מבוא:
החינוך במצריים ובאיסטנבול בסוף המאה ה-18 התרכז סביב החינוך המסורתי של הכותאב והמדראסה. עם עליית מוחמד עלי באשה במצריים ומחמוד השני באיסטנבול היה צורך בחינוך מודרני מערבי שיענה על הצרכים הצבאיים אל מול המערב.
בתקופת התנזימאת- תקופת הרפורמות באימפריה העותומאנית עקב תהליכי התמערבות וחילון חלו תמורות שבאו לידי ביטוי בחקיקת חוקים חדשים ומערביים בתחום החוקה והמשפט וגם בהקמת בתי-ספר מערביים חילוניים.
עבודה זו עוסקת בשאלת המחקר: כיצד באה לידי ביטוי השפעתם של אנשי החינוך בתקופת התנזימאת?
על-מנת לענות על שאלה זו ראשית יינתן רקע על האימפריה העותמאנית בשלהי המאה ה-18 כדי לספוג את רוח התקופה ולהבין את משמעותם של הרפורמות. לאחר-מכן יוסבר על התנזימאת: מה משמעות המושג וכיצד זה בא לידי ביטוי בשטח. בהמשך יהיה פרק שידון בחינוך המוסלמי המסורתי כאשר לאחריו
ידובר על השינויים לכיוון חינוך מודרני בהשפעת התנזימאת כפי שבאו לידי ביטוי באימפריה העותומאנית ובמצריים ומה היו המשמעויות של תהליך זה.
ראשית עלינו להבין את רקע התקופה שהובילה לתהליכים של חילון ושל מודרניזציה. משלהי המאה ה-19 ועד ה-20 השתלטו מעצמות אירופה על שטחים נרחבים בעולם האסלאמי מצפון אפריקה ועד דרום מזרח אסיה. המפגש בין עולם האסלאם והמערב הביא עימו לא רק פער בין יכולות צבאיות, טכנולוגיות וכלכליות אלא גם תכנים שונים ולעיתים מנוגדים של סדרי חברה, דפוסיה הארגוניים ויסודותיה הרעיוניים. התגברות המערב עוררה בקרב המאמינים המוסלמים תהיות בנוגע לקיום אמונתם: כיצד יוכלו לחיות תחת שלטון שאינו על פי החוק הקדוש של השריעה מבלי לאבד את ערכי האסלאם.
אנשי האסלאם המודרני הבינו שעל- מנת לשרוד ולהתפתח יש לאמץ גישות ומוסדות מהמערב ואכן כבר מהמאה ה-19 הנהיגו שליטים במרכז האימפריה העותומאנית, במצרים ובתוניסיה רפורמות במוסדות החינוך והחברה. הגישה הייתה פרגמטית אימוץ סלקטיבי של דגמים מערביים אשר יוכלו להעצים אותם אך מבלי לפגוע במדינה האסלאמית ובתרבותה הפוליטית.
ראשית, הנהיגו רפורמות בצבא, במנהל ובתחום הפיזיקלי ולאחר-מכן גם בתחומים שונים של חיי הכלכלה והחברה, לרבות שני המודות המרכזיים של החברה האסלאמית: המשפט והחינוך.
הרפורמות אשר יזמו השליטים לא נועדו להמיר את המערכת האסלאמית המסורתית במערכות חדשות שאומצו מן המערב אך ככל שהעמיק מפעל הרפורמות כך נדחקו הצידה המערכות המסורתיות. בהדרגה התפתחה מגמה של חילון אשר הביאה לצמיחתם של מוסדות חוץ שרעיים ולהפקעת תפקידים וסמכויות אשר היו נתונים באופן טבעי בידיהם של חכמי הדת. כך, בתורכיה המודרנית אשר נוסדה על חורבות האימפריה העותומאנית ביטל אתאתורכ את מוסד החליפות ושם קץ למעמד הדומיננטי של הדת ונציגיה בחיי המדינה, החברה והתרבות. ראוי להדגיש כי רעיון הפרדת הדת מהמדינה נקלט תחילה בתורכיה המודרנית לבדה. עם התעוררות אתגר המערב היו כאלו אשר ביקשו לחדש את המסורת האסלאמית והקימו תנועה בשם הרפורמה האסלאמיסטית אשר תבעה את חידוש האסלאם על-פי המודל הראשוני של הדורות הראשונים שחיו תחת הנביא מוחמד והתנגדו לכל חידוש. התנועה נקטה עמדה אנטי-קולוניאליסטית והייתה אנטי מערבית בעליל ואף הפכה לאב טיפוס של הפונדמנטליזם הדתי.
