סמינריון ביהדות

מבוא   השימוש במושג החברה החרדית המופיע בכותרת עבודה זו, מטעה. אין חברה חרדית העשויה ממקשה אחת. זו חברה רב גוונית שיש בה חצרות, חסידויות וקהילות, בעלות אופי שונה וגוונים ייחודיים, המפרידים ומבדלים אותם זה מזה. אין אגודת ישראל כנטורי קרתא, כשם שאין ליטאים דומים לחסידים. לכולם איפיונים שונים, הן בתפיסות עולם והן במראה ובמנהגים.   חוקרים מרבים לדון בשאלה ‘מיהו חרדי?’. אין בנמצא מענה אבסלוטי להגדרה זו. אין בנמצא אבטיפוס חרדי. יש מגוון של חרדים וספקטרום רחב של שיוכים דתיים שונים. זוהי חברה רבת פנים, כיום הרבה יותר מאשר בעבר, שיש בה זרמים גלויים ונסתרים המתאחדים סביב עיקרים מסויימים ונפרדים באחרים. זוהי חברה חיה ותוססת, שלצד ריחוקה וניתוקה מזרם התרבות היהודי-ישראלי הכללי, משפיעה רבות על עיצובה ופניה של החברה הישראלית בימינו. יש לה לחברה זו מכנה משותף רחב – שמירת מצוות ההלכה וכפיפות לרבנים הנחשבים בתוכה ל”גדולי הדור”. אולם תחת מטריה זו קיים מנעד רחב של דעות והשקפות, לעיתים מנוגדות, לעיתים עוינות, שמשותפת להם דרך חיים מוסכמת ובמידה רבה (אם כי לא מונוליטית) איבה לחילוניות היהודית כפרשנית לגיטימית של הזהות היהודית.   הצצה אל תוך נבכיה של החברה החרדית ב-200-150 השנים האחרונות, היא טנדו מרתק של תהליכי בידול והתנתקות לצד פתיחות והטמעות, הן בחברה הכללית בארצות המוצא והן כאן בישראל במאה השנים האחרונות. עבודה זו סוקרת דגשים ונקודות עיקריות בתהליך דואלי זה, מתוך ניסיון לפענח את הצופן המפעיל אותה בעיתות צרה ומצוקה, לצד מעיינות החיוניות שבה, המאפשרות לה לא רק לשרוד   במציאות עוינת ומתנכרת אלא גם לפרוח ולשגשג בחברה ובמציאות העומדים בניגוד ובסתירה לעצם מהותה.   מהו איפה

הקדמה במסגרת העבודה, אבקש לעסוק בנושא: פרשנותו של רבי אברהם אבן עזרא. רבי אברהם אבן עזרא נולד בעיר טודלה, שבצפון ספרד, בשנת 1089, וייתכן שכבר בצעירותו עבר דרומה למרכזי החוכמה היהודיים שבספרד המוסלמית – קורדובה, טולידו וגרנדה, ואף הגיע לצפון אפריקה. בשנת 1140 עזב את ספרד “מחמת המציקים” ומאז פעל במשך 25 שנים בארצות אירופה הנוצרית (איטליה, צרפת ואנגליה). הוא נפטר בשנת 1164 (כדורי, תשס”ז). סקירה במקורות הספרותיים השונים מעלה, כי הראב”ע ידוע כאישיות בעלת פנים רבות: משורר, פרשן, מדקדק, פילוסוף, אסטרונום, אצטרולוג, מתמטיקאי, חכם בחוכמת החיים, שנון וחריף בפתגמיו, בקי ונבון באוצרות היהדות ובמדעים כלליים, בעל תפישה עמוקה ורחבה להפליא (ויזר, תשל”ו). יצירותיו של הראב”ע בדרך כלל מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: בתקופה הראשונה, (1089-1140) הוא שהה בעיקר בספרד, השתלם בתורה ובחכמות כלליות והתרועע עם המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי. מבחינה ספרותית מייחסים לתקופה זו בעיקר את כתיבת שיריו – שירי קודש ושירי חול (ניצן ואחרים, 2001). התקופה השנייה הייתה תקופה של נדודים מאונס. ראב”ע עזב את ספרד ועבר לאיטליה (רומא, לוקה, וירונה) משם לדרום צרפת ולצפונה (מנטובה, נרבונה, בדרש, רואן), ומשם לאנגליה  (לונדון). שם הוא כנראה נפטר בשנת 1164 (או בשנת 1167) (שם). גולת הכותרת ביצירותיו הם פירושיו לתנ”ך בכלל ולתורה בפרט, שבהם עומדות לו כל המעלות, שחברו יחד להאדיר ביתר שאת את מפעלו הכביר. בד בבד, יש לזכור את החומר העשיר המצוי בפירושיו (ויזר, תשל”ו). “יסוד מורא וסוד תורה” ו – “אגדת השבת” הם שני החיבורים האחרונים של ר’ אברהם בן עזרא. מבין כתביו המרובים “יסוד המורא” הוא היחיד שמוקדש לעיון שיטתי ביסודות היהדות. מותר איפוא לראות בחיבור

