סמינריון במדעי החברה

תקציר המחקר הנוכחי עוסק בבדיקה האם לשימוש בחוזקות בעבודה יש השפעה על רמת הסיפוק ותחושת הערך של פרט בעבודה ובהמשך לכך האם יש לכך השפעה על רמת האושר הכללי של האדם. מטרתו המרכזית הינה לבדוק קשר זה בצורה כמותית תוך הבחנה בין מינים ובין גילאים. להשערתי ימצא קשר בין שימוש בחוזקות בעבודה לתחושות הסיפוק והערך בעבודה ואלה ישפיעו על תחושת האושר הכללי של כל אדם. בנוסף אני משערת כי אצל נשים רמת הסיפוק בעבודה תהיה גבוהה יותר ורמת תחושת האושר הכללי תהיה גבוהה יותר בהתאמה.  זאת ועוד, להשערתי אצל מבוגרים מעל גילאי השלושים ימצא גם כן קשר גבוה בהתאמה בין המשתנים. לשם בדיקת השערות אלו חולקו שאלונים, במשך כל שנת 2011, השאלון הורכב מחמישה תתי שאלונים: שאלון האושר הכללי, שאלון האושר הספציפי, שאלון חוזקות, שאלון סיפוק וערך בעבודה ושאלון דמוגרפי. אוכלוסיית המחקר כללה 40 נבדקים, חלקם סטודנטים לתואר ראשון במחלקות משפטים ומדעי ההתנהגות, שבמכללה למנהל וחלקם מסביבתי הקרובה (חברים, עבודה וכד’). מתוכם 13 גברים ו25 נשים, כאשר שני נבדקים לא ציינו את מינם על כן לא נכנסו לחלוקה לפי מין. מניתוח ממצאי המחקר עלה קשר מובהק בין שימוש בחוזקות בעבודה לתחושות הסיפוק והערך בעבודה אך לא נמצא קשר מובהק בין משתנים אלה לתחושת האושר הכללי של כל אדם. ממצא זה תואם את הממצאים הקיימים בספרות המחקרית. הדיון מעלה שורה של הדגשים באלו דרכים ניתן לשפר את רמת המודעות של בני-אדם לחוזקותיהם ולשימוש בהם בסביבת עבודתם, חשיבות ההתייחסות לעבודה כייעוד, כמו גם על הגורמים החיצוניים והפנימיים המשפיעים על תחושת האושר. כדאי אם כן במחקר המשך לבדוק האם יש צורך בכל שלושת

מבוא עבודה זו תבחן את שאלת המחקר הבאה: האם קיימת אפליה סביבתית ואי צדק סביבתי כלפי ערביי ישראל והאם אפליה זו הינה חלק מהאפליה הרוחבית כלפיי ערביי-ישראל? בעבודה זו נציג את המצב הקיים בישראל, סיבות ודרכי הטיפול בסוגיה זו. האוכלוסייה הערבית בישראל נפגעת מאי-צדק סביבתי, כך עולה מהנתונים. דוגמה לכך, העלייה בנפגעי הסרטן אשר נגרם מהזיהום הסביבתי סביב אזורי מחיה של הערבים. בין השנים 1987-1997 עלתה התחלואה הכוללת במחלות סרטן ב-19% בקרב היהודים וב-65% בקרב הערבים. נתון אשר מעלה תמונה של מצב בריאותי ירוד מאוד שפוגע בעיקר באוכלוסיה הערבית בישראל באופן קיצוני. מאבקם של תושבי תמרה ואעבלין, הזועקים על הפגיעה לבריאותם, כנגד הקמת משרפת פסולת שמתוכננת להיבנות על ידם ולא על ידי ישובים יהודיים עשירים על ידם. מתעוררת השאלה – מדוע הם אמורים לסבול מנזק בריאותי זה ולא מרחיקים את המקום הזה לאזור נייטרלי. האזור סביב רמת חובב שהפך לאזור עם מפגעים בריאותיים ואקולוגיים קשים גורל לתחלואה ומומים מולדים בקרב הבדואים בסביבה. בעלי המפעלים מודעים לכך, אך אין להם פתרונות לזיהומים הקשים שנוצרים במקום, נשים הרות מפילות בעקבות כך והמדינה אינה עושה דבר בנדון. האוכלוסיה הערבית-ישראלית והערבית-הבדואית היא קורבן של אי צדק סביבתי בנוסף לזיהומים של מפעלים כימיים, ישנו מפגע הנובע מריסוסי יבולים שמגיעים עם הרוחות לתושבי המקום שגרים ליד וזה פוגע בעיקר בתושבי הדרום והצפון הערביים.