סיכום מאמרים אקדמיים

אפס כמחיר מיוחד: הערך האמיתי של מוצרים חינמיים כאשר בני אדם עומדים מול בחירה במוצר אחד מתוך מספר מוצרים (או לא לרכוש כלל), לפי התפיסות התיאורטיות הסטנדרטיות, הם יבחרו באפשרות עם הפרש העלות-תועלת הגבוה ביותר. עם זאת, אנו מציעים כי החלטות לגבי מוצרים חינמיים (מחיר אפס) הן שונות, בכך שאנשים אינם פשוט מחסירים את העלות מהתועלת, אלא תופסים את התועלת הקשורה במוצרים חינמיים כגבוהה יותר. בחנו השערה זו על ידי הנגדת הביקוש של שני מוצרים על פני מצבים המשמרים את הפרש המחירים בין הסחורות, אך ההבדל במחירים הוא כזה שהמוצר הזול יותר במערך מתומחר כחיובי-נמוך או כאפס. בניגוד להשקפת העלות-תועלת הרגילה, במצב של מחיר אפס, כמות משתתפים גדולה יותר באופן דרמאטי בוחרים באפשרות הזולה, בעוד שכמות קטנה יותר באופן דרמאטי בוחרים באפשרות היקרה יותר. לפיכך, נראה כי אנשים נוהגים כאילו תמחור אפס של מוצר מסוים לא רק מורידה את עלותו, אלא גם מוסיפה לתועלת שלו. לאחר תיעוד אפקט בסיסי זה, בחנו מספר אירועים מקדימים של האפקט, כולל נורמות חברתיות, קשיים במיפוי, ותחושות. נראה כי תחושות הן ההסבר הסביר ביותר של אפקט זה. 1. מבוא היוונים הקדומים התנגדו לרעיון האפס באופן עקרוני, מתוך אמונה כי מכיוון שאלוהים הוא אינסופי, האפס אינו אפשרי. בנוסף, היוונים לא ראו צורך באפס, מכיוון שהמתמטיקה שלהם הייתה מבוססת על גיאומטריה, בה אין צורך באפס ובמספרים שליליים. סביר להניח כי התנגדות זו האטה את התפתחות החשבון והמתמטיקה במאות שנים. הרעיון של אפס כמספר התקבל לראשונה בהודו, שם האלגברה התפתחה במנותק מגיאומטריה, ורעיון האינסוף הופיע כחלק ממערך האמונות המקומי. האפס התקבל לבסוף בעולם הנוצרי רק במאה ה- 16.

האם מוצרים ירוקים הופכים אותנו לבני אדם טובים יותר? תקציר בחירותיהם של צרכנים אינן משקפות רק העדפות כלפי מחירים ואיכות אלא גם ערכים חברתיים ומוסריים, כפי שניתן לראות בצמיחה המהירה של שוק המוצרים האורגניים והידידותיים לסביבה. על בסיס מחקרים עדכניים העוסקים בהטרמה התנהגותית ורגולציה מוסרית, מצאנו כי חשיפה בלבד למוצרים ירוקים ורכישה ממשית שלהם מובילות לתוצאות התנהגותיות שונות בתכלית. בהתאם להילה הקשורה בצרכנות ירוקה, אנשים נוטים להתנהג באופן יותר אלטרואיסטי מעצם החשיפה למוצרים ירוקים, בהשוואה למוצרים רגילים. עם זאת, בני אדם מתנהגים באופן פחות אלטרואיסטי ונוטים יותר לרמות ולגנוב לאחר רכישה של מוצרים ירוקים, בהשוואה למוצרים רגילים. יחד, שני המחקרים מראים כי לצריכה יש קשר הדוק יותר להתנהגות האתית והחברתית שלנו בכיוונים ותחומים שונים מכפי שחשבנו בעבר. בעשורים האחרונים צרכנים הפכו ערים יותר לשיקולים אתיים וחברתיים כמו צריכת אנרגיה, גידול בעלי חיים, וסחר הוגן. מודעות זו הובילה לצמיחה