מאמרים אקדמיים מתורגמים לעברית

אסטרטגיות עבודה במשאבי אנוש, צוות ניהול מדיה חברתית בכיר וביצועי החברה: התפקיד של משאבי אנוש ביצירת יתרון בתחרות ארגונית במאמר זה אנחנו מתחילים לחקור את “הקופסא השחורה” בין תפקיד משאבי אנוש (HR) לבין ביצועי החברה. במיוחד, אנחנו בוחנים את היחסים בין תת- קבוצה של מבני רשת בתפקידי משאבי אנוש, רשת חברתית פנימית וחיצונית של צוות ניהול בכיר, וביצועי החברה. תוצאות של מחקר שדה הכולל 73 חברות טכנולוגיה בכירות הראו שהיחסים בין עבודת משאבי אנוש וביצועי החברה (גדילת מכירות ומניות) היו מתווכים באמצעות הרשת החברתית של המנהלים הבכירים. מחקרים בתחום של ניהול אסטרטגיות של משאבי אנוש ((SHRM מסתמכים על המשאבים של החברה כדי להסביר את התפקיד של משאבי אנוש בביצועי החברה (רייט, דונפורד וסנל, 2001). מחקר תאורטי על ניהול משאבי אנוש מציע שמערכות משאבי אנוש יכולים להוביל לביצועים גבוהים ולהיות מקור של יתרון תחרותי יציב בגלל שמערכות הביצוע הן בדרכ יחודיות, משתמעות לשני פנים וקשה לחקות אותן (לאדו ווילסון, 1994). בכל אופן, ביצוע משאבי אנוש יכול להיות מקור ליתרון תחרותי זה רק כאשר הן תומכות ביכולות או במשאבים שמספקים תועלת לחברה (רייט ועמיתיו, 2001). רייט, סנל ועמיתיהם טענו שמחקר על אסטרטגיות ניהול משאבי אנוש צריך לזהות משאבים שהכרחיים ליתרון בהקשר תחרותי ושתפקיד משאבי אנוש לבנות ולתמוך במשאבים אלו. טכנולוגיות בחברות חשובות ומעניינות בהקשר לימוד ההשפעה של משאבי אנוש ומשאבי העובדים בגלל שחברות אלו משחקות תפקיד כלכלי חשוב וקיימות בסביבה מאופיינת ע”י שינוי  מהיר, דו משמעי, ובעל יכולת (דאבני, 1994). תנאי סביבה אלו כוללים איכות ומהירות, והאיכות של הצוות הניהולי, קבלת החלטות, ותפקודי החברה (אייזינהרט, 1989). פקטור מרכזי ביכולת הצוות הניהולי להשיג

אפרוציטוזיס רווי מייצר מקרופאגים CD11blow מעודדי רזולוציה: אפנון על ידי רזולבינים וגלוקוקורטיקואידים מתודולוגיה צפקת מכרסמים עכברי C57BL/6 זכרים (גיל 6-8 שבועות) קיבלו זריקות של זימוסאן A (1mg בתוך 1 ml). לאחר 66 שעות העכברים הורדמו עם CO2 והאקסודציה נאספה על ידי שטיפה עם 5 ml של תמיסת מלח סטרילית. תאי האקסודציה הוכתמו על קרח במשך 20 דקות עם נוגדן- Ly-6G של חולדות בצימוד-FITC (שיבוט RBC-8C5), נוגדן-F4/80 של חולדות בצימוד-PE (שיבוט CI:A3-1) ונוגדן-עכברים CD11b של חולדות בצימוד-PerCP (שיבוט M1/70; 1 μg כל אחד), נשטפו פעמיים עם 1% BSA בתוך PBS, ונותחו בעזרת FACSCalibur. בחלק מהניסויים המקרופאגים מוינו לאוכלוסיות CD11bhigh ו- CD11blow בזיקוק של > 95% באמצעות FACSaria, והאוכלוסיות הנפרדות שימשו לניתוח מיקרוסקופי וגירוי ex vivo. בחלק מהניסויים הוזרק דיו ירוק PKH2-PCL (0.25 μM, 0.5 ml) לאחר 48 שעות ותאי הצפק נאספו 4 שעות מאוחר יותר, עברו immunostaining עבור F4/80 ו- CD11b כפי שתואר קודם, ועברו ניתוח עבור אינטנסיביות פלורוסנטית של אוכלוסיות מקרופאגים שונות. בניסויים הרלוונטיים, הוזרקו נוזל הבקרה, RvD1, RvE1 (100 ng/mouse כל אחד) או Dex (25 μg לעכבר) לצפק 