

January 2007

תקציר

במחקר זה אנו מנתחים את הפעולות המבוזרות של איסוף ועיבוד של מוצרים בסוף החיים שלהם בענפי מוצרים בני קיימא. אנו מתכוונים למוצר בר-קיימה בסוף החיים שממנו ניתן לפרק ולייצר מחדש חלק מסוים, ושאר המוצר ניתן לעיבוד נוסף לצורך שחזור חלק ו / או חומר. הן כמות זמינה של מוצרי סוף החיים, והן הביקוש לחלקים ממוחזרים הם רגישים למחיר. אנו מפתחים מודלים כדי לקבוע את מחיר הרכישה האופטימלי של מוצרי סוף החיים, ואת מחיר המכירה של החלקים המיוצרים מחדש באופן ממורכז, כמו החלקים המיוצרים ונאספים באופן מבוזר. אנו דנים כיצד ניתן לתאם את הערוצים המבוזרים כדי להשיג את קצב איסוף המוצרים בסוף החיים שלהם שניתן להשיג בערוץ הממורכז. בנוכחות תקנות סביבתיות אשר דורשות יצרן ציוד מקורי (original equipment manufacturer OEM) של מוצרים בני קיימא כדי לאסוף ולעבד מוצרים בסוף החיים שלהם, אנו מזהים מתי ומדוע OEM יעדיף צינור של ייצור מחדש או מונע על ידי אספן, כלומר, מיקור חוץ של עיבוד או פרספקטיבה מעשית, ואנו מראים כי OEM צריך להעדיף ערוץ מונע על ידי אספן כדי להגדיל את קצב האיסוף, כאשר מוצרים של סוף החיים הם הומוגניים. עם זאת, אנו מראים גם כי OEM מעדיף ערוץ של ייצור מחדש בתנאים מסוימים. כמו כן, אנו בודקים כיצד OEM יכול להגדיל את כמות המוצרים המשומשים שנאספו, כאשר שיעור האיסוף בערוץ המועדף קטן משיעור האיסוף המותר על פי הרגולציה הסביבתית. כאשר המוצרים בסוף החיים הם הטרוגניים, אנו רואים כי קצב האיסוף עבור כל קבוצות האיכות יכול להיות חיובי בערוץ של ייצור מחדש, כאשר שיעור האיסוף עבור כמה מקבוצות איכות עשוי להיות אפסי. זה מצביע על כך ש- OEM חייב להקדיש יותר תשומת לב להחלטה על מיקור חוץ במקרה זה, אם הרגולציה הסביבתית למעשה מפרטת את שיעורי היעד של האיסוף בקבוצות איכות ספציפיות.

1. מבוא

בשל רמות זיהום סביבתי מוגברות ויכולות עיבוד פסולת מוצקה מופחתות, יש לאמץ תקנות סביבתיות וחוקי מחזור ברמת מדינה ובעולם (Toffel, 2003). אחד התעשיות המושפעות על ידי התפתחות זו היא תעשיית הרכב. ביפן, טאיוואן, האיחוד האירופי התקבלו תקנות חקיקה להסדרת איסוף

רציונאליות מוגבלת וגודל קבוצה במודל תחרות של 'טולוק'

 עדות מחקרית

תקציר

אנו חוקרים במעבדה כיצד מודלים של מוגבלות בקבלת החלטות רציונלית במשחקים יכולים להסביר את ההוצאה המוגזמת של דמי שכירות ע"י מודל טולוק של תחרות משחקים. באמצעות סדרה חדשה של ניסויים שבו גודל הקבוצה משתנה על פני הפעלות, אנו מוצאים כי מודלים המבוססים על  בחירה לוגית מארגנים את הנתונים היטב. בסידור זה, שיווי משקל לתגובה קוונטית לוגית (QRE) הוא גבול של מודל היררכיה קוגניטיבית (CH) עם התגובה הלוגית הטובה ביותר עבור הפרמטרים המתאימים. בעוד שתגובה קוונטית לוגית- QRE לוכדת את הנתונים היטב, מודל היררכיה קוגניטבית -CH תומך בשחרור הנחת שיווי המשקל. שניהם, QRE ו CH מודלים בעלי פרמטרים אשר לוכדים את גבולות הרציונליות. הסבירות המקסימלית בתשואה של שני פרמטרים בשני המודלים מעיד על רציונליות מוגבלת יותר ככל שהקבוצה גדולה יותר. התאמות תקופתיות של ההוצאות נוטות יותר להיות בכיוון של שיפור הרווחים בקבוצות קטנות יותר.

