Voices from the pandemic: Health care workers in the midst of crisis

תקציר:

מבוא: מגפת הקורונה דוחקת את מערכות הבריאות אל קצה היכולת ומביאה את עובדי מערכות הבריאות למצב של תשישות גופנית ונפשית. כך למשל אחות מאיווה מתארת את השפעת המגפה: “כדי להיות אחות, אתה באמת ובתמים צריך לדאוג לאנשים אחרים, אך בזמן המגפה את מוצאת את עצמך מסתגרת ומגיעה לנקודה שבה את הופכת להיות מכונה. יש גבול למספר שקי הגופות שניתן לרכוס”.

שיטה: במאמר זה אנו נסקור את הקשיים עימם מתמודדים עובדי מערכות הבריאות ונדגיש את החשיבות של הגברת התמיכה בהם.

מסקנות: יש שלושה סוגי קשיים עימם מתמודדים עובדי מערכות הבריאות בעת המגפה, ואלו: פחד מהלא נודע, פחד מלחלות, ופחד מלהביא את הוירוס הביתה. על מנת לתמוך בעובדי מערכות הבריאות אנו מציעים ליישם את חמשת הדגשים הבאים:1. טיפוח תקשורת פתוחה וכנה לשם בניית אמון, הפחתת פחדים, ובניית המורל, 2. הסרת החסמים העומדים בפני עובדי מערכות הבריאות כאשר הם פונים לשירותי בריאות הנפש, 3. הגנה על בטיחות העובדים באמצעות המכון הלאומי לבריאות ובטיחות תעסוקתית (NIOSH), 4. פיתוח כוח אדם גמיש יותר וביצוע הערכה – האם ואילו פעולות ניתן לבצע מרחוק, 5. לספק לרופאים (ולא רק להם) הזדמנויות לשת”פ, להוביל ולחדש.

מילות מפתח: עובדי מערכות הבריאות, מגפת הקורונה, תמיכה נפשית.

מבוא:

מערכות הבריאות לא נדרשו להתמודד עם מגפה בהיקף של קוביד-19 מאז תחילת המאה ה-20, ואכן עובדים רבים מדווחים על תמותה בהיקף שלא חוו קודם לכן. לדוגמה, עובדת בבית החולים אוניברסיטת תומאס ג’פרסון מתארת את המצב כדלקמן: “אחיות העובדות מעל 25 שנים בבית החולים מספרות כולם שמעולם לא חוו סביבת עבודה כמו במגפה הנוכחית (קוביד 19)”. למעשה, עובדי מערכות הבריאות עובדים בחזית המלחמה במגפת הקורונה וכתוצאה מכך חווים שחיקה חמורה המובילה לתשישות גופנית ונפשית. הם בעצמם (העובדים) מדווחים על שלושה סוגי קשיים עימם הם מתמודדים: פחד מהלא נודע, פחד מלחלות, ופחד מלהביא את הוירוס הביתה.

3 קשיים עימם מתמודדים עובדי מערכות הבריאות:

פחד מהלא נודע: פחד זה נובע בחלקו מהדרכה לא ברורה, מבלבלת או סותרת המגיעה ממקורות שונים לגבי אמצעי הזהירות שיש לנקוט בהם על מנת להכיל את התפשטות הוירוס. מחסור בציוד מגן אישי (PPE), ומחסור בתרופות ומכשירים רפואיים מגבירים עוד יותר את פחד זה. לדוגמה, כך אחות אחת מדגישה את הפחד שהיא חווה: “אינני יודעת מה הדבר הנכון לעשות? למי ולמה עלי להאמין?

פחד מלחלות: כנראה שרובינו חווינו פחד מהנגיף, אך במקרה של פנדמיה עובדי מערכות הבריאות הינם בחזית וכתוצאה מכך גם חשופים במיוחד לפחד, ובמיוחד כאשר מדובר בעובדים מקבוצות סיכון (עקב גילם, מצבים רפואיים קיימים, או גורמים אחרים). פחדים אלו גוברים עוד יותר בהתחשב בכך שארגוני הבריאות לא סיפקו די אמצעי בטיחות לצוותיהם. החשש מלחלות אף גרם לעובדי בריאות רבים לדרוש מדיניות המבדילה בין עובדים חיוניים ובלתי חיוניים. נתון המדגים את השלכות הפחד עולה מתוך סקר אינטרנטי שנערך לאחרונה בקרב עובדי שירותי הבריאות. סקר זה מצא כי יותר מ -40% מהנשאלים דיווחו על תסמינים של דיכאון, חרדה, לחץ טראומטי, שימוש בחומרים ממכרים, ומחשבות אובדניות במהלך המגפה. בנוסף לחשש מלחלות ממטופלים נגועים, עובדי מערכות הבריאות גם חוששים מלקבל את הנגיף מעמיתיהם לעבודה, שחלקם אולי א-סימפטומטיים או שהורשו לעבוד אל אף חשיפה (ללא אמצעי הגנה) לחולה מאומת.

פחד מלהביא את הוירוס הביתה: אחוז ניכר מהתלונות של עובדים משקפים את החשש מלהדביק את בני משפחתם, ובמיוחד מבוגרים וילדים. חלק מן העובדים אף מספרים שלנו למשך תקופה בבתי מלון על מנת שלא להדביק את משפחתם. אחרים סיפרו על כך שמקפידים (באופן אובססיבי) על החלפת בגדיהם טרם כניסתם לבית, ועל כך שמקפידים להתקלח ברגע שחוזרים הביתה. “זה היה לחץ מתמיד על כל עובדי הבריאות,” הצהיר תומאס. “היו שחששו שהם ידביקו בן משפחה מקבוצת סיכון.”

