הקשר בין מנהיגות המאמן The relationship between coach leadership, the coach – athlete relationship, team success, and the positive developmental experiences of adolescent soccer players

הקשר בין מנהיגות המאמן, היחסים בין המאמן לספורטאי,

הצלחת הנבחרת, וחווית ההתפתחות החיובית של מתבגרים שחקני כדורגל

רקע: המטרות של השתתפות נוער בספורט עוסקות בעיקר בסיוע לנוער בהתפתחות חיובית לעומת הצלחה מוחלטת. כתוצאה מכך, ישנם קשרים תיאורטיים אמפיריים חזקים בין אימון ספורט והתפתחות ספורטאי. התנהגות של מנהיגות מעצבת בפרט, קשורים באופן תיאורטי לתוצאות התפתחותיות חיוביות בתוך הקשר של ספורט, בעוד שהיחסים בין מאמן-ספורטאי הוא כלי מפתח המשמש מאמנים שמטרתם ללמד כישורי חיים לספורטאים צעירים. הצלחת צוות גם כן נראית קשורה עם משתנים התפתחותיים חשובים כגון שליטה ותפיסה הספורטאי את מאמני הספורט לנוער.

מטרות המחקר: מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין התנהגוות מנהיגות מעצבת של המאמן, האיכות הנתפסת של יחסי ספורטאי-מאמן, הצלחה הנבחרת, וחויות התפתחותיות חיוביות של שחקני כדורגל מבגרים.

שיטה: נתוני חתך רוחב נלקחו מ 455 ספורטאים מתבגרים בגילאי 11-18 שנים. כל משתתף התחרה בתחרות כדורגל מקומית המסווגת כהשתתפות בספורט, לכן, המיקוד התיאורטי הוא על התפתחות ורווחי מיומנות. כל משתתף השלים את מלאי המנהיגות המעצבת המובחנת לספורט הנוער, שאלון יחסי מאמן-ספורטאי, ואת סקר הנוער לחקר הספורט. הצלחת הנבחרת נמדדה במספר הכולל של נקודות התחרות שנצברו במהלך העונה.

ממצאים: התוצאות מראות כי התנהגות מנהיגות מעצבת של המאמן ומערכת היחסים בין המאמן לספורטאי יש מתאם חיובי מתון עם חוויה התפתחותית. להצלחת הצוות אין קשר עם חוויות התפתחותיות. המנבא הטוב ביותר של חוויות התפתחותיות הוא שילוב של התנהגות מנהיגותית מעצבת של המאמן ואיכות היחסים בין הספורטאי והמאמן. ההתנהגויות המשפיעות ביותר של מנהיגות הן שיקול אישי, גירוי אינטלקטואלי, ומודל חיקוי ראוי.

דיון: מנהיגות מעצבת ואיכות היחסים בין ספורטאי למאמן עשוי לפעול באופן סינרגטי כדי להשפיע על תוצאות חיוביות של הספורטאי בתוך ספורט נוער. חשוב לציין, שהמאמנים שמתרגלים בהקשר של ספורט נוער יכולים לסייע לקבלת תוצאות התפתחותיות חיוביות הן מהצלחת הצוות והן מכישלון הקבוצה על ידי לקיחת היתרון של רגעים הניתנים ללמידה באופן טבעי. הדרך הטובה ביותר לנצל רגעים אלו עשויים להיות ע”י עירוב של גירוי אינטלקטואלי, שיקול אישי, מודל חיקוי חיובי, התפתחות מתאימה מבחינה יחסי מאמן-ספורטאי. תוכניות עתידיות להכשרת מאמנים צריכות לשלב מיומנויות אינטרפרסונאליות בין-אישיות רלוונטיות שמאפשרות למאמני ספורט צעירים לעסוק בהתנהגויות אלו. נדרשת עבודה אורכית על מנת ליצור מסקנות סיבתיות בין התנהגות מנהיגותית מעצבת, איכות מערכת יחסים בין מאמן- ספורטאי, ופיתוח נוער באופן חיובי באמצעות ספורט.

מבוא

ההתמקדות בהנחיית התפתחות חיובית לנוער באמצעות תוכניות ספורט מאורגנות התעצמה בהדרגה בשנים האחרונות. עניין זה כבר מונע על ידי שינוי הדרגתי בפסיכולוגיה מתוך הבנה מבוססת גירסאות על מסלולים התפתחותיים (Gould & Carson 2008). כתוצאה מכך, התפתחות הנוער קשורה באופן חיובי בדרך כלל עם פיתוח של עוצמות אישיות (Damon 2004). גישה זו לבניית נכסים הודגשה על ידי בנסון (2007) כמספקת הגנה חיונית מפני התנהגויות אנטי חברתיות בסיכון גבוה, הגברת היכולות שמאפשרות לנוער להצליח בבית הספר ובתחום הלימודים בקהילה.