מהירה בשוק הגלובלי של מוצרים ידידותיים לסביבה. בלב מגמה זו, הנקראת לעתים צרכנות אתית או צרכנות ירוקה, נמצאת ההנחה כי צרכנות אינה מבטאת רק העדפה כלפי מחירים ואיכות, אלא גם נורמות, ערכים ואמונות. הנחה זו הובילה לשלל מחקרים שהתמקדו בניסיון לזהות את “הצרכן הירוק” דרך משתנים סוציו-דמוגרפיים, תכונות אישיות או ערכים הקשורים ישירות במודעות סביבתית. הנקודה שטרם הובנה היא כיצד צרכנות ירוקה משתלבת בתחושה הגלובלית שלנו לגבי אחריות חברתית ומוסריות וכיצד היא משפיעה על התנהגויות מחוץ לתחום הצרכני. בהתבסס על תיאוריות עדכניות לגבי הטרמה התנהגותית ורגולציה מוסרית, אנו טוענים כי חשיפה בלבד למוצרים ירוקים, מול רכישה שלהם, יגרמו להשפעות שונות בתכלית על ההתנהגויות הנובעות מהן. בעוד שחשיפה בלבד גורמת לאקטיבציה של קונספטים

סיכום מחקר מטרות המחקר: המטרה המרכזית של המחקר היא לסקור באופן סיסטמתי מחקרים שדנים בסוגיה של אימוני התנגדות כהיפרטרופיה לשרירים, המבוצעים בצורה מחזורית (כלומר שינויים לאורך זמן בדרגת הקושי או בכמות האימונים) או בצורה שאינה מחזורית. המחקר שואף לפרש את מסקנות שאר המחקרים השונים, להבחין בהשפעות של אימונים מחזוריים ולא מחזוריים, ולספק מידע אופטימליים עבור אינדיבידואלים אשר רוצים להשתמש באימוני התנגדות עבור בניית מסת שריר. מה ידוע במחקרים עד היום: שילוב אימוני התנגדות היא פעילות גופנית מומלצת על ידי מרבית ארגוני הבריאות והספורט בעולם. המחקרים העכשוויים מצביעים כי מרבית המשתנים שכלולים באימוני התנגדות (עוצמה, כמות סוג האימון) עשויים לעזור בבניית מסת שריר, אמנם אין מספיק ראיות שאומרות כיצד יש להשתמש במשתנים אלו על מנת לקבל תוצאות אופטימליות. רוב סוגי אימוני ההתנגדות המשתמשים בהם לצורך מחקר הם אימוניים מחזורים, לפי סוגים אלו: 1. מחזוריות לינארית (LP) – הגברת עוצמת האימון והורדה בכמות לאורך זמן. 2. לינארית הפוכה (RL) – הפחתה בעוצמה והגברת הכמות. 3. מחזוריות גלית יומית (DUP) – שינוי גלי בעוצמה ובכמות בכל יום. 4. מחזוריות גלית שבועית (WUP) – כמו יומית, אך בכל שבוע. 5. מחזוריות גלית (UP) – שינוי בצורה גלית בין שבוע לשבועיים ותזוזה יחסית בעוצמה ובכמות. 6. מחזוריות נחסמת (BP) – שיטה שמפרידה סוגים שונים של תרגילים לחלקים שונים כדי להתמקד במטרות ספציפיות. ישנם חוקרים האומרים שאימוני DUP יעילים יותר בהגדלת מסת השריר מאשר אימוני LP. אמנם, עדיין לא ידוע האם אימונים מחזוריים מכל הסוגים הנ”ל המכוונים למטרת היפרטרופיה של השרירים עדיפות על פני אימונים שאינם מחזוריים, אך מבוצעים בכמות ועצימות גדולה יותר.  תוצאות המחקר: דיון ומסקנות,

