(14/05/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

סמינריון זכות השיבה בראי המשפט הבינלאומי, מקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספת באו”ם

תקציר

עבודתי עוסקת בנושא זכות השיבה בראי המשפט הבינ”ל תוך התמקדות במקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספות של האו”ם בנושא זה. בעיית הפליטים הפלסטינים החלה לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 והתרחבה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. לאורך השנים טענו הפלסטינים לזכותם לשוב למולדתם, לקבל את נכסיהם בחזרה ולקבל פיצויים על תקופת הפליטות על בסיס המשפט הבינ”ל. טענה זו התבססה בעיקר על החלטה 194 והחלטות נוספות של האו”ם שלטענת הפלסטינים חיזקו את מעמד זכות השיבה כמנהג מחייב מבחינה משפטית בינ”ל. מנגד, טענו הישראלים שלפי המשפט הבינ”ל החלטות האו”ם לא מחייבות ולא הופכות את זכות השיבה למנהג.

בעבודה זו אנסה לבדוק את טענות שני הצדדים בנוגע להחלטה 194 והחלטות נוספות שעסקו בזכות השיבה בכדי להבין באיזו מידה יש לזכות השיבה בסיס במשפט הבינ”ל. את בדיקה זו אציג בפרק ניתוח המקרה שיהיה בנוי כדלקמן: תחילה, אציג את הרקע לזכות השיב תוך מתן דגש על שלושה היבטים חשובים לסוגיה מבחינה משפטית – מדוע עקרו הפליטים מבתיהם ואיבדו ברוב המקרים את אזרחותם, מדוע לא ניתנה לפליטים אפשרות לשוב לבתיהם ומהי ההגדרה הבינ”ל לאדם הנחשב לפליט. בחלקו השני של הפרק אנסה להבין מהי זכות השיבה, מהם מקורותיה ומה חשיבותה בסכסוך בין הפלסטינים לישראל. בהמשך הפרק אסקור בקצרה את החוק הבינ”ל בכדי להבין טוב יותר את טענות הצדדים ולעמוד על טיבן. שני החלקים האחרונים הינם המשמעותיים ביותר. בחלק הראשון מתוך השניים אעסוק בהחלטה 194, אנסה להבין מה משמעותה מבחינה משפטית ומה טענות הצדדים בנוגע להחלטה זו.  בחלק השני אעסוק בהחלטות נוספות שקיבל האו”ם בנוגע לזכות השיבה ואנסה להבין כיצד מוסיפות החלטות אלו לדיון זה.

בנוסף לפרק הליבה שיעסוק במקרה הניתוח תכלול העבודה שני פרקים נוספים. פרק אחד של סקירה ספרותית בכדי להמחיש מה נכתב בנוגע לסוגיה הנחקרת, באילו היבטים עסק המחקר ואילו שאלות בקשר לסוגיה זו נשארו ללא מענה. פרק נוסף יהיה פרק של מתודולוגיה בו אציג את שאל המחקר שלי, את סוג החומרים הביבליוגרפיים בהם נעזרתי ואת השערת המחקר. כמו כן, תכלול העבודה פרק מבוא ופרק סיכום ומסקנות.

שיטת המחקר שלי תהיה כזו שאציג את טענות הצדדים ואנסה לעמוד על טיבן תוך שימוש בחוק הבינ”ל ובדיקה מדוקדקת של ניסוח ההחלטות שהתקבלו באו”ם. המסקנות שאני מצפה לקבל הן שזכות השיבה, במידה מסוימת, תקפה מבחינת המשפט הבינ”ל על בסיס החלטות האו”ם העוסקות בנושא. למעשה, על סמך החלטות האו”ם, אני אנסה להראות שזכות השיבה מחולקת לשתי זכויות: זכות כלכלית וזכות אזרחית. המסקנה בסופו של דבר תהיה שלא נוצר על ידי ההחלטות באו”ם מנהג ברמה כזו שמחייב את ישראל להשיב לפלסטינים את אזרחותם, אך כן קיים בסיס משפטי לכך שישראל מחויבת לאפשר זכות שיבה כלכלית שמשמעותה מתן פיצוי כספי לפליטים.

 

מבוא

זכות השיבה מקורה בבעיית הפליטים הפלסטינים שנוצרה במלחמת העצמאות. לפני תחילת המלחמה ובמהלך הקרבות עזבו מאות אלפי תושבים ערביים למדינות הערביות השכנות: סוריה, ירדן, לבנון ומצרים. תושבים אלו נותרו ללא אזרחות ולא ניתנה להם האפשרות לשוב למולדתם מתוקף חוק האזרחות הישראלי משנת 1952, חוק שקבע כי אזרחות תינתן לתושבים ערבים רק במידה ונכחו בביתם בזמן מפקד האוכלוסין הראשון.