48 שעות מתחילת הצפקת, והאקסודציה נאספה לאחר 66 שעות ונותחה כפי שתואר קודם. ניתוח תספיג חלבון תמציות חלבון ממספר זהה של תאים (1 x 106 תאים) של האוכלוסיות הממוינות של CD11bhigh ו- CD11blow (3 ניסויים בלתי תלויים) הורצו תוך שימוש ב- 10% SDS-PAGE (5 μg/lane, ג’ל בודד), הועברו (שעה אחת, 15V) לממבראנות ניטרוצלולוזה, נחסמו לשעה אחת עם 5% BSA בתוך TBST ועברו תספיג חלבון במשך הלילה ב- 4oC עם נוגדן-עכברים CD11b של עזים (M-19, 1:200) נוגדן-עכברים iNOS של ארנבים (ab3523, 1:1000), נוגדן-עכברים ארגינאז-1 של עזים (ab60176, 1:20000), נוגדן-עכברים

אפרוציטוזיס רווי מחולל מקרופאגים CD11blow מעודדי רזולוציה: אפנון על ידי רזולבינים וגלוקוקורטיקואידים במהלך שלב הרזולוציה של הדלקת, לויקוציטים אפופטוטיים עוברים אפרוציטוזיס על ידי מקרופאגים בצורה לא-פלוגיסטית, המובילה לתגובות מופחתות לבקטריות וייצור ציטוקינים אנטי-דלקתיים. רצפטור משלים 3 ומתווכי ליפידים מעודדי רזולוציה מעודדים את בליעת הלויקוציטים האפופטוטיים על ידי המקרופאגים. במחקר זה אנו מציגים ראיות להופעתם של מקרופאגים CD11blow מעודדי רזולוציה in vivo במהלך הרזולוציה של צפקת (פריטוניטיס) אצל מכרסמים. מקרופאגים אלו הם שונים מרוב המקרופאגים האחרים בצפק במונחים של פרופיל ביטוי החלבון הפונקציונאלי שלהם, יחד עם תכונות מקדמות רזולוציה כמו בליעה של לויקוציטים אפופטוטיים, אדישות לליגנדים TLR, ונדידה לאיברים לימפואידים. בנוסף, מצאנו המרה של מקרופאגים מ- CD11bhigh לפנוטיפ CD11blow בזמן האינטראקציה עם תאים אפופטוטיים ex vivo. מצאנו בנוסף כי מתווכי ליפידים מעודדי רזולוציה E1 ו- D1 והגלוקוקורטיקואיד דקסמטזון מווסתים את התפקוד של מקרופאגים מעודדי רזולוציה in vivo. רגולציה זו הובילה לפונקצית רזולוציה חדשנית, כלומר הפחתת דרישת העיכול של לויקוציטים אפופטוטיים עבור ייצור של מקרופאגים CD11blow . פנוטיפ חדש זה והמארקרים המולקולאריים מגדירים את המקרופאגים הרוויים החדשים. לפיכך, אנו טוענים כי האפרוציטוזיס מייצר מאקרופאגים CD11blow הדרושים להכלה לא-פלוגיסטית מלאה של סוכנים דלקתיים וריפוי דלקות חריפות. מבוא מקרופאגים הם סוג מגוון של תאים חיסוניים, אשר למרות המוצא המשותף, מסוגלים לעבור שינוי לפנוטיפים בעלי תפקוד ייחודי הממלאים תפקיד מרכזי בדלקות חריפות וכרוניות, לצד רזולוציה של דלקות ופיברוזיס. בזמן הרזולוציה הפעילה של הדלקת, אלמנטים של התגובה החיסונית עוברים חיסול. הלויקוציטים שגרמו לתגובה הדלקתית עוברים אפופטוזיס, וכתוצאה מכך, ה- PMN האפופטוטיים מטוהרים על ידי מקרופאגים ותאים פגוציטים אחרים באופן לא-פלוגיסטי. הבליעה של תאים אפופטוטיים על ידי הפגוציטים מתווכת על ידי אותות המתבטאים

