מבוא

במשך אלפי שנים קיבלנו בחינם את שירותי הטבע: מים נקיים, אויר נקי, מזון, אוזון וכו’. מאז שהאוכלוסייה גדלה והצריכה עלתה, אנו משתמשים במשאבים הטבעיים בקצב העולה על קצב התחדשותם. (ד”ר ליה אטינגר,2010)

בשנת 1870 חיו בעולם בסביבות מיליארד וחצי בני אדם. שמונים שנה לאחר מכן, בשנת 1950 כבר חיו בעולם כשני מיליארד וחצי בני אדם. מאז ועד היום, כלומר בחלוף כשני דורות בלבד, האוכלוסייה גדלה פי למעלה משניים ל 6- מיליארד נפש.  מספר האנשים שהתווסף לעולם בשנות התשעים הוא גדול יותר מאשר כל אוכלוסיית העולם בשנת 1600.

כשם שכל יצור חי מקיים חילוף חומרים – קולט מזון מהסביבה, מפרקו, מנצל אותו ופולט לסביבה חומרי פסולת. כך גם התעשיות לא רק צורכות משאבים אלא הן גם פולטות חומרי פסולת. בטבע, פסולת של יצור אחד מהווה משאב של יצור אחר ועל כן הפסולת אינה מצטברת – אספקת חומרי המזון הנדרשים לכלל היצורים  החיים נמשכת ללא הפרעה וחומרים רעילים ומזיקים אינם מצטברים בסביבה.

בני האדם לעומת זאת, בעיקר מאז המהפכה התעשייתית לא תכננו את מערכות הייצור שלהם על פי עקרון חשוב זה. הפסולת של תהליכי היצור מיוצאת אל הסביבה – לתוך הנהרות, הימים, הקרקעות והאוויר.

רוב הפסולת אינה רעילה ומטופלת על ידי “שירותי החינם  של הטבע”. החלק האורגני שבפסולת יכול לחזור ולדשן את האדמה.  מגוון רב של יצורים, ברובם המכריע מיקרוסקופיים, מסוגלים לפרק אפילו חלק מחומרי הפסולת הרעילים. גם גזים שנפלטים נקלטים בחלקם ומעובדים על ידי אורגניזמים. למשל “גז החממה” פחמן דו- חמצני נקלט ומעובד על ידי הצמחים הירוקים, או נמס בים ומשמש לבנין שלדים וקונכיות של יצורי מים.

אולם קיים חלק של הפסולת אשר אינו מתפרק  ומצטבר ואזורים רבים הופכים בלתי מתאימים לחיים של כמעט כל היצורים החיים. ראו את מצב הנחלים בארץ, או את אזורי השממה על יד מכרות.

משקים תעשייתיים לגידול בעלי-חיים הם מהגורמים העיקריים למשבר הסביבתי. כך לפי דו”ח מפורט של האו”ם שבדק את ההשפעה של תעשיות הבשר, החלב והביצים על איכות הסביבה.

לפי הדו”ח תעשיות המזון מן החי הן גורם מרכזי להתחממות כדור הארץ ואחראיות ל18% מפליטות גזי החממה (יותר מאשר כל כלי התחבורה גם יחד: באוויר, בים וביבשה) .

דו”ח של מכון World watch מנובמבר 2009, אשר נכתב ע”י שני יועצים סביבתיים לבנק העולמי, העריך ששיעור פליטות גזי החממה מתעשיות המזון מהחי אף גבוה יותר ומגיע ל-51%.

) מכון, World watch  2009(

אימוץ התפריט המערבי עתיר הבשר במדינות כגון הודו וסין גורם להחרפת המשבר הסביבתי 70% מהיערות שנכרתו באמזונס הפכו לשטחי מרעה לבקר ולשטחים לגידול מספוא (מזון לבעלי – חיים).

הרס היערות משמיד את בית הגידול של אלפי בעלי-חיים, ולכן תעשיית הבשר היא אחד הגורמים העיקריים לצמצום המגוון הביולוגי.

ייצור מזון מן החי בעולם הולך ומצטופף אינו בר-קיימא, לא רק בשל זיהום מים וקרקע בפסולת ממשקים תעשייתיים, משחטות ומפעלים לעיבוד בשר, אלא גם בשל הבזבוז האדיר הכרוך בשימוש בדגנים, קטניות ומים מתוקים להאכלת ולהשקיית בעלי חיים במקום לצריכה אנושית ישירה. רק חמישית מהמזון הנצרך על-ידי בקר הופך לבשר אכיל, וגידול מזון צמחי מספק פי 10 עד 21 יותר חלבון ליחידת שטח מאשר ייצור בשר.

עם התחזקות ההכרה בכך שהמשבר הסביבתי הוא משבר קיומי, הולכות ומתרבות הקריאות להפחתה בצריכת הבשר למען שיפור איכות הסביבה מצד האו”ם, ארגונים ירוקים ורשויות ממשלתיות ברחבי העולם.

בעבודה זו נדון בהשלכות של תעשיית הבשר על הסביבה , נמפה את הנזקים הנגרמים על ידי תעשיה זו וההשלכות לכך על חיינו. ונציג קשת של פתרונות אפשריים.

תוכן עניינים
1. מבוא- 3
2. תעשיית הבשר רקע כללי ונתונים- 5
3. תעשיית הבשר בישראל-10
4. תעשיית הבשר השלכות סביבתיות- 11
5. תעשיית הבשר השלכות כלכליות- 14
6. פתרונות אפשריים- 17
7. תזונה צמחונית עליית המודעות- 18
8. השלכות של אכילת / אי אכילת בשר- 19
9. אינטרסים כלכליים- 22
10. סיכום ומסקנות- 24
11. ביבליוגרפיה -25