מאז מלחמת העצמאות טוענים הפלסטינים לזכות השיבה ולכך שישראל מחויבת לדאוג להשבת הפליטים למולדתם ולהחזרת רכושם. לאורך השנים, התנגדה ישראל לממש זכות זו בטענות שונות כגון איום דמוגרפי ואיום ביטחוני. זכות בהקשר זה היא רשות בעלת תוקף משפטי לעשות דבר מה. זכות זאת היא בעלת ערך רק כאשר קיימת סמכות מסוימת שרשאית להקנות זכות זו לאחד הצדדים, ויש לה גם את היכולת לאכוף אותה על הצד השני כאשר הוא מסרב. זכות השיבה הופיעה לראשונה בשנת 1948 כחלק מחופש התנועה שנכלל בתוך זכויות האדם האוניברסליות שהוחלט עליהן בעצרת הכללית של האו”ם. לפי חופש התנועה, הזכות של אדם לעזוב את מולדתו ולחזור אליה היא זכות אוניברסאלית (להב 2000, 509-510).

הפלסטינים מבססים את טענתם על החלטת האו”ם 194, סעיף 11, שהתקבלה בשנת 1948. החלטה זו נועדה במקור לקדם משא ומתן בין הצדדים הלוחמים וסעיף 11 הוא אחד מהסעיפים בהחלטה שעוסק בבעיית הפליטים. לפי הפלסטינים, הסעיף מחייב את ישראל להשיב באופן מידי את הפליטים למולדתם, להשיב להם את רכושם ולתת להם פיצויים על שנות הפליטות (187-188, 1998 Quigley). ישראל, לעומת זאת, מפרשת את פסקה 11 מתוך ההחלטה באופן אחר ולא מחייב. כמו כן היא מפרשת את המשפט הבינ”ל כך שהאו”ם אינו גוף מחוקק והחלטותיו לא מחייבות את המדינות (גורן-אמיתי וזילברשץ 2010, 39).

בכדי להבין את המשמעות של זכות השיבה מבחינת המשפט הבינ”ל יש להבין תחילה מספר נושאים מרכזיים. ראשית, צריך להבין מהו הרקע להיווצרות סוגיית הפליטים. נושא זה עלינו להבין לעומק בכדי לדעת האם נעשו עבירות על ידי אחד הצדדים שמצדיקות התערבות משפטית. שנית, עלינו לעמוד על ההגדרה של זכות השיבה בכלל, ועל תנאי הזכאות לזכות זו בפרט, רק כך נוכל לדעת האם הפליטים הפלסטינים זכאים לזכות זו. שלישית, עלינו להבין את היסודות עליהם עומד המשפט הבינ”ל בכדי שנוכל לבחון את טענות הצדדים. טענות אלו מתבססות על עקרונות המשפט הבינ”ל וללא הבנה בסיסית בנושא זה לא יהיו לנו הכלים הנכונים לדון בסוגיה זו.

שאלת המחקר שלי היא: באיזו מידה משמש המשפט הבין-לאומי בסיס לזכות השיבה? מקרה ניתוח החלטות האו”ם בעניין הבעיה הפלסטינית.

בחרתי בשאלה זו מכיוון שזכות השיבה נמצאת במרכז הוויכוח הפלסטיני-ישראלי לאורך שנים רבות. כל משא ומתן שנעשה לאורך בין הצדדים ניסה למצוא פתרון משפטי לבעיה. בעיה זו נמצאת בראש סדר העדיפויות של הפלסטינים, ולכן, אם ברצוננו להגיע להסדר קבע עמם, עלינו למצוא לה פתרון בהקדם. לכן, אני רואה חשיבות עליונה בניסיון לבחון האם ניתן לבסס את הזכות השיבה על המשפט הבינ”ל, ואם כן, באיזו מידה ניתן לעשות זאת.

בכדי לענות על שאלת המחקר שלי אני אנתח את מקרה המבחן כפי שפירטתי בפרק התקציר.

