תקציר
המחקר עוסק בחלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות המקומית, כפי שהיא נתפסת בעיניהם
מנהלי בתי ספר וצוותי המורים. מערכת החינוך הישראלית נחשבה בעבר, מראשית קיומה של המדינה, מערכת מרכוזית, בה הקשר בין קובעי המדיניות ובין בתי הספר ומנהליהם התבצע באמצעות מפקחי משרד החינוך. בתי הספר התנהלו כארגונים סגורים, הכפופים ומנהלים יחסי גומלין עם המפקחים ועם גורמי משרד החינוך בלבד. בעשורים האחרונים, בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים, מערכת החינוך המרכוזית החלה לעבור תהליכי ביזור אשר באו לידי ביטוי בהעברה הדרגתית של סמכויות לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר. תהליכים אלו הובילו לחלוקה חדשה של תחומי האחריות ולעיצוב מחדש של יחסי הכוחות בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות ובתי הספר כשבתי הספר פועלים ביותר פתיחות ומקיימים יחסי גומלים עם סביבתם המקומית (וולנסקי, 1999 ; ענבר, 1990)
לכאורה, הן משרד החינוך והן הרשות המקומית מהווים דרגים שונים של המנהל החינוכי, אך למעשה מיקוד פעולתם שונה. בעוד משרד החינוך גוזר את מדיניותו מתוך נקודת מבט ארצית רחבה, הרשות המקומית נוטה לתת מענה לצרכים מקומיים וזאת בין השאר, על פי חוסנה הכלכלי חברתי. מתוך כך נוצרת סביבת עבודה מורכבת, אתה צריך מנהל בית הספר לנהל יחסי גומלין.
גם תפקיד המנהלים השתנה בעקבות תהליכי הביזור. הם מנהלים מערכת יחסים עם שני הגורמים הרשמיים בסביבה החיצונית של בית-הספר, משרד החינוך והרשות המקומית, במטרה להשיג משאבים, לקדם את העשייה החינוכית ולזכות בהכרה והערכה של הסביבה. המסגרת התיאורטית על פיה בחן המחקר את תפיסת מנהל בית הספר וצוות ההוראה את חלוקת האחריות בין שני הגורמים, היא תיאוריית התלות במשאבים, המדגישה את יחסי הגומלין בין ארגונים, את השונות, התחרות ואת השפעת הסביבה המקומית על הארגון.
במחקר נבדקה חלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות העירונית על פי תפיסתם של מנהלי בתי הספר ברשות העירונית וצוותי ההוראה שלהם. השערות המחקר הניחו כי יימצאו הבדלים בתפיסה של מידת המעורבות של המשרד ושל הרשות המקומית בבתי-הספר בין —- לבין —-. ההבדלים במעורבות נבדקו בשלושה תחומים: התחום הארגוני, התחום הפדגוגי והאקלים הבית ספרי.
לצורך המחקר נערכו ארבעה ראיונות עם ארבעה מנהלי בתי ספר ברשות מקומית במחוז צפון וראיון עם מנהלת אגף החינוך של אותה רשות, וכן בשאלונים אותם מילאו צוותי המורים בבתי הספר.
השערות המחקר אוששו והתוצאות מצביעות על הבדלים במידת המעורבות של המשרד לעומת הרשות לבתי הספר, כאשר נמצא כי חלוקת האחריות היא כזו שהמשרד עוסק בתחומים שונים מאלה שבהם עוסקת הרשות, כאשר הרשות הולכת ומגדילה את מעורבותה בתחומים השונים. על פי תיאוריית התלות במשאבים, הסמכויות שהועברו לרשויות המקומיות בתהליכי הביזור אפשרו להם להשפיע ולעצב את יחסיהם עם בתי הספר. מהמחקר עולה כי צוותי ההוראה ומנהל בית הספר מציגים חלוקה די ברורה בה משרד החינוך אמון על הצד הפדגוגי ואילו הרשות אחראית על התחום הארגוני. אם כי הרשות המקומית הרחיבה את תחומי מעורבותה וסיועה גם לתחום הפדגוגי שהוא תחום מקצועי אשר היה בעבר בסמכות הבלעדית של המשרד.
באופן כללי, ניתן לומר כי על פי תפיסותיהם של צוותי הניהול בבתי הספר ברשות המקומית שנחקרה, תהליכי הביזור שינו את יחסי הכוחות שבין משרד החינוך ובין הרשות המקומית וייצרו דפוסים חדשים של יחסים בין משרד החינוך, הרשות המקומית ובתי- הספר. מהמחקר עולה כי גבולות הפעולה המסורתיים הן של משרד החינוך והן של הרשות המקומית היטשטשו, גורמים אלו מעורבים בנעשה בבתי הספר ומנהלי בתי הספר פונים לקבלת סיוע משניהם ללא תלות בתפקיד המסורתי של כל אחד מהם. בפועל, נוצרה זליגה של הרשות המקומית לתוך נושאים שאינם באחריותה.
תרומת המחקר מהבחינה התיאורטית מחזקת את תיאוריית התלות במשאבים המסבירה את יחסי בית הספר עם סביבתו היישובית, תהליכי הביזור פתחו פתח גם להשפעת הסביבה היישובית על בתי הספר. תרומה נוספת של המחקר היא בהבנת תפיסת חלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות המקומית על פי תפיסות מנהלים וצוותי הוראה.
מבוא
אחת התופעות המרכזיות במערכת החינוך בישראל בעשורים האחרונים היא ריבוים של גורמים המשפיעים על הנעשה במערכת-לא פחות וייתכן אף יותר ממשרד החינוך-הממונה על הנושא כזרוע ממשלתית. בין היתר, מוזכרות בהקשר זה יוזמות פרטיות להקמת בתי ספר, תביעתם של גורמים פוליטיים ובעלי עניין לשינוי בסדר העדיפויות במדיניות החינוך של ישראל ומעורבותן הגדלה של הרשויות המקומיות. בחינה מדוקדקת של ההסדרים הפורמאליים שנעשו במהלך שלושת העשורים האחרונים, השינויים בחוקים ובתקנות, מלמדת כי סמכויות הרשויות המקומיות בתחום החינוך לא התרחבו ואף להפך. במקרים רבים התרבו התפקידים אותן עליהן לבצע, כהיענות להוראות משרד החינוך ובלא שיקול דעת. חרף כל זאת יכולה עורכת המחקר להעיד מניסיונה כסגנית מנהלת בית ספר בעבר וכמנהלת חטיבה עליונה בבית ספר יסודי כיום כי בפועל הרשות המקומית משפיעה יותר ויותר על הנעשה בבתי הספר ובמערכת החינוך. הדיסוננס בין הרמה הפורמאלית לבין השיח המקובל מעוררת את הצורך במחקר שיבחן מקרוב את הנעשה בבתי הספר ויחשוף את תמונת חלוקת האחריות בשלמותה. כל זאת תוך התייחסות לשינויים החלים בה וליחסי הכח הממשיים בין השחקנים בזירה.
המחקר בוחן את חלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות המקומית, כפי שהיא נתפסת ע”י מנהלים וצוותי ההוראה בבתי ספר במקומות שונים. צוותי ההוראה ירחיבו את התמונה שתתקבל מראיונות המנהלים ויאפשרו לבדוק האם קיימת הלימה בין תפיסתם לתפיסת מנהלי בתי הספר. המחקר הנוכחי מתבצע ברשות עירונית בעיר יהודית, בצפון הארץ.
מחקרים מקבילים נעשו בשלושה מחוזות נוספים.