סמינריון במנהל עסקים

תמצית מנהלים. בפרויקט זה בחרנו לבחון את תהליכי הרכש בחברת “מגדלי קירור ירושלמי בע”מ. הכרנו ארגון משפחתי המנוהל ע”י דור שלישי, למעלה מ40- שנה. בחברה כ60- עובדים במגוון מחלקות, בשנים האחרונות החברה פורצת שווקים בינלאומיים על גבי מקומות שונים ותעשיות מגוונות בגלובוס. מצאנו כי החברה נמצאת בתהליך מתמיד של צמיחה והתייעלות, אך יחד עם זאת , במחלקת הרכש מצאנו מוקדים רבים הדורשים התייחסות ושינויים. מנהלת הרכש מכהנת גם כמנהלת לוגיסטיקה. הדבר עלול ליצור מצבים רבים העלולים להזיק לחברה הן מבחינה כספית והן מבחינת תהליכי עבודה. מנהלת רכש העוסקת בהנפקת הזמנות שוטפות ושילוחים שוטפים, אינה יכולה להתייעל מבחינת הוזלת מחירים, ניהול משא ומתן, בניית הסכמים, הצעות ומיקוחים עבור שילוחים ובעקבות זאת אף עלולה לחרוג מתקציב הפרויקט. בנוסף, מצאנו כי כל הדרישות להזמנה מגיעות אל מנהלת הרכש במייל או ע”י טופס פנימי, מצב העלול לגרום לדרישה “ליפול בין הכיסאות.” מודול המחסנים בתוכנת ה- ERP אינו מיושם בארגון. החברה נמצאת בתהליך הטמעת המודול, יש איש אחזקה אחד שמכהן גם כמנהל מחסן. דבר זה בסופו של דבר מוביל לתכנון לקוי של הזמנות לפרויקטים ותהליך עבודה שוטף. מאידך, נוכחות מנהלת הרכש בישיבות הזנק לפרויקט יחד עם שאר מנהלי המחלקות מעיד על שיתוף פעולה מלא, המביא לראיה מרחבית וירידה לפרטים. מפאת העובדה שחברת “מגדלי קירור ירושלמי” הינה החברה המובילה בישראל בתחום מגדלי קירור, אין לה צורך בהשקעה יתרה בשוק המקומי, החברה מתמקדת בשיווק בינלאומי ומציאת מפיצים פוטנציאליים בחו”ל. נמליץ למנהלי החברה כי יהיה כדאי להשקיע בכוח אדם נוסף ולהפריד בין מחלקת הרכש ומחלקת לוגיסטיקה כך שכל מחלקה תתנהל ביעילות מרבית המשרתת את אינטרס הארגון. הטמעת מודול

חלק א’ – מבוא בשנים האחרונות, תאגידים ציבוריים רבים שנקלעו למשבר פיננסי, נאלצו להגיע להסדר חוב עם בלי החוב, בעיקר מחזיקי האג”ח (בין אם פרטיים ובין אם מוסדיים). דוגמאות לכך ניתן לראות בהסדרי החוב לחברת אי.די.בי. אחזקות של דנקנר, אפריקה-ישראל של לב לבייב ודלק נדל”ן של יצחק תשובה, אשר מחקו חובות של מיליארדי ₪ של כספי ציבור שהושקע מהפנסיות והחסכונות של אזרחי ישראל. עבודה זו בודקת, האם לנושאי משרה בתאגיד, בין היתר גם לדירקטורים, אחריות בהסדרי החוב (תספורות) שהתגבשו? בכל הסדרי החוב, לא קיימת כלל התייחסות לאחריות נושאי המשרה בתאגידים, לא במשא ומתן מול הנושים ולא בבית המשפט. למרות שהחוק מגדיר את גבולות האחריות של נושאי המשרה במקרה של מחדל, הרי שבית המשפט לא נתבקש לדון באחריות אלא עסק בביקורת חריפה על בעלי השליטה בלבד. בפסק הדין בעניין הסדר החוב של דלק נדל”ן שבבעלות יצחק תשובה, כתבה השופטת אלשייך: “יחודו של המקרה הנוכחי, הינו בין היתר באי-התאמתו לאף אחת מן המסגרות ה”קלאסיות” שהציבור והנושים, כולל השחקנים החוזרים שביניהם, מורגלים בהם. בנסיבות המקרה, אין עסקינן בתשלובת שעסקיה קרסו ככלל, או מצויים בסכנת קריסה אם תדחה הצעת ההסדר ו”תיפול לבנה מן הקיר” בדמות חברה חשובה בקבוצה שתקלע לפירוק (באורח דומה למשל, לחשש שעלה בפרשת אפריקה-ישראל, בו קריסת החברה עשויה היתה לגרור אחריה את החוליות המשורשרות מעליה, ולהגיע בסופו של דבר לאיום ישיר כנגד בעל השליטה עצמו, כולל בשל ערבויות אישיות שחתם לחלקים אחרים בשרשור החברות); אף אין עסקינן במצב אחר, שגור לא פחות, של בעל שליטה אשר נאבק למניעת הכרזת החברה שלו כחדלת פרעון, ואי לכך מנסה לקדם הסדר בכדי לשכנע את הנושים להניח

