אוגוסט-כתיבה באינטרנט כדיאלוג בין תרבותי Web Writing as Intercultural Dialogue

כתיבה באינטרנט כדיאלוג בין תרבותי

מאת: הולי אוברלה

המוטיבציה המקורית שלי להתחיל להתנסות בבלוגים בכיתתי הייתה כפולה: ראשית, התחייבות לפדגוגיה פמיניסטית ובכך רצון לחקור מצבים אלטרנטיביים של “הדיון בכיתה”, שיש לו נטייה להתנכר לסטודנטיות; ובאופן דומה, רצון לרתום את המגוון התרבותי של תלמידי, במיוחד אלה שאינם נוטים לדבר, כמשאב פדגוגי בפני עצמו. הראשון נובע מהאינטרסים האקדמיים שלי בבלשנות פמיניסטית ויחסים בינלאומיים; האחרון מנסיוני האישי כסטודנטית בינלאומית במשך שבע שנים בארבע מדינות שונות. כסטודנטית בינלאומית מצאתי לעיתים קרובות את הבלוג האישי שלי כאחד המקומות הבודדים שבהם הצלחתי לעבד את ההלם תרבותי. כמחנכת המטרה שלי הייתה למצוא כלי שיש בו פוטנציאל לכייל מחדש את הדיון פנים אל מול פנים, כמו גם לטפח למידה בין-תרבותית משמעותית יותר בקרב תלמידים בעלי רקעים מגוונים. הניסוי שלי בכתיבת רשת משמש כחומר קריאה למחנכים המתייחס לכיתותיהם המתגוונות והולכות יותר ויותר כאל משאב לימודי ולא כאל תאונה משמחת – משאב שניתן לטפח (בזהירות) דרך הרשת. מאמר זה בוחן את הקשר העדין בין הגיוון ברשת, ובהרחבה, את הקשיים והסיכונים הפוטנציאליים של כתיבה ברשת בכיתת האומנויות הליברליות.

הגדרת דיאלוג בין תרבותי

בעוד שלרוב משתמשים במונח “בין-תרבותי” בכדי להתייחס לאינטראקציה בין אנשים בני לאומים שונים, אני משתמשת בו כאן כדי להקיף לא רק את הבינלאומי, אלא גם את חילופי הדברים בין קבוצות אתניות שונות, מגדרים, נטיות מיניות, דתות ומעמד סוציו-אקונומי. עם זאת, בגלל האוריינטציה הבינלאומית שלי הדוגמאות המדוברות כאן מתמקדות בדיאלוג בין לאומים שונים, אך ניתן ליישם את האסטרטגיות וההמלצות שלי על כל סוג של אינטראקציה.

מדיניות הגיוון בחינוך הגבוה לובשת צורות רבות, לרבות גיוס אוכלוסיות פנים מסורתיות בעלות תת-ייצוג, כמו גם סטודנטים בינלאומיים, מבני תמיכה מוסדיים שמכוונים לתלמידים אלה ופיתוח תוכנית לימודים שנועדה לספק דרישת למידה בין-תרבותית. גישות אלה מכוונות לא רק כדי להגדיל את מספר התלמידים מרקע שונה, אלא גם להשגת תוצאות חינוכיות ספציפיות הקשורות למודעות תרבותית ולחקירת זהות. עם זאת, אין ראיות המצביעות על כך שהתוצאות הרצויות הללו אכן מתרחשות, נושא אליו אחזור בקרוב.

אם מדיניות המגוון נועדה לטפח למידה בין תרבותית, הזמן מעולם לא היה טוב יותר מעכשיו. על פי המכון לחינוך בינלאומי, השנה האקדמית 2011–2012 הייתה בעלת ההרשמה הגדולה ביותר אי פעם של סטודנטים בינלאומיים בארצות הברית, כמעט 765,000 סטודנטים. דוח שפרסמה לאחרונה הוועדה הבין-לאומית המערבית להשכלה גבוהה צופה כי עד 2020 , 45 אחוז מבוגרי התיכון בארה”ב יהיו “מיעוטים”, שרובם מיועדים להתקבל וללמוד במכללות. מגמות אלה מעידות הן על אתגר והן על סיכוי שהמחנכים יחרגו מלהוסיף “פרספקטיבה גלובלית” לתכנית הלימודים שלהם ולנצל באמת את הכיתה המגוונת והולכת יותר ויותר כאמצעי דרכו ניתן להשיג פרספקטיבה זו.

