לזרוק כמו בת:
פנומנולוגיה של התנהלות הגוף הנשי בתנועה ובמרחב[1]
יאנג
המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת מיאמי
בדיון על המשמעות הבסיסית של מרחב צדדי, שהוא אחד ממדי המרחב הייחודי שנוצר על ידי עמידה בתנוחה זקופה אנושית, ארווין שטראוס (1966) בוחר להתעכב על "הבדל המדהים בדרך התהלכות שני המינים " [עמוד, 157][2]. מצטט מחקר ותצלומים של בנים ובנות צעירים, הוא (שטראוס, 1966) מתאר את ההבדל כדלקמן:
הילדה בת חמש לא עושה שום שימוש במרחב הצדדי שלה. היא לא מותחת את זרועה. היא לא מסובבת את הגוף שלה; היא לא מזיזה את רגליה, שנשארות זו לצד זו. כל מה שהיא עושה כהכנה לזריקה היא להרים את זרועה הימנית קדימה אל האופק ולכופף את האמה לאחור בתנוחה ישרה (pronate position)... הכדור משוחרר ללא עוצמה, מהירות או כיוון מדוייק... ילד באותו גיל, כאשר הוא מתכוון לזרוק, מותח את זרועו הימנית הצידה ולאחור; מכוון את האמה; מפתל, מסתובב ומכופף את הגוף שלו; ומניע את רגלו הימנית לאחור. מעמדה זו, הוא יכול לתמוך בזריקתו כמעט במלוא כוחו המוטורי של גופו... הכדור עוזב את היד בתאוצה גדולה; הוא נע לעבר מטרתו בעיקול שטוח ארוך [עמ ' 157-158][3]
למרות שהוא לא תוהה בבעיה זו זמן ממושך, שטראוס כן מנסה להסביר את "ההבדל המדהים" בכמה הערות. מאחר שההבדל מתרחש בגיל מוקדם כל כך, הוא אומר, נראה כי הוא "הביטוי של הבדל ביולוגי, לא נרכש".[עמוד 157]. אבל הוא לא מצליח להבין את מקור ההבדל. מאחר שהסגנון הנשי של זריקה נצפה אצל ילדות צעירות, הוא לא יכול לנבוע מהתפתחות החזה. שטראוס (1966) מספק ראיות נוספות נגד התפתחות החזה בציון ש"זה ודאי" שהאמזונות, אשר חתכו את השד הימני שלהם, "זרקו כדור בדיוק כמו בטי שלנו, מרי וסוזן".[ 158]. לאחר שפסל את החזה, שטראוס מתייחס לכוח השרירים החלש יותר של בנות כהסבר להבדל, אך הוא מסיק כי היה צפוי שילדה תפצה על חולשה יחסית זו באמצעות ההכנה ומתיחת של גוף סביב ולאחור. שטראוס מסביר את ההבדל בסגנון הזריקה על ידי התייחסות ל"גישה נשית "ביחס לעולם ולמרחב. מבחינתו ההבדל מבוסס על ביולוגיה אך הוא שולל שההבדל הוא באנטומיה ספציפית. בנות זורקות בצורה שונה מבנים בגלל שבנות הן "נשיות".
מה שמדהים עוד יותר מה"הסבר" הזה היא העובדה שפרספקטיבה שמשתמשת בתנועות הגוף
…