בעוד מגוון רחב של גישות יכול לגרום לפיתוח נוער חיובי (קטלונו ואחרים, 2004), ספורט נוער כבר קודם כקונטקסט חברתי ייחודי עם פוטנציאל לפיתוח נכנסים התפתחותיים רבים (Fraser-Thomas, Cote, .(Deakin 2005, Weiss, 2008 למעשה, השתתפות בספורט הנוער קשורה עם אינדיקטורים כלליים רבים של התפתחות, כולל פיתוח זהות, חקר אישי, יוזמה, שיפור מיומנויות קוגניטיביות ופיזיות, טיפוח קשרים חברתיים, עבודת צוות ומיומנויות חברתיות (Dworkin 2003 and,Hansen, Larson ). בהשוואה ללימודים רשמיים, בלתי מובנים, או פעילויות שאינן וולונטריות, פעילויות פנאי מאורגנות מספקות שילוב מתאים של תשומת לב, מוטיבציה, ואתגר שהופך את הנוער פתוח להישג התפתחותי (לרסון, 2000). לתמיכה זו, בני נוער המשתתפים בספורט ופעילויות אחרות דיווחו על שיעור גבוה יותר של חוויות למידה ורווחי מיומנויות חיים מאלו שמשתתפים בלימודים ובזמן ללא פיקוח (Dworkin, Larson, and Hansen, 2003).

למרות הטענות הפופולריות כי ספורט מקדם התפתחות חיובית, יש מחסור של ראיות אמפיריות המציעות כי הספורט עצמו הוא כלי מספיק (ברונל, סקוט ודניש 2007). מחקרים על פעילויות מחוץ לבית הספר הראו כי הספורט היה הפעילות היחידה שהביאה לתוצאות התפתחותיות חיוביות ושליליות לבני הנוער (Eccles and Barber 1999; Hansen, Larson, and Dworkin 2003). פרייזר-תומאס, קוט’ ודנקין (2005) הדגישו את התפקיד החשוב שהמאמן משחק בהנחיית תוצאות חיוביות עבור הספורטאים. פיטרסון (2004) מרחיב זאת על ידי המסקנה כי המאפיינים האישיים של מנהיגים קבוצתיים הם קריטיים להצלחה של תוכניות של התפתחות חיובית לנוער. זה מחוזק על ידי קוט’ וגילברט (2009), שמיקמו את הפיתוח של כשירות והערכה עצמית, יחד עם התפתחות אופי ומעורבות חברתית, כמו תוצאות של אימון יעיל עבור ספורטאי.

האימון של מאמני ספורט נוער הוכיח תוצאות בעלייה התפתחותית חיובית כגון הערכה עצמית ומיומנויות אישיות וחברתיות  Smoll et al 2003, Coatsworth and Conroy 2009 ; MacDonald, Coˆte, and) Deakin 2010). Coatsworth  &Conroy  (2009) הגיעו למסקנה כי התנהגות של מאמן באופן שמשבח התנהגות אוטונומית גורמת לעלייה ביכולת הנתפסת והערכה העצמית, אשר מובילה לתוצאות התפתחותיות חיוביות של יוזמה, הגדרת המטרה, והשתקפות הזהות. למרות זאת, מעט מאוד ידוע על המנגנונים הסיבתיים המסבירים את ההשתנות בתוצאות ההתפתחות אצל הספורטאים הצעירים כתוצאה מהשתתפותם בפעילויות ספורט. השתתפות ספורט. בפרט, מעט ידוע על תכונות ספציפיות והתנהגויות של המאמן שעשוי להשפיע על התוצאות הללו (Petitpas et al 2005). כתוצאה מכך, חוסר הראיות מתבטאות בחוסר יכולת להגביר את עקביות ההתפתחות השיטתית (קוואסוורת ‘וקונרוי 2006). לכן חשוב להתחיל לחקור בשיטתיות את התנהגויות המאמן האפשריות המשויכות להתפתחות חיובית אצל נוער.

דרך מבטיחה למחקר היא תיאוריית המנהיגות הגורמת לשינוי. מנהיגות מעצבת היא סוג של מנהיגות המתרחשת כאשר המנהיגים מרחיבים ומגדילים את האינטרס של אלה שהם מובילים לפעול מוסרית, להניע את ההולכים בעקבותיהם ללכת מעבר לאינטרס אישי אינדיווידואלי לטובת הקבוצה, ולטפל ולעסוק בכל אחד במחויבות אמיתית ((Avolio & Bass 2002.Rowold  (2006) הוכיחו שהתנהגות המעצבת של המאמן קשורה באופן חיובי לסיפוק מהמאמן ואת המאמץ שהספורטאים הכניסו לתוך האימון. מידת השינוי של התנהגות המאמן כמנהיג הוכח גם כמנבאים לביצועי הספורטאי, ולכידות חברתית, ולכידות במשימות, ואת המוטיבציה הפנימית (Charbonneau, Barking, Kelloway 2001; Callow et al. 2009). יתר על כן,  Vallee & Bloom  (2005) טענו כי התנהגות מעצבת של המנהיג המאמן מספקת את הבסיס להתפתחות ההוליסטית של ספורטאים ותוכניות ספורט מוצלחות באוניברסיטה. שיאו של מחקר זה הוביל למסקנה שמנהיגות מעצבת חשובה ביותר בהשתתפות הנוער בהקשר לספורט. מרכיביו הייחודיים כגון גירוי אינטלקטואלי, הקלה על המוטיבציה החיובית, ועל השיקול האישי המבוסס על כוח להיות גורם מפתח של תוצאות התפתחותיות חיוביות עבור ספורטאים צעירים (Vella, Oades, & Crowe 2012).

