הקרנף האפור The Five Stages of a Gray Rhino

הקרנף האפור: כיצד לזהות ולהגיב כלפי האיומים הברורים שאנו מתעלמים מהם

חמשת השלבים של קרנף אפור

כפי שנראה בפרקים הבאים, ציפיות תרבותיות אינן המכשול היחידי עבור אלו שמשמיעים אזהרות. טבע האדם כמו גם מערכות ארגוניות וחברתיות מתוכנתים לחזק את הסטטוס קוו ואת נקודת המבט הורודה לגבי מה שעומד לבוא. כפי שכבר ראינו, הכחשה היא אלמנט טבוע בהובלה ובתוצאה של משברים רבים. הכחשה, מסוכנת מספיק במוחו של אדם אחד, הופכת קטלנית כשדינמיקות קבוצתיות נכנסות למשחק. אם זה קשה לשכנע אדם אחד להתייחס לאזהרה, זה הופך קשה הרבה יותר כשאתה מצרף קבוצת חברים למשוואה. כלכלנים התנהגותיים מזהירים מהתופעה של חשיבה קבוצתית, שמובילה קבוצות לחפש קונפורמיות, הופכת אותם פגיעים מאד להתעלם ממידע שסותר חכמה קונבנציונלית, ובתורה, מובילה אותם להחלטות רעות. אנשים מעדיפים לטעות ביחד מאשר להיות צודקים לבד.

גם אם נצלח את החשיבה הקבוצתית ומגבלות אחרות בשמיעת אזהרה ברורה, זה לא קל להפוך מידע על איום, לפעולה. אם השלב הראשון מחמשת השלבים של תגובה לאיום קרנף אפור הוא הכחשה, השלבים השני והשלישי כוללים מספר סיבות מדוע לא לפעול. בדרך כלל, הכחשה מלווה בבלבול, שמוכר אחרת כ”לבעוט בפחית”; הכוונה היא, למצוא דרכים לדחוף את הבעיה אל עבר העתיד. כשמתברר שהבלבול אינו מספיק, אנו מנסים להשיג שליטה על המצב, במידה רבה בקווים של מיקוח, השלישי מבין חמשת השלבים של צער שכפי שידוע תוארו ע”י אליזבת קובלר רוס, שגם כן מתחיל עם הכחשה. בשלב שלישי זה, התגובות שלנו כלפי קרנפים אפורים יכול להיות, אם באיחור, פעילויות אבחנתיות מועילות, ואולם גם הן עוברות פעמים רבות למריבות על מהי התגובה הנכונה. הן בשלב הבלבול והן בשלב האבחנה, שכולל בזבוז זמן והזדמנויות רבות, מערך של תמריצים מבוצרים ועקשנים ואתגרים של פעולה קולקטיבית מפריע בדרך לפעולה.

בשנת 1492, ז’אן ד’ארק שמעה קול מאלוהים שאומר לה להילחם כדי להציל את צרפת במהלך מלחמת מאה השנים. בקושי בת עשרה, היא שכנעה את צ’רלס השביעי לתת לה להוביל את הצבא הצרפתי נגד אנגליה, תוך שינוי כיוון המלחמה לטובת צרפת ולהוביל להפסקת אש קצרה. לאחר שהפסקת האש נגמרה, הדוכס מבורגנדי שבה אותה והחזיק אותה כשבוית מלחמה, ואז מכר אותה לאנגלים, אשר שרפו אותה על המוקד בשל כפירה בגיל תשע עשרה. היה זה כל כך נדיר שמישהו ישמע ויקשיב לאזהרה שאפילו המלך, שהיה חייב לה את כתרו, פחד מהאשמות של כפירה וכישוף, מה שייתכן שהיווה סיבה למדוע הוא לא עשה יותר כדי להציל אותה. מוסר ההשכל של הסיפור: תפעל בזמן כדי להציל את אנשיך ותישרף על המוקד. עבור הצרות שלך, אתה עשוי להיחשב קדוש כמה מאות שנים אחרי מותך.

במילים אחרות, שום פעולה טובה לא חומקת מעונש. זה חלק מהסיבה שמעט מאד מנהיגים נכנסים פנימה בזמן, אלא אם כן אין שום סיכוי שהם שומעים קולות, יש להם חוש צעיר של בלתי מנוצחים, תחושה שאין להם שום דבר להפסיד, או שהם אכן קדושים. זה לא חייב להיות כל כך קשה כפי שזה למנהיגים כדי להתחמק מקרנף אפור. אבל הסיכויים מגובבים כנגדם מכדי לקום בזמן כדי למנוע אסון.