1. מבוא

טולוק (1980) הציג מודל פשוט של תחרות, שבו המתחרים משקיעים באופן בלתי הפיך משאבים יקרים בתקווה לקבל פרס בשווי קבוע. הזוכה בפרס נקבע באופן סטוכסטי (אקראי), ככל שהוא משקיע יותר משאבים כך גדל הסיכוי שלו לנצח. וריאציות של המודל הבסיסי ניתן להחיל על טווח סביבה החל מלוביסטים להשפעה פוליטית, על מחקר ופיתוח, ועד לגיוס כספים. ליישום נרחב זה יש תמיכה בספרות על לימוד משחקים אלו במעבדה. רוב המחקרים במעבדה מוצאים שנושאים על ממוצע חורגים מהסיכון הנייטרלי (על שם נאש) של תחזיות ניבויים עבור הוצאות המשאבים. מורגן ואחרים (2012), בטבלה 1, מספקים סיכום מצוין של הספרות הממחישה את החוסן של תוצאה זו. מילנר ופראט (1989), דייוויס וריילי ואחרים. (1998), פונסה (2009), מורגן ואחרים, (2012) ופלוצ'י ואחרים (2012), בין היתר, מתבוננים גבוה יותר מאשר ההוצאה הממוצעת (על שם נאש) באמצעות מגוון של עיצובים.

מספר הסברים הועלו בניסיון להסביר את ההשתלטות על דמי השכירות בתחרויות אלה. אמלדוס ורופופורט (2009) ושרמטה (2011) מציעות שהטיות בשיפוט מובילות למשחק אגרסיבי. פארקו ואחרים. (2005),שרמטה (2010) ו שרמטה (2011) חקרו את המידה שבה העדפה לא כספית לניצחון יכולה להחשב  לרמות גבוהות של הוצאות. מאגו ואחרים. ( ,(2012 וורנריד (2012) פיתחו את הרעיון כי הוצאות גבוהות מפתחות התנהגות יציבה.

בניתוח במאמר זה, המיקוד שלנו יהיה על מודלים סטטיסטיים של

הערת המתרגם: שני משפטים אלה המצויינים באדום, חוזרים על עצמם, כל אחד בקצב של פעם אחת לכל 2 עמודים; אז אני מסתפק בלתרגם כל אחד מהם פעם אחת:

Psychological Ownership And Relation To Work Outcomes

בעלות פסיכולוגית והקשר שלה עם תוצאות ביצוע העבודה

AVEY ET AL. In Journal Of Organizational Behavior 30 (2009)

אבי ועמיתיו, במגזין של התנהגות ארגונית 30 (2009)

חליפין חברתי וזהות עצמית

ניתן למצוא פן אחד של בחינת שתי צורות יחודיות ועצמאיות, של בעלות פסיכולוגית, במאגר הספרות של החליפין החברתי וזהות עצמית; במיוחד כשמדבור ביחסי מעביד עם ארגונים שמייחד אותם תהפוכות, ושינויים, "בזהותם העצמית" – הדבר מתבטא כאן ביותר קיצוניות מאשר יחסים המבוססים על חיליפין חברתי (בלאו, 1964).

ברגע שהמועסקים מרגישים בעלות פסיכולוגית בתוך הארגון, הם מתחילים להיות מעורבים ופעילים חיובית, תוך הרגשה של אחריות ובעלות. בין הארגון והמועסקים, מתנהלים חילופי טרנזקציות, בצורה כזאת שההמשתתפים מרגישים בידיים טובות ובביטחון, שהם בתורם מתחילים להרגיש בבעלות ובתחושה מקבילה של אחריות. ההקשה של תורת החיליפין – של בלאו, 1964 – היא שאנשים צוברים רבחים מקסימליים כתוצאה מפעולות חיליפין עוקבות.

כץ וקאהן (1978) דנו בנושא שאת הזהות האישית נחשבת לגורם העיקרי המעורר מוטיבציה פנימית באנשים אשר חורגת מסתם חילופי עסקאות (תשלום תמורת ביצוע). הם מצאו ערך בהתבטאות הזהות העצמית, שמביעה את עצמה במילים/פעולות החשובים לזהותו של האדם ומשמרות ומחזקות את תחושת ה"אני" שלו (כץ וקאהן, 1978, עמ' 361). כאשר יעדו של הארגון משתלב בתחושת זהות עצמית, זה יכול לעורר התנהגות חיובית בעקבות הרגשה של בעלות פסיכולוגית, אשר איננה מוגבלת לכללים כלשהם. אפשר להחשיב התנהגות כזאת, כיבוטוי האני דרך תחושת הבעלות.

