סמינריון באומנויות

.מבוא מחלת הסרטן, היא מצב, אשר, יכול לשחוק מאד את תחושת היכולת האישית של האדם. תחושת היכולת או החוסן הנפשי, מושתתת על הרגלי אמונות וערכים. לתהליך זה , של שחיקה וכרסום ביכולת הנפשית, תורם גם, היחס של הסביבה לחולי סרטן, שגם הוא מושתת על מערך של אמונות, שהתקבעו במשך הזמן, בהתייחס למחלה ולמי שחולה בה. לתיאטרון יכול להיות חלק משמעותי בשינוי מערך אמונות  לא רק של של החולה עצמה,  אלא גם של הקהילה בה היא חיה. Anna (2012), אומרת, שמחזאי מוביל את הקהל לשינוי של רפוי, דרך שלושה שלבים קריטיים: אבחון המחלה ותסמיניה, זיהוי גורמי המחלה ומציאת רפואה. יתכן שהדבר נעשה עי שינוי מערך האמונות של החולה שאינן משרתות אותה,  כפי שמצינת Green, (2006) במאמרה: ” Narratives and Cancer Communication” . היא מפרטת, שצפייה במחזה  מסייעת ליצור שינוי במערך האמונות של  החולה שאינן משרתות אותה  להניע אותה לפעולה,  ע”י שינוי נאראטיב- אותו  סיפור פנימי  המעוגן בתבנית  האמונות של האדם. במאמר משנת (2010), בודקים  Olalekan, Kayode, Husseini, את  השאלה, האם  התיאטרון שהוא מדיום המעביר תכנים של ייצוג וטקסטים לקהל,  יכול להשפיע על  חברות ותרבויות שלמות מבחינת הפנמת ערכים ואמונות . הם מסבירים כי השפעתו של התיאטרון על הקהל מבוססת על קיומם של חמשת החושים אשר להם חשוף הקהל הצופה בתמונות שוות במחזה. תוך כדי הפעלה של חושים אלו, הצופים מפנימים ערכים ואמונות, הקשורים לתבנית של הקהילה החברתית בה הם חיים, מבחינה חברתית תרבותית, כלכלית ופוליטית. עד היום, הומחזו שני מחזות  בתיאטרון הנוגעים למחלת הסרטן: “סוף טוב” ו”חוג הסרטן”. עד היום, לא נעשה מחקר שבדק מה קורה לנשים החולות במחלת הסרטן, הצופות

מבוא באופן מסורתי, האמנות נתפסת כמדיום המעביר מסר של יופי. התלמיד בבית הספר אמור לצייר וליצור לפי סטנדרטים המוכתבים, במטרה ללמדו לייצג את העולם באופן פיגורטיבי: קרקע למטה, שמיים מעל, פרופורציות ופרספקטיבה, צבעוניות וכיוצא באלה. כאשר אותו תלמיד גדל ומגיע לתיכון, למגמת אמנות או למכללה, הוא נדרש לפעול לפי סטנדרטים שונים: עתה הוא נדרש ליצור באופן מעניין, לחדש, להיות מקורי. המסורת בה עליו להשתלב אינה עוד הפיגורטיבי אלא המופשט. עם זאת, ההשכלה הראשונית משפיעה על כולם” אמנות עוסקת, כחלק מתחום הדיון שלה, ביפה. במקביל, קובעת החברה מיהו יפה. מסרים חברתיים לגבי יופי מוקנים כחלק מתהליך הסוציאליזציה, מהינקות: הטוב הוא יפה והיפה- טוב. הרע- מכוער תמיד. מיהו הרע? השחור, הערבי, היהודי, הבורגני או הקומוניסט- בהתאם לקביעה החברתית. יש כאן סתירה: מצד אחד יש קריטריונים ליופי. מצד שני: היופי תלוי, יחסי, סובייקטיבי או תלוי חברה, או תלוי תרבות. איך ייתכן שאותו דבר יהיה אובייקטיבי וסובייקטיבי בו זמנית? איך מזוהה הטוב עם היפה- מעבר לכל החברות והתרבויות? איך יכול היופי להיות שונה בין חברות ובכל זאת שיהיו לו קריטריונים קבועים? איך קובעת החברה מהו ערך היופי שלה וכיצד היא מבצעת את הסוציאליזציה אליו? עבודה זאת מנסה להשיב על שאלות אלו או לפחות, להראות חלק מהתשובות האפשריות. עם זאת, נתמקד בשאלות העיקריות: כיצד משמשת האמנות בחברות שונות להעברת מסר היופי וכיצד מסר זה משתנה בהתאם לשינויים חברתיים ומדיניים בתקופות שונות.   