חומצה גלקטורונית – סיכום Galacturonic Acid Inhibits the Growth of Saccharomyces cerevisiae on Galactose, Xylose and Arabinose Eline H. Huisjes, Erik de Hulster, Jan C. van Dam, Jack T. Pronk and Antonius J. A. van Maris מבוא תסיסה יעילה של סובסטרטים מעורבים הינה חיונית להמרה מיקרוביאלית של חומרי גלם מדור שני, כולל מי קולחין עשירים בפקטין כמו קליפות של פירות הדר ועיסת סלק סוכר. חומצה גלקטורונית הינה מרכיב מרכזי בהידרוליזטים של חומרים אלו, העשירים בפקטין. שמר האפייה (Saccharomyces cerevisiae), המייצר העיקרי של ביו-אתנול, אינו מסוגל להשתמש בחומצת סוכר זו. ההשפעה של חומצה גלקטורונית על תסיסת אלכוהול באמצעות S. cerevisiae נחקרה בעזרת תרביות אצווה אנאירובית הגדלות על תערובת של גלוקוז וגלקטוז בריכוזי חומצה גלקטורונית שונים ועל תערובת של גלוקוז, קסילוז וארבינוז. בתרביות הגדלות ב- pH 5.0, הרבה מעל ערך ה- pKa של חומצה גלקטורונית (3.51), ההוספה של 10g ⋅ liter-1 חומצה גלקטורונית לא השפיעה על הקינטיקה והגדילה של תסיסת הגלקטוז. בתרביות שגודלו ב- pH 3.5, ההוספה של 10g ⋅ liter-1 חומצה גלקטורונית לא השפיעה באופן משמעותי על עיכול הגלוקוז. עם זאת, ברמת pH נמוכה זו, החומצה הגלקטורונית עיכבה לחלוטין את הצמיחה על גלקטוז והפחיתה את שיעור עיכול הגלקטוז ב- 87%. בנוסף, נמצא כי חומצה גלקטורונית מעכבת באופן משמעותי את התסיסה של קסילוז וארבינוז באמצעות זן ה- S. cerevisiae המהונדס IMS0010, הגורם לתסיסת פנטוז. הנתונים מצביעים על כך כי העיכוב מתרחש כאשר חומצה גלקטורונית לא-דיסוציאטיבית נמצאת מחוץ לתא ותומכים בהשערה כי שילוב של קצב ספיגת סובסטרטים מופחת הנובע מעיכוב תחרותי על Gal2p, דרישת אנרגיה מוגברת לצורך שימור הומיאוסטזיס תאי, ו/או הצטברות של חומצה גלקטורונית 1-

סיכום עיקרי המאמר: “שיטות השוואתיות” במדעי המדינה נעשה שימוש נרחב ב”פוליטיקה השוואתית”. פוליטיקה השוואתית היא כלי בניתוח פוליטי. היא יכלה לקבוע מגמות באירועים פוליטיים ובעיקר בפיתוח בדיקה ושכלול התיאוריה. ניתן לעשות שימוש בפוליטיקה השוואתית לביסוס הכללות במדעי החברה, לקבוע חוקים לתופעות חברתיות ופוליטיות. פוליטיקה השוואתית היא כלי לבדיקת השערות במדע המדינה. במדע המדינה, השיטה ההשוואתית מפצה על  חוסר היכולת לבצע תצפיות אמפיריות מדויקות. למשל, לא ניתן להניח מוסד פוליטי מסוים לפיו יהיה ניתן לבחון תיאוריה מסוימת. יש לעשות שימוש יצירתית בתצפיות על מצב העולם כפי שהוא, וכאן השיטה ההשוואתית מועילה. דוגמא לאופן בו הגישה ההשוואתית מועילה לבדיקת תיאורית במדע המדינה: “האדם הפוליטי” של ליפסט. השוואה בין מדדים רבים להתפתחות כלכלית במדינות שונות, דמוקרטיות ולא דמוקרטיות. התוצאות הראו קשר בין סוג המשטר למדדי ההתפתחות הכלכלית. דוגמא נוספת: הספר “המקורות החברתיים של הדיקטטורה והדמוקרטיה.” הכנסת משתנים מורכבים יותר מהתפתחות כלכלית גרידא לתיאוריה של היווצרות