המבנים הכלכליים, הפוליטיים והחברתים פעמים רבות מעודדים התנהגות מסוכנת והתעלמות עקשנית מאיומים. להיות מודע לתמריצים עקשניים אלה ונטיות מושרשות אלה הוא צעד ראשון לעבר שינוי אלה שאנו יכולים לשנות. האתגר הגדול ביותר הוא מערך של תמריצים כלכליים ונטיות מיוחדות פסיכולוגיות שמעדיפות מחשבה לטווח קצר על פני אסטרטגיות לטווח בינוני או ארוך שיכולות לשמור את הסכנה במרחק בטוח בסביבה. המערכת שלנו של פרסים ועונשים הופכת את זה קל להתחמק מאחריות לפעולה. הדרך בה אנו מסדרים את הדברים עוזרת לנו להצדיק אי פעולה. כשמערכת מבוססת סיבה זו מתנגשת עם היסוד האי רציונלי של החלטות שאנו עושים, זהו מתכון לאסון.

התחבולות שהמוח שלנו עצמו מפעיל עלינו גורמות לכך שיהיה קשה לצאת מהדרך של הקרנף האפור. כשמספר הולך וגובר של משקיעים וקובעי מדיניות מגיעים להבנה, אנו לא תמיד רציונליים כשאנו שוקלים סיכונים מול סיכויים או באיך אנו פועלים באופן שמבוסס על מה שאנו יודעים.

אפילו כשהחולשות של הטבע האנושי אינם מפריעות בדרך, יש את הבעיות הקשות האותנטיות שגורמות לקושי בהחלטה מה לעשות. הבעיה עם קרנפים אפורים רבים היא שבעוד שיש ספק קטן אם האיום אכן יתגשם, התזמון רחוק מלהיות ודאי. כפי שנמסר שג’ון מיינרד קינס אמר, “השוק יכול להישאר לא רציונלי הרבה יותר זמן מאשר אתה ואני יכולים להישאר בעלי כושר פרעון. אז זה הופך להיות קשה להיערך ולערוך סדר עדיפות, משום שיש מחירים לפעולה מוקדמת מדי בתגובה לאיום או הזדמנות. משקיעים מדברים בצער על מסחר עושה האלמנה (widowmaker trade): הימור שהחוב הלאומי העולה של יפן ימחוץ את הערך של אגרות החוב שלה, הימור שבשני העשורים האחרונים פיתה משקיעים רבים לסוף טראגי.

מייקל בורי מ- scion capital ראה את המשבר החריף מגיע והחל להמר עליו בשנת 2005. אבל הישארות בהימור שלו עלה לו בתמיכה (ודולרים) של משקיעים שהיו מעונינים ברווח לטווח קצר והתלוננו שהוא לא עשה כסף מספיק מהר. כדי להישאר עם האמונה עד שהמסחר נפל, היה עליו לפטר חצי מהצוות שלו, ולמכור חלקים מהימורים אחרים. עד 2007, כמובן, הלוואות בריביות גבוהות החלו להתפרק וההימור שלו השתלם. לאחר שהכל נאמר ונעשה, ההשקעה של scion החזירה 726%, יוצרת רווח של יותר מביליון דולר. הסיפור שלו, שתואר באופן גאוני ע”י מייקל לואיס ב- “הקצר הגדול” (The Big Short), מראה עד כמה קשה זה יכול להיות לפעול בזמן כאשר יש איום ממשי – אבל גם עד כמה רווחי זה, אם כיסייך עמוקים מספיק.

לפעול מהר מדי על הזדמנויות מציג אתגר דומה. תולדות ההיסטוריה של האינטרנט מלאות בסיפורים על חברות מוקדמות שנפלו בצידי הדרך לאחר שדור חדש ועוצמתי יותר של חברות שרכבו על ה- web 2.0 צץ. ראו את אלטה ויסטה, מנוע חיפוש מוקדם שיאהו קנתה מאוחר יותר ולבסוף נסגר בקיץ 2013; או מוביל אינטרנט מוקדם, AOL, שטיים וורנר קנו בשנת 2000 עבור 164 ביליון דולר, שהרבה מזה נאלצה טיים וורנר לרשום כהפסד רק שנתיים לאחר מכן כששחקנים זריזים השתלטו על AOL.

