סמינריון באומנויות

.מבוא מחלת הסרטן, היא מצב, אשר, יכול לשחוק מאד את תחושת היכולת האישית של האדם. תחושת היכולת או החוסן הנפשי, מושתתת על הרגלי אמונות וערכים. לתהליך זה , של שחיקה וכרסום ביכולת הנפשית, תורם גם, היחס של הסביבה לחולי סרטן, שגם הוא מושתת על מערך של אמונות, שהתקבעו במשך הזמן, בהתייחס למחלה ולמי שחולה בה. לתיאטרון יכול להיות חלק משמעותי בשינוי מערך אמונות  לא רק של של החולה עצמה,  אלא גם של הקהילה בה היא חיה. Anna (2012), אומרת, שמחזאי מוביל את הקהל לשינוי של רפוי, דרך שלושה שלבים קריטיים: אבחון המחלה ותסמיניה, זיהוי גורמי המחלה ומציאת רפואה. יתכן שהדבר נעשה עי שינוי מערך האמונות של החולה שאינן משרתות אותה,  כפי שמצינת Green, (2006) במאמרה: ” Narratives and Cancer Communication” . היא מפרטת, שצפייה במחזה  מסייעת ליצור שינוי במערך האמונות של  החולה שאינן משרתות אותה  להניע אותה לפעולה,  ע”י שינוי נאראטיב- אותו  סיפור פנימי  המעוגן בתבנית  האמונות של האדם. במאמר משנת (2010), בודקים  Olalekan, Kayode, Husseini, את  השאלה, האם  התיאטרון שהוא מדיום המעביר תכנים של ייצוג וטקסטים לקהל,  יכול להשפיע על  חברות ותרבויות שלמות מבחינת הפנמת ערכים ואמונות . הם מסבירים כי השפעתו של התיאטרון על הקהל מבוססת על קיומם של חמשת החושים אשר להם חשוף הקהל הצופה בתמונות שוות במחזה. תוך כדי הפעלה של חושים אלו, הצופים מפנימים ערכים ואמונות, הקשורים לתבנית של הקהילה החברתית בה הם חיים, מבחינה חברתית תרבותית, כלכלית ופוליטית. עד היום, הומחזו שני מחזות  בתיאטרון הנוגעים למחלת הסרטן: “סוף טוב” ו”חוג הסרטן”. עד היום, לא נעשה מחקר שבדק מה קורה לנשים החולות במחלת הסרטן, הצופות

מבוא באופן מסורתי, האמנות נתפסת כמדיום המעביר מסר של יופי. התלמיד בבית הספר אמור לצייר וליצור לפי סטנדרטים המוכתבים, במטרה ללמדו לייצג את העולם באופן פיגורטיבי: קרקע למטה, שמיים מעל, פרופורציות ופרספקטיבה, צבעוניות וכיוצא באלה. כאשר אותו תלמיד גדל ומגיע לתיכון, למגמת אמנות או למכללה, הוא נדרש לפעול לפי סטנדרטים שונים: עתה הוא נדרש ליצור באופן מעניין, לחדש, להיות מקורי. המסורת בה עליו להשתלב אינה עוד הפיגורטיבי אלא המופשט. עם זאת, ההשכלה הראשונית משפיעה על כולם” אמנות עוסקת, כחלק מתחום הדיון שלה, ביפה. במקביל, קובעת החברה מיהו יפה. מסרים חברתיים לגבי יופי מוקנים כחלק מתהליך