אפשר לתמוך עוד יותר בזהות העצמית (המתבטאת דרך תחושת הבעלות) ע"י שימוש במונחים של קביעות והשגת תוצאות רצויות, מעבר לתחום חילופי עסקאות על רקע בעלות פסיכולוגית המתעוררת מקריזמה וטרנספורמציה מנהיגותית. שמיר ועמיתיו (1993), טוענים שהאינדיבידואל המועסק, מזדהה עם הבוס שלו, רק במקרה שערכיו יתאחדו עם ערכי הבוס; בהתבסס על כך, בס וריגין (2006) טוענים שאינדיבידואלים עשויים לבטל את האינטרסים שלהם. כשהזהותו העצמית של האדם הולכת מעבר למשמעותה הרגילה, ויותר מאשר יחסים ועסקאות עם המעסיק, היא תופסת אז מעמד של אחריות עמוקה וטריטוריאליות (דיתמר 1992). במצב כזה, עוברת זהותו של האדם מהתפיסה 'מה אני

מאמר מחקרי: הפרעה פוסט- טראומטית בקרב ילדים בגילאי גן שנחשפו להתקפות רקטות מתמשכות במהלך המלחמה בעזה.

רקע.  השכיחות והביטוי של תסמיני הפרעה פוסט-טראומטית בקרב ילדים צעירים יכולות להיות שונות ממה שאובחן בקרב מתבגרים. המחקר הזה בחן את ההתאמות מבחינה חברתית-דמוגרפית, משפחתית ופסיכו-סומטית של הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD ) בקרב ילדים בגילאי גן ואימותיהם אשר נחשפו להתקפות רקטות מתמשכות במלחמה בעזה. שיטות:  167 אימהות של ילדים בגילאי גן ( גילאים 4-6.5) רואיינו ביחס להפרעה פוסט-טראומטית ותסמינים פסיכו-סומטיים של ילדיהם , כמו כן, התגובות שלהם לטראומה. תוצאות:  14 אימהות (84%) ו- 35 ילדים (21%) הביעו סימנים חיוביים להפרעה פוסט-טראומטית. מאפיינים חברתיים-דמוגרפיים לא היו קשורים עם הפרעה פוסט-טראומטית בקרב אימהות, או ילדים. בקרב ילדים, גורם הסיכון היחיד הייתה אימא עם הפרעה פוסט-טראומטית (12.22 95% CI 2.75-54.28 ).  בהשוואה  לילדים אשר לא הקרינו תגובה חיובית להפרעה פוסט-טראומטית, אלו אשר הקרינו תגובה חיובית, הציגו שיעורים גבוהים יותר באופן משמעותי של תגובות פסיכו-סומטית, לטראומה, בעיקר עצירות ושלשולים. (OR=4.36 95% CI 1.64-11.60 ) וכאבי ראש. (OR= 2.91 95% CI 1.07-7.94 ).  מסקנות:  התוצאות של המחקר הזה מוסיפות תרומה לספרות המחקר המתפתחת לגבי הפרעה פוסט-טראומטית לילדים, המדגישה את התפקיד החשוב של החרדה והתגובות הפסיכו-סומטיות הקשורות לחשיפה להתנסות טראומטית מתמשכת, בקרב ילדים צעירים. מילות מפתח: הפרעה פוסט-טראומטית, פסיכו-סומטית, סומטיות.

הקדמה.

