Human resources Management and Employee Well- Being: towards a new analytic framework
הקשר בין ניהול משאבי אנוש לרווחת העובד: לקראת תפיסה חדשה מילות מפתח: ניהול משאבי אנוש, נמ”א (, HRM Human resources Management); רווחה (well-being); יחסי העסקה (employment relationship); רווח הדדי (mutual gains); ביצועים (performance) תקציר לפי דגם הרווח ההדדי, ניהול נכון של משאבי אנוש אמור להועיל לפרטים ולארגונים גם יחד, אולם בגישות הרווחות בחקר המנ”א עדיין עוסקות בעיקר חיפוש דרכים לשיפור הביצועים, ומעניקות רק חשיבות משנית לרווחת העובדים. זאת ועוד: רווחת העובדים מאוימת בשל לחצים בחברה בכלל ובמקום העבודה בפרט. דרושה מסגרת אנליטית חדשה כדי לטפל ברצינות בבעיותיהם של העובדים. במאמר זה אני מציע גישה שונה לנמ”א, התומכת בפעולות להגברת רווחת העובדים וליצירת יחסי העסקה חיוביים, ועל פיה, יש צורך בשני המרכיבים האלה. אני מציג הוכחות להעדפת הפעולות האלה, ולטענה שהן יכולות לשפר את ביצועיהם של עובדים וארגונים גם יחד, ודן במחקר זה ובהשלכותיו. מבוא: במשך 30 שנה תפיסות המנ”א והמחקר בנושא התקדמו מאוד. כיום, למשל, ידוע יותר על חשיבות של ההתאמה החיצונית (בין הארגון לסביבה, external fit), (Boxal & Purcell, 2016) ושל ההתאמה הפנימית (בין מבנה הארגון והטכנולוגיה למשאבי האנוש, internal fit), (Jiang et al., 2012 ) על הקשר בין מנ”א לביצועי הארגונים, על הקשר בין רווחת העובדים לביצועי חברות מסחריות (Bowen & Ostroff, 2004), ועל הבעיות ביישום יעיל של עקרונות ניהול (Bowen & Ostroff, 2004). אולם לא כולם מתפעלים מההתקדמות. קאופמן (2012) רואה ב-30 שנות חקר הנמ”א כשלון מוחלט, ולדעת גסט (2011), לחוקרים עדיין אין תשובות. טענתי במאמר זה היא שלמרות ההתקדמות בתחום, אולם רוב המחקר עסק בקשר בין נמ”א לבין ביצועים, תוך התעלמות מבעיות ברווחת העובדים. כמו כן,