מאבקה של עיריית סח’נין להרחבת גבולות השיפוט של העיר מול המועצה האזורית משגב שטענה כנגד כי מדובר ב”הגנה על שטחים פתוחים”, קיבל סיוע מהתנועה הסביבתית שהתייצבה באופן חד-משמעי, לצד עיריית סח’נין במאבקה. המחקר יתבסס על הגישה האיכותנית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע

מבוא תופעת האלימות הבית ספרית, משכה את תשומת ליבם של חוקרים רבים במשך מספר לא מבוטל של עשורים (Addington & Yablon, 2011). בשנים האחרונות, אנו עדים לעליה בשכיחות ההתנהגויות האלימות בתרבויות שונות. עלייה זו, אינה פוסחת גם על ילדים ובני הנוער. מחקרים רבים מעידים, כי אחוז גבוה מהעלייה באלימות ניתן לקשור לבני נוער, הנמצאים בתוך מסגרות החינוך. יחד עם זאת, את העלייה הדרמטית הזאת ניתן לשייך, בין היתר, למודעות הגוברת בחברה לתופעת האלימות, המעלה גם את הרצון לדווח (הורוביץ,2000). ניתן לומר, שכיום, האלימות ובעיות המשמעת שנוצרות כתגובה לכך, חדרו אל מערכות החינוך ואף, משבשות את התנהלותן התקינה. לא מבינה בעיות המשמעות נוצרות כתגובה לאלימות? לא נשמע לי נכון. התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד (מקור). התוצאה היא, שהטיפול בנושא האלימות בבתי הספר הפך לנושא מרכזי על סדר היום הבית ספרי. קיימים ניסיונות שונים ללמוד על האלימות במוסדות החינוך, לזהות דרכי פעולה, לטפל בתופעה ובתוצאותיה, וגם לקדם את מניעתה. אי לכך, בתי הספר נאלצים להקצות רבים ממשאביהם, המוגבלים ממילא, לאמצעי אבטחה ומניעה. כללית, ניתן לומר, שאיכות החיים ורמת החינוך של הילדים מתדרדרת (Berliner., & Biddle, 1995). האלימות משבשת את תפקודו הרגיל של בית הספר, התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד. היא מדרדרת את איכות החיים ואת רמת החינוך של הילדים, ומאלצת כמה בתי ספר להקצות רבים ממשאביהם המוגבלים ממילא לאמצעי אבטחה ומניעה (Berliner & Biddle 1995 יחד עם זאת, עיקר הבעיה נמצאת דווקא, במעורבות ובחשיפה היומיומית של בני הנוער לאלימות בדרגות חומרה שונות כגון, הצקות, קללות, חרמות, פגיעה ברכוש, סחיטה, דחיפות וקטטות. לפיכך, מדיניות מערכת החינוך בישראל, בכל הקשור לתופעת

מבוא גיל  התמותה ממשיך לעלות ואילו גיל פרישה מהעבודה נותר נכון לימים אלו עומד על כנו. שוק העבודה משנה את פניו באופן תדיר ועל רקע השינויים הדמוגרפיים באוכלוסיית העולם  כוח העבודה נשען אפוא יותר ויותר על אזרחים וותיקים. כתוצאה מכך גוברת גם שכיחותה של תופעת האפליה מחמת גיל בעבודה. בשוק העבודה כיום קיימת אפליה, לעתים בריש גלי, לעתים בצורה עקיפה, של עובדים מבוגרים. בין אם בקבלה לעבודה, בפיטורין, או באי מתן הזדמנויות להכשרות מקצועיות ובהסדרי פרישה. אפליה זו כה מושרשת בתרבות