סמינריון בהיסטוריה

הקדמה בין השנים 1956 – 1958, התירה ממשלת מרוקו יציאה לישראל, לכ 2000 יהודים בלבד מאוכלוסיה של כ170 אלף יהודים. לשם מניעת העלייה נקטו שלטונות מרוקו באמצעים הבאים: לקיחת דרכונים של יהודים לשם בדיקה שמעולם לא הוחזרו, דרכונים שהובאו להארכה – הוחרמו.  כשניתן אישור לדרכון רק אחד מבני הזוג אושר. כדי לשנות את המדיניות המרוקנית בענייני העלייה, קראו משרד החוץ הישראלי ומחלקת העלייה בסוכנות לאנשי הקונגרס היהודי כדי לנסות לרכך את עמדת ממשלת מרוקו. לעיתים נדמה שהמרוקנים היו מוכנים לרצות את השדלנים היהודים אך נמנעו מכך, הלחץ של קהיר והליגה הערבית איימו עליהם יותר מהשפעת הארגונים היהודיים במערב. סיום הפרוטקטורט הצרפתי והספרדי הביא ימים של אי וודאות על יהודי מרוקו. כל עוד היו צרפתים במרוקו היהודים חשו במידת אופטימיות. מרוקו אסרה על חופש תנועה יהודית זמן רב, להבדיל ממצרים ומשאר מדינות המגרב בעידן הדה-קולוניזציה שמדי פעם הערימו מכשולים בפני העלייה אך לא מנעו אותה כליל. בעקבות כך נאלצו פעילים מישראל ופעילים מקומיים במעל העלייה, לרדת למחתרת. כשבעים אחוז מיהודי ארצות האסלאם הגיעו למדינת ישראל, כל השאר היגרו לצרפת, לקנדה, לבריטניה ולאיטליה. העלייה לישראל נוהלה, רובה ככולה, על ידי מוסדות מדינת ישראל והסוכנות היהודית בשיתוף עם ארגונים יהודיים בין-לאומיים וממשלות ידידותיות[1]. בעבודה זו אבדוק את מאפייני העלייה של יהודי מרוקו שנקראת גם העלייה הבלתי חוקית, ומה הסיבות לכך. אבחן את שלוחת  ‘המסגרת’ שבראשות פעילות המוסד מן ההיבט המדיני והמבצעי. אסקור את דרכי העלייה לארץ ישראל ואת מדיניותם של מדינות ספרד ובריטניה ותרומתם לעלייה.  שאלת המחקר מהם מאפייני העלייה החשאית ממרוקו בשנים 1956-1961? [1] חיים סעדון (עורך) בגלוי ובסתר העליות הגדולות מארצות

שאלת המחקר: מהי שיטת המחקר הטובה ביותר לברר מה קרה ב מלחמת יום העצמאות –נכבה?  היסטוריות הכותבים על מלחמות וסכסוכים במאות ה- 19 ו 20 יכולים להתנתק ממושא מחקריהם, מאחר ועימותים אלו הסתיימו ונמתח קו המפריד אותם מההווה. לעומת זאת, חקר הסכסוך הערבי- יהודי, עוסק בעימות שעדיין נמשך ולא רואים לו כרגע סוף. הבעיות הכרוכות ביחסי יהודים ערבים שעלו במלחמת יום העצמאות /נכבה, טרם נפתרו ולכך יש השלכות אקטואליות. “ההיסטוריוגרפיה של הסכסוך ערבי – יהודי היא חסרת תקדים, ממש כמו הסכסוך עצמו”.