מבוא  הצורך – היתרונות והחסרונות על קצה המזלג היום כמעט כולם מודעים לכך, שמדינת ישראל צריכה להשקיע יותר במטרה להקטין את צריכת הדלק הפוסילי בארץ. זאת על מנת להקטין את זיהום הסביבה וכתוצאה של עליית המחירים המתמדת של הדלק. מעבר לכך יש שיגידו כי השימוש המוגבר בו אף מחזק את האויבות שלנו ומכניס לכיסן מדי שנה מעל לשלושה טריליון דולר. לכן קמה ועלתה החלופה של דלקים ירוקים. אמנם, ישראל איננה עשירה במחצבים טבעיים, באדמה או במים אך היא, כשאר מדינות המזרח התיכון, עשירה מאוד בשמש. אנרגית שמש ניתן לנצל בכדי להפיק כמויות מכובדות של חשמל גם מבלי להזדקק לדלק או למקורות אנרגיה מתכלים או מזהמים אחרים. עם זאת, בשביל להפיק חשמל מאנרגית השמש, יש להקים חוות סולאריות גדולות בארץ. הקמת החוות כרוכה הן בהשקעה כספית גדולה והן בניצול נרחב של שטח פתוח, מישורי וחשוף לקרני השמש.   כדי להקים תחנת כוח סולארית גדולה, ללא קשר לטכנולוגיה בה היא פועלת ולהספק הייצור שלה, לרוב יש צורך בשטח המשתרע על אלפי דונם, וכדי לבנות חוות סולאריות שיוכלו גם לאגור אנרגיה, יש צורך בשטחים נוספים. שלא כמו בארצות הברית או במדינות גדולות אחרות, משאבי הקרקע בישראל הם מוגבלים ביותר, והרצון להקים חוות סולאריות מלווה בחשש לפגיעה בשטחים הפתוחים הקיימים. לפי ההמלצות של מומחים שונים, יש לבחון כל אחת מהחוות הסולאריות העתידות לקום בהתאם למאזן הסביבתי שלה, ולקדם כמה שיותר את המתקנים שאינם פוגעים בשטחים הפתוחים. לרוב, נהוג לחשב את שטחן של החוות הסולאריות ביחס למגוואט חשמל. כדי לייצר מגוואט חשמל בודד אחד באמצעות אנרגיה סולארית יש צורך בכ-20 דונם קרקע. תחנת כוח סולארית

תוכן עניינים: מטרת העבודה וסיכום תוצאות 3 מבוא 4 מסגרת תיאורטית 5 השערת מחקר 6 איסוף נתונים ושיטת מחקר. 7 תוצאות המחקר 11 סיכום 13 דיון 13 ביבליוגרפיה 15