שלנו, עד שגם אם מספרם של האזרחים הוותיקים יגדל, עושה רושם כי התפיסות והערכים החברתיים שלנו לא ישתנו. אפליה זו אשר פוגעת בציבור שלם, ואינה מאפשרת לו להתקיים בכבוד המגיע לכל אזרח ואזרח בכל מדינה מתוקנת, פוגעת בשוויון ההזדמנויות שלהם  על ידי מתן לגיטימציה למעסיקים להפלות לפי גיל הלכה למעשה, גם כאשר אין לכך כל שייכות למהות התפקיד. עבודה זו חוקרת את קיומה של תופעת האפליה בשוק העבודה הישראלי תוך הצגת גורמיה, מימדיה  והשלכותיה של התופעה. בנוסף העבודה מציגה את גישתו של המחוקק הישראלי לאפליה מטעמי גיל באמצעות סדרת פסקי דין תקדימיים שניתנו בעשור האחרון ובוחנת את השפעתם על תחולת החוק ותכניו ועל המציאות החברתית והמשפטית בישראל. בפרק הראשון אסקור את תופעת האפליה ושורשיה, תוך התמקדות באפליה בהקשר התעסוקתי. אראה את מגמת הזדקנות האוכלוסייה בעולם בכלל ובארץ בפרט, ואבחן את ההשפעה שיש לכך על שוק העבודה. הציג את תופעת האפליה בעבודה מטעמי גיל במציאות החברתית של ימינו, תוך הצגה של גורמי התופעה, מימדיה והשלכותיה. בפרק השני אבחן את המסגרת המשפטית של עיקרון השוויון בכלל ועיקרון השוויון בעבודה בפרט. אסקור

מבוא: עבודה זו עוסקת בבעלי צרכים מיוחדים במוסר המוסלמי, כלומר כיצד מתייחסת המערכת המוסרית של האסלאם כלפי בעלי מוגבלויות. נראה כי המוסר האסלאמי בוחר להקל על בעלי המוגבלויות בהתאם למוגבלות והוא קורא למאמיניו לרחם על בעל המוגבלות ולעזור לו בדרכו. אך על אף התחשבותו של הקוראן בבעלי המוגבלויות, הוא מתמקד בעיקר במילוי המצוות ולא בחיי היום-יום. בעלי מוגבלויות רבים לא מקבלים עזרה ואף הם מהווים מקור לבושה. אני חושבת שזה חשוב לחזק את הדברים שנכתבים במוסר אודות היחס לבעלי מוגבלויות וכך להעלות למודעות את היחס השלילי שמקבלים בעלי מוגבלויות מבחינת נגישות לבעלי מוגבלויות, יחס הוגן ועזרה. בחרתי את הנושא כי זה נושא חשוב ומעניין. העבודה באה לענות על שאלת המחקר המרכזית: “מהן מאפייני הגישה הננקטת על ידי המוסר האסלאמי כלפי בני אדם עם צרכים מיוחדים. כמו-כן, נענה גם על השאלות המשניות בעבודה זו: האם עברה התייחסות של המוסר המוסלמי לבעלי צרכים מיוחדים לתרומות? וכן, באם המוסר האסלאמי עבר תרומות בהתייחסות לבעלי צרכים מיוחדים עם הזמן?. בחלק הראשון של העבודה אתייחס למקורות האסלאם וכן להתפתחות מסגרת המוסר באסלאם. החלק השני מפרט את ההגדרה של בעלי צרכים מיוחדים ולאחר מכן את התייחסות לבעלי צרכים מיוחדים לפי המוסר המוסלמי. עבודה זו באה לבדוק את היחס לבעלי צרכים מיוחדים במוסר האסלאמי. העבודה בודקת את ההשערות הבאות: החברה המוסלמית מאמצת לתוכה את האנשים בעלי הצרכים המיוחדים ומעניקה להם חסות והגנה ואף מחויבת לעשות זאת. אנשים נמצאים בכל השלבים על פני רצף החיים, מקבלים עזרה בהתאם לצרכיהם הספציפיים את היחסי הראוי להם. בעל צרכים מיוחדים זוכים לעיתים קרובות ליחס לא הוגן ולכן חשוב לוודא שינתן להם