עמיתים מוזרים: מדיניות האינטרנט והמגוון

למדיניות האינטרנט והחינוך ישנם מספר דברים משותפים מדהימים למדי. ראשית, לשניהם נזקף הכוח לטפח “כפר גלובלי”, “חברה גלובלית כוללת יותר ומרחב נקי מדעות קדומות”. אולי זה בגלל התוצאה המדומיינת ששניהם למעשה ממשיכים לעצב באגרסיביות את ההצהרות של מוסדות ברחבי העולם, בעוד שההתלהבות מהחזון האוטופי לפוטנציאל הרשת התכווץ במעט, היא גם מוצאת אטרקציה חדשה עם עליית פלטפורמות Web 2.0 ומדיה חברתית.

עם זאת, כפי שמציין Selfe, הכפר הגלובלי עשוי להתייחס פחות לפירוק גבולות ויותר לאמונה האמריקאית הישנה בקידמה הטכנולוגית כהתקדמות חברתית. חוקרים בורחים כעת מהכפר בגלל מה שואן אלסטיין וברינג’ולפסון מכנים “סייבר – בלקנים”, קבוצות מבודדות בצורה קשה והומוגנית המזהות את ממדיהם הבולטים יותר מאשר גיאוגרפיה גרידא. באופן דומה, כמה מהם הבחינו כי סטודנטים במוסדות מגוונים נוטים להפריד את עצמם בקווים אתניים, דתיים או אפילו מגדריים, ומשאירים את הכיתה כתפאורה המבטיחה ביותר לחילוף חוצה תרבויות.

אני חושדת כי כישלונם של תוכניות האינטרנט והגיוון בבניית מרחב פתוח לדיאלוג בין-תרבותי נובע מאותו שורש, האמונה כי קשר פשוט עם אחרים יוביל לאינטראקציות תרבותיות משמעותיות. זוהי תיאוריה מפתה, אך עם זאת, בעוד שמגע הוא צעד ראשון יצרני, למידה בין-תרבותית משמעותית דורשת יותר. היא דורשת גישות מהורהרות ומכוונות, הרגישות למגוון סגנונות למידה, כמו גם כאלה המעודדות את התלמידים לשתף פעולה עם אנשים מחוץ למעגל הרגיל שלהם. מצאתי כי שימוש במשימות בלוגים מובנות, הן אסטרטגיות כהשלמה ולעיתים, כתחליף לדיון בכיתה, והן יכולות להניע לא רק קשר עם אחרים, אלא ליישם חוויות אלה כחוויה מתוחכמת יותר ותרבותית והבנה מושכלת של תכנית הלימודים עצמה.

כתיבת אינטרנט כדיאלוג בין תרבותי: חקר נשים ומנהיגות

להלן תיאור של פרויקט כתיבת רשת שניסיתי לייעל בעזרתם של כמה שיעורי “מבוא למגדר ויחסים בינלאומיים” נפרדים שנלמדו בברלין, גרמניה. בקורסים אלה השתתפו תמיד סטודנטים ממדינות אירופאיות רבות, כמה סטודנטים מצפון אמריקה (במסגרת חילופי סטודנטים), מספר משמעותי של סטודנטים מהמזרח התיכון ומעט ממקומות אחרים. זהו קורס חובה לתארים מתקדמים ולרוב זוהי החשיפה הראשונה שלהם ללימודי מגדר. אף שעולם הבלוגים בהחלט התפתח מאז הניסיון הראשון שלי, אני עדיין רואה את המבנה הספציפי של הבלוג כיצירה בעיצומה.

