(13/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

China’s Belt and Road Initiative – Underwhelming or Game Changer

“יוזמת החגורה והדרך” של סין: מאכזב או משנה מצב?

מאז חשיפתה בסוף 2013, יוזמת “חגורה אחת דרך אחת” של סין, או BRI – יוזמת החגורה והדרך, כפי שהיא ידועה כעת – תווית מביכה שאינה עושה צדק עם הפואטיות של שמה בסינית, “אידאי אילו” – קמה בבירור כאחת מחשיבויות העליונות של הנשיא שי ג’ינפינג. הגודל והשאפתנות של הפרוייקט, שאליו השלטון כבר התחייב דרך משאבים פיננסים, דיפלומטים ואינטלקטואלים מהותיים, נותנת לו את הפוטנציאל להפוך לאחת הבניות המרכזיות בפוליטיקה וכלכלה בחצי הראשון של המאה ה-21. מעוצבת כדי לעורר התפתחות כלכלית על ידי הגברת הקישוריות האזורית בצורה דרמטית, ה BRI מתכוונת למזג את שטחי הקרקע הגדולים בעולם – מוולאדיסטוק לליסבון, ממוסקבה לסינגפור – דרך רשת דחוסה של תשתיות “רכות” ו”כבדות” שכולן מקושרות לסין (תחבורה, תקשורת, תשתיות אנרגיה, מיזוג כלכלי והכוונה פוליטית). אם הפרויקט יצליח כפי שבייג’ינג מקווה, הוא ישנה את המסה הגיאופוליטית של אירואסיה ויקבע את סין בפוזיציה של בעלת כוח אזורי עליון.

למרות החשיבות המוכחת, ה BRI עד עכשיו קיבל בהשוואה תשומת לב מעטה מארה”ב. חלקית, זה מכיוון שהמתחים בים הסיני הדרומי בחצי אי הקוריאני ממשיכים למשוך את תשומת הלב של צופי אסיה באמריקה. אך זה גם משקף חוסר הבנה לגבי מוטיבציות אסטרטגיות הקובעות את יוזמת החגורה והדרך וחוסר הערכה רצינית בהשלכות האפשריות שלה לכלל יבשת אירואסיה.

חשיפת החגורה והדרך

שי ג’ינגפינג חשף את החלק הקרקעי של ה BRI, “החגורה הכלכלית של דרך המשי”, בספטמבר 2013 בנאומו באוניברסיטת נזרבייב בקזחסטן. חודש אחד לאחר מכן, שי הציע “דרך משי ימית של המאה ה-21″ בתגובה לפרלמנט האינדונזי. באותו הזמן, הוא גם הכריז על ההקמה של בנק השקעות תשתית אסייתי (AIIB) וקבע את כוונותיה של סין לאחד את אומות אסיה ב”חברה של גורל משותף”.

ה”חגורה” הטרנס-קונטיננטלית שהציע דומה למסלולי סחר של דרך משי עתיקים לתחילת העידן המודרני שחיברו בין סין לאירופה דרך מרכז אסיה ומסופוטמיה. כפי שמתואר בפרסומים הרשמיים האסיתיים, ה”חגורה” החדשה תתפצל לדרום ודרום מזרח אסיה ותתרחב מעבר לקרקעות אירואסיה. חלק זה של הסכמה המאסיבית של סין אמור לתפוס צורה מסביב לרשת של דרכים ומסילות רכבת שתימתח על גבי 11,000 קילומטר של יבשת אירואסיה, שתחבר מספר ערים עם מערב סין כל הדרך למערב אירופה דרך מרכז אסיה, איראן, טורקיה, רוסיה, קוקז והבלקנים. ביחד עם מערכת צינורות מקבילה, סיבי פייבר אופטי וחיבורי תקשורת, הרשויות הסיניות רואות את תשתית התחבורה הזו כצעד הראשון בליצור מסדרון כלכלי שיטמיע את הכלכלות הקרקעיות של העורף של אירואסיה ויקשור אותן יחדיו יותר הדוק לסין. בעוד שה”חגורה” מקשרת את אירואסיה על הקרקע, “דרך המשי הימית של המאה ה-21” תהיה רשת של נמלים המחברים את סין עם דרום מזרח אסיה, דרום אסיה, אפריקה, המזרח התיכון ואירופה דאך הים הסיני הדרומי, הים ההודי והים התיכון.

השתי השנים האחרונות, הממשלה הסינית השקיעה משאבים פוליטים, פיננסים ואינטלקטואלים רבים ב BRI, מה שמציע שהיוזמה הזו היא כעת אחת מנקודות העניין הגבוהות ביותר של בייג’ינג. בהתאם למקורות סיניים, שי ג’ינגפינג פיקח על ההתפתחות של התוכניות ליוזמת תשתית באופן אישי ביחד עם קבוצה קטנה של יועצים קרובים לפני שהעלה את הנושא בפני המזכ”ר של המפלגה הסינית הקומוניסטית (CCP) בקונגרס המפלגתי ה-18 בנובמבר 2012. מאז, כל התגובות הגדולות לגבי ה BRI נעשו על ידי שי בעצמו. הזדהותו האישית עם ה BRI, בהתאם לקשרו עם ה”חלום הגדול של החזרת סין לנעוריה” וקמפיין האנטי-שחיתות, מצביע על חשיבות עליונה.

