מחקר זה יבחן את השפעת הפוליטיקה החדשה על הקמפיין הפוליטי של מפלגת “הבית היהודי” בקמפיין הבחירות האחרון שנערך לקראת בחירות ינואר 2013. המחקר יבחן את תשדירי התעמולה של מפלגת “הבית היהודי” תוך התייחסות להיבטים פרסונליים בקמפיין, סוג הקמפיין והאסטרטגיה שמובילה אותו ובנוסף יבחן כתבות ותכנים תקשורתיים נוספים שבהם נעשה שימוש במהלך תקופת הקמפיין הפוליטי.

סקירה היסטורית של התעמולה הפוליטית

מנהיגים היו מודעים לחשיבות של עיצוב דעת הקהל ורגשותיו של הציבור משחר ההיסטוריה, ולשם כך עשו שימוש בתעמולת הבחירות במטרה ליצור דימוי פופולרי בקרב הציבור (לימור, לשם ומנדלזיס, 2004). המצאת הדפוס והתפתחות אמצעי תקשורת ההמונים הביאו להאצת השימוש בתעמולת הבחירות בניסיון לשכנע או לעצב את דעת הקהל עם מסרים של כוח ועליונות. התפתחות מדינות הלאום שיצרה את הצורך לנצח בקרב על דעת הקהל של ההמונים, ההבנה ששכנוע יכול להיעשות בעזרת אמצעי תקשורת מתוחכמים והתפתחות ההיבט הפסיכולוגי של תעמולת הבחירות הביאו להאצת התפתחות תעמולת הבחירות, אך רק בעידן המודרני החלו חוקרים להבין את כוחה של התעמולה כמניעה שינוי חברתי (Jowett & O’donnell, 1999).

ביוון העתיקה ובימי האימפריה הרומית נעשה שימוש בשיטות רטוריות כדי להעביר מסרים מכוונים להמונים. בתקופה זו התפתחה תעמולה ישירה עם  מונומנטים פרסונליים, שימוש בדיס- אינפורמציה, מטבעות, פסלים ומונומנטים וסיפורי אגדות שהופצו בכל רחבי האימפריה. כך הצליחו שליטי האימפריות הרומית לשלוט על כמות גדולה של נתינים תוך תחושה של שיתוף פעולה ולא הכנעה (Jowett & O’donnell, 1999).

ביבליוגרפיה

אטמור נ’ (2008),”המרוץ אחרי האינטרנט: מפלגות וקמפיין מקוון בבחירות 2006″, בתוך: א’ אריאן ומ’ שמיר (עורכים), הבחירות בישראל 2006, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.

גלילי, א’, (2004). הטלפוליטיקאים- מנהיגות פוליטית חדשה במערב ובישראל, רמות: תל אביב.

וולפספלד, ג’ וג’ וימן (2002). “התעמולה שלא שינתה דבר”, בתוך: א’ אריאן ומ’ שמיר (עורכים), הבחירות בישראל 2001.  ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה , 101-127

וולפספלד, ג’, ווימן, ג’, (1999). “המאבק על סדר היום במערכת הבחירות 1996”. פוליטיקה (דצמבר), גיליון 4, 25-9.

כספי, ד. ולשם, ב. (2007), “מתעמולת בחירות לפרסום פוליטי: על התמורות במערכת הבחירות ובחקרן”, תקשורת ופוליטיקה בישראל, כספי, ד. (עורך), ירושלים:  ון-ליר.

כץ, י’, (1999). מוכרים בלבד – שיווק פוליטיקאים בתקשורת, ספרית פועלים.

לימור י’, לשם ב’, ומנדלזיס, ל’, (2014), יחסי ציבור – אסטרטגיה וטקטיקה, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

לשם, ברוך (2009) “שלטון יועצי התקשורת? מפרסומאים ליועצים: השיווק הפוליטי בישראל”, אוניברסיטת ת”א, קשר, מס’ 39, 17-24

נבו, ר. (1995) “שקר החן? לא בבחירות אישיות”, אותות 95, 91-92

Jowett, G. S’ & O’donnell, V’, (1999). Propaganda and Persuation,  Propaganda            Through the Ages,  Sage. 47-97.

Maarek, P’, J’, (2011). Campaign Communication and Political Marketing, Wiley-Blackwell

Street, J. (1997). ”Remote Controle? Politics, Technology and Electronic Democracy”, European Journal of Communication, 12, 27-42.

Trent, S’, J’, Friedberg, R’, V’, & Denton Jr, R’, E’, (2011). Political campaign Communication Principles and Practices, Seventh Edition, Rowman & Littlefield Publishment, Inc.