הסוציאליזציה, מהינקות: הטוב הוא יפה והיפה- טוב. הרע- מכוער תמיד. מיהו הרע? השחור, הערבי, היהודי, הבורגני או הקומוניסט- בהתאם לקביעה החברתית. יש כאן סתירה: מצד אחד יש קריטריונים ליופי. מצד שני: היופי תלוי, יחסי, סובייקטיבי או תלוי חברה, או תלוי תרבות. איך ייתכן שאותו דבר יהיה אובייקטיבי וסובייקטיבי בו זמנית? איך מזוהה הטוב עם היפה- מעבר לכל החברות והתרבויות? איך יכול היופי להיות שונה בין חברות ובכל זאת שיהיו לו קריטריונים קבועים? איך קובעת החברה מהו ערך היופי שלה וכיצד היא מבצעת את הסוציאליזציה אליו? עבודה זאת מנסה להשיב על שאלות אלו או לפחות, להראות חלק מהתשובות האפשריות. עם זאת, נתמקד בשאלות העיקריות: כיצד משמשת האמנות בחברות שונות להעברת מסר היופי וכיצד מסר זה משתנה בהתאם לשינויים חברתיים ומדיניים בתקופות שונות.   תוכן מבוא – 1 האם קיים יופי אוניברסאלי? – 1 הדיון ביופי בפילוסופיה המערבית: האם היופי אובייקטיבי או סובייקטיבי?1 קהילות ויופי: הדיון ביופי בסוציולוגיה – 7 האם יש תפקיד ליופי באמנות? – 10

מבוא בשנת 2010 חנכה עיריית חולון את מוזיאון העיצוב בחולון. מוזיאון זה היה תוצר של חמש שנות הגייה, תכנון ובנייה. כל התערוכות במוזיאון קשורות לעיצוב והמבנה עצמו הוא מבנה מרשים וייחודי, אשר תוכנן על ידי אדריכל מוביל ומוערך. המוטיבציה להקמת מוזיאון שכזה, במיוחד בעיר חולון, היתה הרצון להעלות את קרנה של העיר ולהקים מוזיאון אשר ימשוך מבקרים מכל הארץ ותיירים. הקמת המוזיאון שואבת השראה מהקמתו של מוזיאון גוגנהיים בעיר בילבאו בספרד בסוף שנות ה-90. בילבאו היתה עיר בדעיכה עם מיתון ובריחת צעירים מהעיר. פתיחת המוזיאון הביאה לעיר פריחה כלכלית, תרבותית ותיירותית ומבקרים מכל העולם מבקרים מדי שנה במוזיאון. בעקבות זאת, ממשלות אחרות החלו לנסות ולשחזר את ההצלחה- “אפקט בילבאו”. מוזיאון העיצוב שואף לממש את “אפקט בילבאו” בחולון. השערת המחקר שלנו: אנשים מגיעים למוזיאון העיצוב בחולון בגלל העניין במוזיאון עצמו. כלומר, לא בהכרח תושבי העיר חולון ולא בהכרח אנשים העוסקים בעיצוב מגיעים למוזיאון, אלא אנשים מרחבי הארץ אשר עוסקים במגוון מקצועות. בעבודה זו, אנו סוקרות את הרקע להקמתו, בוחנות את “אפקט בילבאו” בספרות המקצועית, ובודקות, באמצעות שאלונים אשר חולקו למבקרי המוזיאון, האם השערת המחקר שלנו נכונה, והאם אכן השיגה עיריית חולון את מטרתה- “אפקט בילבאו” מקומי.    

