מבוא
מדינות רבות בעולם התחמשו בנשק גרעיני (דוגמת ישראל), או שהן בדרכן להשגת יכולת גרעינית (דוגמת איראן), זאת בעוד הן אינן חתומות על האמנה לפצת נשק גרעיני, לעומתן ישנן מדינות אחרות החתומות על האמנה, ומחזיקות נשק גרעיני (דוגמת צרפת).
ההבדל בין חובותיה של מדינה חתומה לבין חובותיה של מדינה שאינה חתומה אינו ברור. איראן חתומה על ה-NPT וישראל לא. לכן איראן חייבת לדווח אמת לסבא”א על הקורה במתקניה ולאפשר גישה של פקחיה אליהם; וכמובן, לא לייצר נשק גרעיני או לקנות אותו. ואילו ישראל, שאיננה חתומה – אינה חייבת.
עבודה זו תבחן את המשטר למניעת התפוצה הגרעינית ואת מעמדה של איראן לאור האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני עליה היא חתומה, זאת אל מול מדינות אחרות.
העבודה תדון בשאלת המחקר הבאה – מהו מעמדה החוקי של איראן לאור חתירתה לעבר הגרעין והאם מעמד זה משפיע על ההתנגדות הבינלאומית לחתירה זו, זאת לעומת מדינות אחרות המחזיקות בגרעין כגון הודו, פקיסטן, ומעצמות גרעיניות דוגמת צרפת.
לצורך זאת, העבודה תסקור ותשווה את מצבן המשפטי של מדינות שונות לנוכח האמנה, והתנאים שהיא מציבה לנושא החזקת נשק גרעיני או פיתוחו. כמו כן תנתח העבודה את המשטר למניעת התפוצה הגרעינית והיסודות המדיניים המשפטיים והפוליטיים עליהם הוא נסמך.
אני סבור כי סוגיה זו נושאת חשיבות רבה להבנת נושא ההתחמשות הגרעינית והמצב המשפטי של איראן ומדינות לאור תהליך זה, מכאן נגזרות גם חוקיותן של סנקציות בינלאומיות במטרה לאכוף ולהחיל את עקרונותיה של האמנה ולצמצם ככל האפשר את התפשטותה של היכולת הגרעינית בקרב מדינות שונות בעולם ובהם איראן – התפשטות שעלולה להיות הרסנית ואף קטלנית לעתידה של האנושות.
המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר.
בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.
תוכן עניינים
מבוא: עמ’- 3
סקירת ספרות
2.1 האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני:- עמ’ 4-12
2.2. מצבה החוקי של איראן – והחתירה לנשק גרעיני:- עמ’ 13-15
2.3. מצבן החוקי של מדינות המחזיקות נשק גרעיני ואינן חתומות:- עמ’ 16-21
2.4 מצבן החוקי של המדינות שחתומות ומחזיקות נשק גרעיני:- עמ’ 22-23
3. דיון וסיכום:- עמ’ 24-25
4. רשימת מקורות:- עמ’ 26-27