סמינריון בכלכלה

מבוא חיבור זה בא לבחון תחילה את תפקידו של שוק ההון. כיצד שוק ההון תורם לחברה ולכלכה, וכיצד ואיך יש להגן עליו. לאחר שאעמוד על תפקידו של שוק ההון, אנסה להסביר כיצד יש להגן על שוק הון יעל, זאת על ידי הצגת מהותה של חובת הגילוי לניירות ערך. לאחר מכן, אבחן פרמטר אחד של אלמנט הגילוי – איסור על פרסום של פרט מטעה סמכי גילוי החברה. בחלק זה אבחן תחילה מדוע חשובה חובת הגילוי ומשם אגזור את המסקנה כיצד ניתן לבחון מהו פרט מטעה במסמכי החברה. לאחר מבחן באילו מסמכים מוגדר פרט מטעה, וכלפי ישנה חובה להציג פרט מטעה ומי אחראי בגין פרסומו של פרט מטעה. בנוסף, אעמוד על ההגנות השונות הקיימות בחקיקה כלפי אותם גרומים האחראים על פרסומו של פרט מטעה. לבסוף, אציג מה נדרש מתובע המעוניין להגיש תביעה בגין פרט מטעה, מהן עילות התביעה עליהן יכול התובע להתבסס במסגרת תביעה על פרט מטעה – מדובר הן בתביעות מחוק ניירות ערך והן תביעות מהדין הכללי, וכן אציג כיצד הפסיקה והספרות מתייחסים לדרך בה יש לחשב את הנזק בגין פרטה מטעה במסמכי הגילוי. תוכן עניינים א. מבוא 2 ב. חשיבות הגילוי בשוק ההון 4-3 ג. חובת הגילוי ככלי לשמירה על שוק ההון 8-4 ד. פרט מטעה במסכי הגילוי של חברה הנסחרת בבורסה 12-9 ה. האחריות האזרחית לחובת הגילוי 20-13 1. פרט מטעה בתשקיף שאלת האחריות יסודות התביעה בגין פרט מטעה 2. פרט מטעה בדיווח שוטף 3. עילות התביעה בגין פרט מטעה ו. שאלת חישוב בנזק 22-21 ז. סיכום 23 ביבליוגרפיה 25-24

פרק א:מבוא         שני תהליכים בעלי השפעה הדדית משפיעים עד מאוד על מערכת יחסי העבודה בין הפרט העובד ובין המעסיק. מצד אחד, מתגבשות בישראל זכויות יסוד שהיקפן משליך על האדם כיצור עובד. מנגד, גיבושן של זכויות היסוד מושפע מן ההשלכות הרפלקסיביות, שיש למעבר המשק ממודל של יחסים קיבוציים למודל של יחסי עבודה אישיים. הקונפליקט יוצר מתח משולש בין שלושה מאזנים: (א) מתח בין חקיקת עבודה של ראשית המדינה, המשקפת אידאולוגיה קיבוצית-סוציאליסטית, לבין מציאות יחסי העבודה כיום, בעלת מגמה קפיטליסטית-ליברלית הממירה את המודל הקלאסי במודל חוזה אישי; (ב) מתח הנוצר בין חקיקת יסוד המשקפת אידיאולוגיה אינדיבידואליסטית, המעמידה את הפרט וקניינו במרכז, לבין ערכי-יסוד וחרויות-יסוד שנקלטו אל תוך פסיקת העבודה; (ג) מתח הנוצר בין הצורך להגן על זכויות היסוד של הפרט, לבין השאיפה להגן על הפרט העובד מפני זכויות היסוד של המעסיק בעל הקניין. התארגנות עובדים, בארגוני עובדים, קנתה לה אחיזה של ממש במרוצת מאה השנים האחרונות במדינות מערביות רבות. ההתארגנות צמחה על רקע לחץ כלכלי, תנאי עבודה ירודים או בהשפעת התנועה הסוציאליסטית. ישנן מדינות בהן צמחה ההתארגנות על בסיס פוליטי, וארגוני העובדים היו בעלי זיקה לתנועות פוליטיות. במדינות אחרות, דוגמת ארצות הברית, צמחו ארגוני עובדים עצמאיים, א-פוליטיים, שמטרת קיומם הייתה אחת: קידום תנאי עבודתם של חברי הארגון. יושב הראש הראשון של “פדרציית העבודה האמריקאית” (AFL), מר סמואל גומפרס, הכריז כי האיגוד המקצועי בראשותו פועל אך ורק לשם השגת יעדים כלכליים, ובלשונו: “we want more”. באמרה ידועה זו, ביקש גומפרס לחדד את ההבדל בין ארגוני העובדים הא-פוליטיים בארצות הברית, לבין הארגונים האירופאים שהיו קשורים למפלגות השמאל הסוציאליסטיות או הקומוניסטיות. כיום בא