מבוא   דוקטרינת ‘עצימת עיניים’ או דוקטרינת ‘העיוורון המכוון’ הינן חלק מהיסוד הנפשי Mens Ria)) המחשבה הפלילית, כחלק מהוכחת רכיב המודעות בביצוע עבירה. המחשבה הפלילית מהווה את היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות עבירה. סוגיה זו מופיעה בסעיף 19 לחוק העונשין, התשל”ז -1977  (להלן : “החוק”) שם נקבע כי אדם אחראי בפלילים רק אם היסוד הנפשי שליווה את התנהגותו הוא מחשבה פלילית, אלא אם כן המחוקק קבע במפורש שרשלנות כיסוד נפשי היא יסוד מספיק להתקיימות העבירה.   לדוגמה, אדם רוכש מוצר בתנאים חשודים, אשר “אדם סביר” היה מעלה על דעתו כי ייתכן ומדובר ברכוש גנוב, אולם הרוכש הספציפי טוען שלא ידע שהמוצר גנוב. בפועל, הנסיבות לרכישה (למשל מחירים זולים מידי) חייבו אותו לברר את העובדות, ומשלא עשה זאת, דינו כמי שהייתה לו כוונה לקנות רכוש גנוב. “עצימת עיניים” כהגדרתה בסעיף 20 ג’1 לחוק העונשין – אדם נקלע לנסיבות של פשע והוא “עוצם עיניו” דינו כדין מתכוון, מי שחושד ונמנע מלברר עצימת עיניו תהיה שקולה למודעות, ולא תעמוד לזכותו טענת ה”לא ידעתי”, כיוון שחשד ונמנע מלברר את הדבר מלכתחילה.   יצוין כי התנהגות של “עצימת עיניים” חלה רק לגבי התנהגות ונסיבות, כלומר היא אינה חלה כאשר מדובר בתוצאה. כשמדברים על הדרישה הבסיסית למודעות לתוצאה, מדובר על חשד בלבד, לכן אם נחיל עצימת עיניים אנו בעצם נגיד: “אתה חשדת שהתוצאה תתרחש”, שלא כמו ברכיב ההתנהגות בו “עצימת עיניים” חלה בכל מקרה, ואם אדם לא מודע למה שהוא עושה, הוא לכאורה “עוצם עיניו” לאפשרות קרות התוצאה וכאן אכן ניתן לקבוע כי עצימת עיניו שקולה לידיעה. כך גם הדברים לגבי הנסיבה. ברכיב התוצאה מדובר באפשרות עתידית,

מבוא חינוך הילדים הנה משימה המטרידה את הורים ברחבי ישראל והעולם. המחקר הנוכחי מתמקד במערכת החינוך והתהליכים החינוכיים המתרחשים בעיר דוברת הערבית, שפרעם. ייחודיות העיר שפרעם הנה, בין היתר, בחיים המשותפים לבני הדתות השונות: מוסלמים ,נוצרים ודרוזים. מהבחינה של המחקר הנוכחי עולה כי כל עדה לומדת במסגרות חינוכיות נפרדות. בתי ספר יסודיים ממלכתיים שבעיר שפרעם משרתים בעיקר א האוכלוסייה המוסלמית, כאשר שלושה אחוז בלבד מכלל התלמידים הנם מהדת הנוצרית. נתונים אלה אינם משקפים את המציאות מאחר ובתי הספר נמצאים בשכונות מעורבות בה מתגוררת אוכלוסייה המייצגת את כל הדתות (מחלקת חינוך ,עיריית שפרעם). לאור נתונים אלה, מטרת המחקר הנוכחי הנה איתור ובחינה של הסיבות הגורמות לתופעה זו. כלומר, המחקר הנוכחי מתמקד בבחינת הגורמים התורמים לכך שלא כל האוכלוסייה פוקדת את בתי הספר היסודיים בעיר. תרומתו העיקרית של המחקר הנוכחי הנה בבחינת ההשלכות של התועה שתוארה לעיל והצעה של פתרונות אפשריים לשינוי. המושגים המרכזיים שעולים בגוף העבודה הנם: הרב תרבותיות וריבוי תרבויות. המחקר הנוכחי מבחין בין שני המושגים. ריבוי תרבויות הנו מונח טכני, תיאורי המייצג חברה שיש בה מספר תרבויות ואילו רב תרבותיות הנו מושג