המסקנות שאני מצפה לקבל בסוף העבודה הן, ראשית, שניתן לבסס את זכות השיבה על החלטות האו”ם אך ורק באופן חלקי. כלומר, אני אנסה להראות שזכות השיבה על פי המשפט הבינ”ל מחולקת לשני חלקים. חלק אחד של שיבה אזרחית לפיה על ישראל מוטלת החובה לפי המשפט הבינ”ל להשיב את הפליטים חזרה למולדתם וחלק שני של שיבה כלכלית לפיה ישראל מחויבת להסדר צודק בנוגע לפיצויים הכספיים שמגיעים לפליטים על רכושם שאבד ועל שנות הפליטות שלהם. המסקנה שאני מצפה לקבל היא שמבחינת המשפט הבינ”ל ישראל מחויבת לממש רק את זכות השיבה הכלכלית. שנית, החלטה 194 והחלטות האו”ם הנוספות אינן מחייבות את ישראל ליישם את זכות השיבה מכיוון שהן לא יוצרות מנהג משפטי ברמה מספקת. ההחלטות היחידות שכן משמעותיות הן החלטות עליהן הסכימו הצדדים בהסכמי אוסלו אשר מדברות על הסדר צודק.

 

תוכן העניינים

תקציר………………………………………………………………………………………………… עמ’ 2

 

פרק 1: מבוא…………………………………………………………………………………………עמ’ 3

 

פרק 2: סקירת ספרות…………………………………………………………………………….עמ’ 5

 

פרק 3: מתודולוגיה…………………………………………………………………………………עמ’ 8

 

פרק 4: ניתוח המקרה של החלטות האו”ם בנוגע לזכות השיבה…………………………עמ’ 9

4.1. רקע לבעיית הפליטים הפלסטינים……………………………………………….עמ’ 9

            4.2. סוגיית זכות השיבה…………………………………………………………………עמ’ 10

4.3. מה כולל המשפט הבינלאומי?……………………………………………………..עמ’ 11

4.4. החלטות האו”ם בנושא זכות השיבה לפליטים הפלסטינים…………………עמ’ 12

4.4.1. החלטה 194……………………………………………………………………עמ’ 12

4.4.2. החלטות או”ם נוספות……………………………………………………….עמ’ 14

 

סיכום ומסקנות……………………………………………………………………………………..עמ’ 17

 

ביבליוגרפיה………………………………………………………………………………………….עמ’ 19

אין עדיין ביקורות.

היה הראשון לכתוב ביקורת על “סמינריון זכות השיבה בראי המשפט הבינלאומי, מקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספת באו”ם”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תקציר

עבודתי עוסקת בנושא זכות השיבה בראי המשפט הבינ”ל תוך התמקדות במקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספות של האו”ם בנושא זה. בעיית הפליטים הפלסטינים החלה לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 והתרחבה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. לאורך השנים טענו הפלסטינים לזכותם לשוב למולדתם, לקבל את נכסיהם בחזרה ולקבל פיצויים על תקופת הפליטות על בסיס המשפט הבינ”ל. טענה זו התבססה בעיקר על החלטה 194 והחלטות נוספות של האו”ם שלטענת הפלסטינים חיזקו את מעמד זכות השיבה כמנהג מחייב מבחינה משפטית בינ”ל. מנגד, טענו הישראלים שלפי המשפט הבינ”ל החלטות האו”ם לא מחייבות ולא הופכות את זכות השיבה למנהג.

בעבודה זו אנסה לבדוק את טענות שני הצדדים בנוגע להחלטה 194 והחלטות נוספות שעסקו בזכות השיבה בכדי להבין באיזו מידה יש לזכות השיבה בסיס במשפט הבינ”ל. את בדיקה זו אציג בפרק ניתוח המקרה שיהיה בנוי כדלקמן: תחילה, אציג את הרקע לזכות השיב תוך מתן דגש על שלושה היבטים חשובים לסוגיה מבחינה משפטית – מדוע עקרו הפליטים מבתיהם ואיבדו ברוב המקרים את אזרחותם, מדוע לא ניתנה לפליטים אפשרות לשוב לבתיהם ומהי ההגדרה הבינ”ל לאדם הנחשב לפליט. בחלקו השני של הפרק אנסה להבין מהי זכות השיבה, מהם מקורותיה ומה חשיבותה בסכסוך בין הפלסטינים לישראל. בהמשך הפרק אסקור בקצרה את החוק הבינ”ל בכדי להבין טוב יותר את טענות הצדדים ולעמוד על טיבן. שני החלקים האחרונים הינם המשמעותיים ביותר. בחלק הראשון מתוך השניים אעסוק בהחלטה 194, אנסה להבין מה משמעותה מבחינה משפטית ומה טענות הצדדים בנוגע להחלטה זו.  בחלק השני אעסוק בהחלטות נוספות שקיבל האו”ם בנוגע לזכות השיבה ואנסה להבין כיצד מוסיפות החלטות אלו לדיון זה.