Owett&Chaundry  (2004) הראו כי תוצאות אתלטיות חיוביות כגון לכידות הצוות עשויה לנבא טוב יותר על ידי התנהגויות מנהיגות המאמן בשיתוף עם תפיסת הספורטאי של יחסי ספורטאי-מאמן. זה עולה בקנה אחד עם הצעות כי מנהיגות המאמן שמטרתה להקל על תוצאות חיוביות לספורטאים עשוי להיתפס בצורה הטובה ביותר כמו שילוב של התנהגות המאמן יחד עם מערכת היחסים המאמן-אתלט (Vella, Oades, & 2010 Crowe). הצעות אלו משלימות מחקר איכותני שמראה כי יחסי המאמן-ספורטאי היו כלי הכרחי למאמנים של ספורטאים צעירים, כדי להקל על פיתוח מיומנויות החיים (2007,et al Gould) והם עקביים עם הטענה כי עיסוק ביחסים עם מודלים לחיקוי מבוגרים הוא מרכיב חיוני של תוכניות פיתוח נוער חיוביות (2005 ,and Deakin Peterson 2004; Fraser-Thomas, Coˆte´,). יחסי המאמן-ספורטאי עשויים להיות משתנה סיבתי חשוב כאשר שוקלים פיתוח נוער חיובי באמצעות ספורט, וזה יכול להיות בעל ערך במיוחד לבחון את ההשפעה של היחסים בין ספורטאי והמאמן יחד עם התנהגות מנהיגות מעצבת. גישה זו עולה בקנה אחד עם העבודה האחרונה אשר הוכיח כי משתנים יחסיים מתווכים את היחסים בין מנהיגות מעצבת ותוצאות מעקב (Walumbwa and Hartnell 2011).

לקבלת תוצאות התפתחותיות אופטימליות, הוצע בעקביות כי מאמנים מגדירים הצלחה במונחים של מתן מאמץ מקסימלי, שיפור מיומנויות, והגברת האינטראקציות הבין-אישיות החיוביות, לעומת “זכייה” (Martens 2004; Smoll 2005 Smith &). לכן, השתתפות בספורט הרבה יותר סבירה להוביל להתפתחות שלילית אם הסופטאים יאמינו כי המטרה היחידה של ההשתתפות ספורט היא “לנצח”. בתמיכה לכך, (2007) . Cumming et alהראו כי אחוז הניצחונות לא ינבא את הנאת הספורטאי, תוכניות לשחק בשנה הבאה, או כמה ספורטאים צעירים נהנו לשחק עבור המאמן שלהם. אולם, ההקשר בין “זכייה” לבין התפתחות חיובית עדיין לא ברור. זה סביר כי אותם ספורטאים עם שיעור גבוה יותר של מיומנויות אישיות וחברתיות, יוזמה, והערכה עצמית עשוים להיות כתוצאה מכך מוצלחים יותר. כתוצאה מכך, עשויה להיות קשר חיובי בין חוויות התפתחותיות להצלחת צוות. לחלופין, הצלחה צוות יכולה להיות מושגת על חשבון חוויות התפתחותיות. במקרה זה, מאמן רשאי לוותר על הזדמנויות ללמד כישורי חיים על מנת ללמד מיומנויות טקטיות וטכניות לכן ייתכן שיש קשר שלילי בין הצלחת הצוות לבין חויות התפתחותיות. לבסוף, סביר כי השניים אינם קשורים. במקרה זה, שניהם ניצחון והפסד עשויים להיחשב להזדמנויות ללמד כישורי חיים והתפתחות נכסים, ביצועי הצלחה והן כישלון של הצוות תורמים לפיתוח חיובי של הנוער באמצעות ספורט.

מחקר זה ביקש לחקור את הקשר בין מנהיגות מעצבת של המאמן, יחסי מאמן-ספורטאי, הצלחת צוות, וחווית התפתחות חיובית של משתתפי ספורט נוער במהלך עונת ספורט אחת. בהתחשב בהטבות התיאוריה הנובעות משימוש במנהיגות מעצבת כמדד להתנהגות המאמן בהשתתפות נוער בספורט (Vella, Oades, & Crowe 2012), עניין מיוחד הוא האינטראקציה בין המרכיבים של מנהיגות מעצבת לבין חוויות התפתחותיות ספציפית. הרחבת תוצאות המחקר הקודם (Jowett and Chaundry 2004), ועקביות עם ההגדרה של מנהיגות מאמן (Vella, Oades, ו Crowe 2010), נשער כי שילוב של התנהגות מנהיגות מעצבת והאיכות הנתפסת של מערכת יחסים בין מאמן- ספורטאי תספק את הניבוי האמין ביותר של חוויות התפתחותיות חיוביות במהלך השתתפות בספורט. לא נעשתה השערה בעבר על הקשר בין הצלחת הקבוצה לבין חוויות התפתחותיות חיוביות. יתר על כן, מחקר זה בחן איזה שילוב של התנהגויות מנהיגות מעצבת מספקת את החיזוי הטוב ביותר של חוויות התפתחותיות חיוביות. זה חשוב כי רכיבים מסוימים כגון שיקול אישי מבוסס כוח, הם תיאורטית מקושרים לרווחים ההתפתחותיים הגדולים ביותר (Roth and Brooks-Gun 2003; Vella, Oades, & Crowe 2012). לבסוף נמצאו הבדלים בין המינים במחקרים קודמים של תוכניות לפיתוח נוער קהילתי (לרנר ואחרים 2005b), מחקר זה גם בחן הבדלי מין אפשריים ביחסים אלה.

