תקציר:

לנפילות השלכות חמורות על בריאותם ואיזונם הנפשי של קשישים. מעבר לנזקי נפילות, העלולות להיות קטלניות לכשעצמן, הפחד מפני נפילה, המתעצם עם ההתנסות בנפילות ומידע על חברים שנפגעו, עלול להגביל את פעילותם של קשישים ובאופן פרדוקסאלי- להחיש את הנפילה הבאה, תוך הגברת הסיכון להגבלת תנועה,תלות ואבדן יכולות.

במחקר שלפנינו ניסינו לבחון האם מידת הפחד של קשישים מפני נפילה גדולה מזו הקיימת בכלל האוכלוסייה ובאיזו מידה הפחד מגביל אותם או צפוי להגביל אותם בניהול חיים עצמאיים. ניסינו גם לבחון אלו גורמים בסביבתם הקרובה ובקהילה נתפסים כמסייעים. כתוצאה מהממצאים, נראה לנו שיש ביכולתנו להמליץ על כיווני מחקר נוספים ועל צעדים ליישום הממצאים.

מבוא

עלייה בתוחלת חיים במדינות מפותחות מביאה לגידול של האוכלוסייה המזדקנת. נפילות הן תופעה שכיחה בקרב קשישים ושכיחותן עולה עם הגיל: כ30% מבני 65 ומעלה וכמחצית מבני 80 ומעלה, נופלים לפחות פעם בשנה (סוקניק, ל”ת). אחת מעשר נפילות מסתיימת בחבלה בינונית עד קשה, כמו שבר צוואר הירך, פגיעה ברקמות רכות או חבלות ראש (חיימוף, קלמנוביץ ופיינמסר, 2005). פציעות קשות אלו דורשות החלמה ארוכה ואף ניתוח. בגיל הזקנה יכולת ההחלמה של הגוף איטית ומוגבלת יותר  ולכן תקופת ההחלמה ארוכה יותר. תקופת ההחלמה עלולה להגביל את תפקוד הנפגע ולגרום לסבל ולעוגמת נפש, לפגיעה בעצמאות ולתלות בזולת.

לנפילות אצל קשישים יש סיבות רבות, אך גם השלכות נפשיות וגופניות קשות, חלקן ארוכות טווח; ולעתים אף השלכות שלא ניתנות לריפוי. אמנם רוב הנפילות לא מסתיימות במוות או בפציעה קשה, אך השפעתן הפסיכולוגית גורמת לפחד מנפילה. הפחד כתוצאה מהתנסות זו גורם להגבלה עצמית של פעילויות היום-יום והפעילות הגופנית בפרט. כך נפגעת עצמאותם של אותם קשישים; הם הופכים יותר תלויים, פחות ניידים ולכן- נמצאים בסיכון רב יותר ליפול.  חוסר הפעילות תורם אף הוא לתחלואה נפשית- חברתית כגון חרדות ובידוד חברתי  וכן תורם לפגיעה בבריאות הפיזית עצמה; זאת, שכן חוסר הפעילות מחמיר את מחלות הרקע מהן סבל הקשיש טרם הפגיעה ומגביר את הסיכון לתחלואה חדשה ( חיימוף ואחרים, 2005; שוהם, פלד, עטר, יקיס, שלפר וראובני, 2005 ).

במחקרו של רובינשטיין (Rubenstein, 2006) מודגש הקשר המובהק בין נפילות להגבלה בניידות, ירידה בתפקוד ועלייה בסיכוי לאשפוז מוסדי. במחקר נמצא שבפועל רק מחצית מהקשישים שאושפזו בעקבות הנפילה יישארו בחיים במהלך השנה שלאחר מכן. רובינשטיין  הציג במאמרו סקר של שירותי הבריאות הציבוריים בארה”ב,  המדגיש כי ניתן היה למנוע כשני שלישים ממקרי המוות מנפילות.

התסמונת הפוסט טראומטית לאחר נפילה מהווה גורם הניתן לתיקון אצל הקשישים הסובלים ממנה. בחינתה ובחינת היכולת והקשיים הפסיכולוגיים של המטופל לחזור לחיי שיגרה בקהילה, עשויות לספק דרכים לסייע בטיפול במצבים אלו, בדרך של הכוונת הקשיש עצמו,  סביבתו הקרובה (בני משפחה ומטפלים) ושירותי הקהילה (רופא מטפל, עובדת סוציאלית וכד’),  במטרה לאפשר חזרה מהירה ויעילה לשגרה ושיפור איכות חיי הקשיש.

תוכן
תקציר-1
1.מבוא-2
2.סקירת ספרות-2
פגיעות כתוצאה מנפילות-2
גורמי סיכון לנפילה של קשישים-3
מצבים רפואיים המהווים גורמי סיכון לנפילות-4
הפרעות בניידות והפרעות תחושתיות הגורמים לנפילות-4
תזונה, מוגבלות תנועתית ותלות-4
קשר בין טיפול תרופתי לסיכון לנפילות-5
הערכת מצב הקשיש-5
פחד פוסט טראומתי לאחר נפילה והשלכותיו-6
מודעות והבנת המצב הבריאותי כחלק מתהליך השיקום-6
מניעה מההיבט הגופני והנפשי-7
3.שיטת המחקר-7
מטרת המחקר-7
שאלות המחקר-8
כלי המחקר-8
מערך המחקר-8
המשתתפים-9
שיטת הניתוח-9
חשיבות המחקר-9
4. תוצאות-10
תשובות לשאלות המחקר-16
5. דיון-19
ביבליוגרפיה.
נספח: שאלון בנושא חרדה לאחר נפילה ושבר.