מבוא האדם המודרני אינו “האדם התבוני”, וגם לא “האדם החושב” ואפילו לא “האדם המשחק”. נראה שהאדם העכשווי הינו “האדם הכלכלי”. האדם הכלכלי רואה במקסום רווחתו וטובתו את קסם חייו.[1] וככזה נראה כי בתחומים רבים, השחקן הדומיננטי, פועל בתחום אפור שגבולות המותר והאסור בו אינם ברורים. מערכת הבנקאות בישראל מאופיינת בריכוזיות וניגוד משמעותיים שמובילים חוסר תחרותיות בהשוואה אל מדינות מפותחות אחרות. עם זאת מצבה הכלכלי של המדינה כיום, הוא מהיציבים והחזקים וזאת כנגד התהפוכות שמתרחשות במדינות בעולם. הריכוזיות הרבה באה לידי ביטוי בכך שקיימים שני בנקים גדולים ששולטים על מרבית האשראי במדינה וחוסמים דרכים של גורמים אחרים מלפתח ולהתפתח בשוק ההון. ניגוד העניינים נובע אף הוא ממבנה מערכת הבנקאות בו הבנקים הגדולים בעצם מחזיקים את כל שוק האשראי. בעבר היו הבנקים גם הבעלים של קרנות ההשתלמות וקופות הגמל, בנוסף לשוק החיתום בו הם פעלו. גוף כלכלי כה משמעותי התקשה לפעול בצורה כלכלית עניינית כאשר יש כל כך הרבה מקום “לתמרון” ולעזרה הדדית במהלך שנת 2004 הוקם צוות מיוחד על מנת להמליץ על שוק ההון. הצוות, בראשות ד”ר יוסי בכר המליץ על רפורמה מקיפה במסגרתה נפרדו הבנקים מקופות הגמל וקרנות ההשתלמות ובנוסף רפורמה בתחום השיווק הפנסיוני. ההשלכות עבור הבנקים היו כבדות ולא היה ברור האם המהלך יביא לתוצאה הרצויה. על מנת ליישם את המלצות הוועדה התקינה המדינה חוקים ותקנות מיוחדים שנכנסו לתוקפם החל משנת 2005. חוקים אלו נתנו לבנקים ארכה של מספר שנים על מנת ליישם את המלצות הוועדה, אולם בפועל הבנקים מכרו את הנכסים תוך מספר חודשים מועט. מטרתה של עבודה זו לבחון באופן אמפירי את ההשלכות של הרפורמה על שוק