שיטה

משתתפים

בסך הכל 455 מתבגרים שחקני כדורגל ממטרופוליטן התאחדות הכדורגל בסידני, אוסטרליה, השתתפו במחקר. מאתיים ושבעים וארבעה משתתפים היו גברים (60%). המשתתפים נעו בין 11 ל -18 שנים, בגיל ממוצע של 15.12 שנים (SD = 1.77). המשתתפים היו בעלי ניסיון ממוצע של 7.23 שנים (SD = 3.27). על פי כללי האגודה, כל שחקן שיחק וחי בתוך אזור בינוני-סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה של סידני, הנשלט על ידי איגוד כדורגל אחד. כל מאמן חי גם באזור זה. כל המשתתפים היו מסווגים כספורטאים המשתתפים העוסקים בספורט קבוצתי. מטרות השתתפות המאמנים מאופיינים במטרות קצרות טווח, הנאה ותוצאות הקשורות לבריאות (קוט’ וגילברט 2009); עם זאת, הזכייה עשויה להיות מטרה סבירה יותר בפועל (ג ‘ונס וולאס 2005). השתתפות ענף הספורט נבחר כי הוא מייצג תוכניות בהן הדגש הוא על תוצאות התפתחותיות, ולא על הצלחת הצוות, וככזה הוא מקרב את תוכניות הקהילה של פיתוח נוער חיובי. כל משתתף היה מעורב במחויבות ארוכת טווח לצוות של ספורטאים בני אותו גיל מדורגים בהתאם ליכולת שלהם. כל קבוצה התחרתה באופן שבועי בליגה נגד צוותים משלה או יכולת דומה מאותו מטרופולין. כל צוות התאמן פעם או פעמיים בשבוע. בסך הכל, המשתתפים היו מ -79 צוותים שונים, מעל 14 מועדונים שונים. כל המאמנים נבדקו האם קיבלו הכשרה מיוחדת, אך לא נמצאו כאלה שקיבלו הכשרה כלשהי מלבד הסמכת האימון המינימלית של הגוף הלאומי. מסלול זה נבדק ואינו כולל כל אימון שלא יכלול אותם ממחקר זה.

מדידה

מנהיגות מעצבת

תפיסת הספורטאים את התנהגות המנהיגות של המאמן שלהם נמדדה באמצעות מדד מנהיגות מעצבת מובחנת לנוער ספורט ((DTLI-YS (Vella, Oades, and Crowe 2012) המכיל 22 פריטים ו- 6 סולמות: שיקול אישי, מוטיבציה מעוררת השראה, גירוי אינטלקטואלי, טיפוח קבלה של מטרות הקבוצה וקידום עבודת צוות, מודל חיקוי ראוי, תפקידים ותגמולים. כל פריט מדורג על סולם ליקרט של חמש נקודות החל 1 (בכלל לא) עד 5 (כל הזמן). פריטים לדוגמה הם ‘המאמן שלי הוא מודל טוב לחיקוי עבורי ‘, ‘המאמן שלי מסייע לחברי הצוות לפתח את נקודות החוזק שלהם ‘ ו ‘המאמן שלי מאתגר אותי לחשוב על בעיות בדרכים חדשות’.

יחסי מאמן- ספורטאי

איכות היחסים בין הספורטאים למאמנים נמדדה תוך שימוש בשאלון מאמן- ספורטאי (CART-Q). .(Jowett & Ntoumanis 2004) השאלון מכיל 11 פריטים היוצרים 3 תת-קבוצות: קירבה, מחויבות והשלמה. עם זאת, CART-Q משמש כמדד הכולל של איכות נתפסת של יחסי המאמן-ספורטאי ומתעלמים מסולמות המשנה, כפי שהוצע על ידי, et al afreniere (2011) כל פריט מדורג על סולם ליקרט של שבע נקודות החל מ 1 (מאוד לא מסכים) 7 (מסכים מאוד). פריטים לדוגמה הם ‘אני אוהב את המאמן שלי’, ‘אני סומך על המאמן שלי’, ו ‘אני מכבד את המאמן שלי ‘.

הצלחת צוות

בהתאם לכללים של איגוד הכדורגל, כל הקבוצות שיחקו 16 משחקים בעונה. כל קבוצה קיבלה 3 נקודות תחרות עבור ניצחון, 1 נקודה עבור שוויון, ו 0 נקודות על הפסד. לפיכך, המספר הכולל של נקודות התחרות שנצברו במהלך 16 משחקים העונה מספק מדד אובייקטיבי להצלחת צוות. סכומים אלה נעו בין 4 נקודות (1 ניצחון, 1 שוויון, ו14 הפסדים) ל 46 נקודות (15 ניצחונות, 1 שוויון, 0 הפסדים).

חוויות התפתחותיות חיוביות

חוויות התפתחותיות חיוביות נמדדו באמצעות סקר חוויות נוער ספורט (MacDonald et al. 2012).   (YES-S) מכיל 37 פריטים ו5 קבוצות משנה: מיומנויות אישיות וחברתיות, מיומנויות קוגניטיביות, הגדרת מטרות, יוזמה וחוויות שליליות. הפריטים נמדדים על סולם ליקרט של 4 נקודות החל מ 1 (בכלל לא) עד 4 (כן, בהחלט). פריטים לדוגמה הם ‘אני מגדיר מטרות עבור עצמי בפעילות זו’, ‘פעילות זו הגדילה את הרצון שלי להישאר בבית הספר ‘, ו’ למדתי על לעזור לאחרים’.