ההיסטוריה של הסכסוך נכתבה בשני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, בידי עושי ההיסטוריה עצמם. שככל הנראה שאפו להצדיק את מעשיהם ולהאדיר את חלקם. התחיל בכך בן גוריון והמשיכו שאר המנהיגים. השאלות, ‘מי גירש את הבריטים’, ‘מי בנה את ארץ ישראל’, ‘מי הקים את הכוח המגן העברי’. עברו מן ההיסטוריה של הישוב אל ההיסטוריוגרפיה שלו. שאלות אלו לא היו היסטוריות בלבד, ומשמעותן לא הייתה רק כינון נרטיב על העבר ועיצוב של זיכרון קולקטיבי. “לצד חלוקת זרי הדפנה על הישגי העבר, התשובות נועדו לבסס תביעות להנהגת המדינה או לפחות לשותפות בה”.לצורך הפצת רעיונותיהם, ייסדו מנהיגי התנועות מכוני מחקר ובהם הועסקו חוקרים שסיפרו את הסיפור, על פי קווי המתאר ההיסטוריוגרפים שהתוו מנהגי הארגון אליו השתייכו.   תוכן עניינים פרק 1 שאלת מחקר עמוד- 2 – 5 פרק 2 תשובה ראשונה: הגישה מסורתית עמוד- 6 – 10 פרק 3 תשובה שנייה: הגישה המודרנית עמוד- 11 – 18 פרק 4 דיון עמוד- 19 – 21 פרק 5 חידוש:להציג את החידוש לפי – הפוסט-מודרניזם עמוד – 22 – 26 ביבליוגרפיה עמוד – 27 נספחים –

מבוא צפת היא הצעירה מבין ארבע ערי הקודש שבא”י. חברון, ירושלים וטבריה הן ערים עתיקות יומין וצפת, לעומתן, הצטרפה למעמד הרם הזה רק במאה ה-16. אחת התופעות המיוחדות לצפת ובעיקר לקהילה היהודית, היא החורבן והתקומה המשמשים במחזוריות לאורך כל תולדותיה. (שילר, א. ברקאי, ג, 2002). המאה ה-16 היא המאה שבה צפת חוותה את תקופת הזוהר שלה, עד כדי כך שלפי ההערכה גדלה הקהילה היהודית בצפת פי חמישה במשך 22 שנה (1525-1547). (אפרת, א., 2002). הסטוריונים כתבו על צפת “צפת היתה למרכז היהודי החשוב ביותר בא”י למן חתימת התלמוד.” (רפל, י., רפפורט, א., 1986). במאה ה-16 צפת עלתה על ירושלים הן במספר תושביה היהודים, הן ברווחתם והן בכמות החכמים היהודים שחיו בה והשפיעו בתורתם על העולם היהודי כולו. עבודה זו יוצאת מנקודת הנחה שפריחה שכזאת לא מתרחשת יש מאין, אלא בעקבות שינויים שהיוו מצע נוח לצמיחת העיר. לכן, הפרק הראשון יעסוק בשינויים שהתרחשו בעולם היהודי, בארץ ישראל בכלל ובצפת עצמה. ההנחה היא שהשינויים השפיעו על כל מעגל החיים: הן הרוחני, הן החברתי, הן הכלכלי. העבודה תתמקד בהיבט הכלכלי. העבודה תבקש להוכיח שתור הזהב הזה קרה בגלל צירוף של מספר גורמים שחברו יחד. היבט כלכלי לא יכול להיות מנותק מהיבט פוליטי, גאוגרפי, מנהלתי וחברתי. אי לכך השינויים שהתחוללו יקיפו היבטים אלה. בדיקת הצמיחה הכלכלית תיעשה באמצעות סקירת  המקצועות היהודים אשר רווחו בצפת במאה ה-16, תוך השוואה למאה הקודמת לה והשוואה לירושלים. חשיבות הנושא היא בכך שבצפת בא לידי ביטוי המשפט: החומר מקיים את הרוח. חיי הרוח המפוארים של צפת במאה ה-16 הושפעו מתהליכים כלכליים, חברתיים ומדיניים שהתרחשו הרחק ממנה וגם בה עצמה.