בנוסף לפרק הליבה שיעסוק במקרה הניתוח תכלול העבודה שני פרקים נוספים. פרק אחד של סקירה ספרותית בכדי להמחיש מה נכתב בנוגע לסוגיה הנחקרת, באילו היבטים עסק המחקר ואילו שאלות בקשר לסוגיה זו נשארו ללא מענה. פרק נוסף יהיה פרק של מתודולוגיה בו אציג את שאל המחקר שלי, את סוג החומרים הביבליוגרפיים בהם נעזרתי ואת השערת המחקר. כמו כן, תכלול העבודה פרק מבוא ופרק סיכום ומסקנות.

שיטת המחקר שלי תהיה כזו שאציג את טענות הצדדים ואנסה לעמוד על טיבן תוך שימוש בחוק הבינ”ל ובדיקה מדוקדקת של ניסוח ההחלטות שהתקבלו באו”ם. המסקנות שאני מצפה לקבל הן שזכות השיבה, במידה מסוימת, תקפה מבחינת המשפט הבינ”ל על בסיס החלטות האו”ם העוסקות בנושא. למעשה, על סמך החלטות האו”ם, אני אנסה להראות שזכות השיבה מחולקת לשתי זכויות: זכות כלכלית וזכות אזרחית. המסקנה בסופו של דבר תהיה שלא נוצר על ידי ההחלטות באו”ם מנהג ברמה כזו שמחייב את ישראל להשיב לפלסטינים את אזרחותם, אך כן קיים בסיס משפטי לכך שישראל מחויבת לאפשר זכות שיבה כלכלית שמשמעותה מתן פיצוי כספי לפליטים.

 

מבוא

זכות השיבה מקורה בבעיית הפליטים הפלסטינים שנוצרה במלחמת העצמאות. לפני תחילת המלחמה ובמהלך הקרבות עזבו מאות אלפי תושבים ערביים למדינות הערביות השכנות: סוריה, ירדן, לבנון ומצרים. תושבים אלו נותרו ללא אזרחות ולא ניתנה להם האפשרות לשוב למולדתם מתוקף חוק האזרחות הישראלי משנת 1952, חוק שקבע כי אזרחות תינתן לתושבים ערבים רק במידה ונכחו בביתם בזמן מפקד האוכלוסין הראשון.

מאז מלחמת העצמאות טוענים הפלסטינים לזכות השיבה ולכך שישראל מחויבת לדאוג להשבת הפליטים למולדתם ולהחזרת רכושם. לאורך השנים, התנגדה ישראל לממש זכות זו בטענות שונות כגון איום דמוגרפי ואיום ביטחוני. זכות בהקשר זה היא רשות בעלת תוקף משפטי לעשות דבר מה. זכות זאת היא בעלת ערך רק כאשר קיימת סמכות מסוימת שרשאית להקנות זכות זו לאחד הצדדים, ויש לה גם את היכולת לאכוף אותה על הצד השני כאשר הוא מסרב. זכות השיבה הופיעה לראשונה בשנת 1948 כחלק מחופש התנועה שנכלל בתוך זכויות האדם האוניברסליות שהוחלט עליהן בעצרת הכללית של האו”ם. לפי חופש התנועה, הזכות של אדם לעזוב את מולדתו ולחזור אליה היא זכות אוניברסאלית (להב 2000, 509-510).

הפלסטינים מבססים את טענתם על החלטת האו”ם 194, סעיף 11, שהתקבלה בשנת 1948. החלטה זו נועדה במקור לקדם משא ומתן בין הצדדים הלוחמים וסעיף 11 הוא אחד מהסעיפים בהחלטה שעוסק בבעיית הפליטים. לפי הפלסטינים, הסעיף מחייב את ישראל להשיב באופן מידי את הפליטים למולדתם, להשיב להם את רכושם ולתת להם פיצויים על שנות הפליטות (187-188, 1998 Quigley). ישראל, לעומת זאת, מפרשת את פסקה 11 מתוך ההחלטה באופן אחר ולא מחייב. כמו כן היא מפרשת את המשפט הבינ”ל כך שהאו”ם אינו גוף מחוקק והחלטותיו לא מחייבות את המדינות (גורן-אמיתי וזילברשץ 2010, 39).