5 דרכים באמצעותם ניתן לתמוך בעובדי מערכות הבריאות:

טיפוח תקשורת פתוחה וכנה לשם בניית אמון, הפחתת פחדים, ובניית המורל: תקשורת פתוחה וכנה יוצרת חוויה משותפת ומקדמת פתרון בעיות. תקשורת פתוחה גם מקדמת בניית אמון על ידי עידוד דיווח על חששות, תנאים לא בטוחים בעבודה והיבטים נוספים המשפיעים על ציפיות וביצועים. תקשורת תכופה וכנה בין בכירי הארגון לצוותיהם אף מסמנת לעובדים שמעסיקיהם “שומעים” אותם (את הפחדים והדאגות). מחקר שבחן כיצד עובדי מערכות הבריאות רואים את הצורך התקשורת פתוחה וכנה מצא כי 86% מהארגונים הסכימו עם החשיבות של אמצעי זה (תקשורת). עם זאת, רק 36% דיווחו כי יש להם גישה מספקת למשאבים מסוג זה, כלומר יש פער עצום (50%) בין הרצוי למצוי.

הסרת החסמים העומדים בפני עובדי מערכות הבריאות כאשר הם פונים לשירותי בריאות הנפש: עובדי מערכות הבריאות חשופים במיוחד לדיכאון, חרדה, לחץ טראומטי, ומחשבות אובדניות במהלך המגפה. כך אחד עובדי ארגון הבריאות תיאר את המצב בבתי החולים: “הייתה לנו אחות צעירה שנכנסה בוכה באחד מחילופי המשמרת. היא אמרה שזה יותר מדי, כולם כאן מתים, וזו סביבה מאוד חמורה. אני מצטערת היא אמרה, אך אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר. בתגובה, הצוות השיב לה שזה בסדר, את מגיבה למצב באופן נורמלי, כפי שאנחנו כולנו (היינו) צריכים להגיב”. ואכן, חלק מן העובדים מוצאים או ימצאו עצמם עוזבים את המקצוע. אחרים, עלולים להישאר במקצוע אך יחוו תשישות גוברת ואולי אף יסבלו מסימפטומים האופייניים לדיכאון והפרעות חרדה. לחילופין, יש גם כאלו המציגים חוסן נפשי, ועל מנת להבטיח שכמה שיותר מעובדי מערכות הבריאות יכנסו לקטגוריה זו יש לאפשר ולעודד עובדים לפנות לשירותי בריאות הנפש (על ידי הסרת חסמים בירוקרטיים ובלתי פורמליים כגון סטיגמה).  

הגנה על בטיחות העובדים באמצעות המכון הלאומי לבריאות ובטיחות תעסוקתית (NIOSH): המכון הלאומי לבריאות ובטיחות תעסוקתית (בארה”ב) יצרו מודל היררכי של פעולות האמורות לסייע לארגונים להפחית את החשיפה לנגיפים באופן כללי, וקורונה באופן פרטני. הרעיון העומד מאחורי היררכיה זו היא שהשיטות בחלק העליון של ההיררכיה עשויות להיות יעילות ומגנות יותר מאלה שבתחתית. להלן שיטות המודל: אלימינציה של הסכנה,  החלפת הסכנה, בידוד אנשים מן הסכנה, שינוי אופן העבודה על מנת לזער חשיפה, והגנה על הצוותים באמצעות אמצעי מיגון (חליפות, מסכות, וכד’).

פיתוח כוח אדם גמיש יותר וביצוע הערכה – האם ואילו פעולות ניתן לבצע מרחוק: עבודה מהבית עוזרת להפחית את הסבירות להפצת הנגיף. ואכן, כאשר רק אותם עובדים נחוצים באמת מגיעים לבתי החולים הסבירות להדביק ולהידבק בקוביד-19 קטנה באופן משמעותי. בנוסף למעבר המוני לעובדה מהבית, מגפת הקורונה גם חשפה את הצורך של ארגוני הבריאות להכשיר צוותים נוספים שיכולים לתרום במסגרת טיפול נמרץ. הכשרת כוח גמיש, רב תכליתי, מאפשרת לארגונים לפרוס מחדש את הצוות לטיפול נמרץ במהלך משברים. אכן, ארגונים רבים העסיקו תושבים, סטודנטים לרפואה, ואנשי מקצוע פנסיונרים בעת משבר הקורונה.

 לספק לרופאים (ולא רק להם) הזדמנויות לשת”פ, להוביל ולחדש: מי מעובד בחזית המלחמה בנגיף הם כל אותם רופאים זותרים. חשוב מאוד לאפשר להם לשתף פעולה, להוביל, לחדש ולנקוט בצעדים על מנת לייעל את עבודתם ולהגן על צוותיהם ועמיתיהם. למשל, אחות בשם אבן מספרת שבמקום עבודתה הצוות היתכנס לקבלת החלטות על פרקטיקות, כגון כיצד נכון לסייע למטופלים הסובלים ממצוקה נשימתית (בעקבות קוביד-19). “כולנו צריכות להיות באותו עמוד מבחינת מה שעומד לקרות ומתי, וזה משהו שלדעתי נמשיך גם אחרי המגיפה הזו שתועיל לנו”, אמרה אבן.