תוכן מבוא – 1 האם קיים יופי אוניברסאלי? – 1 הדיון ביופי בפילוסופיה המערבית: האם היופי אובייקטיבי או סובייקטיבי?1 קהילות ויופי: הדיון ביופי בסוציולוגיה – 7 האם יש תפקיד ליופי באמנות? – 10

מבוא תאטרון פוסט-דרמטי בא להגדיר יצירות שמסרבות להתחייב למסורת התיאטרונית, תוך שהוא בעצמו מסרב להתחייב למסורת המחקרית, ובסופו של דבר מקבץ תחתיו מרחב שלם של תופעות והופעות-המחול והמיצב והמיצג והמוצג-כולם נדחקים אל תוך מסגרת ההצגה, עד שקשה להבדיל בין תיאטרון לבין מחול, בין הצגה לבין ניסוי חברתי,בין במה לבין מרכז קהילתי ובין יצירה לדיון תיאורטי. בעבודה זו אחקור את הפרשנות הבימתית של רנה ירושלמי ל”רומיאו ויוליה” מאת שייקספיר לאור המאפיינים של התיאטרון הפוסט דרמטי ודפוסי פעולתו. הפרקים הראשונים בעבודה יוקדשו לסקירה של דפוסי הפעולה של התיאטרון פוסט דרמטי כפי שהם משתקפים בספרות המחקרית, תוצג הביוגרפיה המקצועית של רינה ירושלמי שתתאר את דרכה המקצועית שהובילה אותה להקים את קבוצת “אנסמבל עיתים.” יתר הפרקים  יציגו את האמצעים הפוסט-דרמטיים כפי שהם באים לידי ביטוי בפרשנות הבימתית של רינה ירושלמי במחזה “רומיאו ויוליה” תוך התמקדות ב דפוסי פעולה פוסט דרמטיים בהם השתמשה ירושלמי. כמו תערך סקירה של תפקיד הקהל במחזותיו של שייקספיר בכלל, וביצירה הבימתית “רומיאו ויוליה” בבימויה של  ירושלמי בפרט. העבודה תעסוק בין היתר בשפה הייחודית של ירושלמי בתוך התאטרון הפוסט-דרמטי וביכולתה לתרגם את מאפייניו למופע ייחודי ומודרני. היות והעבודה תעסוק במחזה הידוע הזה אצטט כמה דברים עליו מ”אודות המופע”: רומיאו ויוליה הוא טרגדיה מוקדמת של שקספיר, שהוצגה . מחזה זה על אהבת נעורים המלבלבת 1695לראשונה בשנת בין חומותיה של שנאה עתיקה, התחבב על הקהל מיד. עלילתו מתרחשת בעיר ורונה שבאיטליה, על רקע מריבה ארוכת שנים בין שתי משפחות אצילים: מונֵטיג וקפולט. רומיאו לבית מונטיייג ויוליה ממשפחת קפולט מתאהבים זה בזו ונישאים בחשאי. בו ביום פורצת תגרת רחוב שבמהלכה הורג טיבלט, דודנה של

מבוא בשנת 2010 חנכה עיריית חולון את מוזיאון העיצוב בחולון. מוזיאון זה היה תוצר של חמש שנות הגייה, תכנון ובנייה. כל התערוכות במוזיאון קשורות לעיצוב והמבנה עצמו הוא מבנה מרשים וייחודי, אשר תוכנן על ידי אדריכל מוביל ומוערך. המוטיבציה להקמת מוזיאון שכזה, במיוחד בעיר חולון, היתה הרצון להעלות את קרנה של העיר ולהקים מוזיאון אשר ימשוך מבקרים מכל הארץ ותיירים. הקמת המוזיאון שואבת השראה מהקמתו של מוזיאון גוגנהיים בעיר בילבאו