מבוא המסורת המיסטית היהודית העתיקה והעשירה וביטוייה הספרותיים המרשימים הסיפורי התנ”ך, בספרות חז”ל, בספרות ההיכלות, בשירה ובהגות של ימי הביניים, בקבלה על כל שלוחותיה ובחסידות מצאה את המשכה בשירה העברית של המאה ה-20, אף על פי שברובה נכתבה על ידי משוררים ומשוררות שניהלו אוח חיים חילוני. משיכה זו למיסטיקה בקרב היוצרים הישראלים החילונים והדחף לתת לה ביטוי ביצירותיהם הספרותיות היא טבעית למדי שיש לה מקבילות בספרות העולם מחד גיסא, ומאידך גיסא תוצאה של השפעות תרבותיות, פנימיות וחיצוניות, ולראיה – הספרות העברית החדשה במאה ה-19 הייתה רחוקה ממיסטיקה. חוויה מיסטית ביסודה הינה אוניברסאלית, דומה להפליא במאפיינים הרגשיים ובתמונות היסוד שהיא מתוארת בהן. ספרות עברית מיסטית חדשה הינה המשכה בן ימינו של היצירה המיסטית היהודית העתיקה, גם אם אלה שכתבו אותה הם חילוניים. לאורך ההיסטוריה, המיסטיקה היהודית ספגה השפעות חיצוניות – הלניסטיות – גנוסטיות, מוסלמיות ונוצריות. על הספרות היהודית החדשה השפיע גם ההקשר התרבותי המודרני, והוא משתלב בה יחד עם חותם המקורות היהודיים. על הספרות היהודית החדשה השפיע גם ההקשר התרבותי המודרני, והוא משתלב בה יחד עם חותם המקורות היהודיים. שלושה יסודות מאפיינים את החוויה המיסטית היהודית: התאחדות האדם עם קדושה אלוהית או כיסופים אליה – מצב המכונה בחסידות “דבקות”; האקסטאזה – תחושה עזה של זעזוע והתלהבות עד כדי אבדן חושים; תיאור ההתנסות המיסטית כהתגלות של חזון או מראות מוחשיים מדהימים ומענגים כמו אור, אש, צורות מעגליות, לובן וזהב. כל אלה, המושפעים על ידי התרבות המודרנית, הציונות  ורוחות חדשות הנושבות בחצרות החסידות,  מופיעים בשירה העברית המיסטית של המאה ה-20. ההבדל החשוב בין מיסטיקה המסורת לשירה המודרנית הוא תפיסת הקדושה לא במונחי אלוהה,

תמצית בעבודה זו אתאר את ההתקדמות באנליזה ההתנהגותית במחקר נוירו אתולוגיה של שירת ציפורים. בחלק הראשון של העבודה אציג מחקרים בשיטות קלסיות המשלבים תצפית של התנהגות השירה וניתוח סונוגרמות של השירים, המדגימים שהציפור נולדת עם יכולת שירה בסיסית, אשר עד לגיל הבגרות המינית מתפתחת בתהליך למידה לשירה המורכבת וההרמונית המאפיינת שירת בוגר. בזכות ההתקדמות ביכולות המחשוב באחסון ועיבוד נתונים, כיום ניתן לדגום מסות של שירי ציפורים לאורך זמן, ועל ידי אנליזת הנתונים ופירוקם לפי מדדים שונים, ניתן לאפיין  את התפתחות הלמידה של שירת הציפורים בסקאלות זמן רבות ולהסיק על השפעות מגירויים שונים. החלק השני של העבודה יעסוק בניתוח התנהגות השירה (לימוד ותחזוקת שיר) מבחינת הפעילות העצבית במוח. לשם כך אציג את המבנה הנוירו-אנטומי של מוח הציפור, מסלולי שירה קדמי ואחורי, ביטוי גנטי והשפעת הורמונים על פעולות עצביות.  