Atkinson & hilgard’s introduction to psychology – Chapter 3
פרק 3 – פסיכולוגיה התפתחותית מבין היונקים, בני-אדם צריכים את תקופת ההתבגרות והלמידה הארוכה ביותר לפני שיוכלו לדאוג לעצמם. באופן כללי, ככל שמערכת העצבים של האורגניזם מורכבת יותר, כך לוקח לו יותר זמן להגיע לבגרות. פסיכולוגים התפתחותיים עוסקים בשאלות איך ולמה אספקטים שונים של תפקוד אנושי מתפתחים ומשתנים לאורך החיים. הם מתמקדים בהתפתחות פיזית, קוגניטיבית, אישיותית וחברתית. סביבה ותורשה השאלה האם תורשה או סביבה היא חשובה יותר בקביעת מהלך ההתפתחות האנושית היתה נתונה לויכוח במשך דורות רבים. ג’ון לוק דחה את הדעה שתינוקות הם מבוגרים קטנים שהגיעו לעולם מצוידים ביכולות ובידע ופשוט צריכים לגדול בכדי שהמאפיינים התורשתיים האלה יופיעו. להפך, הוא האמין שמוחו של תינוק הוא Tabula Rasa לוח חלק. לדעתו, אנו רוכשים את כל הידע דרך החושים, הוא מגיע מחוויות ואין ידע built-in. תורת האבולוציה של צ’ארלס דרווין , שהדגישה את הבסיס הביולוגי להתפתחות אנושית, הביאה לדגש מחודש על תורשה. אך עם עליית הביהביוריזם גישת הסביבה הפכה לדומיננטית. ביהביוריסטים כמו ווטסון וסקינר טענו שטבע האדם הוא בר-עיצוב לחלוטין. ווטסון טען שאם יתנו לו 12 תינוקות, הוא יוכל באופן רנדומלי להפוך כל אחד מהם לאיזה בעל מקצוע שיבחר, בלי קשר לכשרון, לנטיות, ליכולות ולגזע של כל אחד. כיום רוב הפסיכולוגים מסכימים שגם סביבה וגם תורשה משחקות תפקיד חשוב ושיש ביניהן קשרי גומלין מתמשכים להכוונת ההתפתחות. אפילו צורות התפתחות, שנראות שנקבעות עפ לוחות זמנים ביולוגיים מולדים, יכולות להיות מושפעות מאירועים סביבתיים. ברגע ההתעברות מספר גדול של מאפיינים אישיים נקבע עי מבנה גנטי של הביצית המופרית (מין, צבע עור ועוד). מאפיינים אלה שנקבעים גנטית באים לידי ביטוי בתהליך של הבשלה (maturation)