סמינריון בפסיכולוגיה

תקציר אינטליגנציה רגשית מהווה תבנית מדעית שזכתה לפופולריות מראשית שנות ה-90. מאז, מהווה המושג מקור בלתי נדלה למחקרים רבים במדעי ההתנהגות אשר באים למפות את התרומה הייחודית של הכישורים הרגשיים, הכלולים תחת המושג למגוון תחומים קרדינאליים בחיי האדם. נוכח התרומה של האינטליגנציה הרשית, שכבר זוהתה בהקשרים שונים (תפקוד במקום העבודה, התמודדות אדפטיבית עם לחץ, בריאות נפשית ופיסית, תחושת סיפוק כללית מהחיים ויחסים חברתיים מספקים) מטרת המחקר הנוכחי הייתה לזהות את תרומת האינטליגנציה הרגשית בקונטקסט שטרם נחקר די הצורך; מערכת יחסים קרובות-בחיי-הנישואים. חיי הזוגיות מפגישים את הפרט עם מגוון של סיטואציות חברתיות עמוסות ביותר, החושפות את האדם לקשת מגוונת של רגשות החל מתקווה, הנאה ואושר וכלה בכעס, עצב ועלבון. בכדי להתמודד עם עומס רגשי זה, בני הזוג צריכים להיות מסוגלים לתקשר זה עם זה בצורה ברורה ופתוחה, ליישב חילוקי דעות, לוותר ולסלוח. כדי לבחון את טבע התרומה של האינטליגנציה הרגשית לחיי הנישואים, נבחרו להיבדק במחקר 3 משתני מפתח מרכזיים המהווים חלק בלתי נפרד מחיי הנישואים: תקשורת זוגית, הומור ושביעות רצון. ההנחה המרכזית ביסוד עבודה זו היא ששלושת המשתנים הנ”ל יתווכו את הקשר המצופה ביניהם לבין איטליגנציה רגשית. בבסיס מחקר זה עומדות 3 הנחות: אינטליגנציה רגשית תתרום בצורה חיובית לתקשורת מילולית והבלתי מילולית בין בני הזוג; תרומה חיובית זו, תגביר את שביעות רצונם של בני הזוג מחיי נישואים; הקשר החיובי בין אינטליגנציה רגשית והומור יתרום ליכולת בני הזוג לנהל קונפליקטים בצורה מושלכת ולהתמודד עם מצבי לחץ הפוקדים את חייהם. באופן כללי, המחקר הנ”ל מבקש לענות על שאלה הבאה: האם קיים קשר בין רמת  האינטיליגנציה הרגשית לבין תקשורת זוגית, הומור  ושביעות רצון בקרב

תקציר בעשורים האחרונים ניכרת עלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייתן של מדינות מפותחות ומדינות מתפתחות. אנשים חיים היום הרבה יותר שנים, ובאופן כללי גם בריאים יותר. עם זאת, ישנה הסכמה על כך שזקנה כרוכה בירידה בבריאות ובתפקוד, ומי שמאריך ימים מתנסה במחלות לסוגיהן ובאבדנים שונים. הארכת תוחלת החיים יוצרת לפיכך, צרכים חדשים ומציבה אתגרים ברמת החברה, ברמת המשפחה וברמת היחיד. אחד האתגרים המרכזיים הוא השאלה, איך לשמר איכות חיים בשנים מאוחרות וכיצד לסייע לקשיש להזדקן בצורה מוצלחת. התפתחות האדם הינה תופעה רב ממדית המתרחשת ברמה הביולוגית, הפסיכולוגית והחברתית. בעבודתי  אתמקד בשלב ההזדקנות והתבסס על תיאוריות המדגישות את חלקם הפעיל של האדם וסביבתו בעיצוב  חייו בכלל ושלב הזקנה בפרט. מטרת עבודתי הינה לבחון את תפקידו של הזקן עצמו וסביבתו בעיצוב עתידו ומהלך חייו בשנותיו המאוחרות. חוקרים רבים הדגישו את החשיבות של קיום רשת תמיכה חברתית לקשישים החשובה במיוחד עבור מצב בריאותם הגופנית והנפשית. הם טוענים שלעת זקנה רוב הצרכים של הקשישים מסופקים במסגרת זאת. קשישים זקוקים לתמיכה חברתית כדי לתפקד, להסתדר ולהתמודד. מחסור בתמיכה חברתית בקרב קשישים יכול לגרום להתמודדות חברתית ונפשית לקויה, שימוש מוטעה בשירותים חברתיים, מצב בריאות ירוד, מורל נמוך ובהרבה מקרים תחושות דיכאון. נמצא גם שרמת התמיכה שקשישים מקבלים ואיכותה משפיעים השפעה ישירה על רווחתם הנפשית והחברתית. עבודתי פותחת בסקירה ספרותית של מחקרים מתחומי דעת שונים החוקרים את נושא הזקנה וההזדקנות ברבדים השונים ולאורך השנים  ואציג תיאוריות עיקריות בחקר הזקנה. בנוסף אבחן את הקשר בין זקנה והבדלי מגדר ואף התייחס למושג זקנה מוצלחת. בפרק הראשון אבחן את תהליך ההזדקנות ואראה את חשיבותו תוך הצגתם של מאפיינים דמוגרפים ואחרים של הזדקנות