תהליך

לכל מועדון בתוך איגוד הכדורגל היה קשר בתחילת העונה עם מידע על המחקר. בסך הכל, 14 מועדונים שונים הסכימו להשתתף במחקר. מועדונים אלה היו אחראים על הפצת מידע לשחקנים בדוא”ל ובאתר המועדון שלהם. שחקנים מתחת לגיל 16 שנים נדרש הסכמת הורים / הסכמת המטפל, ולכן גם הוריהם / מטפלותיהם ידעו. כל מועדון יצר קשר עם כל שחקן בגילאי 11 עד 18. הזמנים היו מסודרים עבור החוקרים לאסוף נתונים מכל מועדון במהלך השבועיים האחרונים של עונה. הפעם נבחרה על מנת להבטיח שכל שחקן חווה מינימום של משחק עונה אחת תחת המאמן שלו. עונה אחת היא בדרך כלל שהוקמה על ידי מינימום של 25 אביזרי אימון בנוסף למינימום של 16 אביזרי תחרות, פעילות המחקר בוצעה במועדון. בהתאם עם ועדת המוסר המאשרת, כל משתתף, המטפל שלו או שלה, קיבל מידע מילולי וכתוב על המחקר. ולאחר מכן טופס הסכמה בכתב עבור משתתפים מתחת לגיל 16 שנים. משתתפים בני 16 ומעלה נתנו הסכמה שבשתיקה על ידי החזרת סקר שהושלם. כל משתתף קיבל חוברת המכילה את YES-S, DTLI-YS, ואת CART-Q. השאלונים האנונימיים הושלמו בחדר שקט, וזה לקח בין 10 ל 25 דקות כדי להשלים אותם. חשוב לציין, המאמנים לא היו נוכחים הפעם, ולכל משתתף היתה הבטחה של סודיות מוחלטת. השאלון היה בתיבה שהחוקרים לקחו לכל מפגש עבור המשתתפים.

ניתוח נתונים

כל הנתונים היו נתונים לבדיקות של נורמליות והטרוגניות של שונות. כל הנתונים מ DTLI-YS ו CART-,Q נראה שיש קשר שלילי מתון (הטייה סטטיסטית נע בין 20.14 ל 21.34) והיו להם ערכי קורטוזיס (מידת ריכוז ההתפלגות) מתונים (הטייה סטטיסטית נע בין 20.04 ל 2.42). היוצא מן הכלל היחיד היה פריט ‘מוטיבציה מעוררת השראה’ של DTLI-YS. כדי להקל על הפרשנות, כל הנתונים מסולמות אלו השתנו באמצעות שינוי שורש ריבועי כמו המתואר על ידי טבצ’ניק ופידל (2001) על נתונים בעלי הטייה מתונה שלילית. בעקבות שינוי זה, הנתונים התפלגו נורמלית (הטיית סטייה  נע בין 0.01 ל 0.80 ו מדד kurtosis מ- 20.09 ל 0.78). הניתוח הסטטיסטי נערך לאחר מכן באמצעות הנתונים שהשתנו. תת-סולם “החוויות השליליות” של YES-S היה בעל דירוג הפוך כאשר מחשובים סך הציונים כך שציונים גבוהים יותר מצביעים על חוויות התפתחותיות חיוביות יותר. כל הנתונים התפלגו נורמלית.

תוצאות

סטטיסטיקה תיאורית ואמינות המדדים.

החציון, סטיות תקן ומקדמי אלפא של קרונבך לכל הסולמות מוצגים בלוח 1. לצורך ההבנה, הנתונים הסטטיסטיים שלא שונו מוצגים. כל הסולמות ותת סולמות הראו עקביות פנימית מקובלת עם ערכי אלפא קרונבך גבוהים מ 0.70.

קורלציות

טבלה 2 מציגה את מקדמי המתאם של פירסון בין תת הסולמות לבין סך כל הציונים עבור כל המדדים. המדדים הכוללים של מנהיגות מעצבת ויחסי מאמן-ספורטאי היו בעלי מתאם חיובי עם חויות התפתחות חיוביות. רמות גבוהות של התנהגות מעצבת של המאמן ואיכות טובה של יחסי מאמן-ספורטאי היו במתאם עם ספורטאים שדיווחו על אישיות גבוהה יותר וחוויות מיומנות חברתית, חוויות הגדרת המטרה, חוויות יוזמה, וכמו כן שיעור נמוך יותר של חוויות שליליות. רק התנהגויות מנהיג מעצבות היו קשורות לחוויות מיומנות קוגניטיבית. באופן ספציפי יותר, כל התנהגות מנהיג מעצבות היו במתאם חיובי עם מיומנויות אישיות וחברתיות, הגדרת מטרות ויוזמה ומתאם שלילי משמעותי עם חוויות שליליות. המיומנויות הקוגניטיביות היו בעלות מתאם חיובי עם גירוי אינטלקטואלי ומודל חיקוי ראוי. יחסי המאמן-אתלט היו קשורים לכל חוויות ההתפתחות למעט עם מיומנויות קוגניטיביות. יתר על כן, להצלחת הצוות לא היה כל קשר עם חוויות התפתחותיות חיוביות כוללות או עם כל ניסיון התפתחותי ספציפי, למעט חוויות מיומנות אישיות וחברתיות.