בדידות מקדמת דלקת במהלך דחק (סטרס) חריף מאת: ליסה מ. ג’רנמקה, כריסטופר פ. פגונדס, חואן פנג, ג’נט מ. בנט, רונלד גלסר, וויליאם ב. מלרקי וג’ניס ל. קייקולט-גלסר. תקציר למרות שעדויות מראות שבדידות עשויה להגביר סיכון לבעיות בריאות, המנגנונים אינם מובנים היטב. העדר ויסות חיסוני הוא נתיב אחד פוטנציאלי; ציטוקין מוגבר פרו דלקתי כמו אינטרלאוקין-6 (IL-6) מגביר סיכון לבעיות בריאות. בקרב מבוגרים בריאים שנחשפים לדחק אקוטי (N=134), משתתפים בודדים יותר הפגינו סינתזה גדולה יותר של גידול נמק פקטור אלפא (TNF-a) ו- IL-6 ע”י ליפופוליסכרידים (LPS) שעוררו תאי דם חד גרעיניים פריפריאליים (PBMCs) מאשר משתתפים פחות בודדים. באופן דומה, בקרב שורדי סרטן השד לאחר טיפול שנחשפו לדחק אקוטי (N=144), משתתפים בודדים יותר הציגו סינתזה גדולה יותר של IL-6 ואינטרלאוקין 1 בתא (IL-1B) ע”י LPS שעוררו PBMCs מאשר משתתפים פחות בודדים. למרות שבכיוון המצופה, בדידות נמצאה לא קשורה למחקר 2 TNF-a. לפיכך, שתי אוכלוסיות נפרדות הדגימו ש- PBMCs אצל משתתפים בודדים יותר הפיקו יותר ציטוקינים בתגובה לדחק מאשר משתתפים פחות בודדים, מה שמשקף פנוטייפ פרו דלקתי. נתונים אלה מספקים הצצה אל תוך הנתיבים דרכם עשויה הבדידות להשפיע על הבריאות. מילות מפתח: בדידות, דלקת, פסיכונוירואימונולוגיה. הרצון לקשר חברתי הוא דחף חזק מאחורי התנהגות אנושית (Leary & Cox, 2008; Maslow, 1968). הערך של הצורך להשתייך אינו מפתיע בהינתן החשיבות של חיים בקבוצה עבור השרדות בני האדם לאורכו ולרוחבו של עברם האבולוציוני; הסבירות הכי גבוהה של בני האדם לשגשג היתה כשהם היו חלק מרשת של אנשים שהשקיעו ברווחה ועמדו על המשמר לגבי הבריאות שלהם (Tooby & Cosmides, 1996). במהלך הזמן, זה הוביל בסופו של דבר לצורך בסיסי

Loneliness Matters: A Theoretical and Empirical Review of Consequences and Mechanisms תקציר כמין חברתי, בני האדם מסתמכים על סביבה חברתית בטוחה ומוגנת כדי לשרוד ולשגשג. תפיסות של בידוד חברתי, או בדידות, הגברת ערנות לאיום והגברת תחושת הפגיעות תוך העלאת הרצון להתחבר מחדש. ערנות מרומזת לאיום חברתי משנה תהליכים פסיכולוגיים המשפיעים על התפקוד הפיזיולוגי, מפחיתה את איכות השינה ומגבירה את התחלואה והתמותה. מטרתו של מאמר זה היא לבחון את התכונות וההשלכות של בדידות במסגרת תיאורטית מקיפה המודיעה על התערבויות להפחתת הבדידות. אנו בודקים את ההשלכות הבריאותיות הגופניות והנפשיות של הבדידות, מנגנונים להשפעותיה, ואת היעילות של התערבויות קיימות. תכונות של לולאה שמסדירה בדידות משמשות הסבר להשלכות הקוגניטיביות, ההתנהגותיות והפיזיולוגיות של הבדידות ולדון בהתערבויות כדי להפחית את הבדידות. בדידות איננה פשוט להיות לבד. התערבויות כדי להפחית את הבדידות ואת ההשלכות הבריאותיות שלה עשויות להביא בחשבון את תשומת הלב, נתינת גיבוי והטיות בזיכרון כמו גם את ההיבטים החברתיים והשפעות התנהגותיות. מבוא בדידות היא חוויה משותפת; כמו 80% מהנבדקים מתחת לגיל 18 ו -40% מהמבוגרים מעל גיל 65 מדווחים על בדידות לפעמים, כאשר רמות הבדידות פוחתות בהדרגה במהלך שנות הבגרות האמצעית, ולאחר מכן גדלות (כלומר, ≥70 שנים). בדידות היא שם נרדף לבידוד חברתי הנתפס, לא עם בידוד חברתי אובייקטיבי. אנשים יכולים לחיות חיים בודדים יחסית ולא להרגיש בודדים, ולהיפך, הם יכולים לחיות חיים חברתיים עשירים לכאורה ולהרגיש בודדים בכל זאת.         הבדידות מוגדרת כהרגשה מצערת המלווה את התפיסה כי הצרכים החברתיים אינם מתקיימים על ידי הכמות ובמיוחד האיכות של היחסים החברתיים. בדידות היא נמדדת בדרך כלל על ידי אנשים המבקשים להגיב לפריטים כמו אלה על סולם