מבוא במחקר הנוכחי נערך ניסוי בפרדיגמה של מסר מכוסה, על מנת לבחון האם עיבוד היגד מתמטי לא הגיוני (שקר) קצר יותר מעיבוד היגד מתמטי הגיוני (אמת). זאת לאור מחקרים קודמים בהם נמצא כי זמן עיבוד חזותי של סצנה לא הגיונית הוא קצר יותר. ל-? נבדקים הועברה סדרת ניסויים בהם התבקשו להבחין בין היגד מתמטי שכלל נעלם לכזה שלא ובין היגד מתמטי עם תוצאה 7 להיגד מתמטי עם תוצאה 5. חלק מההיגדים היו שקריים ולכן נובא שהנבדקים יגיבו עליהם מהר יותר. אם כי תוצאות המחקר לא נמצאו מובהקות, יש בהן כדי לרמז על כיוון שונה; לפיו, נראה שהיגד מתמטי מנותח באופן הדומה לניתוח גירוי טקסטואלי     תוכן מבוא-1 סקירת ספרות-1 השיטה-14 מהלך הניסוי-14 תוצאות-16 דיון-17 ביבליוגרפיה-I

  מבוא פסיכולוגיית ספורט כוללת שימוש בטכניקות של פסיכולוגיה חיובית והעצמת יכולת מנטאלית שיש בכוחן יכולת לעזור לאנשים מעבר לתחום הספורטיבי הקלאסי.  תפיסה זאת הניעה חוקרים החל מראשית שנות ה-70  (1973, Morgan) לבחון בשיטתיות את ההשפעה של פעילות גופנית על בריאות הנפש בכלל ואת ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית בפרט. רוב המחקרים שנעשו דאז בדקו את ההשפעה של אורח חיים ספורטיבי על נבדקים נורמאליים, ורק מיעוטם נערכו על נבדקים קליניים. טיב ההשפעה של פעילות גופנית על המצב הנפשי של האדם הינה רחבה, וכוללת שיפור של המכאניזמים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים. ישנם שני סוגים עיקריים של פעילות גופנית: פעילות אירובית ואנאירובית. הסוג הראשון הראה יעילות רבה יותר בהפחתת סימפטומים של חרדה כאשר רגישותו של האפקט האנטי חרדתי לגורמים כמו סוג האימון, מידת העצימות, משך האימון והתדירות הובילו לניסוח המלצות לאימון אפקטיבי. חשיבותם של מחקרים בתחום מתבטאת בפער בין צרכיי הטיפול של אלה הסובלים מהפרעות חרדה ודיכאון ובין היכולת של מערכת בריאות לספק צורך זה. בהתבסס על האומדנים שנעשו במדינות מערביות כולל ישראל Jacobi, 2004)), ניתן יהיה לקבוע כי בכל שנה נתונה לפחות כ-7% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מבעיות והפרעות נפשיות, וכי חלק ניכר מקבוצה זו נזקק לטיפול. זאת כאשר כלל השירותים לבריאות הנפש בישראל אינם יכולים לטפל בכל אוכלוסיית היעד (Levinson, 2007). לפיכך, קיים פער בין הצרכים הטיפוליים נפשיים-פסיכולוגיים של אזרחי ישראל ובין היכולת של שירותי בריאות הנפש לספק צורך זה. עבודה זאת תציג את שלושה מחקרים  אשר בחנו את ההשפעה של פעילות אירובית על הפרעות חרדה ובמיוחד על תסמונת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder, PTSD) בקרב ילדים, נוער ומבוגרים. ראשית, מחקרם של Motta,