אירועים טראומטיים יכולים להיות מלחיצים לגבי בוגרים וילדים ויכולים לגרום להפרעה פוסט-טראומטית (PTSD ). ילדים צעירים יכולים להיות בעלי סיכון גבוה יותר להשלכות פסיכולוגיות שליליות בעקבות הטראומה, כשהם עוברים תקופת התפתחות רגשית ופסיכולוגית. יש להם מיומנויות התמודדות מוגבלת והם תלויים באופן חזק במטפל העיקרי שלהם. למרות גרסאות חוזרות, ספר האבחנות הפסיכיאטרי בגרסא ה- 4 (האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה – 2000), קנה המידה להפרעה פוסט-טראומטית, לא היה מעולם רגיש מבחינה פרטנית להשפעות הטראומה בקרב ילדים צעירים מאוד. לכן, היישום שלהם לגבי ילדים היה נתון במחלוקת ע"י החוקרים וישנה הסכמה מועטה לגבי האמצעים ששימשו בכל התחומים הקשורים לטראומה. קנה המידה הנוכחי כולל קבוצות של שלושה תסמינים, כדלקמן: התנסות מחדש, הימנעות, ולחץ מתמשך לאחר אירוע טראומטי. אולם, תסמיני הביטוי של הפרעת הפוסט-טראומה יכולה להיות שונה במידה רבה, בקרב ילדים, עם ילדים צעירים, אשר מציגים לעתים קרובות את התסמינים באמצעות משחק, ציורים, או סיפורים, או ייצוג של חרדת נטישה ופחדים אשר אינם

Penning In the Bodies: The Construction of Gendered Subjects in Alice Munro's Boys and Girls

Alice Munro's "Boys and Girls" deals with the shaping of children into gendered adults. The behaviors and roles ascribed to each sex based biological distinction are not natural, and the text treats the construction of gendered subjects as a form of production, a process that is invisible and taken for granted.

 The innocent perspective of the narrator demonstrates how spatial division and control of space enables two production systems: farming and the construction of gendered adults. The "raising" of foxes by the narrator's father can also allude to raising children, creating a correspondence between the two systems.

The fox "pens" remind the narrator a medieval town "padlocked at night", an image of confinement that repeats throughout the text. The house and the surrounding environment resemble the pen, reflecting the boundaries created by the father and his role in the cultural project.

Ivan Illich suggests that the capacity to enclose is a male privilege and a key factor in creating the modern industrial society. Dividing labor into a productive and non-productive kind transforms men into "the wardens of their domestic women" and enables capitalist production.

The father's cellar is brightly-lit and described as "white-washed", suggesting an attempt to force a clean appearance, undermining the neutrality of the father's actions. Foucault notes that the use of light is "a form of power whose main instance is that of opinion will refuse to tolerate areas of darkness".

The commercial basis of the slaying of foxes undercuts its perceived neutrality and connects it to the cultural discourse. The narrator is initially unaware of these implications and feels safe in the male domain. She instead feels threatened by the dark, undifferentiated bedroom she shares with her brother Laird, an unfinished space that reflects the undifferentiated consciousness of the children before they are forced into gender roles.

The narrator's initial male orientation is expressed in her fantasies, where she envisions herself as a male hero riding a fine horse. However, by the end of the

רגנרציה של כלל האפידרמיס האנושי באמצעות תאי גזע טרנסגניים

 אפידרמוליזיס בולוזה מסוג junctional (JEB) (תמס בועתי של העור) הינה מחלה גנטית חמורה, קטלנית לעתים קרובות, הנגרמת ממוטציות בגנים המקדדים את רכיב ממברנת הבסיס למינין-332. חולי JEB מפתחים פציעות כרוניות בעור ומוקוזה, הפוגעים באיכות חייהם ועשויים להוביל לסרטן עור. מאמר זה מראה כיצד תרביות קרטינוציטים אוטולוגיות טרנסגניות הביאו לרגנרציה של אפידרמיס מלא ותפקודי אצל ילד בן 7 הסובל ממקרה חמור של JEB. דפוס האינטגרציה הפרו-ויראלית השתמר in vivo וההתחדשות של האפידרמיס לא גרמה לסלקציה קלונאלית כלשהי. ההתחקות הקלונאלית הראתה כי האפידרמיס משתמר על ידי מספר מוגבל של תאי גזע ארוכי-חיים, שזוהו כ- holoclones, בעלי יכולת התחדשות-עצמית In vitro ו- in vivo המייצרים פרוגניטורים המחדשים קרטינוציטים שעברו התמיינות טרמינאלית.

