מלנכוליה והתנסות בדלוזיה בכישוף של ג’ויה Melancholy and Delusionary Experience in Goya
מלנכוליה והתנסות בדלוזיה בכישוף של ג’ויה גיא טל ב 27 ליוני 1798 הדוכס ודוכסית מאוסונה רכשו מפרנסיסקו ג’ויה (כנראה ע”י הזמנה) סדרה של 6 תמונות המשלבות את הנושא של מעשי כשפים כדי לקשט את הווילה שלהם בפרברים, ‘לה אלמדה’, ליד מדריד . בזמן זה המחלוקת לגבי קיומן של מכשפות כמעט ונפתרה: רוב החוקרים והפילוסופים הפריכו את קיומן, והאישום למכשפות לכאורה נדחה באופן דרמטי, לכן יהיה סביר להניח שסצנות הכישוף של ג’ויה נתפסו והתקבלו כבדיוניות לגמרי. אכן, היסטוריונים אומנותיים ראו באופן שונה את הסדרה: “דמיונית”, “מבדחת”, “קלת דעת”, “מבועתת להפליא”, “וסאטירה על החושים”. הכוונה שלי במאמר זה לא לאתגר מושג זה אלא לחקור פן נוסף בסדרה של ג’ויה הקשור לספקנות הנוכחית במעשי כשפים. בגלל ששת התמונות בסדרה של ג’ויה, בדומה ללוחות באלבום “קפריצ’וס” שלו בערך מאותה תקופה, אינם מאוחדים בסיפור יחיד או בעלי משמעות אחידה, זה נראה סביר לבחון כל תמונה בנפרד. מאמר זה מתמקד בתמונה שנקראת בדרך כלל ‘הכישוף’ (תמונה 1). למרות שבמאה ה-18 האמונה בקיומן של מכשפות נראתה אבסורדית לחלוטין, קיומה של ספקנות נרחבת בשום אופן לא ביטלה את הצורך לחדש את טבעם השקרי של מעשי כישוף באמצעות רציונליזציה משכנעת. לדוגמא, וולטייר, בערך “כישוף-עז” במילון הפילוסופי שלו, לא רק גינה את תופעת הכישוף כ”חזון תעתועים מתועב”, הוא גם הסביר את הקיום של התופעה בעזרת הסבר פסיכו-רפואי עכשווי שאבחן את מכשפות לכאורה כמשוגעות. כפי שאני אראה, ג’ויה השתתף בשיח פסיכו-רפואי של תקופת ההשכלה, כמו וולטייר, “אבחן” מעשה כשפים כתסמונת שפוגעת כביכול בקורבן עם התנהגות הזייתית הקשורה למחלה נפשית, שהוגדרה אצל ג’ויה כמלנכוליה. תמונה 1: פרנסיסקו ג’ויה, הכישוף, 1797-98, שמן על