אציג מחקרים ברמה תאית ומערכתית בשיטות אלקטרו-פיזיולוגיה המדגימים את פעילות הנוירונים במוח בזמן למידת השיר ותחזוקתו (נוירו גנזה, נוירוני מראה, Efference copy). אסביר שיטות תהודה מגנטית פונקציונאלית להדמיית שינויים במבנים במוח, ואציג מחקר הקושר השפעות סביבתיות לתגובות שמיעתיות במוח. אסכם ואנסה להמחיש שמהמחקרים ההתנהגותיים בשילוב עם התובנות לגבי פעילות מערכת העצבים במוח בנושא שירת הציפורים, ניתן להשליך לגבי תפקוד מוח האדם בכדי למצוא דרכי טיפול, למשל בבעיות הקשורות לדיבור או בבעיות הקשורות למערכת העצבים.      מבוא התנהגות שירת הציפורים היא תוצאה של פעילות משולבת ומורכבת של מאות מיליוני נוירונים ותאי שריר המושפעים מגירויים פנימיים וחיצוניים. נוירו אתולוגיה של שירת הציפורים הינה תחום בחקר מדעי המוח, הכולל מגוון רחב של רמות מחקר החל מהרמה המולקולארית המסבירה כיצד מולקולות מתפקדות ומקשרות בין נוירונים, לרמה

מבוא כדי לחשוף  מה משמעות העטרה (ומאוחר יותר הכתר) בקבורת יוון העתיקה, ומה סיבת התפשטותה האדירה בכל רבדי החיים, עלינו תחילה לבדוק כמה נקודות מפתח חשובות להבנת העניין: אוכלוסיית יוון העתיקה מהי, ממי נוצרה בעצם אותה תרבות עשירה. לשם כך אביא סקירה של שלוש תקופות היסטוריות מרכזיות רלוונטיות למחקר זה ביוון העתיקה – ארכאית>> קלאסית >> הלניסטית. בתקופות אלה נבדוק אמונות, התארגנויות, מנגנוני שלטון, צורות התיישבות, מלחמות, תחבורה ושינויים אחרים. מה היה חשוב לאנשים בעת היא (אתמקד בתקופה הקלאסית המאה ה-5 לפנה”ס ואגע קצת גם בתקופה ההלניסטית שבאה לאחריה) , וכיצד ביטאו זאת? האומנות באותן תקופות – מה היו ההשפעות הדמוגרפיות, ההיסטוריות והתרבותיות עליה? עולם הצומח והקשר של העם היווני לעולם זה מתוך העולם הגשמי והשפעת האמונה בעולם הרוח קרי – עולם האלים שהאמינו ששולטים בחייהם. טופוגרפיה ואקלים של מקומות התיישבותם ומה הייתה כלכלתם ומשלח ידם שם. לאחר בדיקת תובנות אלו נוכל להוכיח שיש קשר הדוק מאוד בין שכיחות הופעתן של העטרות ושזירתן דווקא מרכיבי עולם הצומח:  עשבים, זרדים וענפים, פרחים, פירות ושילובי צמחים שונים שבטאו סמלים רעיונות ומוטיבים שונים ומגוונים לבין העובדה שתפסו מקום כה חשוב ונכבד באירועי החיים ובאירועי סוף החיים שבטקסי הפרידה מהמתים. מתוך למידה את יחסם לעולם החיים ואמונתם בחיי עולם המתים והנצח, וכן את מידת חשיבות עולם המוות – מה שיאיר לנו בבהירות מדוע העטרות שימשו גם את הנפטרים לא פחות מאשר את החיים. כל כך העטרה, שהייתה לא רק פריט לבוש שסימל מעמד, דרגה והישגים או תפקיד אלא ביטאה בשפה ללא מילים אפילו מצבי רוח, אירועים חשובים ולעיתים גם רמזים ו”תמרורים” מוסכמים – נכרכה