מחלת ה- JEB מאופיינת בחולשה מבנית ומכאנית של האינטגומנטים. שלפוחיות ופציעות בעור ומוקוזה מתרחשות בתוך השכבה השקופה (lamina lucida) של ממברנת הבסיס בתגובה לטראומה. פציעות כרוניות בעור גורמות לזיהומים, צלקות, וסרטן העור. ה- JEB נגרמת ממוטציות בשלושה גנים – LAMA3, LAMB3 ו- LAMC2 – המקדדים את למינין-332 (חלבון הטרוטרימרי, ידוע גם כלמינין 5, המורכב משרשראות α3, β3 ו- γ2) ובגנים המקדדים את קולגן XVII ואינטגרינים α6β4. מוטציות שליליות הגורמות למחסור בלמינין-332 בדרך כלל גורמות למוות בגיל צעיר. במקרים לא-קטלניים של JEB, הלמינין-332 קיים בכמויות מזעריות, וההמידסמוזומים הם בסיסיים או חסרים. ה- JEB היא חשוכת מרפא, ומעל 40% מהחולים נפטרים לפני גיל ההתבגרות. הטיפולים הקיימים מסוגלים להפחית את הסימפטומים בלבד.

ההתחדשות והתיקון של האפידרמיס משתמרים בעזרת תאי גזע אפידרמליים, המייצרים מושבות הנקראות holoclones, שבתורן מחוללות תאים מייצרי meroclone ו- paraclone, המתפקדים כפרוגניטורים מגבירי חלופה. תרביות אפיתליאליות הנושאות תאים מייצרי-holoclones מסוגלות לתקן פגמים בעור ובראייה. המחקרים מראים כי השתלות מקומיות של תרביות אפידרמליות טרנסגניות מסוגלות לייצר אפידרמיס תקין, המוביל לתיקון קבוע של לזיות עור אצל חולי JEB. עם זאת, בשל הכמות הקטנה של האזורים המטופלים (0.06 m2 בסה"כ) הטיפול לא שיפר את איכות החיים של המטופל באופן משמעותי. הביקורת העיקרית על גישה טיפולית זו הייתה כי היא אינה מתאימה ללזיות גדולות המאפיינות JEB כללית. במחקר זה אנו מדגימים רגנרציה של כל האפידרמיס (כ- 0.85 m2) באמצעות תרביות קרטינוציטים אוטולוגיות טרנסגניות. האפידרמיס נותר איתן ועמיד בפני לחץ מכאני, ללא שלפוחיות או ארוזיה במהלך 21 חודשי

תקווה והתמודדות עם סרטן

נשות קולג'

תקציר

הקשר בין תחושת תקווה למגוון דיווחים עצמיים בהקשר של התמודדות עם סרטן נבדקה  ב-115 נשים במכללות. בהשוואה בין תחושת תקווה נמוכה לגבוהה, לנשים בעלות תקווה נמוכה היה יותר ידע על סרטן, וקשר זה נשאר כאשר השונות המשותפת עקב הישגים אקדמיים קודמים, ניסיון עם סרטן בקרב בני משפחה או חברים, ורגישות חיובית ושלילית הוסרה. בנוסף, נשים בעלות תחושת תקווה נמוכה לעומת גבוהה דיווחו על תגובות התמודדות נוספות הקשורות בתקווה בארבעה שלבים נפרדים של סרטן (מניעה / סיכון, זיהוי, טיפול, והשפעה), יחסים אלה נשארו כאשר השונות המשותפת הקשורה להישגים אקדמיים קודמים, ידע על סרטן, ניסיון עם סרטן, ורגישות שלילית הוסרה. התקווה נדונה כאמצעי של שמירה על "רוח לחימה" להתמודדות עם סרטן.

תחושת תקווה קיבלה תשומת לב רצינית בתחומי הרפואה הפסיכולוגיה בשנות החמישים והשישים (סטוטלנד, 1969). למרות שההבדלים האופרציונלים היו קיימים, התקווה היתה קשורה באופן עקבי לנוכחות של ציפיות חיוביות להשגת מטרות. כותבים מוקדמים הסכימו כי ציפיות חיוביות חיוניות הן לבריאות הנפש והן לגוף הפיזי, וכי הפרעה פיזית ופסיכיאטרית משתקפת בחוסר בציפיות מכוונות מטרה. פרנקל (1963) המשיך לטעון שאם מחלה קשורה בחוסר תקווה, אז הצלחת הטיפול חייבת להיות כרוכה בשיקום. בעוד שכותבים מוקדמים העלו שאלות מחקר מעניינות, הם בדרך כלל דנו בתקווה ספציפי לאירוע ולא באופן ניסויי, לדוגמא (Schmale & Iker, 1966).