מבוא   המחקר הנוכחי יעסוק בבדיקת הקשר בין אקלים שרות לסבלנות ללקוח קשה, תוך כדי בדיקת השפעת משתנה מתווך, מחויבות העובד, ומשתנה מתערב, שחיקת העובד, על חוזק הקשר. להשערתי ימצא קשר חיובי בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה, כך שככל שאקלים השירות גבוה יותר כך הסבלנות ללקוח קשה עולה. בנוסף, מחויבות עובד תתווך את הקשר בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה כך שאקלים שירות גבוה יותר ישפיע על מחויבות העובד, לכן יהיה סבלני יותר ללקוחות ובפרט, סבלני יותר ללקוחות קשים. כמו כן, יימצא קשר חיובי בין אקלים שרות לשביעות רצון לקוח, כך שככל שאקלים השרות גבוה יותר כך שביעות רצון הלקוח תהיה גבוה יותר.  זאת ועוד, שחיקת העובד תהווה משתנה מתערב בקשר בין אקלים שירות לסבלנות ללקוח קשה כך שככל שהעובד חש רמות גבוהות של שחיקה, כך הקשר בין אקלים שרות לסבלנות ללקוח יהיה חלש. לשם בדיקת משתנים אלו, נעשה שימוש בכלי המחקר- שאלון, שמודד את משתני המחקר. לשם בדיקת השערות אלו חולקו שאלונים, במשך כל שנת 2012, השאלון הורכב מחמישה תתי שאלונים: שאלון אקלים שירות (Dietz et al 2004), שאלון מחויבות ארגונית- (Allen & Meyer 1990), שאלון שביעות רצון (Dietz, Pugh & Wiley, 2004), שאלון MBI (Maslach and Jackson, 1984 ) ושאלון סבלנות ללקוח קשה. בעבודה תובא סקירה תיאורטית אשר תציג את הספרות הרלוונטית, בתחילה יוצג מושג אקלים שירות, לאחר מכן יוצג המשתנה סבלנות ללקוח קשה, שהינו משתנה חדש יחסית ולכן כמעט ולא נחקר או הופיע בהקשר לאקלים. בהמשך בחירתי הייתה לסקור את המשתנים: מחויבות עובד, שחיקת עובד ושביעות רצון לקוח, שבניגוד למשתנה “סבלנות ללקוח קשה”, נמצאו בספרות בהקשר של

מבוא: בעקבות גל שערוריות חשבונאיות בתחילת שנות ה-2000, כדוגמת אנרון וורלדקום, עלתה לדיון הציבורי סוגיית הממשל התאגידי. בארה”ב נקבעו חוקי ה- SOX  ובארץ הוקמה ועדת גושן לבחינת קוד הממשל התאגידי. המלצות ועדת גושן התמקדו בעיקר בעצמאות הדירקטוריון, בהרכבו ובהרכב ועדת הביקורת. כפי שנראה בהמשך, לדירקטוריון בישראל תפקידים רבים אשר דורשים איזון בין אובייקטיביות למקצועיות, כאשר ברקע קיים בעל השליטה, אשר בממוצע מחזיק מעל 70% ממניות החברה ויוצר תלות של הדירקטור בו. במסגרת עבודה זו, אבחן את השפעת מבנה הדירקטוריון וועדותיו על הביצועים הפיננסים של החברות בישראל, תוך התמקדות בקריטריונים הבאים: גודל הדירקטוריון, הרכבו, מומחיות הדירקטורים בו והרכב ועדת הביקורת. המחקר האמפירי בוחן מדגם של 50 חברות ציבוריות, הנסחרות במדד ת”א  100  ומתבסס על מחקרם של Yuanto. K and Y.T. M. (2005),  אשר בחנו את השפעות אימוץ מנגנוני ממשל תאגידי חדשים על הרכב הדירקטוריון בחברות בסינגפור ומלזיה. באמצעות עבודה זו, אנסה להבין כיצד שיקולים בבחירת הדירקטורים, בגודל הדירקטוריון ובהרכב ועדת הביקורת בחברה עשויים להשפיע על הצלחתה, על אופן קבלת ההחלטות בה וכתוצאה מכך על רווחיה.   תוכן עניינים: 1. מבוא 3 2. היבטים תיאורטיים 3-13 2.1. רקע תיאורטי 3-4 2.2. סקירת ספרות   5-9 2.3. היבטים מוסדיים  10 2.4. הצגת המודל  11 2.5. הצגת השערות המחקר 12-13 3. היבטים אמפיריים 14-23 3.1. בחירת המדגם 14 3.2. מתודולוגיה 14-17 3.3. ניתוח התוצאות 17-21 3.4. מסקנות 22-23 4. סיכום 24 5. ביבליוגרפיה 25-26 6. נספחים 27-49

