מבוא

תחילת המאה ה-19 הביאה פריחה של רומנטיזם, תנועה תרבותית שהדגישה את הרגשות, הדמיון והאינדיבידואליזם. בחלקה, תנועת הרומנטיזם התנגדה לנאוקלסיציזם של המאה ה18 – ולתקופת ההיגיון. הסופרים הרומנטיים נפרדו מוועידות החברה המכובדות של התקופה והדגישו את חופש הביטוי. הציירים הרומנטיים השתמשו בצבעים יותר נועזים ובהירים והעדיפו תנועה דינאמית על פוזות חינניות ומאוזנות. אבל הרומנטיזם היה יותר מדי חלוק בתוכו ומורכב מכדי להיות מוגדר על ידי פורמולה – נוסחה אחת. הרומנטיזם שאף להרחבת האופקים ולהקיף את כל הניסיון האנושי.

במאה ה-19 המעמד הבינוני נהפך להיות גורם פוליטי וכלכלי בעל השפעה ולערכיו המרכזיים היה ביטוי גובר באמנויות השונות. המהפכה התעשייתית ועליית המעמד הבינוני הובילו לדרישה גוברת לשוויון הזדמנויות וחינוך לנשים. באמצע המאה ה-19 נפתחו  הזדמנויות לנשים – הן לחובבות והן למקצועיות. במהלך התקופה הוויקטוריאנית השתנה מעמדן של הנשים בחברה באופן מהותי, אך למרות זאת הציור הוויקטוריאני הציג נשים באופן רומנטי, סנטימנטלי וצדדים מוסריים של חיי המשפחה.  בתקופה זו רווח המודל של האישה הצנועה החסודה והיו ציירות שהציגו את הסקסואליות והחושניות שמוגבלות על ידי הסדר הפטריארכלי. נשים היו נתונות לערכים ומסרים סותרים לגבי האישה. איכויות שנדרשו מאמנים כמו  עצמאות, תחרותיות, השפעה ופעולה ייוחסו למרחב הגברי. היו מספר נשים שערערו על הציור שנחשב נשי וניהלו אורח חיים שונה.  במאה ה-19 מלאכות מסורתיות של נשים הפכו לתעשייתיות. נוצר קשר בין זכויות הנשים לזכויות הפועלים  והעובדים.

הדעות בעניין גבולותיה של התקופה הרומנטית במוסיקה חלוקות. יש התוחמים אותה בגבולות המאה ה-19 (1800 – 1900 ), יש המרחיבים  אותה מהמהפכה הצרפתית (1789) ועד מלחמת העולם הראשונה (1914)  ויש המתחילים בשנים מאוחרות יותר, למשל: בשנת כתיבתה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן  (1823) או ועד יצירת כללי המוסיקה ה-א-טונלית של שונברג.

מובן, שאפיונים של מוסיקה רומנטית הופיעו כבר באמצע המאה ה- 18, ובלטו במיוחד בזרם הקצר שהופיע בגרמניה  בשנים 1780 – 1760  ושמו: סערה ופרץ ( Sturm und Drang). יש הטוענים, כי זהו המשך ישיר מתקופת הבארוק  (שהסתיימה בשנת 1750 עם מותו של באך) אל התקופה הרומנטית, ואילו התקופה הקלאסית הקצרה התרחשה במקביל לשתי תקופות אלה, ולא ביניהן.

הסגנון הרומנטי מצטיין בגיוון גדול בכל התחומים ובניסיון לפרוץ גבולות ולבדוק אפשרויות קיצוניות בכל תחום. מילת המפתח היא “הבעה”.  חשיבותם של הפרמטרים המשניים (כמו: עוצמה, מהירות, גוון, תזמור) עולה, והיא משתווה לזו של הפרמטרים הראשוניים (גובה ומקצב).

התקופה הרומנטית במוסיקה נמשכה  משנת 1820  ועד 1900. בין המוסיקאים הבולטים ברומנטיזם היו שוברט, רוברט שומאן, קלארה שומאן, שופן, ליסט, מנדלסון, ברליוז, צ’ייקובסקי, סמטנה, דבוז’ק, ברהמס, ורדי , פוצ’יני, ואגנר ומהלר. [Fisk 1997].

שאלת המחקר בעבודתי זו – מה הייתה תרומתה של קלארה שומאן ויק לקידומן של המלחינות – מהמאה ה-19 ועד ימינו.

הנחת המחקר שלי היא שקלארה שומאן ויק, בעזרת כשרונה המוסיקלי הרב, אישיותה היוצאת מן הכלל  ומפעל חייה האדיר והמגוון סייעה רבות למודעות ולקידומן של המלחינות – מהמאה ה-19 ועד היום.

תוכן עניינים
מבוא – 3
פרק א’ – נשים מלחינות במאה ה-19 – 5
פרק ב’ – תחילת הקריירה של קלארה שומאן בתקופה שלפני נישואיה – 11

פרק ג’ – נפילת הקריירה של קלארה שומאן לאחר נישואיה – 13

פרק ד’ – הקריירה של קלארה שומאן לאחר מות בעלה – 16

פרק ה’ – השפעותיה של קלארה על מלחינות אחרות – 18