מחקר משמעותי ועדכני מציין כי תקווה ותחושות דומות (למשל, אופטימיות) קשורות עם רווחה פיזית  פסיכולוגית ( Farran, Herth, & Popovich, 1995 Scheier & Carver, 1987 ,1992; Snyder, 1994a, 1994b) בנושא של נשים וסרטן, נמצא שנטיות אופטימיות מנבאות התמודדות בעקבות אבחנה של סרטן (Carver et al.,1993).  יחד עם זאת, פחות ידוע על הקשר בין נטיות חיוביות לבין התפיסה של נשים צעירות בריאות את מחלת הסרטן, כולל היכולת לזהות ולעסוק באסטרטגיות כדי למנוע ולזהות סרטן, כמו כן היכולת להתמודד במקרה והוא מאובחן. המחקר הנוכחי בחן את הקשר של תחושת תקווה לבין מחשבות על סרטן בקרב נשים צעירות ובריאות. ליתר דיוק, בחנו כיצד נשים בקולג' שונות בנטייתן לתקווה: (1) לדעת את העובדות הנוגעות לסרטן (2) יכולת לייצר תגובות התמודדות ספציפיות בתקווה בשלבים המתוכננים של המחלה הקשורים לסיכון, איתור, טיפול, והשפעה. שתי השאלות נבחרו משום שהן כוללות תהליכים שהם מקושרים בדרך כלל עם שיטות בריאות מועילות (Taylor, 1990). התוצאות לא רק ירחיבו את הממצאים הקודמים הקשורים לתקווה והתמודדות, אבל הם יספקו גשר חשוב בין האישיות ובריאות האישה.

הבדלים אינדיבידואלים בתקווה

סניידר ועמיתיו פיתחו תיאוריה של תקווה (Snyder, 1994a, 1994b), אמינות, והבדלים אינדיבידואלים תקפים במדידות של נטייה ומצב לתקווה בקרב מבוגרים (Snyder et al., 1991a; Snyder et al., 1996) וילדים  (Snyder et al., 1997, Snyder, McDermott, Cook, & Rapoff, 1997)חוקרים אלה מגדירים את התקווה כיחידה

זיכרון עבודה ובעיות כישורי התארגנות ב- ADHD

תקציר

רקע: המחקר הנוכחי בחן תחזיות מבוססות-מודל הנוגעות לתפקידו של זיכרון העבודה בבעיות כישורי התארגנות הקשורות ב- ADHD.

שיטה: ילדים בגילאי 8-13 (M = 10.33, SD = 1.42) עם וללא ADHD (N = 103; 39 בנות; 73% לבנים/לא-היספנים) נאמדו במספר רב של מטלות זיכרון עבודה מאוזנות. ההורים והמורים השלימו מדידות תלויות-נורמה של בעיות התארגנות (סולם כישורי ההתארגנות של ילדים, COSS).

תוצאות: התוצאות אישרו את קיומם של פערים גדולים בזיכרון העבודה (d = 1.24) ובעיות התארגנות ב- ADHD (d = 0.85). מודלי bootstrap מתוקני-הטיה של השפעה מותנית מצביעים על קשר בין זיכרון עבודה לקוי לבין ליקויי קשב מדווחים מצד הורים ומורים, היפר-אקטיביות/אימפולסיביות, ובעיות התארגנות. זיכרון העבודה ניבא בעיות ארגון בכל תת-סולמות ה- COSS של המורים וההורים (R2 = .19-.23) כ- 38-57% מההשפעה של זיכרון העבודה על בעיות ההתארגנות הועברו בקשר של זיכרון העבודה להתנהגות חוסר קשב. ההשפעות הייחודיות של זיכרון העבודה נותרו מובהקות עבור תכנון מטלות בדיווח הורים ומורים, ועבור ניהול זיכרון/חומרים בדיווח מורים ובעיות התארגנות כלליות. בעיות בקשב ניבאו באופן ייחודי כישורי התארגנות גרועים יותר. היפר-אקטיביות נמצאה כבלתי קשורה לכישורי התארגנות בדיווח הורים, אך ניבאה תכנון מטלות טוב יותר בדיווח מורים.  

מסקנות: ילדים עם ADHD מציגים ליקויי התארגנות מרובים ונרחבים. ניתן לשייך כישורי התארגנות פגומים אלו באופן חלקי לפערי ביצועים הנלווים לבעיות תפקוד בזיכרון העבודה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף דרך תפקידו של זיכרון העבודה בויסות הקשב. זיכרון עבודה לקוי ב- ADHD גורם לקושי עצום עבור ילדים אלו לצפות, לתכנן, להוציא לפועל ולשמר פעולות מכוונות-יעדים.