מבוא הלאומיות היא תופעה של העידן המודרני שצברה תאוצה החל מהמאה ה-18. במסגרתה, דורשת קבוצת לאום מסוימת זכות להגדרה עצמית ומימוש של ריבונות מדינית בטריטוריה כלשהי. במחקר מקובלת ההשקפה כי לאומים אינם קהילות עתיקות יומין, אלא כאלה שהופיעו בעקבות המהפכה התעשייתית והקפיטליסטית כדי להתאים לדרישות התפקודיות והתרבותיות של חברות מודרניות. מכאן, שקפיטליזם ולאומיות הופיעו בקירוב באותו הזמן וניתן לראותן כמשלימות זו את זו; לאומיות מקושרת עם תחרות כלכלית בין מדינות ועם השאיפה לצמיחה כלכלית לאומית, שהם מיסודות הקפיטליזם. בשונה מכלכלה מרקנטליסטית שרווחה בין המאה ה-16 למאה ה-18, המניחה כי הסחר העולמי קבוע ודוגלת בהגדלת הייצוא והקטנת הייבוא, הרי שכלכלה קפיטליסטית, ובייחוד תחת הגישה הניאוליברלית, מעוניינת להתפשט בכל העולם כדי להגשים את עקרונות הסחר החופשי וה-laissez faire; כך הופיעה הגלובליזציה, שעיקרה עידוד השקעות זרות ומעבר חופשי של סחורות, שירותים, אנשים והון ממדינה למדינה. בין היתר, הובילה הגלובליזציה לסגירת מפעלים ותעשיות שונות בארצות המערב והעברתן למדינות המזרח כגון סין וקוריאה, כדי לנצל את כוח העבודה הזול ולחסוך בעלויות.עוד הביאה הגלובליזציה להופעתו של קפיטליזם קורפורטיבי, במסגרת תאגידים בינלאומיים בעלי ממון ועוצמה שאינם כפופים לפיקוח ורגולציה משפיעים על מקבלי ההחלטות במדינות שונות ועל מדיניותן. המהומות בזמן כינוס פסגת ארגון הסחר העולמי בסיאטל בנובמבר 1999 העלו לכותרות את תנועת האנטי-גלובליזציה, המורכבת מגורמים שונים בחברה האזרחית, ביניהם אנשי רוח, פעילים למען איכות הסביבה ונציגי ארגוני עובדים, המתנגדים לגלובליזציה, למצער במתכונתה הנוכחית. תנועה זו אינה הומוגנית וקיימות בה מספר גישות, ביניהן ביטול מוחלט של הקפיטליזם ומעבר לאנרכיזם או סוציאליזם או אימוץ גרסה דמוקרטית יותר של גלובליזציה ושיטה קפיטליסטית מעודנת הכוללת מעורבות ממשלתית בדרגה זו או אחרת. תנועת

מבוא עבודה זו בוחנת כיצד משתנה היחס לסיכון אצל משקעים מקצועיים בעקבות רווחים והפסדים קודמים בהשקעות מאותו הסוג. שיטת המחקר היא סקירת הספרות הרלוונטית תוך השמת דגש על ההשלכות הפרקטיות של המאמרים הנסקרים. העבודה מגלה גם ראיות אמפיריות לאפקט ה-  disposition, הנטייה של פרטים לממש רווחים מהר מדי ו”לרכב” על הפסדים זמן ממושך מידי, וגם ראיות לאפקט ההפוך (the house-money). הקשר בין הראיות הללו לתאוריית הערך, התאוריה המובילה להחלטות בתנאי סיכון, נבחן בהרחבה וגם השאלה איזה הוא אפקט בעל השפעה חזקה יותר באופן כללי מקבלת מענה מסוים. לבסוף, עולות כמה הצעות להמשך מחקר. תוכן עניינים: מבוא 3 הקדמה 4-5 חלק א פרק 1- Do behavioral biases affect price 6-11 פרק 2- Do loses linger? 12-17 פרק 3- Prior Consequences and Subsequent Risk Taking: New Field Evidence from the Taiwan Futures Exchange 18-22 חלק ב פרק 4 – סקירה ספרותית נוספת 4.1 הקדמה 23 4.2 תיאוריית הערך 21-27 4.3 אפקט ה-disposition 27-30 4.4 ראיות אמפיריות לאפקט ההפוך 30-31 סיכום 32 ביבליוגרפיה 33-34

מבוא על פי הנתונים העדכניים של הארגון לשיתוף ולפיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (OECD), ישראל היא המדינה בעלת שיעור העוני היחסי הגבוה ביותר בין מדינות הארגון (אחרי מקסיקו), והיא מדורגת במקום החמישי במדדי אי-השוויון של הארגון לפי הכנסה נטו. הדוח, המתייחס ל-2011  מציב את ישראל בדיוק באותו המקום בו הייתה בזמן פרסום הדוח הקודם, שהתייחס ל- 2007 ( בסוק, 2010). למצב זה השלכות משמעותיות על החברה הישראלית: הוא יוצר מתחים חברתיים ופוליטיים, הוא מעורר שאלות של צדק חברתי ושל יחסי אדם ורעהו, ובנוגע ליחסי הגומלין בין אדם למדינה (סואן, 2005). למרות האמונה שישראל צלחה את המשבר הכלכלי העולמי של השנים האחרונות. המדינה נמצאת במשבר כלכלי וחברתי מתמשך הכולל אי שיווין עמוק בהכנסות בשוק העבודה כתוצאה מהפליה, דבר המגביר את הרגישות החברתית. ניתן לראות ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך בהשוואה בין לאומית, וישראלים רבים מוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה דבר שגורם לגידול האי שיווין בהכנסות ברוטו בקרב האוכלוסייה. הדבר יוצר צורך בהעברת סכומים גדולים יותר של תשלומי העברה על מנת לנסות ולהקטין את האי שיווין. המדיניות הנ”ל יוצרת ניגוד בין משק המנסה לצמוח ולהתאים את עצמו לצו השעה של הכלכלה הגלובלית לבין חברה שיוונית, ערכית ובעלת רצון לקדמה של השכבות החלשות ( נתנזון 2010). חקיקת מגן שמה לה למטרה להגן על העובד מפני ניצול לרעה על ידי המעביד ובנוסף לשמר   ולהטמיע ערכים כגון כבוד האדם וכן אינטרסים חברתיים המעוניינים בפיתוחה של חברה צודקת יותר, שיוונית יותר ובריאה יותר. אינטרסים החברתיים הקובעים בין היתר כי  העובד לא יוותר ללא הגנה מינימאלית שהוא עובד בשכר נמוך יתר על המידה, ללא שעות