מבוא עבודה זו עוסקת באמונה ודימוי עצמי בקרב סטודנטים חילוניים ודתיים. רוב היהודים הישראלים סבורים שהחיים הציבוריים במדינת ישראל צריכים להתנהל על פי המסורת היהודית הדתית, ומרביתם מאמינים שיש לדת מקום במדינה. האמונה נחשבת לבסיסה של הדת, שכן הסברים רבים אודות טבעם של המציאות, הקיום והעולם, אינם נגזרים ישירות מההתנסויות החושיות, הלשוניות והתחושתיות האנושיות. למעשה, כל תפיסת עולם, מחייבת אמונה בבסיסה, שכן מהווה השלכה של העולם הסובייקטיבי. בגישה הדתית, רעיון האמונה מגדיר ישירות את הידע האנושי, או לפחות את רובו. מלבד האמונה המניעה את האדם לפעול, קיים הדימוי העצמי שהוא תכונה הנבנית, מתפתחת וניתן להעלותה.  היא אינה תלויה בגורמים חיצוניים, אלא רק באדם עצמו. הדימוי העצמי נבנה באמצעות קבלת העצמי, נטילת אחריות אישית, אותנטיות, פתיחות, ידע על העצמי, ועקביות. עבודה זו תעסוק בבחינת הגדרת האמונה, כוח עליון, גורל ומזל בקרב סטודנטים חילוניים ודתיים, בחינת השפעתה של האמונה על ההצלחה והכישלון בלימודים ובחיים האישיים והחברתיים. כמו כן, עבודה זו תבחן את מושג הדימוי העצמי, תדון במחקרים בנושא, ותקבל נתונים על הדימוי העצמי בקרב אנשים שונים. מהם הגורמים לדימוי עצמי גבוה או נמוך, וכיצד הם באים לידי ביטוי אצל בני האדם בכלל, וסטודנטים בפרט. יתר על כן, עבודה זו תדון בהבדלים בין האוכלוסייה הדתית לחילונית בהיבטים שונים, כיצד הם תופסים את האלוהים כמשפיע על דרך חייהם, האם יש להם שליטה על חייהם או שמא הכול בידי שמיים וגורל. בחרנו לחקור את נושא זה של דימוי עצמי ואמונה בקרב סטודנטים חילוניים ודתיים משום ששתינו סטודנטיות חילוניות הלומדות באוניברסיטה דתית, וסיקרן אותנו לדעת האם קיים הבדל בין התפיסה שלנו כחילוניות את ההצלחה והכישלונות שלנו,

מבוא קהילות יהודי בבל של תקופת התלמוד היו מהמרכזים היהודיים הגדולים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. תקופה זו, תחילתה מהימים שלאחר חורבן בית שני ומלחמות היהודים בכובשים הרומאים בארץ ישראל, שלאחריהן החלה שקיעה משמעותית במצב היהודים בא”י, וסופה בימי חתימת התלמוד ותקופת הסבוראים והגאונים שלאחריה. הקהילות בבבל היו מהקהילות המבוססות והיציבות הראשונות בעם ישראל בגולה, ולמעשה קהילות אלו היוו את יסודה וראשיתה של הקהילה היהודית הגלותית וממנה שאבו שאר קהילות ישראל המאוחרות את המבנה החברתי וההתנהלות הקהילתית לדורות רבים. בתוך הקהילה היהודית היה מבנה חברתי כלכלי ודתי מאד מאורגן, מבית מדרש ובית כנסת ועד ארגוני הצדקה והחסד בהם התאפיינו כל קהילות ישראל. ארגוני הצדקה בקהילות ישראל שראשית התפתחותם בימי המשנה והתלמוד, היו לסמל של חסד ומעורבות חברתית ולמקור גאווה ומופת לדורי דורות. בעבודה זו נסקור ונרחיב על אותן מסגרות הצדקה והחסד הקהילתיות שפעלו בקרב קהילות יהודי בבל של אותם ימים, נפרט על תיפקודן, על מקומן בקהילה ובעיר היהודית, על תפקידי החכמים והמנהיגים הדתיים במסגרות אלו ודעותיהם השונות בסוגיות צדקה וגמילות חסדים בתלמוד. כמו כן, נרחיב על סוגי הצדקה ואופני נתינת הצדקה והסיוע הסוציאלי בקהילה. האם הצדקה בבבל הייתה מאורגנת וממוסדת? האם חכמי בבל היוו עמודי תווך במתן העזרה ובפסיקת ההלכה בעניינים אלו? איך התנהלו ארגוני הצדקה ואילו פעולות של צדקה וחסד ננקטו לטובת הנזקקים? באיזו תדירות נגביתה הצדקה? האם היתה שקיפות באיסוף הצדקה? האם היתה סמכות לכפות על הצדקה? אילו סוגי עזרות סוציאליות היו בעדיפות גבוהה יותר? על כל זאת ועוד נרחיב בעבודה זו וננסה להבין איך נהגו הקהילות בעניין זה וכמה חשיבות ייחסו לאותם מוסדות צדקה וחסד.  