לעומת זאת משכילים מוסלמים אשר היו מודעים לכוחו של המערב וליתרונותיו היו בעד “מודרניזם איסלאמי”. הדחף העיקרי של אבות המודרניזם האיסלאמי היה בעיקר להוכיח כי האסלאם מסוגל ויכול להתמודד עם אתגר המערב. מטרתם הייתה לעודד מחדש את ההלכה המוסלמית (השריעה) מבפנים באמצעות פרשניה ולסגל אותה לצורכי עולם מודרני משתנה. חלקם היו אנשי דת וחלקם היו משכילים מודרניים. בנוסף, התחילו לשלב חינוך מוסלמי עם השכלה כללית אשר נרכשה בארצות האסלאם או בערי אירופה. רכישת השכלה כללית הייתה פועל יוצא של חדירת ההשפעה המערבית והקמת בתי-ספר חדשים כגון: בתי-ספר גבוהים ללימוד מקצועות הצבא, המינהל, הרפואה ועוד…
עיקר חשיבותם של בתי-ספר מקצועיים הייתה יצירת שכבה חדשה של משכילים בעיקר מקרב מעמד הביניים אשר ביקשו לשדרג את מעמדם החברתי. החשובים שבהם הוקמו בקהיר במשך תקופת התיקונים. במאה ה-19 עקב פריחתה של תעשיית הדפוס וההוצאה לאור שהביאה להתפתחות העיתונות והפצתה בציבור, הופצו רעיונות מודרניים רפורמיסטיים אשר ניסו להשפיע על דעת הקהל. מאמצע המאה ה-19 ועד לאמצע המאה ה-20 צמחה אסכולה של הוגי דעות מוסלמים מודרניים בעולם הסוני אשר רצו להוביל את המוסלמים לאמץ את יתרונות המערב תוך שמירה על עקרונות האסלאם[1].
אף שעיקרי המודרניזם האיסלאמי היו ממוקדים בתחום הדתי, הרי שהם נשאו עימם משמעויות חברתיות ופוליטיות אשר ערערו על מבנים ומוסדות מסורתיים. דוגמא לכך הוא עקרון האתג’הד אשר העמיד במרכז את הדעה ההלכתית עצמה וכך התריס כנגד חכם ההלכה כמי שלא מסוגל לטעות. תורתם של המודרניזם האסלאמי הוגבל לרוב לרפורמה דתית, אולם תורתם ובמיוחד הפרשנות שלה זכתה לתהודה חברתית ופוליטית רחבה אשר הדהדה בקרב ציבור רחב מעבר לעולמם של חכמי הדת.
[1] אפרת, ד., עטאללה ק., חטינה מ.(2008).האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת התחדשות ורפורמה על סף התקופה המודרנית: מרי ומהפיכה באסלאם המודרני (כרך ד). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
תוכן עניינים:
תוכן עניינים עמ’ 1
מבוא עמ’ 2- 4
הרקע לעליית התנזימאת: עמ’ 3- 11
האימפריה העותמאנית בשלהי המאה ה-18 עמ’ 3- 8
החינוך המסורתי עמ’ 8- 11
תקופת התנזימאת (1839-1871) עמ’ 11- 61
החינוך המודרני על רקע התנזימאת עמ’ 17- 24
א. הקמת מסגרות חינוכיות מודרניות עמ’ 17- 21
ב. משלחות הסטודנטים עמ’ 21
ג. הוראת מקצועות חדשים עמ’ 22- 23
ד. תרגום ספרות עמ’ 23- 24
סיכום ומסקנות עמ’ 25
רשימה ביבליוגרפית עמ’ 26- 27
There are no reviews yet.