רעיון ה BRI נתמך רשמית במליאה השלישית של קונגרס ה CCP ה-18 בנובמבר 2013, והוצג בעיקר בדיווחים של מועצת המדינה על העבודה הממשלתית מ-2015. קבוצה קטנה מרכזית ומובילה בקשר ל”קידום ההתפתחות של ה OBOR” הוכרזה בפברואר 2015, מה שמצביע על ההחלטיות של המנהיגות המרכזית לתאם את כל ההיבטים של יוזמת ה BRI ברמות הכי גבוהות. בכיהון סגן רה”מ זהאנג גאולי, גוף חדש זה כולל ארבעה סגנים מכהנים: וואנג האנטינג, יועץ מדיניות ראשי לשי ג’ינגפינג, ואחד מאבות רעיון החגורה והדרך; סגן רה”מ וואנג יאנג, שהתיק שלו כולל סחר, חקלאות ותיירות; השר לשעבר ליחסי חוץ וקנצלר המדינה יאנג ג’יאצ’י; ויאנג ג’ינג, המשרת בתפקידי תיאום מרכזיים גם מתוך וועדת המפלגה ומרכזית וגם מתוך מועצת המדינה. רקעים אלו, דרגות ונסיון של ארבע הגברים וקשרם לשי ג’ינגפינג מספקים הוכחה נוספת לחשיבותה של החגורה והדרך כמו כן גם על כיווניה ופניה המגוונים: מקומיים, בינלאומיים, דיפלומטיים ואסטרטגים כמו גם כלכליים.

ההבטחה של משאבים פיננסים בכמות נכבדת מגבה את ה-BRI: ה AIIB מצופה לספק 100 מיליארד דולר בהלוואה. 40 מיליארד דולר נוספים יבואו מקרן גיוס הכספים של דרך המשי שהוכרזה בנובמבר 2014, יחדיו עם חלקים מ-100 מיליארד הדולר שיכולקו על ידי בנק ההתפתחותיות החדש של BRICS, ו-900 מיליארד דולר שהוקצו לפרוייקטים ותשתיות על ידי הבנק להתפתחות סין (CDB) במאי 2015, כמו גם הלוואות מבנקים מגובי מדינה אחרים כמו EXIMBANK. לפי דיווח מבנק להשקעות “פסגת גריסון” בלונדון, רוב 67 ההלוואות שמעבר לים שבוצעו על ידי EXIMBANK ו CDB מאז 2013, עם סך כולל של יותר מ-49 מיליארד דולר, הועברו לפרויקטים ולמדינות על החגורה והדרך.

החגורה והדרך מרווה נאומים ותגובות רשמיות סיניות: ראש מנהל מערך הסייבר של סין נקרא לפרויקט משותף עם EU כדי לבנות “דרך משי דיגיטלית” בעוד שקונסורציום של חברות סיניות הכריזו שבכוונתם לבנות “דרך משי של לוויינים” המבוססת בחלל. ה BRI גם מצאה את דרכה לתוך התרבות הפופולארית הסינית, עוררה השראה לשיר המדבר עליה כ”גאות עולמית חדשה, המסע הנפלא של המין האנושי”. ופואמה לכבוד שי ג’ינגפינג, שמדברת על “לעקוב אחרי פעמון הגמל בחגורה אחת, דרך אחת, ואחרי העונג החמים מספינות עצומות ורכבות במהירויות גבוהות”. בין אם בטהרן או בפראג, הנשיא שי קרא לשיתוף פעולה גדול יותר עם סין תחת מטריית החגורה והדרך, ומדינות מגוונות כמו נפאל, גיאורגיה, רומניה או אומן קיבלו את היוזמה בברכה.

בנוסף להתחייבות הנדיבה הפיננסית של סין, משאבי אנוש ואינטלקטואליה מהותיים הוצאו לפועל כדי לספק תמיכה אינטלקטואלית יציבה ליוזמת החגורה והדרך. מאז הצהרותיו של שי ג’ינגפינג ב-2013, מספר אירועים ופורומים של דרך המשי אורגנו בסין וברחבי העולם כדי להשיג תמיכה ביוזמה ולהוריד חשדות פוטנציאליות לגביה. מספר מרכזי מחקר העוסקים בחגורה והדרך מומנו באוניברסיטאות סין וקבוצות דיון, הכוללות את “ארגון קבוצת הדיון הבינלאומית לדרך המשי” יצאו לדרך בפברואר 2016 בשנזהן. עם הכוונה חזקה מלמעלה, מלומדים סיניים ואקדמאיים לקחו על עצמם את המשימה הזאת לליבם: לפי יחידת המידע המלאה של יומני אקדמאיים סיניים, יותר מ-8400 מאמרים הקשורים בחגורה והדרך פורסמו על ידי מלומדים יפניים ב-2015, בהשוואה ל-492 ב-2014.