מבוא גלובליזציה, מושג מוביל המתאר את הפיתוח הכלכלי בעולם. הגלובליזציה שוברת המסגרות הלאומיות של משק, חברה, ויוצרת מבנה על לאומי – בדור האחרון. הגלובליזציה נתפסת ככוח חזק בלתי ניתן לעצירה שמאחד את כל המשקים הכלכליים לאומיים למשק אחד עולמי שהוא חופשי לחלוטין, שאין בו מכסים ואין מגבלות אדמיניסטרטיביות. במשק העולמי האחד קיימת זרימה חופשית של כל אמצעי הייצור: חומרי גלם, כוח עבודה,  טכנולוגיות, והון. בראשית ימי הגשמתה שאפה הציונות לעצב בארץ ישראל חברת עובדים יצרנית בה שיעור ניכר של עובדי חקלאות ומלאכה.  מגמה זו נמשכה גם לאחר קום המדינה.  אולם בעשרים השנים האחרונות הוכיחה ישראל שכוחה דווקא בגלובליזציה, ושמבחינה כלכלית בעיקר, אך גם מאספקטים נוספים, יתרונותיה מתגלים במלואם דווקא במפעלי תעשיה עתירי טכנולוגיה ויזמות, בחברות רב לאומיות הפועלות ברחבי העולם ובהשקעות של יחידים הרחק מגבולות המדינה. השאלה לעניינה של ישראל, ולמעשה לכל מדינה הבוחרת בשגשוג, היא אינה אם יש לקדם בברכה את הגלובליזציה או שמא לבלום את השפעתה ככל האפשר. הגלובליזציה היא עובדה קיימת והיא כבר בישראל והמשימה העומדת כיום לפני קובעי המדיניות היא כיצד להפיק ממנה את המרב מחד ולצמצם את הזעזועים ואת תופעות הלוואי השליליות שלה מאידך. ניתן לראות כי קידום הגלובליזציה הינו חלק מקווי היסוד של הממשלה :   “המשק הישראלי הוא משק קטן ותלוי בסחר החוץ שלו. התפתחותו המוצלחת מותנית בהתמחותו בענפים שבהם יש לו יתרון יחסי, כך שיהיה מסוגל לייצר ולייצא מוצרים ושירותים באיכות גבוהה ובמחירים תחרותיים. מגמה זו מחייבת חשיפה לשוק העולמי והסרת הגבלות מכסיות ומנהליות, כדי להגביר את יכולת התחרות של המשק. הממשלה תמשיך ותגביר את מדיניות החשיפה והליברליזציה בשוקי הכספים וההון ובשוק

