מבוא

שכר הבכירים בארגונים, והפער שנוצר בינו לבין השכר שמקבלים עובדים, הפך בשנים האחרונות לנושא שמסעיר את עולם העסקים. שאלת האתיקה המקצועית והמוסר הציבורי התעוררו בכל עוזן בעקבות שערוריות ציבוריות של חברות שמנהליהן קיבלו תגמולי-עתק, או פיצויי פרישה/הפרשה עצומים, והעובדה שמנהלים אלה הפכו לסלבריטאים למרות הביצועים הבינוניים ומטה של החברות בראשיהן עמדו. על פי דוח בלומברג (2013) פער זה מגיע בארצות הברית עד לכ-1,800% בתוך אותו ארגון עצמו. הנושא העלה לסדר היום את שאלת התיגמול בעולם קפיטליסטי, שבו מנהלי חברות אמורים להביא תשואה מירבית על מניות החברה שלהם ורווח מקסימלי לבעלי המניות כהנחת-יסוד של כלכלת הרווחה (Beauchamp & Bowie, 1997: 56).

כך, למשל, רונלד ג’ונסון, מנכ”ל רשת הביגוד, האביזרים לבית והמתנות JC Penney, שעמד בראש דירוג בלומברג הנזכר לעיל, הרוויח ב-2012 53.3 מיליון דולר בשנה, בעוד העובד הממוצע באותה חברה השתכר 29,688 דולר (יחס של 1:1,795(. נכון ל-2012 מנהלי 500 חברות ה-S&P הרוויחו בממוצע פי 354 מהשכר הממוצע של העובדים בארצות הברית. ובישראל באותה שנה עמד בראש פערי השכר בין מנכ”ל לעובד מנכ”ל הפניקס, אייל לפידות, עם עלות שכר חודשית של 872 אלף שקל, הגבוה פי 52 מהשכר החודשי הממוצע בחברה (16,700 ש’) (דור, 2014). מנכ”ל כלל ביטוח, איזי כהן, קיבל ב-2013 שכר בעלות כוללת שנתית של כ-18 מיליון ש’ – פי 79 מעלות השכר הממוצעת ב-12 חברות הביטוח המובילות, שעמד על כ-19 אלף ש’ בחודש (שטיין, 2014).

הבדלים עצומים אלה עוררו תסיסה בארצות שונות, ביניהן גם בישראל, כאשר חברי הכנסת שלי יחימוביץ’ וחיים כץ הגישו הצעת חוק שעל פיה יוגבל ההפרש בין שכר הבכירים לשכר הנמוך ביותר המשולם בחברה לפי 50. זאת מתוך הגישה החברתית-סוציאליסטית, הטוענת כי פעמים רבות אין קשר בין התגמול לבין ביצועי החברה (Lorch & Khurana, 2010). לעומתה גורסת הגישה הקפיטליסטית-ליברלית אי-התערבות בשוק החופשי, וכי יש לטפל בסוגיית שכר הבכירים המופרז רק אם הוא ניתן ללא הצדקה כלכלית בביצועי החברה (פרלמן ונווה, 2010). כדי לשמור על מנהלים מובחרים – טוענת שיטה זו – יש לשמור עליהם בכל מחיר, כל זמן שהם מסייעים לביצועי החברה. כך גם וורן באפט טוען, כי שכר הבכירים לא יכול להיות מנותק מהתרומה של מנכ”ל מוצלח לחברה (Kaufman, 2014).

בפרק הראשון אסקור את ההיסטוריה של שכר הבכירים הגבוה, תוך דגש על אי-השוויון החברתי והכלכלי שהוא יוצר. אבחן גם את האינטרס העסקי העומד מאחורי תיגמול הבכירים. בפרק השני אקיים דיון מוסרי בשאלת שכר הבכירים תוך הצגת שני תחליפי מוסר אפשריים: הארגון העסקי כתחליף מוסר, והחוק כתחליף מוסר. כמו כן אבחן את השיקול המוסרי בעסקים בהתאם לתורות הצדק המרכזיות. אנסה לבדוק האם תחליפי מוסר כלשהם הם הפתרון הראוי במקרה של שכר הבכירים, או שמא אין מנוס מלהפעיל שיקול מוסרי בלבד בבואנו לקבל החלטות בנושא זה. בפרק הסיכום אבחן את שאלת המוסר בעסקים בהקשר שכר הבכירים בחברות הפרטיות, בהקשר לספרות המחקרית שנסקרה בעבודה ובהקשר למציאות הכלכלית-חברתית בעולם שבה נדרשות דרכים שונות להתמודדות עם נושא שכר הבכירים, תוך דגש על הפן המוסרי.

תוכן העניינים

מבוא 1
1. שכר הבכירים: היסטוריה ואינטרס עסקי 3
1.1 היסטוריה 3
1.2 אי-שוויון 4
1.2.1 מחאה חברתית 8
1.3 האינטרס העסקי בתיגמול בכירים 9
2. דיון מוסרי 12
2.1 הארגון העסקי כתחליף מוסר 12
2.2 החוק כתחליף מוסר 14
2.3 השיקול המוסרי בעסקים ותורות הצדק 19
סיכום 21
מקורות 22