הקמתי אתר וורדפרס עם גישה מוגבלת כדי להקל על הקורס. האתר מוקדש לשני פרויקטים נפרדים של כתיבת אינטרנט הנמשכים לאורך הסמסטר, כאשר הראשון נועד ליצור “אתנוגרפיה” של מנהיגות ברחבי העולם. ראשית, ביקשתי מהתלמידים לחשוב על אישה משפיעה בארצם או על חוויה אישית ולכתוב עליה פוסט קצר מאוד. לדוגמה, סטודנט הודי כתב על סמפאט פאל דווי, מייסדת ארגון הנשים האקטיביסטיות בצפון הודו, המכשיר נשים להגנה עצמית ומפעיל לחץ על מחלקות המשטרה המקומיות להתייחס יותר ברצינות לאונס. שנית, ביקשתי מהתלמידים לסקור קומץ פוסטים של בני גילם ולהשאיר שאלה אחת עד שלוש בסעיף התגובות. במהלך השבועות שחלפו, הונחו כותבי הפוסטים לבחור כמה מהשאלות ולענות עליהן. לאחר מכן הקצתי לכל סטודנט את אחת הנשים שנדונו בבלוג (מלבד התרומה המקורית שלהם) וביקשתי מהם לעשות קצת יותר “חפירה ברשת” ולמצוא ולפרסם עליה תוכן שמצאו ברחבי האינטרנט (אם קיים), יחד עם שאלות או הערות. על המאמר ההוא.

לאחר תרגיל זה לקחנו הפסקה מהבלוגים המובנים (למרות שהתלמידים עודדו להמשיך לפרסם) והתמקדנו במקום בדיונים מעמיקים בכיתה ובהרצאות על רעיונות תיאורטיים או מורכבים במיוחד. הדוגמאות והשאלות בבלוג הוכנסו ללא הרף לשיחה או להרצאה בניסיון לגשר על הפער בין הרעיונות המופשטים שנמצאו בקריאה הנדרשת לבין חייהם של התלמידים. מחנכים מנסים לעיתים קרובות להמציא תיאוריה באמצעות דוגמאות חיוניות, אך תרגיל זה השתמש בנתונים שנלקחו ישירות מעבודתם האישית של התלמידים, וצמצמו את הפער הזה עוד יותר. שוחחנו מדוע, למשל, רוב הסטודנטים המערביים בחרו לכתוב לבלוג על פוליטיקאית, בעוד שרבים מהתלמידים שאינם מערביים כתבו על נשים בתפקידים מגוונים יותר. דיון זה היה קשור לקריאה על תרבותיות ומגדריות במנהיגות.

ניסיתי לערוך השוואה תרבותית בין המחקר המתפתח בבלוג במהלך דיוני הכיתה. השווינו את התיאור של סמפאט פאל דווי מפוסט שנוצר על ידי התלמידים לבין הצגת המדיה מהאינטרנט הציבורי. הסטודנט ההודי שכתב את הפוסט המקורי לחץ על התלמידים המערביים להסביר מדוע התקשורת האמריקאית מציגה את כנופיית הגולאבי, הארגון שדווי הקים, כ”שמירה על העירנות”. בתגובה ציין סטודנט אמריקני כי התקשורת האמריקאית לא תמיד חביבה לדוגמה, תיאורו של קוד פינק, ארגון דומה במקצת בארצות הברית המאתגר את סדר העדיפויות של הדמויות הסמכותיות. החל דיון, האם נשים שלוות יותר מגברים. דוגמאות שונות מהחוויות האישיות של כולם הועלו כדי לתמוך בהשערה זו או להפריך אותה. למרות שזה לא היה בתכנית המקורית, ביטלתי את המשימה בשבוע שלאחר מכן ובחרתי בחומר קריאה חדש שעסק בנושא “נשים כשומרות השלום” והאם זה בנוי באופן טבעי או חברתי.

לסטודנטים הוקצא חומר קריאה על אישה נוספת והפעם הם התבקשו לספק פיסת מחקר מקורית יותר שתצורף לפוסט המקורי ולמאמר מהאינטרנט הציבורי וכותבי הפוסטים התבקשו לסקור את המחקר ולהעיר הערות. בדיקה מערכתית זו, מחזקת שוב את הטענה כי התלמידים אינם רק מקבלי מידע פסיביים, אלא יכולים גם לקחת על עצמם את תפקיד המדריך ולהנחות את תהליך המחקר. מניסיוני, נראה כי סטודנטים מרוצים באמת לקבל חוות דעת שנייה על עבודתם ממישהו אחר מאשר הפרופסור.