בספרד בסוף שנות ה-90. בילבאו היתה עיר בדעיכה עם מיתון ובריחת צעירים מהעיר. פתיחת המוזיאון הביאה לעיר פריחה כלכלית, תרבותית ותיירותית ומבקרים מכל העולם מבקרים מדי שנה במוזיאון. בעקבות זאת, ממשלות אחרות החלו לנסות ולשחזר את ההצלחה- “אפקט בילבאו”. מוזיאון העיצוב שואף לממש את “אפקט בילבאו” בחולון. השערת המחקר שלנו: אנשים מגיעים למוזיאון העיצוב בחולון בגלל העניין במוזיאון עצמו. כלומר, לא בהכרח תושבי העיר חולון ולא בהכרח אנשים העוסקים בעיצוב מגיעים למוזיאון, אלא אנשים מרחבי הארץ אשר עוסקים במגוון מקצועות. בעבודה זו, אנו סוקרות את הרקע להקמתו, בוחנות את “אפקט בילבאו” בספרות המקצועית, ובודקות, באמצעות שאלונים אשר חולקו למבקרי המוזיאון, האם השערת המחקר שלנו נכונה, והאם אכן השיגה עיריית חולון את מטרתה- “אפקט בילבאו” מקומי.    

מבוא המסורת המיסטית היהודית העתיקה והעשירה וביטוייה הספרותיים המרשימים הסיפורי התנ”ך, בספרות חז”ל, בספרות ההיכלות, בשירה ובהגות של ימי הביניים, בקבלה על כל שלוחותיה ובחסידות מצאה את המשכה בשירה העברית של המאה ה-20, אף על פי שברובה נכתבה על ידי משוררים ומשוררות שניהלו אוח חיים חילוני. משיכה זו למיסטיקה בקרב היוצרים הישראלים החילונים והדחף לתת לה ביטוי ביצירותיהם הספרותיות היא טבעית למדי שיש לה מקבילות בספרות העולם מחד גיסא, ומאידך גיסא תוצאה של השפעות תרבותיות, פנימיות וחיצוניות, ולראיה – הספרות העברית החדשה במאה ה-19 הייתה רחוקה ממיסטיקה. חוויה מיסטית ביסודה הינה אוניברסאלית, דומה להפליא במאפיינים הרגשיים ובתמונות היסוד שהיא מתוארת בהן. ספרות עברית מיסטית חדשה הינה המשכה בן ימינו של היצירה המיסטית היהודית העתיקה, גם אם אלה שכתבו אותה הם חילוניים. לאורך ההיסטוריה, המיסטיקה היהודית ספגה השפעות חיצוניות – הלניסטיות – גנוסטיות, מוסלמיות ונוצריות. על הספרות היהודית החדשה השפיע גם ההקשר התרבותי המודרני, והוא משתלב בה יחד עם חותם המקורות היהודיים. על הספרות היהודית החדשה השפיע גם ההקשר התרבותי המודרני, והוא משתלב בה יחד עם חותם המקורות היהודיים. שלושה יסודות מאפיינים את החוויה המיסטית היהודית: התאחדות האדם עם קדושה אלוהית או כיסופים אליה – מצב המכונה בחסידות “דבקות”; האקסטאזה – תחושה עזה של זעזוע והתלהבות עד כדי אבדן חושים; תיאור ההתנסות המיסטית כהתגלות של חזון או מראות מוחשיים מדהימים ומענגים כמו אור, אש, צורות מעגליות, לובן וזהב. כל אלה, המושפעים על ידי התרבות המודרנית, הציונות  ורוחות חדשות הנושבות בחצרות החסידות,  מופיעים בשירה העברית המיסטית של המאה ה-20. ההבדל החשוב בין מיסטיקה המסורת לשירה המודרנית הוא תפיסת הקדושה לא במונחי אלוהה,

