Limitations of Human Capitol Theory

מגבלות תאוריית ההון האנושי

Keywords: Human capitol theory, educational policy, critical realism, philosophy of education, sociology of education

תקציר:

תורת ההון האנושי מניחה כי השכלה גבוהה משפיעה על פרודוקטיביות בעבודה ועל רווחים. מאז שנות השישים, תיאוריה זו הפכה רווחת בתחום הכלכלה, והשפיעה הן על מדיניות והן על כיצד הציבור מבין את הקשר שבין השכלה לעבודה. האמונה כי התפתחות אינטלקטואלית קשורה להון אנושי ושמסודות להשכלה גבוהה מכינים סטודנטים לעבודה הפכה רווחת. כך גם האמונה כי ההשכלה והתפתחות אינטלקטואלית – ולא רקע סוציו-אקונומי – חוזות הצלחה בלימודים. עם זאת, תורת ההון האנושי נכשלת במבחן הריאליזם וזאת בעקבות חולשה מתודולוגית: שימוש בפרספקטיבה תיאורית מוגבלת וצרה, שימוש לא נכון בכלים מתמטיים, ואנליזה רב-משתנית של משתנים תלויים. תורת ההון האנושי מייצגת חשיבה לינארית (ומגובלת) ביחס לקשר מורכב מאוד (בין השכלה והון אנושי). תיאוריה זו אינה מסבירה היטב כיצד חינוך מגדילה ומרחיבה פרודוקטיביות, או למה משכורות הפכו פחות שוויוניות, או כיצד סטטוס משחק תפקיד בקשר שבין השכלה והון אנושי. מאמר זה מתייחס למגבלות אלו בהקשר של מממצאים ממגוון תחומים: שביעות רצון, עבודה, הכנסה, וחינוך.

ביקורת על תורת ההון האנושי (עמ’ 290 במאמר):

ספרות רחבה מתארת מובחנות חברתית יותר כפונקציה של אי-שוויון קודם ואי-שביעות רצון ממוסדות הלימוד. כלומר, יש די ממצאים לכך שחוסר שוויון הינו גורם המשפיע על הקשר שבין השכלה והון אנושי. עם זאת, סוג הביקורת נגד תורת ההון האנושי שכלכלנים מייחסים אליה יותר חשיבות הינה חוסר הריאליזם של תורת ההון האנושי. ולכן, מאמר זה טוען שתורת ההון האנושי חסר ריאליזם בארבע אופנים: ראשית, תורת ההון האנושי מבוססת על מערכת אנליטית סגורה, אך היא לא שוללת אפקטים חיצוניים ואינטראקציות בין המשתנים הנבחנים. שנית, זו תיאוריה ליניארית המנסה לבחון קשר מורכב שכנראה אינו לינארי. שלישית, תאוריית ההון האנושי מאגדת שני תחומים הטרוגניים, חינוך ועבודה, כאילו הם תחום הומוגני. לבסוף, תאוריה זו מבטלת הסברים חלופיים אפשריים ביחס לקשר שבין חינוך ועבודה, ויש רבים כאלו.

סוגי ביקורת:

1. הבעיה בשיטת-המטה: תורת ההון האנושי חוקרת תופעה ממבט צר מדי, כזה המתאים לתופעות טבע ולא לתופעות חברתיות. במקום, יש לקחת בחשבון מספר גישות וגורמים המשפעים על הון אנושי.

2. בעיות בסטטיסטיקה רב-משתנית: שיטות מתמטיות מיושמות לרוב על תופעות שהם אינן יכולים להבין בצורה מספקת. לשיטות מתמטיות יש שימוש, אך הן טובות ככלי עזר בלימוד קשרים והשוואות. הם יכולים לשמש למיפוי. אבל כשלעצמם, השיטות אינן מסבירות, אלא ממחישות.

3. חשיבות הנסיבות: כאמור, יש ספרות רחבה המתארת גורמים המשפיעים על הקשר שבין השכלה גבוהה לרווחים. בנוסף להשכלה גבוהה כשלעצמה, רווחי בוגרים תלויים במשתנים, כגון: מעמד ומשאבים של מוסד ההשכלה (איכות המכללה), הכנסת משפחתית, תמיכת המשפחה (נפשית), החינוך וההשכלה מהבית (כגון החשיבות של קריאת האם לילדיה בילדותם), סוג  התיכון שבה למדו קודם לכן, ועוד. בהתחשב בגורמים אלה – שכולם משתנים כל הזמן – הזוי לנסות למדוד או להשוות את הכמות, איכות או פריון של תוכניות חינוך, מוסדות או מערכות, על בסיס שיעורי תשואה פרטיים או שיעור העסקתם של אותם בוגרים.