מכשול נוסף ליכולת שלנו להתמודד עם איום הוא ללהטט לאיזה לפנות קודם כשאנו מתמודדים עם הרבה קרנפים בבת אחת. בהינתן האי ודאות של התזמון והמחסור במשאבים, זה יכול להיות קשה לתעדף בין קרנפים אפורים מתחרים. לפעמים האפשרות היחידה היא להיכנע ליותר מאחד, משום שאחרת אתה תירמס ביותר מכיוון אחד. לפעמים, למרות שפחות לעתים קרובות מאשר קורה במציאות, התגובה הנכונה היא לתת לרמיסה לקרות.

ללא קשר לסיבה בגינה מנהיגים נכשלים בלפעול מהר כדי להסיר איום, זה, למרבה הצער, מה שנוטה לקרות. לבסוף, בלבול, שחיקה והתקוטטות לגבי מה לעשות נכשלים בלמנוע את הבלתי נמנע. אנו נעים אל עבר השלב הרביעי במשבר הקרנף האפור: מצב של פניקה. כיצד אנו מגיבים בשלב הפניקה תלוי בעד כמה הכנה עשינו מראש: כמה פעמים אחרות ראינו והגבנו למצבים דומים, עד כמה צפינו היטב את האופציות האפשריות ברגע שנדרשנו להגיב, וכמה אפשרויות נותרו פתוחות או שנסדרו בפנינו כשהתבלבלנו בדרך ורבנו לגבי מה לעשות. החלטות טובות עוזרות למנוע או למזער את ההשפעה של המשבר. החלטות רעות מובילות לקטסטרופה.

השלב הרביעי, הפניקה, עובר מהר לשלב החמישי והאחרון: פעולה או רמיסה, או לפעמים שניהם. גם כשמאוחר מדי, יכולה להיות תקווה: כשאוספים את החתיכות, מנהיגים יכולים לעבוד כדי שיהיה קשה יותר לחזור על אותן טעויות. בהולנד, לדוגמא, השטפון הנוראי של הים הצפוני ב- 1953 הרג כמעט 2000 אנשים. המדינה אימצה את הלקח לליבה, ויצאה בתכנית מסיבית של עבודות ציבוריות להגנה מפני שיטפון כדי לחזק עצמה נגד סופה כזו שמתרחשת רק פעם אחת בעשרת אלפים שנה. ערים כמו ניו יורק וניו אורלינס פנו להולנד לעצה כיצד להגן על עצמן מאירועי מזג אוויר קטסטרופליים עתידיים – סופות שהפכו להיות שכיחות יותר בשל הכשלון הקולקטיבי שלנו להגיב לקרנף האפור של שינויי אקלים, שהעלה את פני הים ואת טמפרטורות פני השטח, מה שהופך סופות לאלימות יותר ואת אזורי החוף לפגיעים יותר.

לראות את הקרנף

אנו זקוקים לדרך טובה יותר של חשיבה לגבי קרנפים אפורים: מסגרת עבור זיהוי, תעדוף והתמודדות עם האיומים הברורים מאד הללו לפני שיהיה מאוחר מדי.

ראשית, אנו זקוקים להבחין את הקרנף האפור מסוגים אחרים של איומים, בייחוד של עמיתו, הברבור השחור.

ברבורים לבנים הם סבירים הרבה יותר, אבל בעלי השפעה נמוכה, לכן אינם ראויים לתשומת הלב שאנו שומרים לקרנף האפור. זנבות שמנים או ברבורים שחורים הם אירועים שאינם סבירים אולם בעלי השפעה גבוהה. משום שהם כל כך לא סבירים, ולמעשה בלתי ניתניים לצפיה מראש במידה רבה במקרה של ברבורים שחורים, הדרך היחידה להגיב היא ליצור מבנים ומערכות שהם בד”כ בעלי יכולת התאוששות מהירה: יסודות חזקים, עתודות שופעות, ומבנים גמישים.

מנגד, קרנפים שחורים הם גם סבירים מאד וגם בעלי השפעה גבוהה. מוקדם ככל שנתמודד איתם, כך העלות תהיה קטנה יותר. למרבה הצער, ככל שהם יותר רחוקים, כך סביר פחות שנצעד קדימה לפני שהם יהפכו יקרים יותר והאפשרויות שלנו יהפכו מוגבלות. ספר זה נועד לשנות כיוון לדינמיקה הזו, כדי שיהיה סביר יותר שנתמודד עם קרנף אפור מוקדם יותר, כשהסיכויים להצלחה הם גבוהים יותר.

בכל אחד מחמשת השלבים בהתקרבות לקרנף אפור, יש לנו הזדמנויות לשנות את מסלול האירועים. אתה תגיב באופן שונה מאד לעדר של קרנפים באופק מאשר לקרנף שקרוב מדי לאזור הנוחות. באופן דומה, האפשרויות והאסטרטגיות לכל שלב של איום קרנף אפור הן שונות.