מבוא קשה להפריז במידת חומרתה של הבעיה שבשימוש, הנפוץ בקרב צעירים בפרט, בסמים ואלכוהול. השימוש בסמים פוגע בצורה חמורה ביותר במגוון תפקודים חברתיים ואישיים. הנזק של שימוש בסמים בקרב צעירים לחברה הוא גדול ומהווה נטל על מערכת הבריאות וכישלון של מערכת החינוך. השימוש בסמים מעלה את רמת הפשיעה בקרב בני הנוער ומגדיל הצורה בולטת את הפנייה שלהם אל מערכות לבריאות הנפש. גם הנזק לאינדיבידואל הוא גדול, בפרט עבור צעירים, אשר נמצאים בשלב רגיש בהתפתחותם, ואשר פגיעים במיוחד להתמכרות לסמים – השימוש בסמים יוצר הפרעות קשות למוטיבציה ולתהליכים קוגניטיביים, תורם להפרעות במצב רוח, ומעלה את הסיכון לפציעה ואפילו מוות (Hawkins et al., 1992). דו”ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2012 מעלה כי בשנים 1994–2009 עלה בשיעור ניכר בני הנוער הצורכים ומשתמשים באלכוהול בתדירות. הנתונים מעלים כי בשנת 2009 השתמשו  בין 50% ל-60% מכלל בני הנוער בישראל אלכוהול בתדירות כזו או אחרת. מחקרים נוספים מאותה תקופה מעלים כי כמויות שתיה אף הם גדלו, וכי גיל התחלת השתייה הולך ויורד. מגמה מדאיגה זו של שימוש הולך וגובר של אלכוהול בקרב צעירים אמנם נבלמה בעקבות תכניתה של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, אולם הבעיה לא באה על פתרונה המלא כלל ועיקר (רבינוביץ’, 2012). תיאוריות רבות נוסחו על מנת לנסות להבין את המכניזם העומד מאחורי התופעה הפסיכולוגית של ההתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים. אולם, לכל הדעות ולפי כל התיאוריות כדי ליצור גמילה אמתית מהסם יש לעקור את הבעיה משורשה, ולא רק לטפל בתסמינים. כדי לאפשר למכור לסם להיגמל מהתמכרותו ולהשתחרר מהתלות בסם יש לרדת לשורשו של הצורך בשימוש בסמים ובאלכוהול, להבין את הגורמים ואת הלך הרוח

תקציר: לנפילות השלכות חמורות על בריאותם ואיזונם הנפשי של קשישים. מעבר לנזקי נפילות, העלולות להיות קטלניות לכשעצמן, הפחד מפני נפילה, המתעצם עם ההתנסות בנפילות ומידע על חברים שנפגעו, עלול להגביל את פעילותם של קשישים ובאופן פרדוקסאלי- להחיש את הנפילה הבאה, תוך הגברת הסיכון להגבלת תנועה,תלות ואבדן יכולות. במחקר שלפנינו ניסינו לבחון האם מידת הפחד של קשישים מפני נפילה גדולה מזו הקיימת בכלל האוכלוסייה ובאיזו מידה הפחד מגביל אותם או צפוי להגביל אותם בניהול חיים עצמאיים. ניסינו גם לבחון אלו גורמים בסביבתם הקרובה ובקהילה נתפסים כמסייעים. כתוצאה מהממצאים, נראה לנו שיש ביכולתנו להמליץ על כיווני מחקר נוספים ועל צעדים ליישום הממצאים.   מבוא עלייה בתוחלת חיים במדינות מפותחות מביאה לגידול של האוכלוסייה המזדקנת. נפילות הן תופעה שכיחה בקרב קשישים ושכיחותן עולה עם הגיל: כ30% מבני 65 ומעלה וכמחצית מבני 80 ומעלה, נופלים לפחות פעם בשנה (סוקניק, ל”ת). אחת מעשר נפילות מסתיימת בחבלה בינונית עד קשה, כמו שבר צוואר הירך, פגיעה ברקמות רכות או חבלות ראש (חיימוף, קלמנוביץ ופיינמסר, 2005). פציעות קשות אלו דורשות החלמה ארוכה ואף ניתוח. בגיל הזקנה יכולת ההחלמה של הגוף איטית ומוגבלת יותר  ולכן תקופת ההחלמה ארוכה יותר. תקופת ההחלמה עלולה להגביל את תפקוד הנפגע ולגרום לסבל ולעוגמת נפש, לפגיעה בעצמאות ולתלות בזולת. לנפילות אצל קשישים יש סיבות רבות, אך גם השלכות נפשיות וגופניות קשות, חלקן ארוכות טווח; ולעתים אף השלכות שלא ניתנות לריפוי. אמנם רוב הנפילות לא מסתיימות במוות או בפציעה קשה, אך השפעתן הפסיכולוגית גורמת לפחד מנפילה. הפחד כתוצאה מהתנסות זו גורם להגבלה עצמית של פעילויות היום-יום והפעילות הגופנית בפרט. כך נפגעת עצמאותם של אותם קשישים;