מבוא סיפור עקידת יצחק נחשב לאחד השיאים של אמנות הסיפור המקראי. בתימצות רב הוא מציג דילמה קיומית בעלת עוצמה רלוונטית בכל עת ולכל תרבות. הטקסט המאופק, המתעלם מתיאורי רקע, מחשבות ורגשות, מתאר סיטואציה שכמעט אין דומה לה בסיפורת המקראית והכללית. הסיפור נוגע בלב ליבן של שאלות המעסיקות את המין האנושי מקדמת דנא, שאלות של אמונה,   אמונה בכורח להבדיל בין טוב לרע, אמונה בצידוק הדין או להבדיל, בהסתר פנים. הקונפליקט בין הצו האלוהי לרגש האנושי של אהבת אב לבנו, הוא עמוד התווך הדרמטי של הסיפור. אברהם אבי אמונת היחיד ואבי האומה, הוא סימבול לאין ספור מיתוסים שנהיו לאבני יסוד של ההגות והתרבות האנושית. לשונו הרזה של הטקסט איפשרה לציירים, משוררים, סופרים ופילוסופים רבים, לדרוש בכתוב ולפרשו לפי הגיונם, סביבתם ונוף תרבותם. חז”ל הפליגו בדמיונם והפכו את גיבורי העלילה לבשר ודם, חיים, מתלבטים, מתריסים. הנצרות והאיסלאם מצאו אף הן שלל רב בסיפור, יצקו אותו לתוך תכני אמונתם והעניקו לו חיות חדשה משלהן. גם התרבות המודרנית, שהשילה מעליה את שלשלאות הדוגמה הדתית, גילתה פנים רבות בסיפור העקידה. אברהם ויצחק נהיו לגיבורים אוניברסליים שסיפורם משמש מקור השראה כמעט אין סופי לאינטרפטציות שבמרכזן דיון על מהות קיומו של האל וצביונה המשתנה של האמונה. סיפור העקידה היה סיפור חי ואקטואלי לאורך כל שנות קיומה של התרבות היהודית. מוטיבים כ’קידוש השם’, רדיפות על רקע אמונה, כפירה מול דבקות בדבר השם, היו נחלתם של יהודים כמעט בכל זמן לאורך ההיסטוריה. הדילמות הללו נהיו אקטואליות עוד יותר משלהי המאה ה-19, עם התעצמותה של תנועת ההשכלה, עלייתה של התחייה הציונית, מאבק הדמים על ישוב ארץ ישראל והשואה. הציווי של ‘לך

הקדמה בעקבות הזוועות שעברו היהודים במלחמת העולם השנייה תחת ידיהם של הנאצים, עלתה השאלה מדוע נמנעו היהודים מלנקום במקרבנים שלהם.  מעט מאד מעשי נקמה מצד היהודים התרחשו בפועל, וכמעט ולא מופיעים מחקרים על הנושא. למעט מקרה מפורסם אחד שיצא לפועל בראשותו של אבא קובנר, לא ידוע על מעשי נקמה מאורגנים או ספונטניים. העובדה שבפועל כמעט ולא התרחשו מקרי נקמה לא מנעה מהקולנוע לעסוק רבות בנושא. מהקולנוע הישראלי המקומי ועד הקולנוע ההוליוודי מופיעים סרטים שהנושא שלהם הוא נקמה יהודית בנאצים. מכיוון שמקרים כאלה לא התרחשו במציאות, סרטים אלה מציגים פנטזיות של נקמה, בקנה מידה רחב, שבו המלחמה מסתיימת מוקדם יותר בעקבות נקמה יהודית מוצלחת, או צר יותר, שבו פושע נאצי בכיר מובא למשפט בישראל. בעבודה זו אשווה בין שני סרטים הוליוודיים העוסקים בנקמה ובין שני סרטים ישראליים באותו הנושא. באמצעות ההשוואה הזו נבחן את הגישות השונות של יוצרים ישראליים ואמריקאיים כלפי   יהודים וגרמנים ויחסי הכוחות ביניהם. נבחן כל סרט ממספר היבטים וננסה לנתח כיצד בונה כל במאי את הנקמה בדרכו ובהתאם למדינה ולתרבות שממנה הוא מגיע. הקולנוע הוא מקום שבו יש מקום לטשטוש הגבולות בין המציאות לבין הדמיון, ולכן בעוד שבפועל נקמה יהודית כמעט ולא התרחשה, על מסך הקולנוע היא מהווה נושא מרכזי בכמה סרטים. בגלל הפער המשמעותי הזה שבין מציאות לדמיון הדיון בנושא הנקמה בנאצים בעקבות מלחמת העולם השנייה בקולנוע נשזר בנושא הקולנוע כהיסטוריה. השאלה האם ניתן לראות בסרטי הנקמה הללו סרטים היסטוריים, למרות ששלושה מתוך הארבעה (פרט למבצע ואלקירי) עוסקים בנקמה שלא התרחשה במציאות עולה מניתוח ארבעת הסרטים. במבוא אתייחס לשאלת הקולנוע כהיסטוריה על פי התפיסות שמציעים זנד (2002),