לאורך כל התהליך הזה ניסיתי לאפשר לדיונים המקוונים להתפתח באופן אורגני ללא התערבות רבה אלא אם כן היה צורך. אם הרגשתי שהבלוג, באופן כללי, או קו דיון מסוים איכשהו הולכים ומוטים, השתדלתי להפנות אותו לכיתה ולא דרך הבלוג. יש להודות, אפילו לא ניסיתי לקרוא כל תגובה וכל תגובה. קבוצת סטודנטים פעילה במיוחד יכולה בקלות להעלות מאות תגובות בפרק זמן קצר. לא קראתי בכוונה את כל ההערות בכדי להקל על תחושת הבעלות והאחריות מצד התלמידים כלפי בני גילם ולהמעיט בסגנון הסמכותי של הדיונים וההרצאות בכיתה, אשר מונחים ברובם על ידי המרצה.

הראיות ללמידה בין תרבותית

לא הושגה הסכמה לגבי מה שמהווה באופן ספציפי “יכולת בין-תרבותית”. עם זאת, אני מוצאת עדויות משכנעות ליכולות בין-תרבותיות בעבודות המחקר הסופיות של התלמידים. לפני הצגת המשימה לבלוג, התלמידים היו כותבים בעקביות על אדם או אירוע שיש לתלמיד איזה ידע קיים קודם לגביו, או שהם היו מבקשים ממני נושא לכתיבה. לאחר משימת הבלוג, התלמידים החלו לכתוב את מאמרי הגמר שלהם על אחת הנשים שהוצגו על ידי סטודנטים אחרים בבלוג ולא על הפוסט המקורי שלהם. מכיוון שהנשים שנחקרו היו לעיתים קרובות מקומיות, התלמידים נאלצו לסמוך על חבריהם כמקורות משניים, ותלמידים אלו הכיוונו את עמיתיהם לעיתונים מקומיים או לאתרי אינטרנט כדי להמשיך בפרויקטים שלהם. עודדתי את התלמידים להשתמש בתגובות עמיתיהם מהבלוג כמשאב לשיפור העיתונים ואף לצטט אותם כשמתאים.

כמה מהסטודנטים הבינלאומיים דיווחו לי אחר כך שהם נדהמים לחלוטין מהעובדה שמישהו עשוי למצוא מנהיג מקומי בקהילה שלהם ששווה לחקור. נראה שזה שיפר את הביטחון האינטלקטואלי שלהם, את תחושת הערך העצמי שלהם ואני גם משערת שזה יכול היה לעזור להם לעבד את ההלם תרבותי. אני מאמינה שזה קורה בגלל שינויים עדינים בהתנהגות התלמידים הבינלאומיים בכיתה, כמו גם האופי המתפתח של כתיבתם, אחריה ניתן לעקוב בקלות באמצעות הוורדפרס. מחקרים מראים כי סטודנטים בינלאומיים, דוברי אנגלית ושאינם דוברי אנגלית, נשים וקבוצות אחרות שאינן מיוצגות באופן מסורתי, יכולים להסס להשתתף בדיוני פנים מול פנים בגלל סגנונות טיעון אינדיבידואליסטיים או לוחמנים, יכולת שפה, תרבות למידה וגורמי הסתגלות חברתיים כלליים, לאחר שחבריהם התעניינו באמת בחייהם ובתרבויותיהם, הבחנתי בכמה מהתלמידים שפחות היססו להשתתף בדיוני פנים אל מול פנים. מצאתי גם שככל שהתלמידים היותר ווקאליים התחילו להקשיב יותר בכיתה, כמו כן שמתי לב, שככל שהבלוג קיבל צורה, איכות הכתיבה וההבעה בעל-פה של כולם השתפרה. לכן הבלוג לא היה רק ​​דרך להכיל תלמידים שפחות נוטים לדבר בכיתה, נראה שזה מעלה למעשה את ההתפתחות האינטלקטואלית של כולם.