דמוקרטיות (כמו למשל ריבוד חברתי, מבנה כלכלי, עוצמת המדינה). השוואת משתנים נוספים אלו נבחנת ביחס להשפעה שלהם. זוהי הגישה של “הגל השלישי” מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. בהיעדר תנאי מעבדה, מדע המדינה מבדיל בין שתי דרכים שונות להשוות על מנת לבדוק תיאוריות: מחקר גדול (N) ומחקר קטן (n). במונחים אחרים, ההבדלה בין ניתוח נומותטי ואידיוגרפי. בהתאמה, תחת הגישה ההשוואתית יש פילוג בין המאמינים בחוקים אוניברסליים (N) לאלו המאמינים בגורם אקראי ובלתי ניתן לחיזוי בתופעות פוליטיות (n). שיטה השוואתית מאפשרת למדע המדינה להעריך את מידת תקפות הפרשנויות לתופעות פוליטיות. למשל: תפקידה של המסורת הקתולית בתחלואת המדינה האיטלקית היא פרשנות פשוטה לתוצאות שהגישה ההשוואתית הופכת להרבה יותר מורכבות. דוגמא

רגנרציה של כלל האפידרמיס האנושי באמצעות תאי גזע טרנסגניים  אפידרמוליזיס בולוזה מסוג junctional (JEB) (תמס בועתי של העור) הינה מחלה גנטית חמורה, קטלנית לעתים קרובות, הנגרמת ממוטציות בגנים המקדדים את רכיב ממברנת הבסיס למינין-332. חולי JEB מפתחים פציעות כרוניות בעור ומוקוזה, הפוגעים באיכות חייהם ועשויים להוביל לסרטן עור. מאמר זה מראה כיצד תרביות קרטינוציטים אוטולוגיות טרנסגניות הביאו לרגנרציה של אפידרמיס מלא ותפקודי אצל ילד בן 7 הסובל ממקרה חמור של JEB. דפוס האינטגרציה הפרו-ויראלית השתמר in vivo וההתחדשות של האפידרמיס לא גרמה לסלקציה קלונאלית כלשהי. ההתחקות הקלונאלית הראתה כי האפידרמיס משתמר על ידי מספר מוגבל של תאי גזע ארוכי-חיים, שזוהו כ- holoclones, בעלי יכולת התחדשות-עצמית In vitro ו- in vivo המייצרים פרוגניטורים המחדשים קרטינוציטים שעברו התמיינות טרמינאלית. מחלת ה- JEB מאופיינת בחולשה מבנית ומכאנית של האינטגומנטים. שלפוחיות ופציעות בעור ומוקוזה מתרחשות בתוך השכבה השקופה (lamina lucida) של ממברנת הבסיס בתגובה לטראומה. פציעות כרוניות בעור גורמות לזיהומים, צלקות, וסרטן העור. ה- JEB נגרמת ממוטציות בשלושה גנים – LAMA3, LAMB3 ו- LAMC2 – המקדדים את למינין-332 (חלבון הטרוטרימרי, ידוע גם כלמינין 5, המורכב משרשראות α3, β3 ו- γ2) ובגנים המקדדים את קולגן XVII ואינטגרינים α6β4. מוטציות שליליות הגורמות למחסור בלמינין-332 בדרך כלל גורמות למוות בגיל צעיר. במקרים לא-קטלניים של JEB, הלמינין-332 קיים בכמויות מזעריות, וההמידסמוזומים הם בסיסיים או חסרים. ה- JEB היא חשוכת מרפא, ומעל 40% מהחולים נפטרים לפני גיל ההתבגרות. הטיפולים הקיימים מסוגלים להפחית את הסימפטומים בלבד. ההתחדשות והתיקון של האפידרמיס משתמרים בעזרת תאי גזע אפידרמליים, המייצרים מושבות הנקראות holoclones, שבתורן מחוללות תאים מייצרי meroclone ו- paraclone, המתפקדים כפרוגניטורים מגבירי חלופה.