4. תופעות חברתיות אינם לינאריים: תורת ההון האנושי גם נכשלת בהתמודדות עם העולם האמיתי, בו דפוסים אינם ליניאריים ואינם הומוגניים. כך למשל ניקולאי בורגן מדגים כיצד ביחס למחקרי תוצאות בוגרים: בעוד ממוצעים “יוצרים סדר מגיוון”, הם עושים זאת על ידי מיסוך הטרוגניות חשובה המבוססת על אי-שוויון בשכר משפחות הבוגרים. ניקולאי גם מציע שהרקע המשפחתי משפיע במיוחד על הקשר שבין השכלה גבוהה להון אנושי כאשר מדובר במאיון / אלפיון העליון. גם פול בינגלי, מיילס קוראק ונילס ווסטרגארד-נילסן חקרו את ‘ההשפעה הבין-דורית, בכך שבחנו אבות המעסיקים את ילדיהם. נמצא שהן בקנדה והן בדנמרק, 30-40% מהצעירים הועסקו לזמן מה על ידי הוריהם. ובקיצור, ראוי גם להתייחס להשפעת הון המשפחה כאשר בוחנים את הקשר שבין השכלה גבוהה והון אנושי.

5. ההטרוגניות בין השכלה ועבודה: תורת ההון האנושי מאגדת השכלה גבוהה ועבודה יחדיו, אך למעשה מדובר בתופעות חברתיות נפרדות. ניתן לטעון כי עבודה והשכלה גבוהה הם סוגים שונים של אתרים חברתיים, כל אחד מהם עם היסטוריה ייחודית, דרישות ומוסכמות ייחודיות. היחסים בין שני התחומים הם מרובים, תלויים בנסיבות, מקוטעים, לא אחידים ולא עקביים לאורך הזמן. כך למשל, נמצא שאין בהכרח התאמה בין מקצוע הלימוד לתחום העיסוק. רובסט (2007) למשל, מצביע על כך שרק 55% מהנשאלים שפנה אליהם מדווחים על קשר הדוק בין עבודתם להשכלתם, בעוד ש-25% מציינים כי יש קשר קל בלבד, ו -20% מציינים שאין כלל קשר בין השכלתם לעיסוקם.

6. הסברים אלטרנטיביים: לסטודנטים אינטרסים רבים בנוסף להשגת תעודות, מיקסום רווחים עתידיים והשגת קריירה. למשל, בסדר העדיפויות של סטודנטים ניתן לאתר גם רכישת ידע והשכלה (כמטרה ולא רק כאמצעי להשגת מטרה), רכישת כישורים גנריים ורכישת הון תרבותי, השתתפות בפעילות חברתית או פוליטית, ועוד. סטודנטים גם מערבבים בין מטרותיהם והאמצעים להשגת מטרותיהם. בהתאם, לדעתנו הזוי לראות את תורת ההון האנושי כמערכת סגורה שאינה חשופה למשתנים נוספים.    

מסקנות:

תורת ההון האנושי מציגה את הצעות הליבה שלה לגבי הקשר שבין חינוך, השכלה, הצלחה ורווחים כאמת מוחלטת ומספקת. אך ממצאים מצביעים על כך שהעולם החברתי הרבה יותר מורכב מראייה צרה זו. השכלה גבוהה ועבודה הם אתרים חברתיים שונים ונפרדים, אם כי ישנה חפיפה. למעשה זו איננה תופעה לינארית. אלא, היחסים בין השכלה גבוהה לעבודה תלויים בהקשר, כלומר בנסיבות. הקשר שבין השכלה גבוהה להון אנושי הוא תלוי: מדינה, תחום לימוד , סוג המוסד, מימון ההשכלה, המקצוע, התעשייה, ומקום התעסוקה לאורך זמן. לדוגמא, גם גודמן (2014) וגם ג’או (2012) מציינים שבסין סטטוס משפיע במיוחד על הקשר שבין השכלה להון אנושי. לפיכך, על החוקרים שבוחנים את הקשר שבין השכלה לעבודה לחקור גם את הנסיבות, כלומר לבחון גם משתנים ממתנים, מתווכים ואינטראקציות. במיוחד היות שהקשר שבין השכלה גבוהה להון אנושי תלויים גם בתופעות מורכבות ומרובות. כך למשל, גרבר וצ’ונג (2008, 301) מציגים ארבע סיבות לרווחים הגבוהים יותר של בוגרי מוסדות עילית: מוסדות עילית מובחרים מקנים הון אנושי יקר יותר, בוגרי מוסדות עלית מסמנים את מעמדם למעסיקים פוטנציאליים, סטודנטים במוסדות אלו רוכשים קשרים, ובוגרי מוסדות עלית נהנים מיתרונות כגון שפע משפחתי.

לסיום, אין מטרתנו להציע תיאוריה חלופית לתורת ההון האנושי. אלא, אנו מצביעים על כך שעל גישה חלופית לקחת בחשבון תיאוריות מרובות ומגוונות, ולא ליפול לכשל של חשיבה צרה. חשוב להיעזר הן במחקר כמותי והן באיכותני, ולשלב את התובנות השונות. כמו כן, על המחקר לשאוף לקבוע אילו הסברים הם ראשוניים בחשיבותם, ואלו משניים.