הבנות מערביות

המנהיגים העליונים של סין מתייחסים ל BRI בבירור כחשיבות הגבוהה ביותר. אך מה היא מטרתה? הספרות המערבית הקיימת מאירה אור מועט על שאלה קריטית זו. עם מעט יוצאים מן הכלל, הבלוק הגדול של ביקורות לא-סיניות על החגורה והדרך התמקד על היבטיה הכלכליים ולא נתן מספיק תשומת לב למטרותיה האסטרטגיות.

מאז 2013, יועצים עסקיים ובנקי השקעות כתבו שלל דוחות המתארים את האפשרויות האפשריות לקליינטים שלהם מתוכניות סין. בעוד זאת, הרבה מנתחי מדינויות המחפשים את הרציונל ל BRI טוענים שמטרתה העיקרית היא ליצור רווחים חומריים לסין. כשהדרישה העולמית ופעילותה המקומית של סין מאטות, יש צורך חיוני לסין לעודד גדילה, במיוחד בפרובינציות הזוחלות הפנימיות שלה. ה BRI תואר כ”מרדף שיווקי” שנועד למחזר חלק מההון הסיני שנצבר ולנצל את כושר היתר שלה בחומרי בנייה כדי להאיץ את הייצוא של יוזמות סיניות בבעלות המדינה (SOES) בשווקים חדשים ולהגביר את הפיכת הרנמינבי לבינלאומי. בהיבט זה, יוזמת החגורה והדרך הינה רק הרחבה של מדיניות “יוצאים החוצה” של סין שהוצאה לפועל בתחילת המאה כדי להגביר השקעות זרות ישירות מיוצאות ואת גודל ההשפעה הבינלאומית של חברות סיניות. בין אם זה יצליח בכך זוהי שאלה נוספת. אפילו אם אסיה זקוקה לטריליוני דולרים בהשקעות חדשות בתשתית, מספר מומחים מטילים ספק שפרויקטים הקשורים ל-BRI ייצרו מספיק דרישה כדי לספוג את כושר היתר העצום של סין.

כאשר היא אינה מופחתת לכי רק טקטיקה כלכלית, יוזמת החגורה והדרך בדרך כלל מובטלת כ”עץ חג מולד”, הסורג לעצמו בצורה משוחררת, תחת שם אחד, סדרה של יוזמות כלכליות ודיפלומטיות בנות מאה בסין. החוסר במפה רשמית וחוסר בהירות, בעיקר לגבי פרטים מדוייקים על פרויקטים של מסדרונות כלכליים, גררה תגובות מכמה מבקרים שהסיקו כי ה-BRI היא אינה אלה “תעתוע”, קליפה ריקה מתוכן, שגורמת להרבה רעש אך למעט תוצאות קונקרטיות.

מה שלא יהיו מטרותיה או המוטיבציות שלה, הרבה מבקרים מערביים מחשבים שה-BRI כניראה לא יישא פרי בשום מצב. גודלה העצום ושאפתניותה מכפילים את מספר האתגרים, מתיקנון מסילות רכבת, לפוטנציאל להחליש את יכולתה של סין לממן פרויקטים בגלל הקשיים הכלכליים שלה עצמה. מכשול אחד שאותו מצטטים הרבה היא ההבנה שתוכניותיה של בייג’ינג היא התחזית לחוסר איזון אזורי הנגרם מקבוצות מקומיות מרדניות או התנגדות פופולארית לפרויקטים של תשתית הממומנים על ידי סין. התנגדות הודית ורוסית להשפעה סינית גודלת היא מכשול אפשרי נוסף לתוכניותיה ושאיפותיה של ביג’ינג.

יוזמת החגורה והדרך דרך עיניים סיניות

הערכות מערביות אלו תופסות חלק מהמציאות של ה-BRI. אך כדי לבין יותר טוב את כוונותיה של סין, יש צורך להבין איך היוזמה מתוארת על ידי נציגים ומומחי חברה סיניים. כאן, צצה BRI אחרת.

ה-BRI נולדה משני אירועים צמודים: אחד כלכלי והשני אסטרטגי. לא הרבה אחרי ששי ג’ינגפינג עלה לתפקיד סגן נשיא ה-PRC במרץ 2008, סין החלה לחוש את רעשי המשנה של המצוקה הכלכלית העולמית. מעט לאחר שהפך להיות יושב הראש של וועדת הצבא המרכזית בסתיו 2010, נשיאות אובאמה הודיעה על כוונותיה לנטות לכיוון אסיה-פסיפי. שני אירועים אלו גדמו לאליטה הסינית להעריך מחדש את ההתפתחות הכלכלית של מדינתם ואת סביבת האסטרטגיה החיצונית שלה. ה-BRI יכולה להיות מובנת בצורה הטובה ביותר כנסיון להגיב לאתגרים הנערמים בשני האזורים הללו.