מבוא רשימה זו באה לבחון את תפקידו של אחד האורגנים הבכירים בתאגיד – דירקטוריון החברה. במסגרת זו אבחן את תפקיד הדירקטוריון והשפעתו על התאגיד, בעליו המניות וכלל הגורמים הבאים במגע עם התאגיד. בחינה זו תראה כי הדירקטוריון הוא גורם מרכזי בחיי התאגיד וכמי שמקשר בין האסיפה הכללית בתאגיד, לבין המנהל הכללי. בהתאם לכך אבחן את חובותיו של הדירקטוריון  בהתאם לדין – חובת האמונים וחובת הזהירות, ואת המקור לאותן חובות – דיני הנזיקין (במסגרת חובת הזהירות) ודיני עשיית עושר ולא במשפט (במסגרת חובת האמון).   לאחר מכן אציג ואנתח כל חובה באופן נפרד, תוך הצגת המצבים המשפטיים ובחינתם בהתאם לחובות האמורות, כגון ניצול הזדמנות עסקית על ידי הדירקטור (במסגרת בחינה של חובת האמון) החלטה על החלטות פיננסיים של החברה (במסגרת חובת הזהירות). ניתוח זה טומן בחובו מבט בהחלטות של המשפט הישראלי והן של המשפט האנגלי, ובעיקר האמריקאי (דלאוור). לבסוף, אבחן באילו מצבים ניתן לבטח את הדירקטורים בגין הפרת הדין, ואת הרציונאליים לכך. בחינה זו תראה כי ביטוח בגין הפרה של הדין תינתן אך ורק בגין הפרה של חובת הזהירות, ולא הפרת חובת האמון, נוכח הטעמים למקורה של חובת האמון כפי שיובהרו להלן.   תוכן עניינים מבוא  2 א. מיהו הדירקטוריון ומהם תפקידיו וסמכויותיו 3-2 ב. חובת האמון של נשוא המשרה 10-4 ב.1. מקור חובת האמון ב.2. חובת האמון של נושא המשרה בדיני התאגידים ב.3. חובת האמונים של הדירקטור כלפי החברה ובעלי מניותיה ב.4. האיסור על נטילת הזדמנות עסקית של החברה ג. חובת הזהירות ומקורה 15-11 ג.1. כלל שיקול הדעת העסקי במסגרת הפרת חובת הזהירות ג.2. חובת הזהירות ובחינת שיקול הדעת העסקי