מבוא: עבודה זו תעסוק בנושא בריאת גן עדן וגיהינום כאשר הדגש יושם על השוואה בתיאורי גן עדן טרום הופעת האסלאם ולאחר האסלאם כפי שהם משתקפים בספרים “אז באין כל” ו”ארומם אל”. השאלה שהייתי רוצה לבחון היא: מה נשתנה בתיאורי הבריאה של גן עדן וגיהינום לפני האסלאם ולאחר האסלאם? מסורות שונות היו רווחות בקרב עמי המזרח הקדמון על התהוות העולם. מסורות אלו לבשו צורה ספרותית בשירי עלילה או חיבורים אחרים. ניתן להבחין במספר קווי דמיון המשותפים לכל המסורות הללו: אחד האלים או מס’ אלים יחד יצרו את העולם ואת האדם מחומר שהיה קיים. הקשר של הקוסמוגוניה בתיאוגוניה כלומר: בתולדות האלים ובהשתלשלות דורות האלים שקדמו לתולדות העולם והאנושות. סיפורי מאבקי כח בין האלים לדוגמא: בין האל הבורא לאלוהות אחרת שיכולה להיות מתוארת לדוגמא כתנין. זיהוי חלקי העולם השונים באלים מסוימים או בחלקים מסוימים של גופי האלים כאשר הפרטים מתחלפים מסיפור לסיפור: במסופוטמיה היו כמה סיפורים נבדלים אשר ייחסו את בריאת העולם לאלים שונים: אשור, אנליל, מרדוך וכולי… על-פי המסורת הבבלית נלחם האל הבורא, מרדוך עם תיאמת אלת הים שצורתה כשל תנין, התגבר עליה ועל שתי עוזרותיה המפלצות וביתר את גופה לשנים כאשר במחציתה הראשונה יצר את השמיים ובמחציתה התחתונה את הארץ. הבבלים שאימצו מסורות שומריות רבות, נהגו לספר בימי חגיגות ראש השנה שלהם את סיפור ניצחון מרדוך, האל הנדיב על תיהמת, אלת התהומות. סיפור זה פותח בשורות הבאות: “עת מעל שמיים בשם לא נקראו (אנומה אליש לא נבו שממו) ומתחת ארץ בשם לא נזכרה (שפליש אמתו שומה לא זכרת) ואפסו קדמון הם זרעו (אפזו מה ראשתו וזרשו) מומו תיהמת מולידת השניים (מומו