בעיות התארגנות הן תחום קריטי אך בלתי מוכר דיו של ליקויים עבור ילדים עם ADHD. התארגנות היא קונסטרקט מרובה-פנים, וילדים עם ADHD מפגינים לעתים קרובות ליקויי התארגנות הקשורים לתכנון מטלות, מעקב אחר משימות, זכירת תאריכי יעד, וניהול אספקה. כתוצאה מכך, ילדים אלו לעתים קרובות מאבדים חומרים, מגיעים לא מוכנים לכיתה, ומחזיקים בתאים, תיקים ושולחנות מלוכלכים ובלתי מאורגנים. המרכזיות של בעיות התארגנות עבור ADHD משתקפת בקריטריוני האבחון של DSM-5 הכוללים מספר סימפטומים הקשורים בחוסר-ארגון (לדוגמא, קשיים בארגון מטלות, חוסר יכולת לסיים דברים). באופן מעניין, ילדים עם ADHD אינם מדווחים בעצמם על קשיי ארגון, אך הורים, מורים וצופים אובייקטיביים הם עקביים ביותר בתיעוד ליקויים בקנה מידה גדול

אנשים עם אנורקסיה נרבוזה (AN) נוטים לעסוק בהגבלות אכילה באופן בלתי נלאה ולעתים קרובות מגיעים למצב של רזון חמור. מכיוון שאין טיפולים שיעילותם מוכחת, יש שיעור גבוה של נסיגה, כרוניות, ותמותה. תכונות אישיות, כגון חרדה, אובססיות ופרפקציוניזם, ואופי ילדותי עשויים לשקף גורמי סיכון נוירוביולוגים לפיתוח אנורקסיה נרבוזה. הגבלות אכילה עשויה להיות שיטה להפחתת מצב רוח שלילי שנגרם על ידי אינטראקציות מוטות שלבין  מערכות שמעכבות את ספיגת הסרוטונין או שחרור הדופמין. מחקרי הדמיה של המוח מראים כי שינוים באכילה הם תוצאה של מערכת גמול מוסדר ו/או מודעות לצרכים הומסטטיים, שייתכן שקשורה לשיפור היכולת לעכב תמריצי מוטיבציה. הבנה של הנוירוביולוגיה של הפרעה זו עשויה להיות חשובה לפיתוח טיפולים יעילים יותר.

מבוא

אנורקסיה נרבוזה (AN) היא הפרעה עם אטיולוגיה שידוע כי נוטה להשפיע על נשים צעירות [1]. מחלה זו מתאפיינת בהגבלות אכילה, רזון חמור, עיוותים בדימוי הגוף, באחוזים גבוהים של כרוניות, תחלואה ותמותה [1]. ישנו טווח קצר של גילאים בהם ההפרעה מתחילה להתגבש (התבגרות מוקדמת), ישנם סימפטומים סטראוטיפיים  שמופיעים, ונטייה להופיע באופן  ספציפי בקרב המין הנשי. למרות שלעיתים קרובות עולה ההשערה כי התפתחות ההפרעה מושפעת על ידי גורמים פסיכוסוציאליים, מחקרים שנעשו לאחרונה מראים כי תורשה גנטית מהווה כ 50-80% מגורמי הסיכון לפיתוח הפרעת אכילה (ED) [2] ותורמים לגורמים נוירוביולוגים שנמצאים בבסיס הפרעות האכילה [3]. חוסר הבנה של הפתופסולוגיה של מחלות אלו מקשה על פיתוחם של טיפולים יעילים. כיצד אנשים עם אנורקסיה נרבוזה מסוגלים לצרוך כמה מאות קלוריות ליום ולשמור על משקל נמוך מאוד במשך שנים רבות, כאשר רוב האנשים נאבקים לאבד כמה קילוגרמים? ישנה מחלוקת בנוגע לשאלה האם ההפרעה העיקרית של אנשים עם אנורקסיה נרבוזה היא של הגבלות אכילה או האם התנהגות של אכילה פתולוגית היא משנית לתופעות אחרות, כגון עיסוק אובססיבי בדימוי הגוף.