מבוא עבודה זו עוסקת בבחינת הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית ומאפייניו.  היא תבחן מהו הקולוניאליזם הבריטי תוך התמקדות בהתפתחותו בהודו, מאפייניו, גורמיו, מדוע הייתה התנגדות כלפיו, וכיצד לבסוף קולוניאליזם זה התמוטט ונפל. בשנת- 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, בעקבות תבוסתם של העותומנים והגרמנים, האימפריה הבריטית כיסתה שטח נרחב יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה. הכוחות שניצחו לאחר מלחמת העולם הראשונה, החלו להשמיע ביקורת נוקבת כנגד הקולוניאליזם, למרות שהזרים כספים לתוך בריטניה עצמה.  השפל הכלכלי שנגרם בעקבות אותה מלחמה, גרם לכך שהבריטים החלו לפקפק – האם כל זה כדאי לנוכח ההוצאות ההולכות וגדלות הכרוכות באחזקת אימפריה רחבה שכזו. כתוצאה מכך, ארצות אוטונומיות ביקשו לקבל אוטונומיה גדולה יותר מכוחות האימפריה הבריטית. הן ביקשו להיכלל בחבר הלאומי הבריטי, ה- Commonwealth, משום שההכרה בהן כמדינות עצמאיות בעלות זיקה לבריטניה, הייתה מאפשרת לחוקק חוקים, ולעמוד על האינטרסים של עמן, ולא רק של הבריטים, שלעיתים היו מנוגדים. עבודה זו תעסוק בבחינת האימפריה הבריטית, הקולוניאליזם הבריטי בהודו והיבטיו השונים: מאפיינים, גורמים, סיבות להתנגדות וכדומה. לבסוף, עבודה זו תבחן את הגורמים העיקריים לסיום הקולוניאליזם הבריטי בהודו, ונפילתה של האימפריה הבריטית. בחרתי לחקור את נושא זה של בחינת הקולוניאליזם הבריטי בהודו משום שהקורס הנלמד הוא קולוניאליזם אירופאי, ומאחר והייתי בהודו בטיול במשך כשבעה חודשים, מצאתי את עצמי מאוד מתעניין בסימני הקולוניאליזם הבריטי שעדיין ניכרים ברחבי הודו, והחלטתי לבחון זאת בעבודה הנוכחית.   מקווה כי עבודה זו תהיה מעניינת ומשכילה.     תוכן עניינים מבוא – 3 סקירה ספרותית- 4-2 הקולוניאליזם – 4-5 הקולוניה הבריטית בהודו – 6-9 ההתנגדות לקולוניאליזם בהודו – הפן הבריטי – 10-12 מהטמה גהנדי: האיש, ושיטת

פתח דבר נושא העבודה עוסק בטראומת מלחמת העולם השנייה בקולנוע האמריקני בתחילת המאה ה-21. אנסה להציג את אחת מדרכי ההתמודדות האמריקאית עם טראומת מלחמת העולם השנייה , דרך הקולנוע ההוליוודי. בעקבות היותי חובבת גדולה של סרטי פעולה בכלל וסרטי מלחמה בפרט, החלטתי להתעמק בנושא זה. בחרתי להדגים ולבסס נושא זה ע”י ניתוח  שני סרטים: פרל הארבור(מייקל ביי, 2001) וממזרים חברי כבוד, (קוונטין טרנטינו, 2009). סרטים אלו נבחרו בזכות זווית ראייתם השונה את מציאות המלחמה. הם כה מנוגדים ועם זאת שניהם מתמודדים עם אותה הטראומה. הראשון מתיימר להיות סרט היסטורי  והשני – אמת נרטיבית. עם זאת, שניהם מתמודדים עם טראומת מלחמת העולם השנייה. מעניין מאוד לראות כיצד כל במאי השתמש בטראומת המלחמה ויישם אותה בדרכו. סרטים אשר דנים בנושא מלחמת העולם השנייה מעלים ז’אנרים שונים ונרטיביים אשר משתנים ככל שהזמן עובר, על פי רוח התקופה וכן בהתאם להשקפת עולמו של יוצר הסרט. לפעמים, הבמאים מציגים בסרט הנוגע למלחמה מסר אשר משלב בו דעות חברתיות, פוליטיות ולאומיות המתאימות לאותה תקופה, כמו כן הנרטיב מעוצב על