נורמטיבי, המביע תפיסה ערכית אידאית, לפיה ריבוי תרבותי מייצג ערכיות חיובית (תדמור, 2004). ניתן לומר כי החברה הערבית הנה חברה רב תרבותית על כל מרכיביה, וזאת לאור החיים המשותפים לבני שלושת העדות, המוסלמים, הנוצרים והדרוזים, בערים השונות בישראל. מערכת החינוך הערבית בארץ מורכבת מבתי ספר ממלכתיים ובתי ספר פרטיים, כאשר בתי הספר הפרטיים שייכים ברובם לכנסייה. בתי ספר אלה מאופיינים במוניטין חיובי יותר לעומת בתי ספר ממלכתיים. לכן, בתי ספר פרטיים נמצאים בעדיפות ראשונה של משפחות בעלות

מבוא בעשורים האחרונים בעולם ובישראל אנחנו עדים למהפכת הזדקנות, במבט יותר ספציפי על ישראל, נמצא שהפרופיל של בני ה-65 ומעלה הוא בהשתנות מתמדת, קצב ההזדקנות הוא נהיה בשנים האחרונות מהיר יותר, אבל בזה טמונה הטיה, כי אלה שנמצאים היום על סף זקנה, הם אנשים משכילים ודומים יותר לאוכלוסייה, והם גם יותר פעילים ובעלי דעה, אבל זה לא מספיק בשביל לבלום את ההטיה הקיימת בגלל התפיסה הבין דורית על הזקנים (מכטיגר, 2010).  אבל זה אינו הצד היחיד של המטבע, הזקנה מצד שני מביאה אתה מחלות הגבלות והתדרדרות פיסית, תפקודית ולעיתים גם קוגניטיבית. כאשר מדברים על התדרדרות קוגניטיבית אצל זקנים, אפשר לראות כדוגמא את השיטיון, האלצהיימר ותשישות הנפש,  בעבודה הנוכחית אנחנו עוסקים בנושא הזקנה ואנחנו נתייחס לסוגיות הקשורות בעבודה במוסדות לזקנים. אבל בעיקר אנחנו נבחן את תשישות הנפש אצל זקנים כסוגיה נפרדת, ונבדוק את התנאים, ההגבלות והדילמות הכרוכים בה, אנחנו נתייחס לכלל הדילמות שאשפר למצוא בהקשר הזה שכל איש מקצוע או אדם שמעורב בטיפול בזקן תשוש נפש יכול להיתקל בהן, אנחנו נתייחס לדילמות חברתיות, אתיות, משפטיות, בריאותיות ומשפחתיות, שעולות ממצב כזה. ההנחה שלנו היא שהעבודה עם זקנים והטיפול בהם דורשים מכל איש מקצוע שיכול להיות מעורב בה, מהחברה ומקרובי המשפחה המעורבים בטיפול אחריות רגישות למצב ורמת מודעות גבוהה.   תוכן עניינים מבוא 3 א. רקע תיאורטי 4 א.1 מיהו תשוש הנפש? 4 א.2 דילמות אתיות חוקיות ורגשיות 5 א.2.1 הקונפליקט בין החובות האתיות והחובות המעשיות 5 א.2.2 דילמות החוק 5 א.2.2.1 עקרון האוטונומיה 5 א.2.2.2 ההתערבות מוצדקת רק בשם עקרון ההטבה 6 א.2.3 חוק זכויות החולה 6 א2.4 דילמות אתיות הרלוונטיות במיוחד

מבוא הייעוץ בקהילות חינוכיות קולטות עלייה “הם לא רוצים לבוא אלי”, זה היה המשפט המרכזי של יועצת ותיקה העובדת בבית ספר תיכון במרכז הארץ והמשקף את תסכולה בעקבות שתוף הפעולה הנמוך לו היא זכתה מ-25 התלמידים העולים מחבר העמים שהגיעו לבית ספרה. “אינך יכול להבין אותם”, היא אמרה לי. “ידעתי שזה יהיה קשה, אבל התכוננתי. למשל, ניסיתי להיות מודעת למחסום השפה. סידרתי שהספרנית, עולה בעצמה, תהיה נוכחת בכל הפגישות שלי איתם… ולמרות שהם התקבלו בהתלהבות ע”י צוות המורים ורוב התלמידים הותיקים, הם לא התנהגו כפי שציפינו: הם התבודדו בינם לבין עצמם, דיברו אחד עם