לשלטון הסיני, לשמור על צמיחה כלכלית זה הכרחי כדי לשמור על יציבות חברתית וביטחון שלטוני. אפילו לפני המצוקה העולמית של 2008-09, מנהיגיה של סין החלו לדאוג שמודל ההתפתחות שלהם שעמד הרבה זמן, עם דגשים גדולים על השקעות, ייצוא ויוזמות בבעלות המדינה, הגיעה לקץ חייו ושיש צורך לפתח גישה חדשה, כזו שתיתן תפקיד גדול יותר לתחרותיות וצריכה. למרות ערניות זו, תגובת השלטון למפלה זו בדרישה העולמית שעקבה היא ההתחלה של המצוקה הפיננסית שעמדה לשחרר תוכנית תגובה ענקית, עם אפילו עוד השקעות מונחות מדינה בתשתיות ותעשיות בסיסיות. למרות שהיא שירתה את מטרתה המיידית של הגברת צמיחה, התוכנית הזאת רק מאחרת את יום הדין. עד ששי ג’ינגפינג העריך את הפוסטים הגבוהים במפלגה ובממשלה בסוף 2012, קצבי הצמיחה נפלו שוב הרבה מעבר לרמות של לפני המצוקה ונראה שהיו במסלול נפילה תלול.

תגובתו של שי למציאות המדאיגה הזו לקחה שתי צורות: מצד אחד, במליאה השלישית של הקונגרס המפלגתי ה-18 בנובמבר-2013, הוא הכריז על חבילה נרחבת של רפורמות המיועדות להפחית את התערבות המדינה ולהעלות את השוק לתפקיד ה”מחליט” בחילוק משאבים מדיניים. באותו הזמן, אולם, שי גם חשף את יוזמת “חגורה אחת, דרך אחת” שלו. לפי אנליסטים סיניים, אפילו אם דרישה בעולם המפותח תופחת, ה-BRI יעזור לפתוח שווקים חדשים ברחבי אירואסיה. זאת ועוד, בנייה של חגורה טרנס-קונטיננטלית תאפשר לסין להמשיך את שימושה בכלים מסורתיים של השקעות ממשלתיות מרכזיות בתשתיות המוצאות לפועל על ידי חברות בבעלות המדינה, הפעם מחוץ לטריטוריה הסינית שכבר רוויה. התאבון הגדול של סין לתשתית ייתן לסין הזדמנות לשמר פעילות החלקים שבהם ל-SOES שלה יש כושר ארוך, יכולות גבוהות וייתרון תחרותי כמו מסילה במהירות גבוהה, סכרים הידרואלקטריים ובנייה של מערכת צינורות. בקצרה, כפי שכמה מסתכלים מערביים הצביעו, ל-BRI מוטיבציה כלכלית: היא חבילה נוספת המיועדת לעורר ולאפשר גדילה ממשכת של יוזמות בבעלות המדינה והכלכלה הלאומית, בין אם או לא רפורמות ארוכות מרחק אי פעם יוטמעו. אך יש הרבה יותר לזה מכך.

שיפורים קבועים בבריאות הכלכלית הם נחוצים לא רק כדי לשמר יציבות חברתית בבית אלא גם בשביל לחזק אותה במדינות לאורך הפריפריה של סין, במיוחד במרכז אסיה. אנליסטים סיניים מאמינים כי עוני וחוסר פיתוח הם השורשים הגורמים לעמדות קיצוניות וחוסר מנוחה. שיפור תנאי המחייה דרך התפתחות כלכלית על כן נראית כדרך להקל על הבעיות המקושרות עם “שלושת הרשעים” (לפי מונח סיני נפוץ) שהם הפרדה, טרור וקיצוניות – גם בסין ומעבר לה. על ידי הבאה של קישוריות בתשתית והתפתחות כלכלית לשכניה של סין, ה-BRI יעזור להפחית את האפשרות לטרוריזם או מרד שעלול להישפך בגבולותיה.

יותר בכללי, בייג’ינג מקווה שהכבישים, מסילות, צמתים תעשייתיים ומסחר מוגבר יעזרו לחזק ולשמר את הממשלות שכרגע שולטות במדינות ממערב ודרומה של סין. שלטונות אלו נראות כחברותיות יותר, יותר צפויות ויותר פגיעות להשפעתה של סין מאשר ממשלים דמוקרטיים, שעלולים לפקפק בהסכמים שהושגו עם בייג’ינג בעבר, או יאפשרו לעצמם להיות מוסתים על ידי “מדינות שלישיות” המחפשות להקיף את סין ולפגוע בעלייתה. שלטונות ניאו-סמכותיים חולקים את דאגותיה של המפלגה הסינית הקומוניסטית לגבי חוסר שביעות רצון אפשרי ופופולארי וחוסר מנוחה חברתי שעלול להיות מנוצל על ידי “כוחות זרים ועויינים” על ידי ליצור “מהפיכות צבע”. בייג’ינג מאמינה שלעזור לשכנותיה להגיע לצמיחה כלכלית יעזור למנוע חוסר מנוחה פופולארית ויחזר את תפיסתה של כוח, ומכאן תאזן את הפריפריה של סין ותפחית את אחת מהבעיות העליונות הבטחוניות שלה.