פי שיקולים אומנותיים ומסחריים, כך שהתיעוד ההיסטורי לא תמיד תואם באופן עובדתי את העלילה על המסך. הסיפור כבר לא מציג נקודת מבט אחת על המלחמה, אלא עשוי להציג נקודות מבט שונות, אוניברסאלית יותר. רוזנסטון עוסק אף הוא בקשר שבין היסטוריה לבין אומנות, ובמרכז הדיון שלו הוא מציב את הקולנוע, שהפך להיות מדיה פופולארית ומשמעותית בעיצוב ידיעותיו של האדם במאות ה-20 וה-21. לשיטתו של רוזנסטון, ההיסטוריונים לא צריכים להירתע מן הבדיון בסרטים אך עם זאת ישנן כמה עובדות היסטוריות ידועות ומקובלות שלטענתו חייבות להיות נוכחות. רוזנסטון מודע לכוחה של

מבוא מחקר פסיכולוגי בנוגע לניצולי השואה   מחקר אמריקאי שבדק ניצולי שואה שפנו לטיפול פסיכולוגי מעלה את הממצאים שהניצולים חווים פוסט טראומה כל חייהם. חוקרים בדקו 27 ניצולי שואה חמישים שנה לאחר השואה שפנו אליהם לטיפול, ומתוכם ל 20 מטופלים, או 74% נמצאה הפרעה פוסט טראומטית, מה שמראה שהתופעה נמצאת אצלם לאורך כל חייהם (טרפלר, בראונשטיין, מוסקוביץ, פרידמן, 2007). אצל ארבעה מתוך השבעה שלא אובחנו כבעלי פוסט טראומה נמצאו הפרעות נפשיות קשות של חרדה, שלא מוגדרות כפוסט טראומה. רק שלושה מבין 27 המשתתפים נמצאו ללא חרדות קשות. הנחקרים דיווחו אמנם על ירידה לאורך השנים בסימפטומים של תופעת הפוסט טראומה, אך עם זאת הם דיווחו על עלייה בתגובות כמו הימנעות מהסביבה וחוסר אכפתיות. מחקר אחר שנעשה בתחום מצא שככל שגיל האדם שחווה פוסט טראומה עולה, כך גוברת נטייתו להתבודדות והימנעות מחברה (מקפרלן, 1990). סלומון ופרגר, שחקרו ניצולי שואה שחיים בישראל בזמן מלחמת המפרץ, מצאו שמעבר לדיכאון, חווים הניצולים תפיסה גדולה יותר של סכנה, מצוקה פסיכולוגית גדולה יותר, ומצבים רבים יותר של חרדה, עצבנות והתרגשות מאשר מבוגרים בני אותו הגיל אשר לא חוו את השואה. החוקרים טוענים שמתן עדות ע”י הניצולים הפיג אצלם את תחושת המתח והחרדה, ונתן להם את האפשרות להמשיך ולתפקד בצורה נורמלית. החוקרים הללו טוענים שרוב הנחקרים שהגיעו לבקש עזרה מעולם לא שיתפו עם ילדיהם את מה שעבר עליהם בתקופת השואה. כהן, רחלי ודקל כתבו מחקר על קשיים באינטימיות ותופעת פוסט טראומה אצל ניצולי שואה שהיו ילדים בזמן השואה. הן מסבירות שמרבית הילדים נחשפו לכמה סוגי טראומה, חלק לבדם וחלק עם בני משפחה. אצל ילדים שאיבדו דמויות משמעותיות במשפחה

מבוא מבחינה היסטורית, נעשה שימוש בקולנוע אפריקני אמריקאי על מנת להאיר את נושא הגזענות בחברה האמריקאית. המאבק בגזענות היה נושא בולט בסרטים אשר נעשו על ידי שחורים ונושא בולט בתיעוד חייהם של השחורים. אירוני, אך מאז 1990 הרבה יוצרים שחורים הגיעו לתפקידים בכירים בהוליווד אך, הגזענות חדלה להיות הנושא העיקרי של סרטים שעברו תחת כפם. הסרטים הבודדים אשר עסקו בגזענות נכשלו קשות בקופות אפילו בקרב שחורים צעירים. מדוע דבר זה קרה? ישנן מספר סיבות לכך לפי שרידן (Sheridan, 2006). אחת הסיבות היא הטבע הזהיר של תעשיית הקולנוע בעיקר שמדובר בסרטים שנויים במחלוקת ובעלי מודעות חברתית. אך, אולי הסיבה החשובה ביותר היה השמרנות הגוברת בקרב השחורים הצעירים