השני ברוסית, וכו’… לפחות חלק מהם כן הגיעו אלי– בעצם הופנו אלי ע”י המחנכת– אבל גם אז, למרות שהייתי מאוד אמפתית כלפיהם, הם דיברו מעט מאוד על עצמם ועל משפחותיהם” ((Tatar, 1998. דיברי היועצת הזו משקפים חלק מן הדילמות של אנשי המערך המסייע העובדים בבתי הספר (יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) במצב החינוכי החדש שנוצר בעשור האחרון במיוחד בעקבות העלייה ההמונית מחבר העמים. מאז 1989 יותר מ-850,000 עולים מחבר העמים הגיעו לארץ והם מהווים היום כ-15% מן האוכלוסייה (2000 ,Al-Haj & Leshem), כ-200,000 ילדים ובני נוער בגילאי 10-21 הגיעו לישראל ב-11 השנים האחרונות (גלילי, 2001). גם במדינות אחרות בעולם, ובמיוחד בעשור האחרון, השינויים הדמוגרפיים משמעותיים. התמורות באות בעקבות גלי הגירה חוקיים ובלתי חוקיים למדינות אירופה ולארצות הברית. בארה”ב, למשל, לפחות לאחד מתוך כל חמישה ילדים יש הורה מהגר (Rumbaut, 2002). למצב זה הפוטנציאל לשנות את המרקם התרבותי של מדינה ולהובילה לכיוונים שאינם ברורים כעת. מערכות החינוך מתמודדות עם אתגרים לימודיים-קוריקולאריים, חברתיים, ארגוניים ופסיכולוגיים מורכבים בעת ניסיונם לספק

מבוא עבודה זו עוסקת במצבם של הערבים בישראל, יחסית ליהודים, מבחינת העוני. ביום 20.10.2008 התפרסם כי ישראל במקום הראשון מבחינת אחוז העוני בקרב המדינות המפותחות ולכן חשוב מאוד לבחון נושא זה. מדינת ישראל מגדירה את עצמה מאז הקמתה כמדינה יהודית. במגילת העצמאות הצהירה מדינת ישראל על: “הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל”. בהמשך, הכרזת העצמאות הוסיפה והבטיחה מדינת ישראל לקיים “שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”, וכן קראה במפורש לכל אזרחי המדינה הערבים “ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה”. מהבחינה המעשית ברור, כי בפועל מדינת ישראל לא התייחסה באופן שוויוני לאזרחיה הערבים, גם אם חוקי המדינה הבטיחו שוויון פורמאלי בזכויות האזרחיות. הערבים אינם זוכים לשוויון הזדמנויות בתחומים רבים. ביטוי בולט הוא הקצאת המשאבים הלא שוויונית למגזר הערבי בתחומי רווחה, חינוך ודת, כאשר התירוץ הוא “חוסר במשאבים”. בישראל מקובלת שיטת חישוב העוני לפי הגישה היחסית. הגישה היחסית אמנם מכירה בכך שמצוקה אינה מתבטאת בהכנסה נמוכה בלבד, אלא עשויה להתבטא גם בהיקף הרכוש, בתנאי הדיור, בחינוך ובשירותים הציבוריים הזמינים למי שנתונים במצוקה. ואולם, מאחר שבישראל אין מדד מוסכם המשקף מצוקה על כל היבטיה, המוסד לביטוח לאומי משתמש בנתונים הזמינים של ההכנסה הכספית הפנויה של משקי הבית.  ההכנסה הפנויה מוגדרת כהכנסה הכספית ברוטו,  בתוספת תשלומי העברה ובניכוי מסים ישירים (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות). משתנה זה משמש את המוסד לביטוח לאומי הן לשם חישוב קו העוני הן לשם השוואת מצבם של משקי בית באוכלוסייה לקו העוני וחישוב תחולת העוני.     ראשי פרקים