מכיוון שמדובר בפרויקט שמיועד כמעט לכל העמיתים, הסטודנטים לומדים אחד מהשני ומשתמשים בחוויות של עמיתיהם כמקור למחקר אקדמי רציני. כפי שמתאר כריסטופר הגר, התלמידים יכולים להתחיל לראות את עצמם ואת חוויותיהם כמקורות חשובים למחקר ובכך ליצור ידע. לבסוף, סטודנטים אחדים פיתחו סקרנות לאורך כל הסמסטר על חלק מהנשים בבלוג והם ביקשו בכנות ללמוד עליהן יותר. הם ביקשו כי ברשות המחבר, יתפרסמו מאמרי המחקר הסופיים בבלוג כדי שכל הכיתה תוכל לקרוא אותם. מתי בפעם האחרונה ביקשו סטודנטים לתארים מתקדמים לקרוא את פרוייקט המחקר הסופי של חבריהם?

כתיבה ציבורית לעומת כתיבה פרטית חלקית באינטרנט

הרשת אמנם טשטשה את הגבולות בין הציבור לפרטי, אך כתיבה ברשת אינה צריכה להיות ציבורית כדי להחשב ככזו. בגלל חששות של אוניברסיטאות גרמניות (ושל עצמי) לגבי פרטיות הסטודנטים בכל הנוגע לבלוגים ציבוריים, קישורים או אפילו צילומי מסך של הפרויקט שעליו אני מדברת בפרק זה אינם זמינים לצריכה ציבורית. למעשה, כל הבלוגים נמחקו לצמיתות חודשיים לאחר סיום הקורס. רבים מהתורמים לעניין רואים את ההיבט הציבורי של כתיבת רשת כאחת הסיבות המשכנעות ביותר לאימוצה. למעט הפרק של ג’ק דיירטי, מעטים שוקלים את ההשלכות המשפטיות והאתיות הפוטנציאליות. קורסים מסוימים עשויים להפיק תועלת רבה מהמעורבות הציבורית באינטרנט. אבל כפי שאמרתי, הרשת יכולה להיות סביבה עוינת למדי. הפמיניסטיות עשו עבודה טובה במיוחד בשימוש בשפה סקסיסטית, גזענית ופוגענית בטוויטר ובמקומות אחרים והתקפות אלה רודפות קורבנות בחייהן האמיתיים. כמי שנחשפה לשיח כזה באינטרנט, אני לא מוכנה להכניס את תלמידי לטראומה פוטנציאלית שהמחקר הקיברנטי יגרום לה בשעה שהם מתמודדים עם סוגיות מורכבות, שלעתים קרובות רלוונטיות ישירות לחייהם וזהויותיהם. במובן זה, כתיבת רשת אינה תמיד נעשית לאחר מחשבה עמוקה וואחראית כפי שאולי אנו מקווים. יתר על כן, אל לנו להמעיט בתוצאות ההגות של פוסט בבלוג, שנכתב על ידי סטודנט צעיר לתואר ראשון וללא קשר לתועלתו עשוי ליהיות חסר רגישות, מלא בבורות או אפילו פוגעני. אנו יודעים שחברות מגגלות כיום על עובדים פוטנציאלים ואף מבקשות גישה לעמוד הפייסבוק שלהן. לפיכך, עלינו להניח כי כל כתיבה ציבורית תשמש להערכת תכונות התלמיד, נוהג שעשוי לסייע או לפגוע קשות בסיכויי הקריירה העתידי שלו.