מבוא תרבות יפן לאורך ההיסטוריה הייתה תמיד מרוחקת ומסתורית. מאמצע המאה ה 19 התחילה אינטראקציה בין תרבותית בין יפן למדינות המערב, ובכך חדרו הרבה מסממני התרבות לתוך עולם האומנות. ועקב כך שעולם האומנות היה הכי גמיש בלקבל את “חדש”, כך גם ענפי תרבות אחרים תחת השפעת תרבות יפן קיבלו עם הזמן כחלק בלתי נפרד את סממנים ויזואליים של התרבות. תחילה אירופה התעניינה באמצעים ויזואליים חיצוניים כמו חרסינה, בדים, מניפות, תלבושות, ארמוני וגני יפן. לאחר שהמערב “השתעשע” מספיק בדברים אלו, הוא התחיל להתעמק בפילוסופיה, דת ואידיאולוגיה של המזרח, התחיל לקבל עולם זה כשווה אך דו קוטבי. עקב כך באירופה מתחילה התכחשות למטה נרטבים הגדולים(ג’.ף. ליאוטר). אומנם אירופה המשיכה לשלוט עד במאה ה 20, שלאחר מכן חדירת המזרח למערב מתחילה להיות כל כך משמעותית שחלק מחוקרי מזרח מתחילים לדבר על אוריאנטליזציה של המערב. לפי הסבר של אירופאים עצמם ההשפעה של תרבות יפן על תרבות המערב נובעת ממשיכה שלהם לתרבויות מסורתיות, השקפת עולם מסתורית, ורוחניות. אינטראקציה בין תרבותית הובילה באירופה לנישה חדשה במדעי החברה – מדעי המזרח. ומאז קיומה של נישה זו, מדענים מנסים למצוא יחס הדדי בין נחלת כלל לנחלת פרט של מדינות ועמי מזרח. השאלה העיקרית של מדע היא ממה נובעת משיכה בלתי מודעת בין התרבויות. רובינו יכולים בהסתכלות מהירה בבית לציין כמה מהמוצרים הם תוצרת יפן כמו מותגי הטלוויזיה שאנו רואים ומשחקי מחשב שאנו משחקים, אפילו הסושי שאנו אוכלים מקורם ביפן. כיום קיימים סביבונו מוצרים שמקורם ביפן, תרבות שפעם הייתה סגורה ומרוחקת וכיום מפוזרת בכל ענפי התרבות במוצרים שונים ומגוונים. לרוב אנו מקבלים כמובן מעליו את נוכחותם בסביבותינו ולרוב איננו

מבוא והצגת שאלת המחקר חוקרים רבים עסקו בשאלות הנוגעות לקאנון הספרותי ולתנאי הכניסה אליו: מהי יצירת מופת? מהי גדולה ספרותית? מהי קלאסיקה? האם קיים קאנון משותף לעולם המערבי, ואם קיים – האם הוא משתנה או שהוא סגור? מהם הגורמים המשפיעים על כניסתה או יציאתה של יצירה מהקאנון הספרותי? מאחר וישנן תשובות תיאורטיות מגוונות לשאלות אלו, אחת הדרכים המעשיות המאפשרות התייחסות בהירה לנושא הנדון, היא באמצעות בחינת יצירה ספציפית ואופן הכללתה בקאנון, על ידי המערכת הספרותית. דרך מקרה ממוקד ופרטני, ניתן להגיע לתובנות רחבות יותר ביחס לנסיבות ההכללה של יצירות בקאנון הספרותי המודרני. בזאת, הכוונה לבחינת הנסיבות שגרמו לכך שיצירה ספרותית (או אמנותית) מסוימת שנחשבה בתקופה מסוימת לזניחה או לשולית הפכה בתקופה אחרת לקונצנזוס מבחינת היכללותה בקאנון. בחינת תהליכי שינוי במעמדה הקאנוני של יצירה יכולה להתבצע גם באופן הפוך – ע”י ניתוח מקרה בוחן של יצירה אשר בתקופה מסוימת נחשבה כיצירה קאנונית לכל דבר, אך עם חלוף השנים יצאה מהקאנון, והושמטה מהתודעה הקולקטיבית של המערכת הספרותית.   