מבוא תחילת המאה ה-19 הביאה פריחה של רומנטיזם, תנועה תרבותית שהדגישה את הרגשות, הדמיון והאינדיבידואליזם. בחלקה, תנועת הרומנטיזם התנגדה לנאוקלסיציזם של המאה ה18 – ולתקופת ההיגיון. הסופרים הרומנטיים נפרדו מוועידות החברה המכובדות של התקופה והדגישו את חופש הביטוי. הציירים הרומנטיים השתמשו בצבעים יותר נועזים ובהירים והעדיפו תנועה דינאמית על פוזות חינניות ומאוזנות. אבל הרומנטיזם היה יותר מדי חלוק בתוכו ומורכב מכדי להיות מוגדר על ידי פורמולה – נוסחה אחת. הרומנטיזם שאף להרחבת האופקים ולהקיף את כל הניסיון האנושי.   במאה ה-19 המעמד הבינוני נהפך להיות גורם פוליטי וכלכלי בעל השפעה ולערכיו המרכזיים היה ביטוי גובר באמנויות השונות. המהפכה התעשייתית ועליית המעמד הבינוני הובילו לדרישה גוברת לשוויון הזדמנויות וחינוך לנשים. באמצע המאה ה-19 נפתחו  הזדמנויות לנשים – הן לחובבות והן למקצועיות. במהלך התקופה הוויקטוריאנית השתנה מעמדן של הנשים בחברה באופן מהותי, אך למרות זאת הציור הוויקטוריאני הציג נשים באופן רומנטי, סנטימנטלי וצדדים מוסריים של חיי המשפחה.  בתקופה זו רווח המודל של האישה הצנועה החסודה והיו ציירות שהציגו את הסקסואליות והחושניות שמוגבלות על ידי הסדר הפטריארכלי. נשים היו נתונות לערכים ומסרים סותרים לגבי האישה. איכויות שנדרשו מאמנים כמו  עצמאות, תחרותיות, השפעה ופעולה ייוחסו למרחב הגברי. היו מספר נשים שערערו על הציור שנחשב נשי וניהלו אורח חיים שונה.  במאה ה-19 מלאכות מסורתיות של נשים הפכו לתעשייתיות. נוצר קשר בין זכויות הנשים לזכויות הפועלים  והעובדים.   הדעות בעניין גבולותיה של התקופה הרומנטית במוסיקה חלוקות. יש התוחמים אותה בגבולות המאה ה-19 (1800 – 1900 ), יש המרחיבים  אותה מהמהפכה הצרפתית (1789) ועד מלחמת העולם הראשונה (1914)  ויש המתחילים בשנים מאוחרות יותר, למשל: בשנת כתיבתה של

הקדמה עבודה זו עוסקת בקתדראלה המפורסמת נוטר דאם. לצורך כתיבת העבודה קראתי חומר רקע רב ונעזרתי בספרים ובמאמרים שהתפרסמו בכתבי עת. הקתדרלה כאמור מפורסמת ומוכרת עד למאוד ולכן עמד בפני האתגר לנסות ולחדש ולו במעט. ניסיתי לעשות זאת על ידי הגעה  למקורות הסטוריים מתקופת בניית הקתדרלה או בסמוך לכך וכן על ידי חיפוש אזכורים עקיפים ומעניינים בכתבי עת. אני תקווה שמאמצי עלו יפה. תוכן העניינים: 1. הקדמה  4 2. מבוא 5 3. פרק א -רקע היסטורי מדיני ופילוסופי 7 4. פרק ב – התפתחות האדריכלות הגותית- אילוצים ופתרונות 9 5. פרק ג –מאפייני האדריכלות של הקתדראלה 20 6. פרק ד –בניית קתדראלת נוטר דאם 23 7. פרק ה- שחזורים ושינויים בקתדראלת נוטרה דאם  26 8. פרק ו- קתדראלת נוטרה דאם באמנות וספרות 29 9. סיכום 31 10. ביבליוגרפיה 32