קיום קורס כתיבת רשת בקרב המשתתפים מאפשר לתלמידים “להתנסות” בכתיבה ציבורית לפני שהם זורקים את עצמם לעולם הרב-לאומי והבלתי צפוי של האינטרנט. כתיבה במרחב הבטוח של הקורס מעניקה להם גם את ההזדמנות להרהר כראוי באופי הכתיבה הציבורית לפני שהם עושים זאת בפועל. כאשר התלמידים רואים כיצד בני גילם מגיבים לכתיבתם, ניתנת להם האפשרות לשקול כיצד לתקשר בצורה ברורה על מנת להימנע מאי הבנה והם לומדים כיצד לנהל דיונים על הנושא ברשת ולהגיב בכבוד. חלק מהמשימה שלנו, זה לעצב סטודנטים מוכשרים יותר גם מבחינה תרבותית, ישנו גם את הצורך לייצר אזרחים דיגיטליים שחושבים יותר, אך זה דורש הדרכה. לשם כך אני מתכננת לשלב את סטוריפיי בשיעורים עתידיים כדי להדגים כיצד ציוץ לא תמים לכאורה יכול להפוך לוויראלי במהירות וכיצד סקסיזם וגזענות יכולים לתרום למגיפה.
עם זאת, בעוד אני מתכוונת להמשיך ולשמור את הבלוגים של הכיתות סגורים לקהל הרחב, תרומתו של ערך זה עוררה אותי לחשוב על דרכים יצירתיות להרחיב את קהל הסטודנטים שלי בדרכים שאינן מסכנות את פרטיותם או שלמותם. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא לשמור על בלוג קורסים פרטי לצורך שיקוף בטוח וביקורת עמיתים ואז לסנן את התוכן הזה לתשתיות ציבוריות קיימות עם הנחיות ברורות. התוצאה של פרויקט האתנוגרפיה שלי היא אוסף רופף אך עמוק להפליא של מחקר על נשים מכל העולם. בהתחשב בעובדה שלוויקיפדיה ישנה “בעיית נשים” ידועה בין הטיות אחרות, אוכל לעקוב אחר סיובהאן סניר, גם בערך זה ולעודד סטודנטים להשתמש במשימת הבלוגים שלהם כאבן דרך, לתרום לויקיפדיה ולשפר את האתר ולתרום לו מבחינת הרחבת האופקים. לבסוף, ברצוני להשתמש ב- Global Voices Online בקורסים עתידיים. קהילה זו של בלוגרים בינלאומיים מפגישה סופרים צעירים, וולונטריים, התורמים סיפורים ייחודיים עם התמקדות מסוימת באזורים ספציפים שהתקשורת המקצועית נוטה להתעלם מהם. לא רק שהאתר מספק שפע של סיפורים יצירתיים כדי לעודד בירור נוסף של התלמידים שלי, הם עשויים גם להציע נושאים מארצותיהם ואולי אפילו לתרום. בעיניי, Global Voices מספק מודל המראה כיצד יש לעשות כתיבה אינטרנטית בין תרבותית.

בחירת הפלטפורמה הנכונה

סוגיות של פרטיות ותרבות מעוררות את השאלה, “באיזה סוג פלטפורמה רשתית עלינו להשתמש בכדי להשיג את היעדים הפדגוגיים שלנו בצורה הטובה ביותר?” אם מטרתנו היא להפעיל חילופי דברים בין תרבותיים כמשאב חינוכי, הכלי בו אנו משתמשים כדי להשיג מטרה זו חייב להיות מכוון, משתף פעולה באופיו, גמיש בארכיטקטורה שלו ומסוגל להכיל שיתוף תוכן אופקי ואנכי כאחד.

מסיבה זו אני משתמשת ב- WordPress ולא במערכת הקיימת לניהול למידה (LMS). אמנם פלטפורמות LMS עשויות להיות מאובטחות ופרטיות, אך הן נוטות להיות נוקשות למדי ומיועדות בעיקר ליעילות ניהולית ולא לפעילויות שנוצרו על ידי סטודנטים . בקיצור, מערכות ניהול למידה הן שריד לאפיסטמולוגיה קרטזית, בעוד שכתיבה בבלוג אתרים כמו וורדפרס מושך אותנו לכיוון של למידה חברתית. מערכות ניהול למידה רבות כרגע כוללות אלמנטים אינטראקטיביים כמו לוחות דיונים, ויקיפדיה ואפילו שילוב עם מדיה חברתית, אך לעיתים קרובות אני מרגישה כאילו חשבו על התוספות הללו רק לאחר מעשה והן לא היוו חלק מהביסוס הפילוסופי של המערכת. וורדפרס הוכיחה את עצמה כמסתגלת ביותר לכל מטרה בגלל הפתיחות, הפשטות שלה ואינסוף אפשרויות ההתאמה האישית. והכי חשוב למטרתי, וורדפרס היא קלה מספיק ללימוד ושימוש עבור אותם סטודנטים ללא ניסיון קודם. היא חשובה תחילה מכיוון שהיא צריכה להיות נגישה לכל התלמידים בדרגות שונות של אוריינות דיגיטלית, כמו כן, היא חשובה כדי לעורר חשיבה ביקורתית ואינה מאלצת את התלמידים להשתמש בתבנית קפדנית ומוגדרת מראש. אני גם אוהבת את וורדפרס מכיוון שבעזרת מאמץ מינימלי בלבד ניתן להראות מראה מקצועי וייחודי, שלדעתי מעודד את התלמידים להשתתף, מכיוון שקל להם יותר לדמיין את זה כמרחב שלהם, ולא כמרחב מוסדי.