בהקשר זה, עבודת המחקר שלפניכם שמה לה למטרה לבחון את הנסיבות ההיסטוריות של התקבלות היצירה “רובינזון קרוזו”, מאת דניאל דפו, בשנים הספורות שלאחר פרסומה בציבור. בזאת כלולים הן היבטים בהצלחתה המסחרית של היצירה, והן היבטים באופן הקבלה של הסופר ושל היצירה, בקרב המערכת הספרותית המקצועית. דווקא על רקע ההכרה הרווחת בימינו בגדולתו המקצועית של דפו, כמו גם בחשיבותה ובאיכויותיה המקצועיות של היצירה “רובינזון קרוזו”, מתחדדת שאלת המחקר המרכזית: כיצד התקבלו היצירה רובינזון קרוזו והיוצר דפו בשנים הראשונות שלאחר פרסום היצירה, ומה ניתן ללמוד מכך על התנאים הדרושים לכניסה לתוך הקאנון הספרותי?   באמצעות ניתוח

תמצית בעבודה זו אתאר את ההתקדמות באנליזה ההתנהגותית במחקר נוירו אתולוגיה של שירת ציפורים. בחלק הראשון של העבודה אציג מחקרים בשיטות קלסיות המשלבים תצפית של התנהגות השירה וניתוח סונוגרמות של השירים, המדגימים שהציפור נולדת עם יכולת שירה בסיסית, אשר עד לגיל הבגרות המינית מתפתחת בתהליך למידה לשירה המורכבת וההרמונית המאפיינת שירת בוגר. בזכות ההתקדמות ביכולות המחשוב באחסון ועיבוד נתונים, כיום ניתן לדגום מסות של שירי ציפורים לאורך זמן, ועל ידי אנליזת הנתונים ופירוקם לפי מדדים שונים, ניתן לאפיין  את התפתחות הלמידה של שירת הציפורים בסקאלות זמן רבות ולהסיק על השפעות מגירויים שונים. החלק השני של העבודה יעסוק בניתוח התנהגות השירה (לימוד ותחזוקת שיר) מבחינת הפעילות העצבית במוח. לשם כך אציג את המבנה הנוירו-אנטומי של מוח הציפור, מסלולי שירה קדמי ואחורי, ביטוי גנטי והשפעת הורמונים על פעולות עצביות.  אציג מחקרים ברמה תאית ומערכתית בשיטות אלקטרו-פיזיולוגיה המדגימים את פעילות הנוירונים במוח בזמן למידת השיר ותחזוקתו (נוירו גנזה, נוירוני מראה, Efference copy). אסביר שיטות תהודה מגנטית פונקציונאלית להדמיית שינויים במבנים במוח, ואציג מחקר הקושר השפעות סביבתיות לתגובות שמיעתיות במוח. אסכם ואנסה להמחיש שמהמחקרים ההתנהגותיים בשילוב עם התובנות לגבי פעילות מערכת העצבים במוח בנושא שירת הציפורים, ניתן להשליך לגבי תפקוד מוח האדם בכדי למצוא דרכי טיפול, למשל בבעיות הקשורות לדיבור או בבעיות הקשורות למערכת העצבים.      מבוא התנהגות שירת הציפורים היא תוצאה של פעילות משולבת ומורכבת של מאות מיליוני נוירונים ותאי שריר המושפעים מגירויים פנימיים וחיצוניים. נוירו אתולוגיה של שירת הציפורים הינה תחום בחקר מדעי המוח, הכולל מגוון רחב של רמות מחקר החל מהרמה המולקולארית המסבירה כיצד מולקולות מתפקדות ומקשרות בין נוירונים, לרמה

מבוא כדי לחשוף  מה משמעות העטרה (ומאוחר יותר הכתר) בקבורת יוון העתיקה, ומה סיבת התפשטותה האדירה בכל רבדי החיים, עלינו תחילה לבדוק כמה נקודות מפתח חשובות להבנת העניין: אוכלוסיית יוון העתיקה מהי, ממי נוצרה בעצם אותה תרבות עשירה. לשם כך אביא סקירה של שלוש תקופות היסטוריות מרכזיות רלוונטיות למחקר זה ביוון העתיקה – ארכאית>> קלאסית >> הלניסטית. בתקופות אלה נבדוק אמונות, התארגנויות, מנגנוני שלטון, צורות התיישבות, מלחמות, תחבורה ושינויים אחרים. מה היה חשוב לאנשים בעת היא (אתמקד בתקופה