תיאום מתמשך בשרשרת האספקה באמצעות תוכניות תגמול לינאריות קבלת החלטות מבוזרת בניהול שרשרת האספקה היא שכיחה למדי, ולעתים קרובות בלתי נמנעת, בשל גודל השרשרת, הפיזור הגיאוגרפי שלה ומספר הסוכנים שמשחקים בה תפקיד. אבל, בקבלת החלטות מבוזרת ידוע שתהיה תוצאה של שיווי משקל נאש לא יעיל, והתוצאות האופטימליות הממקסמות את הסכום של כלי עזר של כל הסוכנים לא צריך להיות שיווי משקל נאש. במאמר זה מדגימים באמצעות מספר דוגמאות של מודלים שרשרת האספקה כיצד גמול ליניארי / תוכניות עונש יכולים להיות מיושמיםם כך שפתרון אופטימלי הופך לשיווי משקל נאש. הדוגמאות במאמר מייצגות בעיות תיאום אנכיות ואופקיות. הטכניקות בנויות על מסגרת כללית לשימוש בתוכניות שכר / קנסות ליניאריים כדי לעודד יציבות בפתרונות אופטימליים נתמכים, ועליהן להיות שימושיות להגדרות אחרות של ניהול פעולות מרובות סוכנים. בתגובה ללחצים ההולכים וגדלים של השווקים הגלובליים, רשתות האספקה ומערכות ההפצה נעשות יותר ויותר מורכבות. חוסר היעילות בניהול מערכות אלו עלול לגרום להצטברות משמעותית של עלויות שעשויות להיות קריטיות להישרדותם של הארגונים הרלוונטיים, שכן התחרות העולמית מפעילה לחץ על שולי הרווח. בהתחשב במציאות זו, מנקודת מבט חיובית, ניהול מוצלח של רשתות אספקה מורכבות יכול להיות לגורם הצלחה חשוב מאוד בארגונים כאלה. סוגיה מרכזית המטופלת בפרקטיקה ובספרות של שרשראות האספקה ​​נוגעת לתיאום בין הגורמים השונים בשרשרת, לבין ההשפעה השלילית הפוטנציאלית הקיימת להתנהגות לא מתואמת. כמובן, הדרך האולטימטיבית להשגת תיאום היא באמצעות שליטה מרכזית, המתייחסת לכל ההשלכות שיש להחלטות ולפעולות על הארגון. לא קיימת נקודת מבט כזו כאשר מתבצעת בקרה מבוזרת ולכן צפוי חוסר יעילות מובהק. אכן, חוסר היעילות של קבלת החלטות מבוזרת ידוע כבר זמן רב, למשל “דילמת האסיר”

תרבות פוליטית ואפליה בתחרויות תקציר החלטות פוליטיות וכלכליות רבות הן תוצאה של תחרויות אסטרטגיות עבור פרס נתון. האופי של תחרויות כאלו יכול להיקבע על ידי מתכנן המונע על ידי שיקולים פוליטיים עם תרבות פוליטית ספציפית. מטרת מאמר זה היא לנתח את ההשפעה של התרבות הפוליטית ושל אי-סימטריה בהערכות על האפליה בין המתחרים. המשקלים המוקצים לרווחת הציבור ולמאמצי המתחרים מייצגים את הרבות הפוליטית, בעוד שהאפליה היא משתנה אנדוגני המאפיין את המנגנון המעניק את הפרס. אנו בוחנים מצבים שבהם ההטיה האופטימאלית של המתכנן היא לטובת המתחרה עם הערכת הפרס הגדולה או הקטנה ביותר, ובודקים את ההשפעות של שינויים בתרבות הפוליטית ובאי-סימטריה בהערכות על האפליה המועדפת של המתכנן בין המתחרים. תוך התמקדות בשתי פונקציות ההצלחה בתחרות הנפוצות ביותר (מכרזי הכול-משלמים דטרמיניסטיים ו- CSFs לוגיות) אנו מראים כי מכרז הכול-משלמים הוא תמיד ה- CSF המועדף מנקודת המבט של המתכנן. תוצאה זו מספקת בסיס מיקרו פוליטי-כלכלי למודלים הנפוצים בספרות העוסקת בתחרויות. 1. מבוא הדטרמינציה האנדוגנית של תחרויות קשורה בכל האלמנטים הרלוונטיים של התחרות, כולל הפעולות של המתחרים. אך קיימים אלמנטים מוסדיים הנקבעים על ידי מתכנני התחרויות, כולל הפרס, מערך המתחרים, המבנה של תחרויות מרובות-שלבים, מכסות על לוביזם ופונקצית ההצלחה של התחרות. מרבית הספרות מתמקדת בבחירת מאפייני המתחרים, מתוך הנחה כי האובייקטיביות של המתכנן תלויה במאמצי המתחרים. מספר קטן בלבד של מחקרים ניסו לבחון את הקשר בין תכנון התחרות לבין פונקציות מטרה כלליות יותר השוקלות גורמים אחרים מלבד מאמצי המתחרים. אפשטיין וניצן, לדוגמא, קבעו כי פונקצית המטרה של המתכנן תהיה תלויה במאמצי המתחרים ובתועלת המצטברת הצפויה שלהם. המשקלים של משתנים אלו מייצגים את התרבות הפוליטית של