אין זה מעיד על כך שוורדפרס היא פלטפורמה ללא פגמים או שאין מקום ל- LMS בכיתה המודרנית. למעשה, פלטפורמה שמשלבת את הטוב משני העולמות עשויה להיות הפרודוקטיבית ביותר. ישנם כיום תוספי וורדפרס / LMS וכמה אוניברסיטאות מתחילות להשתמש במדדים ותכונות האוטומציה של LMS ומזינות את המידע לבלוגים ספציפיים לקורס בבעלות הסטודנטים, אך ככלי לרתום את המגוון התרבותי בכיתה, מערכות ניהול למידה עמוסות מדי בתרבות המוסדית ולא בתרבות הסטודנטים המתאימה יותר.

כמה מסקנות וזהירות

לסיכום, ההבטחה הטובה ביותר לעורר דיאלוג בין-תרבותי משמעותי בכיתה היא רפרטואר נרחב של שיטות הוראה, אחד מהם צריך לכלול כתיבה באינטרנט. מיזוג פדגוגיה מסורתית בשיטות מבוססות-אינטרנט יכול להכיל רקע למידה שונה, לפתח דיאלוג טוב יותר בין סטודנטים מגוונים ולטפח משתמשים אחראיים יותר בטכנולוגיה.

עלינו לגשת לכתיבת רשת מתוך ידיעה מלאה שהאינטרנט אינו סביבה נטולת ערך או חסרת אונים. אפילו הפורומים המקוונים והמעוצבים ביותר יכולים להיות מאיימים באותה מידה כמו שיחת פנים אל מול פנים והקולות של קבוצות מסורתיות קיצוניות, יכולים בקלות להתמוסס לקונצנזוס כפי שהוגדר על ידי כל מבני הכוח הרגילים מהעולם האמיתי. ככותבי רשת, עלינו להתנגד לתפיסה הטכנולוגית המערבית התמימה של הטכנולוגיה כאל “המשלב הגדול”. אני רואה בכתיבת רשת אמצעי שיכול לעודד דיאלוג בין תרבותי, אך הדיאלוג צריך להימשך מהדיגיטל לכיתה הפיזית כדי להיות יעיל. לפיכך, ככל שסטודנטים כותבים יותר ברשת ומביאים תובנות אלו לעולם “האמיתי”, חיוני שנחקור כל העת את מערכת היחסים שלנו עם הדיגיטל כדי להפוך את התלמידים שלנו לא רק לאנשים רגישים תרבותית, אלא גם למשתמשים רגישים וביקורתיים של הטכנולוגיה.

על המחבר: הולי אוברל היא מחברת קולג’ בחו”ל, מדריך לסטודנטים אמריקאים המעוניינים להירשם באופן מלא לאוניברסיטה מחוץ לארה”ב. היא גם דוקטורנטית של האוניברסיטה החופשית בברלין, עמיתת הוראה באוניברסיטה האסייתית לנשים בבנגלדש וחיה ולמדה בהונגריה, ישראל וספרד.

כיצד לצטט:

הולי אוברל, “כתיבת רשת כדיאלוג בין תרבותי”, בכתיבת רשת: מדוע ואיך הוראה ולמידה של אמנויות ליברליות, עורכת. ג’ק דיירטי וטניסון אודונל (מהדורת ePress של אוניברסיטת מישיגן / טריניטי קולג ‘, 2014),
https://epress.trincoll.edu/webwriting/chapter/oberle לעיון בגרסה קודמת של מאמר זה עם הערות פתוחות לביקורת עמיתים.