הקלאסית המאה ה-5 לפנה”ס ואגע קצת גם בתקופה ההלניסטית שבאה לאחריה) , וכיצד ביטאו זאת? האומנות באותן תקופות – מה היו ההשפעות הדמוגרפיות, ההיסטוריות והתרבותיות עליה? עולם הצומח והקשר של העם היווני לעולם זה מתוך העולם הגשמי והשפעת האמונה בעולם הרוח קרי – עולם האלים שהאמינו ששולטים בחייהם. טופוגרפיה ואקלים של מקומות התיישבותם ומה הייתה כלכלתם ומשלח ידם שם. לאחר בדיקת תובנות אלו נוכל להוכיח שיש קשר הדוק מאוד בין שכיחות הופעתן של העטרות ושזירתן דווקא מרכיבי עולם הצומח:  עשבים, זרדים וענפים, פרחים, פירות ושילובי צמחים שונים שבטאו סמלים רעיונות ומוטיבים שונים ומגוונים לבין העובדה שתפסו מקום כה חשוב ונכבד באירועי החיים ובאירועי סוף החיים שבטקסי הפרידה מהמתים. מתוך למידה את יחסם לעולם החיים ואמונתם בחיי עולם המתים והנצח, וכן את מידת חשיבות עולם המוות – מה שיאיר לנו בבהירות מדוע העטרות שימשו גם את הנפטרים לא פחות מאשר את החיים. כל כך העטרה, שהייתה לא רק פריט לבוש שסימל מעמד, דרגה והישגים או תפקיד אלא ביטאה בשפה ללא מילים אפילו מצבי רוח, אירועים חשובים ולעיתים גם רמזים ו”תמרורים” מוסכמים – נכרכה

מבוא סיפור עקידת יצחק נחשב לאחד השיאים של אמנות הסיפור המקראי. בתימצות רב הוא מציג דילמה קיומית בעלת עוצמה רלוונטית בכל עת ולכל תרבות. הטקסט המאופק, המתעלם מתיאורי רקע, מחשבות ורגשות, מתאר סיטואציה שכמעט אין דומה לה בסיפורת המקראית והכללית. הסיפור נוגע בלב ליבן של שאלות המעסיקות את המין האנושי מקדמת דנא, שאלות של אמונה,   אמונה בכורח להבדיל בין טוב לרע, אמונה בצידוק הדין או להבדיל, בהסתר פנים. הקונפליקט בין הצו האלוהי לרגש האנושי של אהבת אב לבנו, הוא עמוד התווך הדרמטי של הסיפור. אברהם אבי אמונת היחיד ואבי האומה, הוא סימבול לאין ספור מיתוסים שנהיו לאבני יסוד של ההגות והתרבות האנושית. לשונו הרזה של הטקסט איפשרה לציירים, משוררים, סופרים ופילוסופים רבים, לדרוש בכתוב ולפרשו לפי הגיונם, סביבתם ונוף תרבותם. חז”ל הפליגו בדמיונם והפכו את גיבורי העלילה לבשר ודם, חיים, מתלבטים, מתריסים. הנצרות והאיסלאם מצאו אף הן שלל רב בסיפור, יצקו אותו לתוך תכני אמונתם והעניקו לו חיות חדשה משלהן. גם התרבות המודרנית, שהשילה מעליה את שלשלאות הדוגמה הדתית, גילתה פנים רבות בסיפור העקידה. אברהם ויצחק נהיו לגיבורים אוניברסליים שסיפורם משמש מקור השראה כמעט אין סופי לאינטרפטציות שבמרכזן דיון על מהות קיומו של האל וצביונה המשתנה של האמונה. סיפור העקידה היה סיפור חי ואקטואלי לאורך כל שנות קיומה של התרבות היהודית. מוטיבים כ’קידוש השם’, רדיפות על רקע אמונה, כפירה מול דבקות בדבר השם, היו נחלתם של יהודים כמעט בכל זמן לאורך ההיסטוריה. הדילמות הללו נהיו אקטואליות עוד יותר משלהי המאה ה-19, עם התעצמותה של תנועת ההשכלה, עלייתה של התחייה הציונית, מאבק הדמים על ישוב ארץ ישראל והשואה. הציווי של ‘לך