בדיונות ויזואליים מאת גרגורי כורי בתי קולנוע ותיאטראות אינם מקומות מיוחדים שבהם אנחנו רואים את מה שאינו-קיים. הם גם לא מעניקים חוויות אשליתיות שבהמלכן אנחנו חושבים שאנחנו רואים את מה שלא נמצא שם; לעיתים קרובות אנחנו יודעים שאנחנו רואים רק תמונות על מסך ושחקנים על הבמה. אין זה כך, אם אני צודק, שאנחנו מדמיינים, או מעמידים פנים, או יוצרים אמונה, שאנחנו רואים נסיכים נוקמים, יצורים מן המעמקים, או כל דבר אחר שלא נמצא שם ממשית. אם אנחנו לא רואים, או חושבים שאנחנו רואים, או מעמידים פנים שאנחנו רואים דברים דמיוניים, איזה תפקיד משחקת הצפייה בתקשורת שלנו עם הבידיונות שהקולנוע והתיאטרון מציגים?         ישנה בעיה מקבילה בנוגע לשמיעת דבר מה בידיוני- ואל לנו לשכוח את עבודתם הפורצת דרך של יוצרים (auteurs) כמו ג’ון ווטרס (John Waters) וויליאם קאסטל (William Castle), שנתנו לנו אודורמה ומושבים חשמליים[1]. אך עליי להגביל את הערותיי למרחב של חוש הראייה; מה שאני אומר כאן ניתן להכללה להכיל גם את החושים האחרים. יש גם סוגים אחרים של בידיונות ויזואליים מלבד הצגות וסרטים: טלוויזיה, כמו גם תקשורת חזותית סטטית (קפואה) כמו ציור.[2] טיעוניי יחולו עליהם. הצגה יכולה להתקיים ללא שיציגו אותה, ואלה השחקנים המגלמים אותה מאשר ההצגה עצמה ששייכת למדיום הויזואלי. אז שיח על הצגות במה שיבוא בהמשך יהיה על הגילום של ההצגות. לראות שחקנים תוך כדי הגנה על התפיסה שאנחנו יוצרות דימוי ויזואלי של הבלתי נראה, ברנרד ויליאמס (Bernard Williams) מציע אנלוגיה עם ייצוג תיאטראי.[3] הקהל קרואה את מה שהוא עשוי לתאר, נאמר, כאותלו בפני אחוזה כלשהו בונציה; והם רואים שמנקודת מבט כלשהי [הם רואים את האחוזה כנצפית, נאמר, מקדימה]. אף

בדיונות ויזואליים מאת גרגורי כורי בתי קולנוע ותיאטראות אינם מקומות מיוחדים שבהם אנחנו רואים את מה שאינו-קיים. הם גם לא מעניקים חוויות אשליתיות שבהמלכן אנחנו חושבים שאנחנו רואים את מה שלא נמצא שם; לעיתים קרובות אנחנו יודעים שאנחנו רואים רק תמונות על מסך ושחקנים על הבמה. אין זה כך, אם אני צודק, שאנחנו מדמיינים, או מעמידים פנים, או יוצרים אמונה, שאנחנו רואים נסיכים נוקמים, יצורים מן המעמקים, או כל דבר אחר שלא נמצא שם ממשית. אם אנחנו לא רואים, או חושבים שאנחנו רואים, או מעמידים פנים שאנחנו רואים דברים דמיוניים, איזה תפקיד משחקת הצפייה בתקשורת שלנו עם הבידיונות שהקולנוע והתיאטרון מציגים?         ישנה בעיה מקבילה בנוגע לשמיעת דבר מה בידיוני- ואל לנו לשכוח את עבודתם הפורצת דרך של יוצרים (auteurs) כמו ג’ון ווטרס (John Waters) וויליאם קאסטל (William Castle), שנתנו לנו אודורמה ומושבים חשמליים[1]. אך עליי להגביל את הערותיי למרחב של חוש הראייה; מה שאני אומר כאן ניתן להכללה להכיל גם את החושים האחרים. יש גם סוגים אחרים של בידיונות ויזואליים מלבד הצגות וסרטים: טלוויזיה, כמו גם תקשורת חזותית סטטית (קפואה) כמו ציור.