מבוא  עבודה זו מוקדשת לבדיקת ההיבטים והגילגולים השונים של קהילת יהודי אתיופיה, מאז חורבן בית-המקדש הראשון ועד ימינו. תחילה אסקור את תולדות ההתיישבות היהודית באתיופיה, שאין לה תאריך התחלה מוסכם על כל החוקרים וההיסטוריונים. בסוגייה זו, כמו בסוגיות אחרות הנוגעות ליהודי אתיופיה, יש יותר מדעה אחת. בפרק הבא אסקור את חיי הדת של קהילתה ביתא ישראל, החגים והמועדים שנשמרו, הטקסים הדתיים והאמונות. יהדותם ומוצאם של ביתא ישראל, היא עוד סוגייה שהחוקרים חלוקים בדעותיהם. אסקור את הדעות והגירסאות השונות, שכמובן, כל חוקר משוכנע שהגירסה שלו היא הנכונה. בגלל מיקומה הגיאוגרפי וקשיי התקשורת איתה, קהילת ביתא ישראל הייתה מנותקת במשך מאות שנים מהמרכזים הרוחניים של היהדות. כשהגיעו עדויות ראשונות של קיומה של הקהילה, החלו גם חכמים ורבנים לגלות עניין ב”יהודים כהי העור”, אותם ייחסו לצאצאי עשרת השבטים האבודים. בפרק החמישי אדון בעמדות השונות של חכמי ישראל בדורות השונים, ובוויכוחים שלהם בשאלת יהדותם של ביתא ישראל. שאלה זו מעסיקה לא רבנים אלא גם מדענים. מתברר כי בעשורים האחרונים נעשו כמה וכמה מחקרים בינלאומיים, לבירור הקשר הגנטי של יהודי אתיופיה לכלל אחיהם בני ישראל. אסקור את המחקרים המרתקים האלה. פרק הסיום יוקדש לאחת הסוגיות הקשות ביותר הקשורות ביהודי אתיופיה – סוגיית בני הפלשמורה. אלה יהודים שהתנצרו במאה ה-19 בשל סיבות שונות, וכשהחלו מבצעי העלאת יהודי אתיופיה לישראל, תבעו גם הם את זכותם לעלות. שאלת המחקר בעבודה זו היא: האם יש ביסוס מדעי עובדתי ליהדותם של בני ביתא ישראל, להוכחת מנהגיהם השונים ולזיהוים עם הפלשמורה? אנסה לתת עליה תשובה     תוכן עניינים פרק 1: מבוא-3 פרק 2: תולדות היישוב היהודי באתיופיה-4 2.1 משלמה המלך

מבוא מהו ייצוג באמצעי התקשורת בפרק זה אבחן את חשיבות הייצוגים באמצעי התקשורת ואבקש לעמוד על הסוגיה עד כמה הם קובעים את התפיסות החברתיות, או אפשר שהם נקבעים על פי אותן תפיסות ורק נותנים להם ביטוי. “ייצוג הוא דימוי, שיקוף או שחזור של דבר מה בעולם ה”אמיתי”. הכוונה לחפץ, אדם, קבוצה או מאורע אשר יוצגו או תווכו באופן כלשהו (Connell and James. Messerschmidt, 2005). כשמדובר בטקסט כתוב, קל לראות את התיווך הזה. הדבר יוצג כסימנים על עמוד או “מלים”, שאיננו נוטים לבלבל בינן לבין הדבר עצמו, כך מציעים קונל ועמיתיו במחקרם. אך כשמדובר באמצעי תקשורת כגון פרסומות, קלטות, דיסקים, קולנוע וטלוויזיה, נראה כאילו הייצוג דומה הרבה יותר לחוויית המציאות שלנו. קלטת וידאו של חתונה, למשל, נראית מבחינות רבות כמו הדבר עצמו, ובוודאי שהרבה יותר מאשר תיאור המאורע ביומן אישי (אף שמאוחר יותר, אפשר שהיומן יראה כתיעוד “כן” יותר של המאורע)”. בנוסף, אחת הסיבות לנטייה שלנו לקבל את הדברים המוצגים בפנינו כפשוטם, היא העובדה שבטלוויזיה אנחנו רואים את הדברים לפנינו ב’צורה חיה’. עובדה המשפיעה על היכולת שלנו לבקר את מה שאנחנו רואים. המאפיין הריגשי של הטלוויזיה מכוון את הצופה להזדהות עם דמויות טלוויזיוניות, יותר מאשר לחוש ביקורת על מה שהוא רואה מולו. הצופה אינו מודע לשיקולי העריכה של העורך, לזוויות הצילום, והשפעתה של התפאורה. הוא נוטה לקבל את הדברים כפי שהם (Connell and James Messerschmidt, 2005). מחקרם של קונל ועמיתיו העלה את חשיבותם של אמצעי התקשורת בקביעת “האווירה התרבותית”, זו אשר למעשה קובעת את הדימויים החברתיים הרצויים ומכתיבה לנו, אפילו אם בצורה סמויה, את הדמויות הנשקפות אלינו מן המסך הקטן, או