והייאוש אשר גובר אצל אחרים אשר מוביל אותם לחשוב שגזענות בחברה בת ימינו כבר לא כל כך רלוונטית (Sheridan, 2006) . מהי גזענות: רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. בעבודה זו אבחן כיצד באה לידי ביטוי הגזענות כלפי השחורים בארצות הברית ומהם דרכי ההתמודדות עימה על פי הסרט; מיסיסיפי בוערת? אודות הסרט: דרמה נועזת וחזקה שמאירה פרשה מכוערת בהיסטוריה האמריקאית הלא רחוקה. וויליאם דפו וגין הקמן הם שני סוכני אף.בי.איי הנשלחים למיסיסיפי לפענח את תעלומת העלמם של שלושה צעירים פעילי זכויות אדם. בתוך כך מבעבעים ונחשפים יחסם המחפיר של הלבנים לשחורים, השנאה והאלימות. בסרט “מיסיסיפי בוערת” ניתן לראות הרבה חוקים מחוקת ארצות הברית אשר מושלכים הצידה בראי הגזענות. כגון: הזכות לחיים ; הזכות לביטחון אישי, שלמות הגוף; הזכות לאזרחות; הזכות לחירות; חופש התנועה; חופש הדעה

הקדמה במסגרת העבודה, אבקש לעסוק בנושא: פרשנותו של רבי אברהם אבן עזרא. רבי אברהם אבן עזרא נולד בעיר טודלה, שבצפון ספרד, בשנת 1089, וייתכן שכבר בצעירותו עבר דרומה למרכזי החוכמה היהודיים שבספרד המוסלמית – קורדובה, טולידו וגרנדה, ואף הגיע לצפון אפריקה. בשנת 1140 עזב את ספרד “מחמת המציקים” ומאז פעל במשך 25 שנים בארצות אירופה הנוצרית (איטליה, צרפת ואנגליה). הוא נפטר בשנת 1164 (כדורי, תשס”ז). סקירה במקורות הספרותיים השונים מעלה, כי הראב”ע ידוע כאישיות בעלת פנים רבות: משורר, פרשן, מדקדק, פילוסוף, אסטרונום, אצטרולוג, מתמטיקאי, חכם בחוכמת החיים, שנון וחריף בפתגמיו, בקי ונבון באוצרות היהדות ובמדעים כלליים, בעל תפישה עמוקה ורחבה להפליא (ויזר, תשל”ו). יצירותיו של הראב”ע בדרך כלל מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: בתקופה הראשונה, (1089-1140) הוא שהה בעיקר בספרד, השתלם בתורה ובחכמות כלליות והתרועע עם המשורר והפילוסוף רבי יהודה הלוי. מבחינה ספרותית מייחסים לתקופה זו בעיקר את כתיבת שיריו – שירי קודש ושירי חול (ניצן ואחרים, 2001). התקופה השנייה הייתה תקופה של נדודים מאונס. ראב”ע עזב את ספרד ועבר לאיטליה (רומא, לוקה, וירונה) משם לדרום צרפת ולצפונה (מנטובה, נרבונה, בדרש, רואן), ומשם לאנגליה  (לונדון). שם הוא כנראה נפטר בשנת 1164 (או בשנת 1167) (שם). גולת הכותרת ביצירותיו הם פירושיו לתנ”ך בכלל ולתורה בפרט, שבהם עומדות לו כל המעלות, שחברו יחד להאדיר ביתר שאת את מפעלו הכביר. בד בבד, יש לזכור את החומר העשיר המצוי בפירושיו (ויזר, תשל”ו). “יסוד מורא וסוד תורה” ו – “אגדת השבת” הם שני החיבורים האחרונים של ר’ אברהם בן עזרא. מבין כתביו המרובים “יסוד המורא” הוא היחיד שמוקדש לעיון שיטתי ביסודות היהדות. מותר איפוא לראות בחיבור