[2] טיעוניי יחולו עליהם. הצגה יכולה להתקיים ללא שיציגו אותה, ואלה השחקנים המגלמים אותה מאשר ההצגה עצמה ששייכת למדיום הויזואלי. אז שיח על הצגות במה שיבוא בהמשך יהיה על הגילום של ההצגות. לראות שחקנים תוך כדי הגנה על התפיסה שאנחנו יוצרות דימוי ויזואלי של הבלתי נראה, ברנרד ויליאמס (Bernard Williams) מציע אנלוגיה עם ייצוג תיאטראי.[3] הקהל קרואה את מה שהוא עשוי לתאר, נאמר, כאותלו בפני אחוזה כלשהו בונציה; והם רואים שמנקודת מבט כלשהי [הם רואים את האחוזה כנצפית, נאמר, מקדימה]. אף

Donald Trump and the Return of the Paranoid Style Keywords: Donald Trump, presidential rhetoric, paranoid style, DICTION software, press conferences, letters to the editor דונלד טראמפ וחזרתו של הסגנון הפרנואידי רודריק פ. הארט כאן, אני אבחן את השימוש של דונלד טראמפ במה שההיסטוריון ריצ’רד הופסטאדר כינה "הסגנון הפרנואידי בפוליטיקה האמריקאית", סגנון שמעורר את ההמון באמצעות התיאור של הדרך שבה כוחות זדוניים פועלים מאחורי הקלעים כדי לחתור תחת רצונם. למרות שאלו הצופים מהצד רואים את הסגנון הזה כשל טראמפ עצמו, המלומדים עדיין לא איתרו את ביטויו באופן אמפירי ושיטתי. באמצעות תוכנת דיקציה, בחנתי מספר רב של מסמכים פוליטיים כדי לעקוב אחר השימוש של טראמפ בסגנון הזה. אני מוצא כי (1) טראמפ השתמש בסגנון פרנואיד לעתים קרובות יותר מאשר מועמדים קודמים לנשיאות בין 1948 להווה; (2) בעשותו כן, הוא טפח לתוך שיח שכבר קיים בקרב אזרחים-אקטיביסטים; ו (3) מפגשים עם העיתונות היו סבירים במיוחד שיוציאו אמירות כאלה מהנשיא ה-45 של האומה. העובדה שטראמפ נתלה מאוד בסגנון הפרנואידי ושהוא מצליח בכך מעלה שאלות כואבות לעם האמריקאי, במיוחד כאשר נטיות לאומניות צפות אל פני השטח בתדירות גבוהה יותר בארצות הברית ובדמוקרטיות מערביות אחרות גם כן. מילות מפתח: דונלד טראמפ, רטוריקה נשיאותית, סגנון פרנואידי, תוכנת דיקציה, מסיבות עיתונאים, מכתבים לעורך על פי כל הדיווחים, מוחו של דונלד טראמפ נמשך לקונספירציות, והרשימה של הקונספירציות היא ארוכה: ברק אובמה עורך האזנות סתר ב׳טראמפ טאוורס׳; אמריקאים מוסלמים חוגגים את פיגועי ה11 בספטמבר; התחממות גלובלית כתרמית סינית; חיסונים שגורמים לאוטיזם וחוות רוח שגורמות לסרטן; משפחת קלינטון כאחראית על התאבדותו של ג׳פרי אפשטיין; אביו של טד קרוז כעוזר ברצח של

ביג דאטה: סקירה כללי ביג דאטה הוא מונח המתאר מערכי נתונים מאסיביים, שהם בעלי מבנה גדול, מורכב ומגוון, המקשה על אחסון, ניתוח והדמיה עבור התקדמות עתידית או הפקת תוצאות. תהליך החקר של כמות עצומה של נתונים לצורך גילוי של דפוסים נסתרים וקורלציות נחבאות נקרא ניתוח ביג דאטה (Big Data Analytics). מידע זה מועיל במיוחד עבור חברות או ארגונים, ומסייע להם להגיע לתובנות עשירות ומעמיקות יותר ולהשיג יתרון על המתחרים שלהם. מסיבה זו, הטמעה של ביג דאטה דורשת ניתוח ויישום מדויקים ככל האפשר. מאמר זה מציג סקירה כללית לגבי