הקדמה

ההפרטה במערכת החינוך עומדת במוקד השיח הציבורי וזוכה לדיון ציבורי נרחב, בעיקר סביב נושא הפערים החברתיים- כלכליים אך גם דרך שאלות נוקבות על טיב החינוך והערכים הנלמדים בבתי הספר. בעבודתי המקצועית וגם כאימא לתלמידים אני צופה בתהליכים שבהם גורמים פרטיים לוקחים חלק במימון והפעלה של תכניות לימוד. אציין שאני עצמי עבדתי במספר גופים פרטיים שעבדו במערכת החינוך וכן גופים נוספים שעמם הייתה לי היכרות כגון קרן קר”ב, פרויקט מיכא”ל, תכנית פיליפס ועוד. לתהליכים אלו יתרונות וחסרונות משלהם אך נראה כי השפעתם הכללית הופכת את ערכי בית הספר ליותר ויותר עסקיים מאשר פדגוגיים וכן ראיתי כי למרות הגיוון והחדשנות שגופים אלו יוצרים, דרישתם לתשלומי הורים יכולה להוות פתח לפערים החברתיים המדוברים. על כן אני רואה חשיבות בבחינת תחום ההפרטה וההבנה של התהליכים שהביאו למצב זה וכן של ההשלכות האפשריות על מערכת החינוך כולה.

מבוא

מטרת עבודה זו היא כאמור לבחון את נושא ההפרטה במערכת החינוך (בהתמקד על החינוך היסודי והעל יסודי) באופן נרחב ומעמיק דרך הסתכלות כללית ובינלאומית ומאידך דרך פרטים קטנים שגם להם השפעה על חיינו היומיומיים. תחום החינוך בישראל זכה בקום המדינה להתייחסות משמעותית ועקרונית של הממשלה ושל הציבור ונראה כי בתקופה זו חל קונצנזוס נרחב על חשיבות החינוך ביצירה וגיבוש הלאום היהודי בארצו המתחדשת[1].  עם השנים חלו תמורות נרחבות מבחינה כלכלית ואידיאולוגית, מה שהביא לתהליכי הפרטה במדיניות הציבורית הכללית. תהליכי ההפרטה נגעו בכל תחום ציבורי, החל מהפרטת מפעלים וכלה בהפרטת שירותים ציבוריים כגון רווחה, בריאות וכמובן חינוך[2].

כפי שהזכרתי, נושא החינוך עולה לסדר היום בעיקר בשל פרסומים על פערים חברתיים-כלכליים במידת הישגי התלמידים ויחד עם זאת נשאלת השאלה על טיב החינוך בארץ ועל הערכים החברתיים הנלמדים בבתי הספר. אכן הפערים בהישגי התלמידים מראים תמונה עגומה וקשה לגבי מצב החינוך בארץ כאשר מערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידה כבסיס לשוויון הזדמנויות לכל תלמידי המדינה ללא הבדל דת, גזע ומין, כפי שחוקק בחוק לימוד חובה 1949, ובנוסף לספק לתלמידי ישראל יסודות ערכיים וחברתיים מלוכדים כפי שראה בן גוריון בחזונו את תפקידה של מערכת החינוך[3].

יוקר המחיה גם כן עולה לכותרות לא פעם ומעבר לכך נראה כי מורגש היטב בכיסם הפרטי של אזרחי ישראל. חשוב לציין זאת מכיוון שנראה כי היכולת הכלכלית של המשפחה משפיעה על יכולתה לספק לילדים חינוך נאות בעוד מערכת החינוך הממשלתית מעבירה אל האזרחים את האחריות והיכולת להשפיע במידה ניכרת על טיב החינוך וכך על עתיד ילדיהם. בנוסף חשוב לציין שאחד מהמאפיינים של מדינתנו היא הפילוג והשסעים בתוך החברה. אם נראה כי היום יש טשטוש מסוים בשסע העדתי, נוצר שסע חדש והוא השסע הכלכלי חברתי שמדגיש מעמדות, מושפע ומשפיע מאוד על תחום החינוך.

לנוכח חשיבות נושא החינוך כשלעצמו כחלק מזכויותיו הבסיסיות של האזרח, וההפרטה בחינוך כמשפיעה על זכות זו, אבחן בעבודה זו את תהליכי ההפרטה במספר היבטים. ראשית כל דרך המקורות והבסיס לאחריות הציבורית על החינוך והשינויים שחלו בתפיסה זו. לאחר מכן אבחן את תהליכי ההפרטה וכניסתן של אידיאולוגית כלכליות ניאו-ליברליות לתחומי השירותים הציבוריים. משם אמשיך לבחון את תהליכי ההפרטה בתוך מערכת החינוך עצמה. בפרק הרביעי אבחן מי בפועל הם הגורמים הפרטיים שמחליפים את האחריות הציבורית ולבסוף אעמוד על ההשלכות הנוצרות ממצבים אלו. כל זאת בתקווה לשפוך אור על נושא מורכב ומשמעותי זה שביכולתו להשפיע רבות מבחינה חברתית, כלכלית וכמובן ערכית על תושבי ישראל.

תוכן עניינים

הקדמה 2
מבוא 2-3
פרק א’- מערכת החינוך בישראל ויסודות האחריות הציבורית לפעילותה 3-7
פרק ב’- החלת תהליכי ההפרטה במדיניות הציבורית 7-10
פרק ג’- נסיגת האחריות הציבורית וההפרטה במערכת החינוך בישראל 11-16
פרק ד’- מי מחליף את האחריות הציבורית 16-21
פרק ה’- השלכות אפשריות לתהליכי ההפרטה במערכת החינוך 21-26
סיכום ומסקנות 26-30
רשימת מקורות 30-32