ב-2014, שי ג’ינגפינג טען שבטחון הוא “קונספט הוליסטי| הכולל בתוכו היבטים בינלאומיים ומדיניים, איומים מסורתיים ולא מסורתיים, עניינים מקומיים ומעבר לים. כלכלה וביטחון הם קשורים אחד בשני ולא ניתנים להפרדה. אבטחת אנרגיה עומדת במרכז של שתי חשיבויות אלו. הגדילה הרחבה של צורך בנפט וגז טבעי הנחוצים כדי לשמר צמיחה והתפתחות כלכלית כיום מובלת מהמזרח התיכון, מזרח אפריקה ודרום מזרח אסיה הימית לאורך קוים ימיים של התקשרות שאין לסין, כרגע, שום יכולת להגן עליהם. אסטרטגיים סיניים דואגים לגבי “דילמת המלאקה” – כ-80 אחוז מהאנרגיה שסין מייבאת וסוחרת בה עוברת דרך המצורה המלאקית וההנהגה דואגת לגבי איומים אפשריים לאנרגיית סין ואבטחתה הכלכלית אם כוחות אחרים ינסו לשלוט בתנועה במצורה. בחמש השנים האחרונות, פחדים ממחסום ימי אפשרי של ארה”ב, שהתדיינו עליו בוושינגטון כחלק מסיעור מוחין מתמשך על אסטרטגיה של ארה”ב באסיה, הצמיחו דיון מחודש על אספקה של ריבוי בינויים ובניית מסלולי מעבר אלטרנטיביים. מערכת הצינורות היבשתית שעוברת במרכז אסיה, רוסיה ופקיסטן, שהיא תכונה הכרחית של ה-BRI, עלולה שלא לפצות על הפרעות בשילוח ימי. אך היא כן יכולה להקל על חלק מחשיפותה האסטרטגית של סין על ידי הספקה של לפחות חלק מהצרכים ההכרחיים של המדינה במקרה של הפרעה פיראטית או בזמן עימות אחר.

דאגות אסטרטגיות רחבות יותר גם מונחות ביסוד חזון ה-BRI. לפחות מסוף המלחמה הקרה, מתכננים סיניים ראו את ארה”ב כשלטון רודני עליון הנחוש בדעתו למנוע את עלייתו של כל מאתגר אפשרי. ביחד עם שליטתה של ימי העולם, נוכחות הצבא האמריקאי ומערכת בנות ברית חזקה, היא נראתה למשך זמן ארוך כאתגר הרציני והישיר ביותר לביטחונה של סין. לא במפתיע, כשוושינגטון הכריזה על כוונותיה להתכוונן לכיוון האסיה-פסיפי ב-2011, צופים סיניים הסיקו ששלב אינטנסיבי יותר בתחרותם עם ארה”ב מתחילה. סין הייתה צריכה למצוא דרכים להגיב. הפיתרון, כפי שטען המומחה המוביל וואנג ג’יסי ב-2012 המאוחרת, הייתה “לצעוד מערבה”, להימנע עם עימות ישיר עם ארה”ב ובנות בריתה הימיות על ידי ביום של אנרגיות אסטרטגיות סיניות משל עצמה כלפי שדות פנימיים.

זה הוא אינו רעיון חדש לחלוטין. בצורה מסויימת זה יספק את הגיאופוליטיקאי הבריטי סר האלפורד מאקינדר, מספר של מומחים סיניים טענו כבר תקופת זמן שבתגובה לדחיפה מוגברת של אמריקה למזרח אסיה, סין אמורה לרצות לשמר איזון מועדף של כוח על ידי הגברה של מיקומה ביבשת אירואסיה. עוד מוקדם ב-2001, גנרך ה-PLA, ליו יאזהאו, אחד מכתבי האסטרטגיה הבקיאים ביותר של סין, טען שהתקדמות מערבה היא “דרישה היסטורית לאומה הסינית, והיא הגורל שלנו”. הגנרל הציע לבחור “מקומות מתאימים לאזורי הגבול” כדי ליצור אזורי מסחר כמו שנזהן שישמשו כבסיס לעתיד “השוק הנפוץ” במרכז אסיה. עם יעד ברור של “פירוק הקפת ארה”ב את סין”, גנרל ליו טען כי ליבה אירואסייתית מאוחדת יותר תוכל לספק “עוגן לאסטרטגיה המערבית שלנו שתשבור את נסיונות ארה”ב לדחוף מקלות בגלגלים” בין סין ושכנותיה המערביות.