בכדי להבין את המשמעות של זכות השיבה מבחינת המשפט הבינ”ל יש להבין תחילה מספר נושאים מרכזיים. ראשית, צריך להבין מהו הרקע להיווצרות סוגיית הפליטים. נושא זה עלינו להבין לעומק בכדי לדעת האם נעשו עבירות על ידי אחד הצדדים שמצדיקות התערבות משפטית. שנית, עלינו לעמוד על ההגדרה של זכות השיבה בכלל, ועל תנאי הזכאות לזכות זו בפרט, רק כך נוכל לדעת האם הפליטים הפלסטינים זכאים לזכות זו. שלישית, עלינו להבין את היסודות עליהם עומד המשפט הבינ”ל בכדי שנוכל לבחון את טענות הצדדים. טענות אלו מתבססות על עקרונות המשפט הבינ”ל וללא הבנה בסיסית בנושא זה לא יהיו לנו הכלים הנכונים לדון בסוגיה זו.

שאלת המחקר שלי היא: באיזו מידה משמש המשפט הבין-לאומי בסיס לזכות השיבה? מקרה ניתוח החלטות האו”ם בעניין הבעיה הפלסטינית.

בחרתי בשאלה זו מכיוון שזכות השיבה נמצאת במרכז הוויכוח הפלסטיני-ישראלי לאורך שנים רבות. כל משא ומתן שנעשה לאורך בין הצדדים ניסה למצוא פתרון משפטי לבעיה. בעיה זו נמצאת בראש סדר העדיפויות של הפלסטינים, ולכן, אם ברצוננו להגיע להסדר קבע עמם, עלינו למצוא לה פתרון בהקדם. לכן, אני רואה חשיבות עליונה בניסיון לבחון האם ניתן לבסס את הזכות השיבה על המשפט הבינ”ל, ואם כן, באיזו מידה ניתן לעשות זאת.

בכדי לענות על שאלת המחקר שלי אני אנתח את מקרה המבחן כפי שפירטתי בפרק התקציר.

המסקנות שאני מצפה לקבל בסוף העבודה הן, ראשית, שניתן לבסס את זכות השיבה על החלטות האו”ם אך ורק באופן חלקי. כלומר, אני אנסה להראות שזכות השיבה על פי המשפט הבינ”ל מחולקת לשני חלקים. חלק אחד של שיבה אזרחית לפיה על ישראל מוטלת החובה לפי המשפט הבינ”ל להשיב את הפליטים חזרה למולדתם וחלק שני של שיבה כלכלית לפיה ישראל מחויבת להסדר צודק בנוגע לפיצויים הכספיים שמגיעים לפליטים על רכושם שאבד ועל שנות הפליטות שלהם. המסקנה שאני מצפה לקבל היא שמבחינת המשפט הבינ”ל ישראל מחויבת לממש רק את זכות השיבה הכלכלית. שנית, החלטה 194 והחלטות האו”ם הנוספות אינן מחייבות את ישראל ליישם את זכות השיבה מכיוון שהן לא יוצרות מנהג משפטי ברמה מספקת. ההחלטות היחידות שכן משמעותיות הן החלטות עליהן הסכימו הצדדים בהסכמי אוסלו אשר מדברות על הסדר צודק.

 

תוכן העניינים

תקציר………………………………………………………………………………………………… עמ’ 2

 

פרק 1: מבוא…………………………………………………………………………………………עמ’ 3

 

פרק 2: סקירת ספרות…………………………………………………………………………….עמ’ 5

 

פרק 3: מתודולוגיה…………………………………………………………………………………עמ’ 8

 

פרק 4: ניתוח המקרה של החלטות האו”ם בנוגע לזכות השיבה…………………………עמ’ 9

4.1. רקע לבעיית הפליטים הפלסטינים……………………………………………….עמ’ 9

            4.2. סוגיית זכות השיבה…………………………………………………………………עמ’ 10

4.3. מה כולל המשפט הבינלאומי?……………………………………………………..עמ’ 11

4.4. החלטות האו”ם בנושא זכות השיבה לפליטים הפלסטינים…………………עמ’ 12

4.4.1. החלטה 194……………………………………………………………………עמ’ 12

4.4.2. החלטות או”ם נוספות……………………………………………………….עמ’ 14

 

סיכום ומסקנות……………………………………………………………………………………..עמ’ 17

 

ביבליוגרפיה………………………………………………………………………………………….עמ’ 19

299.00 

סמינריון זכות השיבה בראי המשפט הבינלאומי, מקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספת באו”ם

מידע נוסף

סמינריון זכות השיבה בראי המשפט הבינלאומי, מקרה ניתוח של החלטה 194 והחלטות נוספת באו”ם

מידע נוסף

299.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.