אנו מתחילים בהכחשה או המעטה בקיום של איום קרנף אפור; מבולבלים, במקום לפעול בהחלטיות, ברגע שזיהינו את האתגר בהשג יד. משחקים את משחק האשמה בזמן שאנו מחפשים פתרונות; מגיעים לדריכות, שלב פניקה כשהקרנף האפור עומד להסתער, אבל לא תמיד יש לנו את הכלים לנהוג בחוכמה; ולבסוף, אנו עושים משהו – לפעמים לפני הרמיסה, אבל לעתים קרובות מדי אחרי העובדה.

לקחים חשובים ניתן למצוא בדרכים בהן מנהיגים, ארגונים, ומדינות הגיבו או לא הגיבו באופן מוצלח. השוני בין להירמס או לא הוא בחלקו אופי, בחלקו מזל, בחלקו נסיבות, בחלקו אסטרטגיה ובחלקו מנהיגות. אלה שיכולים להשתתף בשינוי גדול עשויים להרוויח. הם גם יכולים לשנות את העולם.  

אם מנהיגים שומעים אזהרה ומחליטים להתעלם ממנה, או מקשיבים לאזהרה ועושים את הדבר הלא נכון, הם ישוטחו, וייזכרו כמו נוויל צ’מברלין במקום כמו וינסטון צ’רצ’יל, או כמו הרברט הובר במקום פרנקלין רוזוולט. הם חייבים לחכות עם פעולה עד שהאיום ממשי מספיק כדי ליצור תחושה של דחיפות ולדחוף אנשים לפעול, אבל אסור להם לחכות עד שמאוחר מדי.

מנהיגים צריכים להתחיל ע”י דאגה רבה יותר מהקרנף האפור מאשר מהברבורים השחורים, ולמצוא דרכים להוציא עצמם מהכחשה ולשנות את מערכות התמריצים שלנו כדי שיהיה קל יותר להגיב. הם יכולים לשאוב מהדוגמאות של המערכות שהוקמו כדי להציל אנשים ממשברים שקורים שוב כמו טורנדו, צונאמי, הוריקנים, ואפילו וירוס השפעת העונתי, שעושה עבודה מכובדת בהצלת חיים. זה כולל דרכים לזהות סימנים של איום מתקרב, להשמיע אזהרה שקשה להתעלם ממנה לאנשים שנקרים בדרכו, לחנך אנשים לפני הזמן לגבי כיצד להגיב, ולספק מקלטים והוראות ברורות כשהאיום בדרך. הם חייבים ליצור מדדי כשלון-ביטחון לפני הזמן שיפעילו אוטומטית תגובות למנהיגים שיש להם קצר ומתפתים להתכחש לקיום של האיום. אסטרטגיית קרנף אפור שרואה את הנולד משנה תמריצים סוטים על מנת לעודד מנהיגים לפעול קודם, ומשתמש בהבנה שלנו את החולשה של הטבע האנושי כדי לגרום לנו לסבירות גבוהה יותר של עשיית הדבר הנכון.

מנהיגים שמתכוונים להימנע מרמיסות יחסנו חברות נגד הסכנות של חשיבה קבוצתית וימצאו דרכים לשמור רעיונות חדשים זורמים לתוך שיח והחלטות. הם יקדישו זמן לצפות מראש אל עבר קרנפים באופק, אפילו אם משמעות הדבר היא לתת לבעיות פחות חשובות, לטווח קצר, להפוך לקשות יותר. הם מקשיבים לקולות שונים כדי להימנע ממצב בו יגידו להם רק מחשבות דומות.

המנהיגים המצוידים באופן הטוב ביותר כדי להערים על קרנף אפור הם בעלי גישה לסימני אזהרה וישימו לב כאשר האזעקה נשמעת. הם יודעים מה לעשות כדי לרדת מהדרך, או, לכל הפחות, הם עשו טעויות במספיק נסיונות ואזהרות כדי למתן את הסתערות הקרנף.

באמצעות למידה מדוגמאות של מהיגים שהתמודדו מול קרנפים אפורים, בין אם נכשלו או הצליחו, אנו יכולים לעשות עבודעה טובה יותר בניהול המדינות שלנו, החברות שלנו, והבתים והמשפחות שלנו. הלקח הראשון הוא שאנו יכולים להימנע מלהירמס רק אם אנו מחליטים לעשות זאת. אנו צריכים להגכיר שקרנף אפור נמצא שם בחוץ – והוא מסוכן מאד מאד.