מבוא   “הרפורמה החשובה ביותר ומהגדולות בתולדות המדינה, הרפורמה בנמלי הים, יצאה לדרך. מעתה, יהיו שלוש חברות נמל – אשדוד, חיפה ואילת שיתחרו זו בזו על ליבו של הלקוח, תחרות שתביא למתן שירות טוב יותר ללקוחות הנמלים. בכך הגיע לסיומו מונופול הנמלים שהיה קיים 55 שנים”. (דברי שר האוצר דאז, בנימים נתניהו, 2005) כחלק מהנסיון לייעל ולשפר את המערכות הציבוריות לטובת אזרחי המדינה, מתבצעות לעתים רפורמות בתהליכים, אגפים ומשרדים. רפרומות אלו נועדו לשפר את השירות הניתן לציבור על ידי מתן מקסימום תפוקה במינימום עלות למשלם המיסים. למרות שעל פניו נראה כי תהליכי שינוי ושידוד מערכות המבוססים על מחקר מקדים מעמיק וראייה מערכתית רחבה יכולים רק להועיל, לא פעם רפורמות נכשלות, בשל סיבות מערכתיות, יחסי כוחות, התנגדות מבית ונסיונות אקטיביים להכשילן. עבודה זו מבקשת לבחון את רפורמת הנמלים שיושמה בשנת 2005, שמטרתה היתה ייעול תהליכי העבודה בנמלים, שיפור השירות לצרכן, הוזלת עלויות ושידוד מערכות. מניתוח הרפורמה בנמל אשדוד כמקרה בוחן, אבקש לבחון את יעילות הרפורמה, את הצלחתה או כשלונה ואת הסיבות שתרמו לכך. מתוך כך, שאלת המחקר שלי היא: מהי מידת הצלחתה של המדיניות הציבורית בתחום רפורמת הנמלים בשנת 2005, תוך שימוש בנמל אשדוד כמקרה בוחן, והאם השיגה את מטרתה? השערת המחקר: המדיניות הציבורית בתחום הרפורמה בנמל אשדוד לא הצליחה להביא לשינוי בתחומי תחרותיות, שיפור השירות, הוזלת תעריפים וחסכון משקי, וזאת משום חוסר האיזון במשולש הכוחות שבין עובדי הנמל, משרד האוצר ומשתמשי הנמל. שיטה: דרך סקירת ספרות ופרסומים אשתמש בנמל אשדוד כמקרה בוחן לרפורמת הנמלים. עבודה זו נועדה לבחון את יישומה של רפורמה שנבעה מנסיון לשפר ולייעל מערכת מהותית למסחר בארץ,

מבוא במשך אלפי שנים קיבלנו בחינם את שירותי הטבע: מים נקיים, אויר נקי, מזון, אוזון וכו’. מאז שהאוכלוסייה גדלה והצריכה עלתה, אנו משתמשים במשאבים הטבעיים בקצב העולה על קצב התחדשותם. (ד”ר ליה אטינגר,2010)   בשנת 1870 חיו בעולם בסביבות מיליארד וחצי בני אדם. שמונים שנה לאחר מכן, בשנת 1950 כבר חיו בעולם כשני מיליארד וחצי בני אדם. מאז ועד היום, כלומר בחלוף כשני דורות בלבד, האוכלוסייה גדלה פי למעלה משניים ל 6- מיליארד נפש.  מספר האנשים שהתווסף לעולם בשנות התשעים הוא גדול יותר מאשר כל אוכלוסיית העולם בשנת 1600.   כשם שכל יצור חי מקיים חילוף חומרים – קולט מזון מהסביבה, מפרקו, מנצל אותו ופולט לסביבה חומרי פסולת. כך גם התעשיות לא רק צורכות משאבים אלא הן גם פולטות חומרי פסולת. בטבע, פסולת של יצור אחד מהווה משאב של יצור אחר ועל כן הפסולת אינה מצטברת – אספקת חומרי המזון הנדרשים לכלל היצורים  החיים נמשכת ללא הפרעה וחומרים רעילים ומזיקים אינם מצטברים בסביבה.   בני האדם לעומת זאת, בעיקר מאז המהפכה התעשייתית לא תכננו את מערכות הייצור שלהם על פי עקרון חשוב זה. הפסולת של תהליכי היצור מיוצאת אל הסביבה – לתוך הנהרות, הימים, הקרקעות והאוויר. רוב הפסולת אינה רעילה ומטופלת על ידי “שירותי החינם  של הטבע”. החלק האורגני שבפסולת יכול לחזור ולדשן את האדמה.  מגוון רב של יצורים, ברובם המכריע מיקרוסקופיים, מסוגלים לפרק אפילו חלק מחומרי הפסולת הרעילים. גם גזים שנפלטים נקלטים בחלקם ומעובדים על ידי אורגניזמים. למשל “גז החממה” פחמן דו- חמצני נקלט ומעובד על ידי הצמחים הירוקים, או נמס בים ומשמש לבנין שלדים וקונכיות של יצורי מים.