מבוא: בתחילת שנת 2009 החל בישראל מבצע צבאי בשם “עופרת יצוקה”. כמו בכל מבצע או מלחמה סופגת כלכלת המדינה הפסדים רבים הבאים לידי ביטוי בפגיעה קשה במערכות העסקיות. אחד הענפים העיקריים שהושפעו ממערכה זו הוא ענף התיירות. ענף התיירות חווה בעבר מלחמות ומערכות רבות, כאשר בכל מערכה באופן עקבי, הוא סופג הפסדים רבים שלאחריו הוא משתקם לאיטו וחוזר לקצב גידול שהולך וגובר. עבודה זו באה לבחון כיצד חברה בודדת בתוך המערכת העסקית בענף התיירות, חוותה את המשבר הכלכלי שבא בעקבות המבצע הצבאי. החברה שעליה נבחרה עבודה זו היא “קשרי תעופה”, והשאלה שאנו באים לבחון היא: כיצד מושפעת קשרי תעופה מהמצב הביטחוני בישראל ביחס לענף התיירות ? על מנת לענות על שאלה זו, נדרש לבחון את מצבה של חברת “קשרי תעופה” בעולם העסקי בו היא מתנהלת ולהשוותה אל מול ענף התיירות. בתחילתה של עבודה זו, אנו עורכים סקירה קצרה על ענף התיירות בישראל ומציינים מספר אבני דרך אשר נותנים מעט מושג על מצב הענף בעת מלחמה ובעת שיגרה. לאחר בחינת מצב הענף, עולה הצורך להעמיק בחברת “קשרי תעופה” ולשם כך מוצגים מספר נתונים מהדו”חות הכספיים של החברה אשר יעידו על מגמות החברה הן בעיתות מלחמה והן בעת שיגרה. כאשר אנו בוחנים מצב של חברה מסוימת אל מול הענף בו היא נמצאת, נדרש מאיתנו לאמת את התוצאה אל מול גורם שלישי נוסף. הגורם אותו בחרנו בעבודה זו, היא חברת איסתא, המהווה את אחת החברות המובילות במשק הישראלי בענף התיירות. הבחירה בחברת איסתא נובעת מגודלה של החברה והשפעתה הניכרת על ענף התיירות בישראל. לאחר שבחנו את המגמות הכלכליות בעת מלחמה ובעת שיגרה בחברת

מבוא המשבר העולמי של 2008, גרר משבר בשוק אשראי אגרות החוב הקונצרניות בישראל  שהתבטא בירידה חדה ביכולת לפירעון חובות של חברות רבות במשק הישראלי ואז חלו עליות חדות בתשואות לפדיון של אג”ח שהנפיקו חברות רבות, גם כאלו שיכלו לצלוח את המשבר. אכן, מחקרם של רוטנברג וזילזרברג (2009) מצא שבין השנים 2003-2007, ערב פרוץ המשבר, החברות הגדולות, הרווחיות ובעלות הסיכון הנמוך, הנפיקו אגרות חוב בבורסה לניירות-ערך בתל אביב. אמנם גם חברות עסקיות קטנות שלקחו אשראי בנקאי ובעלות סיכון גבוה ניצלו את הגאות בשוק ההון ואת שעורי הצמיחה הגבוהים במשק בשנים אלו בכדי להנפיק אגרות חוב בבורסה לניירות-ערך בתל אביב, אולם, בשל משקלן הנמוך יחסית בסך הנפקות אגרות החוב, השפעתן על הסיכון הכולל בתיק האשראי הבנקאי מועטה. שורשי משבר אגרות החוב הקונצרניות נעוצים בדרך בה השחקנים בשוק התייחסו למימון חברות באמצעות אגרות חוב אשר הונפקו מ 2005 ועד פרוץ המשבר: שוק האשראי החוץ בנקאי גדל במהירות מבלי שפותחו במקביל כלים לניהול סיכוני אשראי וללא פרקטיקה של גביית חובות בעייתיים כשצריך.  עם פרוץ המשבר, החלו ניסיונות להגיע להסדרי חוב פרטניים,  על בסיס תשתית משפטית-עסקית כזו שלא תיפגע בתחרות במשק ומבלי שהגופים המוסדיים[1] שהינם רוב המחזיקים של אג”ח קונצרניות, ייחשפו למידע פנים של החברות עימן הם דנים על הסדרי חוב, ושתאפשר תנאים להקלה על גביית החוב המקורי על ידי פריסתו, הפחתתו או החלפתו בחוב חדש בתמורה לפיצוי מצד החברה המנפיקה,  כל זאת, במטרה למנוע קריסה של חברות ובעקבותיהם נזקים למשק. (טמקין וחבריו, 2009). החברה הראשונה, שביקשה הסדר חוב, הייתה אפריקה ישראל, אשר בקיץ 2009 במסגרת הדיווח הרבעוני שלה הודיעה ש”חובת הזהירות ומידת האחריות מחייבת