מבוא

 מאז שנות ה- 90 נעשתה ההפרטה של תעשיות ושירותים ציבוריים לתופעה כלל עולמית. הגדרה מקובלת להפרטה היא “תהליך שעל-פיו ייצור מוצרים ושירותים מוצא מהמגזר הממשלתי במשק. דבר זה נעשה בדרכים שונות, ממכירה פומבית של מניות של מפעל שהיה בעבר בבעלות הממשלה ועד לשימוש בעסקים פרטיים כדי לבצע עבודה ממשלתית לפי חוזה” .

משרד האוצר, משרד התחבורה והנהלת רכבת ישראל מובילים מזה זמן מהלכים להפרטת הרכבת. למהלכי הפרטה אלו נלווים ניסיונות ליצור פגיעה רוחבית ומתמשכת ביכולתה של המערכת הקיימת לקיים את עצמה באופן מיטבי.  מהלכי ההפרטה דומים למודל ההפרטה הבריטי מלפני כ – 15 שנים, שנכשל כישלון חרוץ.  ועד עובדי הרכבת הגיב בחודשים האחרונים לניסיונות ההפרטה בעיצומים ובשביתות, וכתוצאה מכך נגרמה פגיעה קשה לציבור הנוסעים  (פורטוגלי  2011, 207-209).

תחבורה ציבורית אינה מוצר רגיל הנמכר בשווקים הפועלים לפי היגיון כלכלי מצומצם ואסור לנהוג בה כך. תחבורה ציבורית נמנית עם השירותים הציבוריים שהמדינה מספקת לאזרחיה, ושאמור לפעול לפי היגיון כלכלי רחב יותר. מתוך היגיון זה, ייתכן שכדאי להפעיל קווים באופן ובצורה שאינם מביאים את התמורה המרבית לרכבת, אך מגדילים את התמורה הכלכלית חברתית הרחבה יותר.

בשנת 2010 משרד התחבורה החל להפיץ טיוטת הצעת חוק המציעה לפתוח לתחרות את קווי הרכבת ולהעביר את האחריות על מסילות הרכבת לידי חברה ממשלתית חדשה. הצעת החוק החדשה, צפויה לחולל מהפכה בתחום הרכבות בישראל.

בדברי ההסבר להצעת החוק נוצר צורך להכניס גורמים עסקיים לתחום התחבורה המסילתית ולאפשר תחרות בתחום זה.

העיקרון המרכזי של הצעת החוק הוא ליצור הפרדה בין ניהול מסילות הרכבת ותחזוקתן ובין הרכבת והציוד הנייד. הצעת החוק מסבירה כי המצב הקיים אינו תקין משום שרכבת ישראל נהנית ממונופול, אין עליה פיקוח בעניינים בטיחותיים, תהליכי הרישוי אינם מוסדרים ופעולותיה אינן נעשות לפי הכללים הנהוגים במשפט הציבורי.

בעקבות החלטת הממשלה ועד העובדים של רכבת ישראל ובראשם יו”ר  משה סוליקרו מתנגדים לתהליך של הפרטה מלאה בטענה שהפרטה תגרום לפיטורים נרחבים בתוך החברה וירידת השכר של העובדים.

מדובר במהלך אשר הגדיל באופן משמעותי את עומס העבודה על העובדים וכלל שינויים מרחיקי לכת בלוח זמני העבודה עקב הוספת 49 רכבות ביום.

עילות הסכסוך נעוצות בהתנהגות הפוגענית של החברה כלפי נציגות העובדים המוסמכת ובהתעלמות של ההנהלה מהדרישה לתת מענה לעומס החריג שנוצר. המחסור בכוח האדם בחברה, מתגבר לאור הגדלת היקף העבודה, ומוביל לפגיעה חמורה בתנאי עבודתם של העובדים.

לכן, שאלת המחקר היא האם מאבקי האיגוד המקצועי בהפרטה מובילים להישגים משמעותיים?

השערת המחקר, הפרטה גורמת לפגיעה בזכויות העובדים ומעכבת באופן פעיל כל הפרטה מכיוון שקודם זה מחליש את כוחה ולאחר מכן זה פוגע בעובדים. בשנים האחרונות מעמד הביניים בישראל נשחק יותר ויותר. על כן צריך להיות סקטור ציבורי שמגן על העובדים, ואם קורה שמדינה מפריטה חברות ממשלתיות לסקטור הפרטי, ארגון העובדים חייב לקחת אחריות במקום המדינה להגנת העובדים.

תוכן עניינים

פרק א’- מבוא עמ’ 3
פרק ב’- מגמת ההפרטה בישראל עמ’ 5
פרק ג’- יחסי עבודה ברכבת ישראל בעידן ההפרטה עמ’ 7
פרק ד’- סיכום ומסקנות עמ’ 10
פרק ה’- ביבליוגרפיה עמ’ 12