מבוא דמותו של הבעש”ט נחקקת בתודעה ההיסטורית של העם היהודי כמי שמזוהה עם ייסודה של תנועת החסידות. על אף המחקרים הרבים הקיימים בספרות אודות דמותו של האיש, נראה כי בין החוקרים השונים חלוקות הדעות אם באשר לקיומו, מידת הצלחתו, טיבו, ולמידת התפקיד שמילא הבעש”ט בצמיחתה של החסידות. על פי רוסמן (1999) המבוכה הרבה הקיימת באשר לשאלות הללו כמו גם לתשובה מצויה בקיומם של מקורות מהימנים מועטים ובהסתמכות על מקורות שבחלקם נכתבו בנוסח אגדי. הנקודות הבסיסיות שאין עליהן מחלוקת מתארות את הבעש”ט כדמות כריזמטית, שיוחסו  לה כוחות מיסטיים מסוימים, הוא נודע כדמות אקסטאטית פניאומאטית, אך לא סגפנית, וכמי שהיה מעורב בין הבריות. העבודה תבקש לבחון מה היה ייחודו של הבעש”ט תוך התמקדות בייחודיתו המובחנת (שגם עליה יש חילוקי דעות) כבעל שם – מה היה באישיותו, בדרכו ובמשנתו של הבעש”ט שקסם כל כך למי שהלכו בעקבותיו ומה היו החידושים שהביא? המענה על שאלת המחקר ייעשה באמצעות סקירת ספרות. החלק הראשון של העבודה יציג את החסידות בהיבט ההיסטורי, אופייה, מהותה וזיקתו של הבעש”ט מולה. החלק השני של העבודה יעסוק בתיאור קווים כלליים באישיותו של הבעש”ט. החלק השלישי יבקש לשקף את עולם המאגיה תחת השקפתם של בני התקופה, אופי הדעות, האמונות והפחדים ששלטו בהם, מקומה של המאגיה בעולמם ותפקידם ומעמדם של בעלי השם כמרפאים מאגיים. החלק השלישי מובא כרקע על מנת להבין בפרקים הבאים את ייחודו של הבעש”ט כמיסטיקן ובעל שם על רקע התקופה, כמו גם את החידושים שהביא. במהלך הפרקים יובאו דעותיהם השונות של חוקרים שונים עד לפרק הסיכום שיבקש לאפיין את דמותו של הבעש”ט ובמה נתייחדה כל כך בכלל וכבעל שם בפרט.

מבוא ישראלים המטיילים בחו”ל, בעיקר ביעדים רחוקים כמו המזרח הרחוק או דרום אמריקה, ככל הנראה יפגשו ב”שלוחים” של חב”ד, הלא הם שליחי תנועת חב”ד בעולם. תנועת חב”ד היא תנועה חסידית שחרתה על דגלה אהבה ללא גבולות לכל יהודי, הדרך לקירוב הלבבות היא בנוכחות חב”ד בכל מקום בו יש יהודים. שליחי חב”ד מקבלים את המשימה לכל החיים והופכים להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה המקומית התומכת בפעילותם. בעולם יש 3900 זוגות “שלוחים”, ובנפאל מידי שנה מתקיים ליל הסדר הגדול בעולם, ובו משתתפים 1500 מטיילים בו זמנית   (www.he.chabad.org). כולם מכירים אותם, אבל מעט עוסקים במה שעובר עליהם כאנשים בארץ זרה. יוצרת הסדרה קטמנדו, אסתי ונדר מספרת בראיון ל  : YNET “זה התחיל כסקרנות עיתונאית…עניין אותי ממש לחטט בחיים של השליחים, ולראות מה הביא אותם לשם, מה הם עושים ובמה הם נתקלים בדרך…” (יעל קורן, 2012). במהלך עבודה זו אתבונן בשליחי חב”ד בנקודת מבט תיאורטית כעובדים הנוסעים לעבוד בארץ זרה (“רילוקיישן”). נבחן מצבי משבר, דרכים להתמודדות וגורמים מניעים ומחזקים של השליחים.  שליחי חב”ד הם תופעה ייחודית בעולם. כותב אלי ויזל במאמר תמיכה בחב”ד: “באמת, איך זה קורה שאנשי ליובאוויטש הם היחידים הפעילים בתחום זה? האם אפשר לומר, האם מותר לומר, שלאחרים אין אותה מסירות-נפש? חס וחלילה.” (ויזל, א.ת). גם אני כמטיילת נכנסתי לבתי חב”ד, ישבתי לארוחת שבת, דיברתי עם השליחים וניסיתי להבין מה מניע אותם? איך הם מתמודדים עם המציאות המורכבת? ומה הסוד להצלחה שלהם בעולם. מקווה שאענה על שאלות אלה כאן.