מבוא

1. הרפובליקה האיסלמית האיראנית הוקמה בשנת 1979 במהפכה שהנהיג אייטולה רוחאללה מוסאווי חומייני, ומבוססת על מערכת ממשל של חוקה וחוקים איסלמיים “מקיפים ושלמים” – מזור לכל החוליים הסוציואקונומיים והפוליטיים של איראן והעולם (האיסלאמי) כולו.
2. מערכת ממשל דומה להפליא, למעט הבדלים קלים בדגשים, היתה החזון של פדאיאן איסלאם (Jamiyyat-i Fadayn-i Islam), “חבר נאמני האיסלאם“, ארגון שהחל לפעול באמצע שנות ה-40 במאה הקודמת.
3. ההשפעה הבריטית והרוסית באיראן במאות 18 ו-19, כיבוש איראן במלחמת העולם השניה על-ידי בנות הברית, מעורבותן בפוליטיקה האיראנית, התאגדות גושים מדינתיים אסטרטגיים, כלי משחק של המעצמות הגדולות על רקע המלחמה הקרה, ניסיונות חוזרים ונשנים לגזול את משאבי האומה, תוך החלשתה ושיעבודה – כל אלו עוררו שנאה עמוקה.
4. מאז סוף המאה ה-19, ובפרט בעידן שושלת שאות רזא, היו מוסדות הדת תחת מתקפה כבדה של המשטר, אבד חלק נכבד מכוחם אנשי הדת השיעים, בייחוד במערכות החינוך והמשפט, ובה בעת נמתחה ביקורת על היסודות התיאורתיים של האיסלאם על-ידי אינטלקטואלים, הן מארקסיסטיים והן אלו שהושפעו מהמערב, ובעיקר ההיסטוריון האיראני, אחמד קאסראווי (Ahmed Kassravi).
5. האידיאולוגיה החומייניסטית, והחשיבה הפדאיאנית, צפו בדאגה בשקיעה של הקהילות האיסלאמיות במאות השנים החולפות, שבאה לידי ביטוי בתבוסות צבאיות, העדר הגדרה עצמית פוליטית, פיגור כלכלי, מדעי וטכנולוגי, ומעל הכל – שליטה מערבית על קהילות מוסלמיות
6. הקהילה המוסלמית כולה מאמינה בכך שהאל הוא שממנה את שליחיו, אך השיעים מאמינים כי לאחר מות הנביא מוחמד, מונו תריסר אימאמים על-ידי האל, בדומה לנביא עצמו (צאצאים לשושלתו) – שנחשבים טהורים, חפים מטעויות, ומייצגים את האמת, כך שחובה לציית להן באופן מוחלט.
7. אחד עשר הראשונים מתו, בעוד שהאחרון, מוחמד אל-מהאדי (Muhammad al-Mahdi), נעלם במיסתוריות – האמונה השיעית ממתינה לשובו של אותו “אימאם נסתר” (Hidden Imam), כגואל של כל המוסלמים.
8. מאות בשנים האמינו השיעים כי האימאם הנסתר ישוב כאשר העולם יכרע תחת נטל עצום של עריצות ואי-צדק,והיה זה אייטולה חומייני שטען לראשונה, כי ישוב רק כאשר המוסלמים ינקטו בפעולה, ישובו לאיסלאם, ויקימו חברה צודקת לכל, ובו בזמן ייצאו את המהפכה למדינות אחרות.
9. במהלך אחד, מתוחכם מאין כמותו, הניחה האידיאולוגיה החומייניסטית לא רק את המצע ללגיטימציה מוסרית לנקיטת פעולה המונית, אלא בה בעת חיסלה אמונה בת מאות שנים שהצדיקה המתנה פאסיבית לגאולה.
10. בהתאם לכך, האידיאולוגיה החומייניסטית, והחשיבה הפדאיאנית, התריעו מפני איומים גדולים הניצבים בפני הקהילה המוסלמית באיראן, ובפרט ניסיונות לגזול את משאבי האומה לטובת אינטרסים זרים, תוך הכנעתה צבאית, כלכלית ותרבותית, בסיוע מקומי של פוליטיקאים, אנשי עסקים ודת, ששיעבדו את האינטרסים האיראניים, תוך שימוש ציני בתמה של האימאם הנסתר כהצדקה מוסרית לנקיטת עמדה פאסיבית, שהיוותה לא יותר מאמצעי נוח למשול באיראן.
11. פדאיאן שיוועה למשטר איסלאמי בהנהגת הממסד הדתי, האולמה (Ul-il Amr/Ulema), אך בדומה לממסד הדתי, השלימה עם משטר חילוני, ובלבד שייושמו חוקי האל בפיקוח של האולמה.
12. על רקע כל אלו, ניתן לתהות לכאורה, מדוע לא זכתה פדאיאן עם הקמתה לתמיכה בלתי מסוייגת של הממסד הדתי, מדוע השלים הממסד הדתי עם הוצאתם להורג של חמשת מנהיגיה באמצע שנות ה-50 במאה הקודמת, מה מקומה בעיצוב דמותה של החברה האיראנית, ומה חשיבותה, אם בכלל, בהבנה פוליטית בת זמננו.

על מנת להשיב על שאלות אלו, נדון בפרק הראשון ברקע ההיסטורי והפוליטי לצמיחת האידיאולוגיה החומייניסטית והקמת פדאיאן, ובגורמים שהובילו להפלת המשטר המלוכני באיראן בשנת 1979 ולכינונה של הרפובליקה האיסלאמית. בפרק השני נמקד את הדיון בפעילות הפדאיאנית, האידיאולוגיה החומייניסטית עליה התבססה, וניתוח של יחסי הכוחות בין פדאיאן לבין הממסד הדתי. בסיכום יתברר מה היה חלקה של פדאיאן במהפכה האיסלאמית, ומה חשיבותה בהבנה פוליטית עכשווית.

תוכן העניינים
מבוא
א. איראן של 2 מהפכות – הלבנה והאיסלאמית
א.1. 1941-1979: המהפכה הלבנה (The White Revolution);
א.2. איסלאם: דתי ושיעי;
א.3. 1902-1989: אייטולה רוחאללה מוסאוי חומייני;
א.4. עלי שאריאתי (Ali Shariati);
א.5. 1979: המהפכה האיסלאמית;
א.6. פעילות אירגוני גרילה במהפכה האיסלאמית;
ב. פדאיאן איסלאם
ב.1. פעילות פדאיאן איסלאם;
ב.2. אידיאולוגיה חומייניסטית-פדאיאנית;
ב.3. יחסי כוחות ופוליטיקה פנימית בין פדאיאן לבין הממסד הדתי;
סיכום
ביבליוגרפיה