מבוא

שייח’ עז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאם, (1882-1935) היה אימאם, פעיל פוליטי, איש דת מוסלמי ומנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי במזרח התיכון בראשית המאה ה-20. אל-קסאם נולד בכפר ג’בלה בחבל העלווים, את השכלתו הדתית רכש במרכז האסלאמי אל-אזהר שבמצרים, וכבר בנעוריו הורגשו ואובחנו בו הקיצוניות והמהפכנות. הוא הקים כמה וכמה ארגונים אלימים שתקפו ורצחו צרפתים, בריטים ויהודים. על שמו נקראים הפלג הצבאי של  “חמאס”, גדודי “עז א-דין אל-קסאם” וכן רקטות הקסאם הנורות לעבר יישובים ישראליים מרצועת עזה. בעקבות פלישת האיטלקים ללוב העות’מאנית בספטמבר 1911, אסף אל-קסאם כספים מתושבי כפר ג’בלה עבור המורדים האיטלקים וב-1912 ארגן משלחת מוג’אהדין שנבלמה על ידי השלטונות העות’מאניים עוד לפני הגעתה ללוב.  במלחמת העולם הראשונה לחם אל-קאסם בצבא העות’מאני, אולם עם תבוסת האימפריה שב לכפרו בסוריה. הוא סלד ממוסדות השלטון הקולוניאלי הצרפתי ותמך בביצוע פעולות גרילה נגדם. בשנת 1921 הגיע לחיפה וב-1929 מונה על ידי המועצה המוסלמית העליונה לאימאם של “מסגד אל-אסתקלאל” הנמצא בשכונת ואדי סאליב. במסגרת תפקידו במסגד החל בפעילות גיוס והטפה אסלאמית, תוך שהוא שוטח את משנתו האנטי-ציונית והאנטי-בריטית בפני ערביי חיפה והגליל התחתון. אל-קסאם היה ממייסדי הסניף החיפאי של “אגודת הצעירים המוסלמים” שהוקמה בשנת 1928 וב-1929 מונה לתפקיד רשם הנישואין של בית הדין השרעי בחיפה, מה שאפשר לו, תחת מסווה של איש דת, לבקר בכפרים ולהמשיך להטיף לתורתו.

לאחר מותו ב-1935, הנגרם מקרב יריות עם יחידה בריטית, נעשה אל־קסאם סמל, ותומכיו השתתפו ב”מרד הערבי” בשנים 1936-1939. לדמותו ההיסטורית של עז א-דין אל-קסאם נודעת חשיבות ניכרת בהוויה הביטחונית הנוכחית במדינת ישראל, זאת בשל היחס הסמלי והאופרטיבי המיוחס על ידי הפלשתינים. דמותו משמשת מופת והשראה לפלשתינים מהזרם האסלאמי הלוחמני מתנועות החמאס והג’יהאד האסלאמי. משנות התשעים זכה אל-קסאם לאישור מחודש למעמד בכיר בפנתיאון של תנועת ההתנגדות האסלאמית.

תוכן עניינים
מבוא 3
הגדרת המיתוס והקשרו לאל-קאסם 4-5
המרד הערבי הגדול 1936-1939  5-6
מותו וקבורתו של אל-קסאם6-7
הקבר כנדבך בבניין המיתוס 7
תגובת היישוב היהודי 8
ממשיכי דרכו של אל-קאסם 8
סימנים וסמלים 9-10
סיכום 10-11
ביבליוגרפיה 12