כיצד להבטיח את החצר האחורית של סין היבשתית? נסיון בשימוש כוח או הקצאת כוח פיזי ישיר יהיה יקר ויחבל במטרה רצוייה. במקום כפייה, בייג’ינג מעדיפה להשתמש במינוף גבוהה שמציע הכוח מצמיחתה הכלכלית כדי לקדם מטרות אסטרטגיות ודיפלומטיות. התיקווה היא שבסוף, הרשת הדחוסה והמסובכת של חיבורים כלכליים שתיצור ה-BRI, תעזור להקל על “חוסרי הסכמה” נותרים בין סין לשכנותיה. ככל שיותר מדינות מרוויחות מגודל ליבה של בייג’ינג, הן יבינו שהתפתחות משותפת יותר דחופה ויותר חשובה מאשר להפריע לענייניה של סין או לאתגר אותה. מדינות ה-BRI, שנמשכו אף קרוב יותר לכוח המשיכה של כלכלת סין – שעלולה אף להכיל את כל אירואסיה כולל חלקים גדולים מאירופה והמזרח התיכון – תמצא את זה קשה לאתגר את בייג’ינג על בעיותיה הפוליטיות.

אכן, זה כבר החל לקרות, ולא רק במדינות עניות יותר לצד גבולותיה של סין. חושקות בהון הסיני, ומפחדות מלהעיר תגובה חריפה, מספר מדינות אף עשירות בהשוואה במערב אירופה פחתו לאחרונה בתגובתן על נושאים כמו זכויות אדם, כאשר אפילו האזרחים שלהם נהפכו לקורבנות של נקיטת האמצעים האחרונה של בייג’ינג. ניתן לצטט כדוגמאות את תגובתה החלשה של ממשלת צרפת להרחקתה מסין של הכתבת אורסולה גותייר בדצמבר 2015 או בתגובה המשותפת בדצמבר 2016 של ממשלת נורבגיה עם סין, שהבטיחה שלא לתמוך בפעולות עתידיות נוספות שיפריעו לענייניה של סין.

בזמן הארוך, אסטרטגים סיניים מקווים שהם יוכלו להשיג לפחות מידה מסויימת של קונצנזוס אזורי, היענות וקבלה לרוחב אירואסיה, ושזה יתורגם בתגובה להשפעה גוברת וליכולת לגרום לתוצאות רצויות במגוון של בעיות. חלק מהם אפילו מקטלגים את ה-BRI כאסטרטגיה שמטרתה לבנות מחדש סדר אזורי סינוצנטרי: “בתמציתה, ה-BRI אינה כלכלית, אלא אסטרטגיה פוליטית. המטרה שלה היא לבנות מחדש את הסדר הבינלאומי באזור ספציפי שהוא קשור באופן אינטימי לסין”. ארה”ב, בינתיים, תהיה אף יותר מבודדת ותמצא את זה קשה יותר ויותר לאסוף קואליציות עם כוחות דמי מחדשה כדי להגן על מקומה כמובילה בסדר הבינלאומי. לבסוף, לצטט את הנרי קיסינגר, היא תופחת לסתם אי מרוחק מחופי אירואסיה.

מעבר לחישובים קונקרטיים של רווח כלכלי וייתרון אסטרטגי, ה-BRI הוא חלק מתוכניתו של שי ג’ינגפינג להחזיר את גדולתה של סין, או איך שהוא אומר, כדי להביא את “הרעיון הסיני של החזרת המדינה לצעירותה”. לפי מסמכים רשמיים, ה-BRI לא נדחף רק על ידי עניין אישי, זוהי המתנה הגלובאלית של סין, “משימה גדולה שתיצור רווח לאנשים מכל רחבי העולם”. יש לה גם מימד נורמטיבי. שיח רשמי חיפש להעלות “רוח דרך המשי” שאינה מוגדרת היטב, שהיא גם באופן ייחודי סינית וגם חלק מ”מורשת היסטורית ותרבותית שחולקות מדינות מכל רחבי העולם”. למרות שאין פירוש רשמי ל”רוח דרך המשי”, בדרך כלל מתייחסים אליה כאל ערכים כמו “רווח הדדי”, “הכללה”, ויותר חשוב, כבוד לדרך ההתפתחות הסוציו-פוליטית שנבחרה על ידי כל מדינה – בניגוד למודל השלום המערבי המדגיש רפורמות פוליטיות, זכויות אדם ושלטון טוב.

למרות העמדת הפנים של אוניברסאליות, ה-BRI צבועה באקספציונליזם סיני: היא מוצגת כאלטרנטיבה שוחרת שלום להגמוניה האמריקאית, היכן שגיוון ורבגונות, מכובדים כך שקיימת “הרמונייה עם שינוי” (הא אר בוטונג). הקונספט הקונפוציאני המחודש הזה ממוסגר כעיקרון שבהתאם לו מדינות יוכלו לקיים יחסים הרמוניים אחת עם השנייה בזמן שמירה על נקודות מבטם הייחודיות ומעל לכל, תוך הימנעות מביקורות או התערבויות בעניינים הפנימיים אחת של השנייה. מנהיגי סין מבטיחים שה-BRI יסרוג ביחד “חברה של גורל משותף”. כמו בעבר, כשסין הייתה “ממלכת האמצע” של אסיה, האזור המחובר שנוצר מהחגורה והדרך יזכה בזוהר התרבותי שלו.