ניתוח רגרסיה

השתמשנו ברגרסיות לינאריות כדי לקבוע אם התנהגות מנהיגות מעצבת, יחסי מאמן-ספורטאי, והצלחת צוות מנבאים משמעותית חווית התפתחות חיובית. התנהגות מנהיגות מעצבת                   (F(1,453)=55.89, p< 0.001, R²=0.11)) ויחסי מאמן -ספורטאי  (F(1,453)=74.18, p< 0.001, (R² = 0.14) היו מנבאים משמעותיים של חוויות התפתחותיות חיוביות. הצלחה צוות (F(1, 453)= 2.54, p < 0.11),  (R² = 0.00) לא נבא חווית התפתחות.

ניתוח רגרסיה מרובה על מנת לברר את המנבאים הטובים ביותר של חוויות התפתחותיות חיוביות. קריטריונים למנבאים נקבעו ברמת מובהקות של 0.10, המדדים כוללים התנהגות מנהיג מעצבת של המאמן, האיכות הנתפסת של מערכת היחסים בין המאמן  לספורטאים. הצלחת הצוות הוכנסה כמשתנים מנבאים, כאשר הציון הכולל של YES-S הוא המשתנה התלוי. התוצאות מראות כי שילוב של התנהגות מנהיגות מעצבת של מאמן והאיכות הנתפסת של מערכת היחסים מאמן- ספורטאי מספקת את המנבא הטוב ביותר של חווית התפתחות חיובית. (F(2, 380) = 46.58, p < 0.001) ערך ²R המתואם ציין שמדובר ב -19% מהשונות בחוויות התפתחותיות חיוביות. ניתוח רגרסיה מרובה נערכה גם בכדי לבדוק את התנהגויות המנהיגות המשפיעות ביותר על ניבוי חוויות התפתחותיות חיוביות. הסרת המנבאים נקבעה משמעותית ברמה של יותר מ 0.10. כל שש התנהגויות מנהיגות מעצבת נכנסו במודל כמשתנים מנבאים, עם הציון הכולל YES-S כמשתנה התלוי. התוצאות מאשרות כי שילוב של שיקול אישי, גירוי אינטלקטואלי, ומודל חקוי ראוי מספק את המנבא הטוב ביותר לחוויות התפתחותיות חיוביות               (F (3, 451) = 20.32, p< 0.001). הנתון R² מראה שמודל זה מהווה 11% מהשונות בחוויות ההתפתחות.

הבדלי מין

כדי לבחון אפקט דיפרנציאלי של התנהגות מנהיגות מעצבת על חוויות התפתחות חיוביות כפונקציה של מין, נעשה שימוש ברגרסיה ליניארית מרובה. במודל זה, המין הוזן כמשתנה המתון. התנהגות מנהיגות מעצבת התמקדה כדי לטפל בבעיה של לינאריות האינטראקציה על ידי המרת סה”כ הציונים של מנהיגות מעצבת ( (DTLIלציוני z. מונח האינטראקציה חושב באמצעות DTLI סך z ציונים ומין (זכר =1, נקבה= 2). התוצאות מאשרות כי אין השפעה משמעותית על האינטראקציה בין מין לבין התנהגות מנהיגות מעצבת על חווית התפתחות חיובית לאחר שליטה של כל משתנה בנפרד p>0.05)). לכן, היחסים בין התנהגות מעצבת של המאמן וחווית התפתחות חיובית אינן מושפעות ממין הספורטאי.

דיון

מחקר זה ביקש לחקור את הקשר בין מנהיגות מעצבת בהתנהגות המאמן, איכות נתפסת של מערכת יחסים של מאמן-ספורטאי, הצלחת צוות, וחוויות התפתחותיות חיוביות של ספורטאים צעירים. נמצאו מספר ממצאים חשובים. ראשית, התוצאות מוכיחות כי להצלחה בצוות אין קשר עם חוויות התפתחותיות כוללות של ספורטאים צעירים. שנית, הדירוג הכולל של התנהגויות מנהיגות מעצבת היו קשורות באופן חיובי עם חויות התפתחות חיוביות, וקורלציה שלילית עם חויות התפתחות שליליות. באופן ספציפי יותר, כל התנהגויות מנהיגות מעצבת היו קשורות עם התפתחות מיומנויות אישיות וחברתיות, הגדרת יעדים ויוזמה. רק גירוי אינטלקטואלי ומודל חיקוי ראוי, היו קשורים עם התפתחות מיומנויות קוגניטיביות. האיכות הנתפסת של יחסי המאמן-ספורטאי היתה גם חיובית עם חוויות התפתחותיות חיוביות. כפי המשוער, שילוב של התנהגות מנהיגותית מעצבת ואיכות היחסים בין מאמן לספורטאי הם המנבא הטוב ביותר של חוויות התפתחותיות חיוביות. שיקול אישי, גירוי אינטלקטואלי, ומודל חיקוי מתאים הוכחו כבעלי ההשפעה הרבה ביותר על התנהגויות מנהיגות מעצבת כאשר בוחנים חויות התפתחות חיובית.כל אחד מהתוצאות הללו בפירוט להלן.