התוכן, ההיקף, הדגימות, השיטות, היתרונות והאתגרים של ביג דאטה, ודן בשאלות העולות לגבי פרטיות הנובעות מנושא זה. 1. הקדמה ביג דאטה (Big Data, נתוני עתק)  ואופן הניתוח שלו ניצבים במרכז העולם העסקי והמדעי של ימינו. נתונים אלו נאספים מפעילות מקוונת, אי-מיילים, קבצי וידאו, קבצי קול, תמונות, נתוני הקלקות (clickstream), רישומים, פוסטים, חיפושים, תיקים רפואיים, אינטראקציות ברשתות החברתיות, נתונים מדעיים, סנסורים ופעילות של סמארטפונים והאפליקציות שלהם. אלו מאוחסנים במערכי נתונים מאסיביים והיכולת לגשת, ליצור, לאחסן, לנהל, לחלוק, לנתח ולדמות אותם באמצעות תוכנות עיבוד נתונים רגילות הופכת קשה במיוחד. 5 אקסהבייט (1018 בייט) של נתונים נוצרו על ידי בני האדם עד 2003. כיום, כמות כזו של מידע נוצרת במשך יומיים. ב-2012, עולם הנתונים הדיגיטלי התרחב ל-2.72 זטהבייט (1021 בייט). הציפייה היא כי כמות זו תוכפל כל שנתיים, ותגיע בערך לשמונה זטהבייט של מידע עד 2015. חברת IBM טוענת כי כל יום, 2.5 אקסהבייט של מידע מהווים כ-90% מהנתונים שנוצרו בשנתיים לפני כן. מחשב אישי מכיל בערך 500 ג’יגהבייט של נתונים (109 בייט) כך שנדרשים בערך 20 מיליארד

תכנון זרימת הנוסעים בטרמינל נמל התעופה לצורך הגברת הביטחון תקציר האספקטים הבטיחותיים של התחבורה האווירית מוסדרים באמצעות שלל חוקים לאומיים ובין-לאומיים. רמת הבטיחות הנדרשת נוגעת גם לתהליכים המתרחשים בטרמינל הנוסעים, המחולק למספר אזורים עם רמות גישה שונות. התנאים המגדילים את הסיכוי למצב בטיחותי מסוים קשורים לסבירות גבוהה יותר להתרחשות תקרית כלשהי, מצב הדורש זיהוי וטיפול מיידי. מצבים כאלו יכולים להוביל, בין השאר, לבקרה ביטחונית נרחבת יותר בנמל התעופה. בקרה ביטחונית הינה מערכת אנתרופו-טכנית, שבה מתקיימים יחסי אדם-מכונה-סביבה חזקים. לפי הגישה הקיברנטית, בני האדם הם חלק אינטגראלי במערכת מורכבת. לכן, גישה מערכתית לתכנון תהליך זה הינה מומלצת, גישה הלוקחת בחשבון בנוסף שימוש בהדמיות מחשב. בהתחשב בצורך בביצוע החלטות מהירות בזמן תהליך ניתוב הנוסעים ברחבי הטרמינל, מאמר זה מציג את אחד המודלים האנליטיים הפשוטים ביותר – מודל מארקוב; עם זאת, היישום של מודל זה מוגבל בשל מספר סיבות. המחברים מציגים בנוסף מודל הדמיה מקורי אותו הם תכננו, אותו ניתן להטמיע בכל נמל תעופה, בשל הגישה האוניברסאלית והמאקרו-סקופית עליה הוא מבוסס. 1. הקדמה חטיפות המטוסים ופיגועי הטרור שהתרחשו ב-11 בספטמבר 2001, הראו עד כמה תהליכי הביטחון בנמלי התעופה ברחבי העולם היו מועדים לכישלון. לאור זאת, הקהילה האירופית חוקקה מספר כללים הנוגעים לביטחון בתחום התחבורה האווירית האזרחית. לפי הניסיון הנצבר בתחום זה, הרגולציה הנוגעת לכללים המקובלים בתחום ההגנה האווירית האזרחית היא החוק המוצג בהערת שוליים [27], המבוססת על כללים שנוסחו ב-2002, והחוק המוצג בהערת שוליים [3], המהווה תוספת ל-[27]. רגולציות אלו נוגעות גם לנמלי תעופה הנמצאים במדינות החברות, וגם לחברות המספקות שירותים באותם נמלי תעופה או דרכם. הרגולציה עוסקת בנוסף באמצעי ביטחון בטיסות עצמן,