מבוא קבוצות אתנית מוגדרות כקבוצות שהתגבשו סביב יסודות אתניים משותפים ושיוכים שאינם פרי בחירה כמו: מוצא, מקום,  שפה, מנהגים, תרבות היסטוריה, לעיתים גם דת. לעיתים חלק מאותה קבוצה אתנית מעוניין בהגדרה עצמית לאומית במסגרת של מדינה בעלת מוסדות מוכרים, כגון פרלמנט, ממשלה, מערכת משפטית וכן מערכות בריאות חינוך וכו’. היהודים הם קבוצה אתנית  (2015, and Owsiński (Eberhardt. בעבודה נראה שתופעות של שנאה עצמית(Overton, Powell and Simpson,2015),  קיימות בקבוצות אתניות ולאומיות שונות בעולם. נראה תופעה כזו קיימת אצל היהודים והיא הוגדרה כאוטואנטישמיות. Self hating Jews .) 2015,(Reitterהנושא הזה מוגדר כשנאה עצמית של יהודים כלפי מקורותיהם הדתיים, האתניים והלאומיים. זוהי תופעה חשובה שקרתה ועדיין קורית בעם היהודי. נבדוק שתופעת שנאת ישראל ע”י יהודים היא התפתחות חדשה של באותו הקשר. למעשה הקמת המדינה היהודית בשנת 1948 העניקה לאוטואנטישמים אפשרות נוספת למימוש שנאתם לקבוצה האתנית שלהם וזאת באמצעות השנאה לישראל. ננסה לבדוק שתופעת האוטואנטישמיות בגירסתה החדשה קשורה לשנאת ישראל על ידי יהודים. כלומר, נבדוק שהאוטואנטישמים הם ברובם הגדול שונאי ישראל וששתי התופעות קשורות זו לזו בקשרים פסיכולוגיים ולהן מכניזם דומה וכזה שבא ממקור דומה . אוטואנטישמיות אינה מקבילה להעברת ביקורת על החיים הישנים ורצון לחיים חדשים. היא הרבה מעבר לזה: לא מדובר בדחיית החיים היהודיים הישנים ומעבר לחיים חילוניים/פוליטיים יותר במטרה לשפר את המיקום היהודי בתשתית החברתית הכללית. מדובר בניסיון לשים קץ לכל שורש יהודי בזהות העצמית. המניע הבסיסי, אם כן, לפיתוח שנאה עצמית, הוא הרצון להיטמע בחברה אחרת, שהוא רצון סביר בקרב כל מיעוט. ה”מוזרות” הפסיכולוגית, לעומת זאת, שעומדת מאחורי השנאה העצמית היהודית, שלכאורה תומכת באותו רצון לנורמליות, היא הכל מלבד נורמלית: היא

הקדמה ברצוני לפתוח בסיפור מילדותי אשר מלווה אותי לאורך כל מהלך עבודה זו. בהיותי כבן 8, הורי ערכו שיפוצים בביתנו בשכונת הר נוף בירושלים. באחד מהימים האחרונים לפני סיום העבודות, ניגשנו אני והורי לפועלים הערביים אשר התעסקו ב”פינישים” אחרונים בחדרי החדש, ברצוננו היה להודות להם על העבודה הנהדרת. הם הסתכלו עלינו במבט קודר ואמרו: “לא בנינו את זה בשבילכם. יום יבוא, ננקום את נקמת דמם נטבחי דיר יאסין וניקח בחזרה את מה ששייך לנו”. הקבלן, גם הוא ערבי אך יותר מבוגר, מיהר להשתיק את עובדיו ולהתנצל בפני הוריי וביקש שנשכח מזה ונסיים בטוב. הורי הסכימו, כנראה כי לא רצו להיכנס לעימות עם העובדים ואני נאלצתי לכבות את סקרנותי למרות שהיה מדובר בחדר שינה שלי אשר טענו עליו שהוא אינו שייך לי או למשפחתי. המפגש הבא שלי עם נושא כיבוש דיר יאסין היה כשנה לאחר מכן, ב9 באפריל כאשר ראיתי קבוצה של יהודים (רובם בעלי חזות חילונית) וערבים מפגינים עם דגלי פלסטין מחוץ למוסד לחולי נפש, גבעת שאול, אשר מחו בקול רם כיוון שהמאבטחים בכניסה לא נתנו להם להיכנס לשטחי המוסד. כאן סקרנותי גברה והבנתי שמדובר בשרידי אותו הכפר כמו חדר השינה שלי. וכן, הבנתי את עיקרי הפולמוס בנוגע לאופן כיבושו אך מה שסקרנותי לא הצליחה לפענח עד היום היא מדוע על שרידי הכפר האחרונים נבנה בית חולים לחולי נפש אשר סגור בפני הציבור? מדוע דווקא במקום כזה לבנות בית חולים? אין עוד מה לראות ולחקור שם? יתר על כך, עד היום איני מבין מדוע כל פרטי הדו”חות שנכתבו לאחר הקרב חסויים. למה איננו פוטרים את התעלומות אחת ולתמיד. האם הציבור