ראשית, הצלחת הצוות לא הראתה כל קשר עם חויות ההתפתחות חיובית או שלילית. עם זאת, היה מתאם חיובי חלש בין מיומנות חברתית או אישיות והצלחת הצוות. זה עולה בקנה אחד עם מחקר אשר מצא כי ספורט הוא הקשר חברתי ייחודי המספק באופן טבעי “רגעי לימוד” שיכולים לשמש לקידום התפתחות נוער באופן חיובי (Weiss 2008). המאמנים מסוגלים לנצל את “רגעי הלימוד” המתרחשים באופן טבעי הן על ידי זכייה והן ע”י הפסד על מנת לסייע עם חוויות התפתחותיות חיוביות (וייס 2008). תוצאות אלו גם מוסיפות אמינות להנחה כי נוער עם שיעורים גבוהים יותר של מיומנויות אישיות וחברתיות כגון היכולת לתת ולקבל משוב ואת היכולת לתקשר בצורה יעילה, נוטים יותר ליצור ספורט מוצלח בצוות. אלה הם ממצאים חיוביים כפי שהם מראים כי רכישת הנכסים ההתפתחותיים אינם תלויים בהצלחת הצוות. המשמעות של זה היא כי המאמנים צריכים לשים דגש על רכישת נכסים התפתחותיים על ידי ניצול “רגעים מלמדים” המתרחשים באופן טבעי. מחקר נוסף צריך להתמקד במיוחד איך זה עשוי להתרחש.

דרך אחת בה מאמנים מסוגלים לנצל את ההזדמנויות ההתפתחותיות המוענקות על ידי ספורט נוער הוא על ידי הגדלת התנהגויות, ספציפית התנהגות מעצבת מנהיגות. במיוחד מידת ההתבוננות הפרטית של הספורטאים, גירוי אינטלקטואלי, ומודל חיקוי של התנהגות המאמן יכולה לספק את השיעור הגבוה ביותר של שונות בחוויות התפתחותיות חיוביות. מרכיב השיקול האישי של המאמן בהתנהגות לוכדת את המידה שבה המאמן יכול לזהות את העוצמות והיכולות של כל ספורטאי ולספק את הצרכים האישיים שלו על בסיס עוצמות אלה (Vella ,Oades, & Crowe 2012).). התפתחות נוער חיובית מתבססת על תיאוריה אשר מקדמת את הפיתוח של חוזקות ונכסים התפתחותיים בתקופה של גמישות התפתחותית גבוהה (Damon 2004, Lerner et al 2005a, Benson 2007). ככזו, בנסון (2007) ציין כי פיתוח של עוצמות מגביר את הסבירות כי צעירים ישפרו מיומנויות מפתח כגון מיומנויות בינאישיות וקוגניטיביות. לכן מומלך למאמנים להדגיש נקודות חוזק על חולשות, לשים לב במיוחד מהם נקודות החוזק המיוחדות של כל ספורטאי, ולעסוק בכוחות אלה כדי למקסם את הרווחים ההתפתחותיים.

פעילויות פנאי מאורגנות כגון ספורט הם אמצעי המתאים לרווחים התפתחותיים משום שהיא מספקת שילוב ייחודי של מוטיבציה, תשומת לב, ואתגר שלא ניתן למצוא בבתי ספר רגילים או ללא פיקוח או בפעילות לא מרצון (לרסון 2000). לכן, אין זה מפתיע כי גירוי אינטלקטואלי הוא מנבא חשוב בחוויות התפתחותיות. זה מחוזק על ידי הממצא כי התנהגויות גירוי אינטלקטואלי של המאמן קשורות בחוויות מיומנות קוגניטיבית של ספורטאים במחקר זה. זהו ממצא מרתק הראוי למחקר נוסף בהתחשב כי השתתפות בספורט הנוער כבר נמצאה קשורה  עם יכולת קוגניטיבית (Broh  2002, Hansen, Larson&    .(2003 , Dworkin  ממצאים אלה מניחים פלטפורמה למחקר המנגנונים הסיבתיים של התפתחות זו  על ידי גירוי אינטלקטואלי של ספורטאים מתבגרים במתאם עם פיתוח מיומנות קוגניטיבית, כולל הן מיומנויות ומוטיבציה ללימודים.

המאמנים מחזיקים בעמדה של השפעה משמעותית על ספורט הנוער, להתפס כמומחה וכמודל לחיקוי על ידי המשתתפים הצעירים (Coatsworth and Conroy 2006). למאמנים יש גם מספר גדול יותר של אינטראקציות עם הנוער בהקשר של הספורט מאשר סוכני השפעה אחרים כאלה כהורים או קובעי מדיניות, והשפעתם חזקה בהתמדה מהתקופות המוקדמות של גיל ההתבגרות עד שלב מאוחר יותר בגיל העשרה  .(Chan, Lonsdale, and Fung 2012)תוצאות המחקר מדגישות כי הן ניצחון והן הפסד מספקים הזדמנויות לרווחים התפתחותיים, ולכן, מודל חיקוי התנהגותי של המאמנים היא חוויית למידה חברתית חשובה עבור ספורטאים צעירים במהלך תקופות התפתחותיות חשובות. מומלץ למאמנים להוות דוגמא להתנהגיות אישיות נאותות ורצוייות שיכולות לספק תועלת לספורטאים צעירים, תוך התחשבות בהשפעת הדוגמה שלהם על תוצאות ההתפתחות עבור ספורטאים.