אנליסטים סיניים מודעים שהדרך קדימה עלולה להיות לא חלקה, והם מכירים בקיומם של סכנות אפשריות ואתגרים. לרוב, אולם, נראה שמומחים סיניים לא רואים את האתגרים הללו באותו אור כמו המערבים הסקפטיים. האפשרות לחוסר איזון וטרור בכמה מהמדינות לרוחב החגורה והדרך קיבלת תשומת לב, אך בדרך כלל יש הנחה שהשקעות והתפתחות תעזורנה להפחית את הסכנות הללו. לגבי סכנות חיכוך עם כוחות חזקים אחרים, רוסייה לא נראית כבעייתית בזכות הסכם רוסו-סיני שיש הנחה שהוא יציב, בהתבסס על עניינים משותפים ואמון עמוק. כאן, כמו בבעיה בתסבוכות מקומיים, נראה כי מתכננים סיניים מניחים, לפחות בדיונים ציבוריים, שה-BRI תפתור בוודאות כל בעיות שאולי היא תיצור.

באופן גורף, נראה שאסטרטגיים סיניים מאמינים כי האתגר הגדול ביותר שהם עומדים לפניו הוא להימנע מלהיתפס ככוח ניאו-קולוניאלי, אחד שמחפש להגביר את השפעתו הפוליטית על אסיה, או אפילו לבנות גרסה מודרנית של מערכת פלגית. מסכנתם היא שסין יכולה להימנע מחוסר הבנות וחשד בינלאומי דרך ניהול תמונתה ותקשורת ציבורית זהירה – במילים אחרות, דרך תעמולה. המנהיגות באופן ברור חשבה על מימד זה כשהיא בנתה את אסטרטגיית החגורה והדרך: הנרטיב הציבורי וההודעות החוזרות המקיפות את ה-BRI נבנו באופן זהיר מאוד שיתפסו כמרגיעות. מסמכים רשמיים כעת מתייחסים ל”יוזמת החגורה והדרך”, במקום ל”אסטרטגיית החגורה והדרך”, כנראה מכיוון שהמילה “אסטרטגיה” גוררת תחושה של קונספירציה. סין הוצגה כ”נותנת, לא לוקחת”, והוצגה בשיח רשמי כמדינה אדיבה שמספקת סחורה ציבורית לשכנותיה. “שיח ודיאלוג” מתוארים כהכרחיים אם תוכנית החגורה והדרך רוצה להצליח. ההנהגה הזו תקפה לא רק לדיפלומטים סיניים ומנהיגים בעבודתם היומית עם נציגים זרים, אלא גם למדיה – סוכנות החדשות שינהוא פתחה “מרכז מידע לדרך המשי” ביולי 2015 – כמו גם שיח ודיון אקדמי שנאמרו להעביר מסרים פוליטיים מרגיעים בדיאלוגים שלהם לגורמים זרים.

האסטרטגיה הסינית הגדולה

לסיכום, יוזמת החגורה והדרך היא הכרחית למאמץ הגדול יותר של סין לפתור בעיות גיאופוליטיות חשובות שהיא עומדת בפניהם, דבר שחושבייה האסטרטגיים שקלו מאז תחילת המאה ה-21: כיצד סין יכולה “לקום” – להראות את סמכותה ולשנות לפחות את שכונתה הקרובה בדרכים של סיכונים פחותים לתגובות? יוזמת החגורה והדרך מנסה לאחד את כל האלמנטים של הכוח הסיני ולהשתמש בכל חוזקות האומה ויתרונותיה כדי להשיג מטרות אלו. הבנקים הסיניים, SOES, דיפלומטים, מומחי ביטחון, אינטלקטואלים ומדיה כולם זומנו להצטרף למאמץ הזה. במילים אחרות, ה-BRI הוא כעת הכלי המרכזי של האסטרטגיה הגדולה של סין, מובילה ונותנת כיוון למרחב מגוון של משאבים לאומיים בנסיון רדיפה אחר יעד פוליטי.

בהתרכזות רק על חלקים ספציפיים או מימדים של ה-BRI, ברוב המחקרים המערביים הנעשים כעת, הסיכונים מפספסים את הנקודה שכל ההיבטים הללו הם חלק מחזון גדול יותר אם סיכוי לשליחת יד עולמית. לאלו שמרגישים “לא תחת רושם” לגבי הישגהם הקונקרטים עד היום, חשוב לזכור שה-BRI נוגע הרבה מעבר למרדף הפשוט אחר רווח כלכלי דאך סדרה של פרוייקטים שאפתניים. היא נועדה ללקיחת צעד גדול אל הגשמת “החלום הסיני”, להחזיר את המדינה למקומה הראוי כפסגה של כוח באסיה בזמן ליומולדת ה-100 של ה-PRC בשנת 2049.