אנשים עם אנורקסיה נרבוזה נוטים להיות בעלי תסמינים תמוהים והתנהגויות שקשה להבין אותן, כגון עיוותים חמורים בדימוי הגוף, חוסר תובנה על היותם חולים, ושלילה של מזון מעצמם של למרות הרעב (תיבה 1) ההפרעה שלהם היא אגוצנטרית, ולעיתים קרובות הם מסרבים או מתנגדים לטיפול. כיצד מקודדים התנהגויות ייחודיות אלה בתהליכים עצביים ? מחקרים שנעשו לאחרונה על השמנת יתר מצביעים על כך שתהליכים עצביים במערכת הלימבית, אשר מקודדים את ההיבטים המתגמלים, רגשיים, וקוגניטיביים של צריכת מזון, יכול להביא

אותות מקולטנים מכניים של העור משמשים כדי לשלוט בפרוטזות נוירולוגיות של ידיים

Andreas Inmann, Morten Haugland, Jens Haase,Fin Biering-Sùrensen and Thomas Sinkjaer

המכון לאינטראקציה בין חיישנים לתנועה, בית החולים Aalborg, בכתובת Fredrik Bajers Vej 7 D-3, DK-9220 Aalborg, המחלקה לניתוחים נוירולוגיים, והמחלקה לטיפול בשיתוק, בית החולים Aalborg ו Tetraplegia בקופנהגן, דנמרק.

כתיבה משותפת

התקבל ב-24 מאי 2000, אושר ב-9 יולי 2011

השתמשנו אותות מקולטנים מכניים שעובדים על בסיס מישוש בעור של האצבע המורה, ורשמנו את התוצאות בתיעוד על בסיס אלקטרודה של השרוול המושתל במטופל, כדי לשלוט במתכוון ובצורה אוטומטית ביכולת של המטופל לתפוס דברים עם הפרוטזה. אירועים ארעיים בתיעוד העצבי, הקשורים לתנודות מכניות בעור, שימשו לגירוי של שרירי יד ללא כל ידע מוקדם על כוח השריר ועל התכונות של האובייקט המוחזק. נעשה שימוש במשימת אכילה מדומה כדי להעריך את אחיזת היד לאדם הלוקה בשיתוק עצבי. בעת השימוש, בעזרת חיישנים טבעיים, כוח האחיזה הממוצע יכול להיות מופחת באמצעות גירוי מכני, בהשוואה לגירוי ללא משוב. צמצום כוח האחיזה הוא גורם מרכזי להפחתת עייפות שרירים, המאפשר שימוש ממושך במצב של שיתוק עצבי.  , NeuroReport מאת 2817 ± 2820 & 2001 Lippincott Williams & Wilkins.

מילות מפתח: בקרת לולאה סגורה; אלקטרודת שרוול; גירוי חשמלי; משוב; אות עצב

הקדמה

פגיעה בעמוד השדרה באזור של חיבור עם הראש גורמת לאובדן הפונקציות החושיות והמנועיות בגפיים התחתונות והעליונות. כדי לשחזר פונקציית יד בסיסית ו לאפשר אנשים עם שיתוק לתפוס ולתפעל אובייקטים, יד פרוטזה עובד במבוסס על גירוי חשמלי פונקציונלי (FES). מדובר ביכולת של הפרוטזה לשלוט באחיזה ללא משוב חשמלי, וללא קשר למיקום בתוך הפרוטזה או כוח אחיזה (מערכות לולאה פתוחות). בשל חוסר תחושה ביד, משתמש בפרוטזה זו עקב שיתוק, חייב להסתמך על ניסיון וחיזוי כדי לאמוד את הכוח שנדרש לו כדי לתפוס חפצים. עליו להעריך את הפרטים אודות האובייקט כמו משקל, שבירות, מרקם פני השטח. רצוי לשקול בעת התאמת כוח אחיזה. בנוסף, אובייקט עשוי לשמש כלי במהלך משימות פונקציונליות, ואז נדרש כוח ההבנה לגבי השינוי באחיזות לאורך השימוש. הגירוי האינטנסיבי לייצר כוח אחיזה מסוים חייב להיות גם מגוון, כדי לנטרל עייפות שרירים. כתוצאה מכך, אנשים עם שיתוק עצבי, נוטים להפעיל כוח גדול יותר מאשר בפועל עשוי להיות נדרש עבור פעולה מסוג זה. אצל אנשים עם יכולות גופניות