ממצאי מחקר זה מאשרים כי שילוב של התנהגות מנהיגות מעצבת והאיכות הנתפסת של מערכת יחסים מאמן -ספורטאי מספקות מנבא טוב יותר של חוויות התפתחותיות חיוביות מאשר כל אחת לבדה.  תוצאה כזו היא עקבית עם מחקר קודם אשר הוכיח כי מנהיגות המאמן היוו יותר מהמשתנים לכידות חברתית ומשימתית כאשר הן משולבות עם מידה של מערכת היחסים בין ספורטאים (Jowett and Chaundry 2004). תוצאות אלה גם עקביות עם עבודה אשר מציבה את היחסים מאמן-ספורטאי כרכיב מובנה (Vella, Oades, and Crowe 2010). למרות היותו מטופל כמבנה נפרד, יש אחוז גדול של שונות בחוויות התפתחותיות חיוביות שנפוץ הן בהתנהגות המאמן והן במערכת יחסים מאמן- ספורטאי. זה מציע כי שני המבנים צריכים לעבוד יחד, ולא במצטבר, כאשר מסבירים שונות בתוצאות הספורטאים. לפיכך, הקמת מערכת יחסים חיובית בין מאמן לספורטאי הוא כלי התפתחותי חשוב עבור העוסקים באימון שיכול לשפר את ההישגים של הספורטאים באמצעות התנהגויות המאמן. מבחינת עדיפות מאמנים נדרשים לתעל חלק מהזמן שלהם ואת המאמצים לתוך הקמת יחסי מאמן-ספורטאי חיובים. מחקר עתידי צריך לשאוף להגדלת הראיות והידע הבסיס של איך מאמני ספורט נוער יכול לעשות את זה.

אפשרות אחת מיידית היא לעסוק באימון המאמן כמקור העיקרי של קידום תוצאות אתלטיות חיוביות. אימון המאמן כבר קודם כתוכנית חשובה בפיתוח חיובי בנוער (Coatsworth and Conroy 2006). הכשרה כזו צריכה להתמקד באספקת ידע למאמנים בתחומים בינאישיים ומקצועים הדרוש כדי לסייע להם   בהתנהגויות מנהיגות מעצבת וזה יוביל ליחסי מאמן-ספורטאי טובים יותר (קוט’ וגילברט 2009). אחת הדרכים המתאימות לסוג זה של הכשרה היא הפירמידה של הצלחה בהוראה בספורט (Gilbert et al 2010)  זהו כלי שניתן להשתמש בו כדי לקדם את הפיתוח המקצועי של מאמני ספורט הנוער.  הוא מבוסס על הפירמידה של ג ‘ון וודן להצלחה (Wooden and Jamison 2004) ומשלבת מעלות ומיומנויות רבות הנדרשות על ידי מאמני ספורט הנוער כדי לבסס מערכת יחסים חיובית בין מאמן לספורטאי ולסייע  להתנהגויות מאמן חיוביות.

מגבלה משמעותית של מחקר זה היא ההומוגניות של המדגם במונחים של אתניות ומעמד חברתי-כלכלי. יכולת ההכללה היא מוגבלת גם בגלל שכל המשתתפים נדגמו ממועדוני כדורגל. כדי להכליל לסירוגין ספורט והקשרים, כגון ביצועי ספורט או ספורט בודדים, יש צורך לחזור על המחקר. שנית, קיימת אפשרות של הטיה חברתית רצויה בנתונים הנוכחים. בהתחשב בעובדה שהנתונים עבור יחסי המאמן ספורטאי ומדידת מנהיגות המאמן הראו סטייה שלילית מתונה, אפשר להניח שיש אפקט תקרה. מחקר עתידי צריך לעסוק בתקופות על פני אורך זמן שיובילו בדרך כלשהי לספק ראיות להשפעה הסיבתית של מנהיגות המאמן  על פיתוח נוער חיובי. מחקר עתידי עשוי גם להרחיב את היקף הניתוח על ידי שילוב של גורמים הקשריים כגון מדיניות המועדון, השפעה הורית, או השפעת עמיתים, כל אלה קשורים מאוד לתוצאות חיוביות אצל בני הנוער בספורט (פרייזר-תומאס, קוט ‘, ודיקין 2005).

סיכום

תוצאות מחקר זה מספקות זרקור חשוב על מנגנונים הקשורים להתפתחות נוער חיובית באמצעות ספורט. התוצאות מדגישות כי חוויות התפתחות חיובית יכולה להתאפשר כאשר המאמנים מנצלים הזדמנויות המוצגות הן בניצחון והן בהפסד. הדרך הטובה ביותר עבור המאמנים לעשות זאת עשויה להיות עבורם דרך התנהגויות אשר מעוררות את הספורטאים המתבגרים אינטלקטואלית, מעודדת את החוזקות האישיות שלהם, ומספקת מודל חיקוי מתאים. בנוסף, הקמת יחסים חיוביים בין מאמן-לספורטאי עשויה לפעול באופן סינרגיסטי עם התנהגויות אלו על מנת לסייע  בתוצאות התפתחותיות החיוביות ביותר. מחקר עתידי צריך לכלול התערבות אימון של המאמן או מחקרי אורך המכוונים לקביעת קשר סיבתי בין משתנים אלו על מנת להביא להבנה של המנגנון הסיבתי הקשור להתפתחות חוויה חיובית בספורט הנוער.