עדיין יש לחכות ולראות לאיזה מרחק החגורה והדרך יכולה להגיע. אם היא תיפתח כפי שבייג’ינג מקווה, ההשלכות יהיו מאריכות טווח בהחלט: יבשה אירואסייתית מוטמעת ומרושתת היטב עם מערכות פוליטיות חזקות, היכן שהשפעתה של סין גדלה לנקודה שהיא השקיטה כל התנגדות והשיגה הסכמה אילמת והיענות; סדר אזורי חדש עם מוסדות כלכליים ופוליטיים משלו, שחוקיהם והנורמות שלהם יישקפו את ערכיה של סין וישרתו את ענייניה; מבצר קונטיננטלי מבודד במידת מה מהכוח הימי שאמריקאי.

כמובן, ישנם הרבה מכשולים לאורך הדרך שמנהיגי סין מודעים אליהם בהחלט. על חלק מהם ניתן להתגבר ללא כל ספק, אך ה-BRI גם ייצר השפעות לא צפויות ולא מכוונות. המאמץ הענק והמשאבים העצומים שסין התחייבה אליהם לחגורה ולדרך אמורים ליצור לפחות תשומת לב מערבים בינלאומית רבה יותר להתפתחותה, לתמוך במוטיבים שלה ואולי אף תגרום להשלכות אסטרטגיות. זהו מרדף שהמנהיגות הסינית לוקחת ברצינות רבה. אחרים צריכים לעשות כן גם הם.

"יוזמת החגורה והדרך" של סין: מאכזב או משנה מצב?

מאז חשיפתה בסוף 2013, יוזמת "חגורה אחת דרך אחת" של סין, או BRI – יוזמת החגורה והדרך, כפי שהיא ידועה כעת – תווית מביכה שאינה עושה צדק עם הפואטיות של שמה בסינית, "אידאי אילו" – קמה בבירור כאחת מחשיבויות העליונות של הנשיא שי ג'ינפינג. הגודל והשאפתנות של הפרוייקט, שאליו השלטון כבר התחייב דרך משאבים פיננסים, דיפלומטים ואינטלקטואלים מהותיים, נותנת לו את הפוטנציאל להפוך לאחת הבניות המרכזיות בפוליטיקה וכלכלה בחצי הראשון של המאה ה-21. מעוצבת כדי לעורר התפתחות כלכלית על ידי הגברת הקישוריות האזורית בצורה דרמטית, ה BRI מתכוונת למזג את שטחי הקרקע הגדולים בעולם – מוולאדיסטוק לליסבון, ממוסקבה לסינגפור – דרך רשת דחוסה של תשתיות "רכות" ו"כבדות" שכולן מקושרות לסין (תחבורה, תקשורת, תשתיות אנרגיה, מיזוג כלכלי והכוונה פוליטית). אם הפרויקט יצליח כפי שבייג'ינג מקווה, הוא ישנה את המסה הגיאופוליטית של אירואסיה ויקבע את סין בפוזיציה של בעלת כוח אזורי עליון. למרות החשיבות המוכחת, ה BRI עד עכשיו קיבל בהשוואה תשומת לב מעטה מארה"ב. חלקית, זה מכיוון שהמתחים בים הסיני הדרומי בחצי אי הקוריאני ממשיכים למשוך את תשומת הלב של צופי אסיה באמריקה. אך זה גם משקף חוסר הבנה לגבי מוטיבציות אסטרטגיות הקובעות את יוזמת החגורה והדרך וחוסר הערכה רצינית בהשלכות האפשריות שלה לכלל יבשת אירואסיה. חשיפת החגורה והדרך שי ג'ינגפינג חשף את החלק הקרקעי של ה BRI, "החגורה הכלכלית של דרך המשי", בספטמבר 2013 בנאומו באוניברסיטת נזרבייב בקזחסטן. חודש אחד לאחר מכן, שי הציע "דרך משי ימית של המאה ה-21" בתגובה לפרלמנט האינדונזי. באותו הזמן, הוא גם הכריז על ההקמה של בנק השקעות תשתית אסייתי (AIIB) וקבע את כוונותיה של סין לאחד את אומות אסיה ב"חברה של גורל משותף". ה"חגורה" הטרנס-קונטיננטלית שהציע דומה למסלולי סחר של דרך משי עתיקים לתחילת העידן המודרני שחיברו בין סין לאירופה דרך מרכז אסיה ומסופוטמיה. כפי שמתואר בפרסומים הרשמיים האסיתיים, ה"חגורה" החדשה תתפצל לדרום ודרום מזרח אסיה ותתרחב מעבר לקרקעות אירואסיה. חלק זה של הסכמה המאסיבית של סין אמור לתפוס צורה מסביב לרשת של דרכים ומסילות רכבת שתימתח על גבי 11,000 קילומטר של יבשת אירואסיה, שתחבר מספר ערים עם מערב סין כל הדרך למערב אירופה דרך מרכז אסיה, איראן, טורקיה, רוסיה, קוקז והבלקנים. ביחד...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.