סמינריון בהיסטוריה

מבוא:   עבודה זו תידון בנושא עבודה, מלאכה ותעשייה באימפריה העוסמאנית במאות ה16 –19. ראשית תינתן סקירה על התפתחות העבודה, המלאכה והתעשייה במהלך המאות הללו ולאחר מכן העבודה תתמקד בשני ענפי ייצור מרכזיים שהם ייצור המשי והכותנה. ולבסוף, יובאו המסקנות. האימפריה העותומאנית הייתה אימפריה אגרארית ורוב האנשים בתוכה גרו בכפר והתפרנסו מהאדמה. עם זאת, Donald Quataert מציין כי ייצור ראשוני תפס מקום בגבולות המדינה האגרארית. גם Suraiya Faroqhi  מציינת כי האימפריה העותומאנית לא הייתה רק מדינה צבאית מבוססת על חקלאות שניצלה את מיקומה האסטרטגי על-מנת לשלוט על נתיבי הסחר העיקריים בין דרום אסיה ואירופה. תעשיית המלאכה העותומאנית מצאה שוק לא רק בתוך גבולות האימפריה אלא גם מחוצה לה. בסוף המאה ה-15 כותנה, משי ובדי אנגורה מאנטוליה יוצאו למדינות אשר שכנו צפונית מהים השחור, כאשר תעשיית עור משגשגת אף היא תועדה ברישומים מאותה התקופה. בסוף המאה ה-16 הבדים של אנקרה מוהיר מצאו קונים בוונציה, פולין ואפילו אנגליה כאשר תעשיית ייצור העור התבססה בשווקים בהונגריה. בנוסף לכך, מוצרי נחושת מילאו תפקיד של מוצרי צריכה יומיומיים אולם גם קושטו באופן מיוחד עבור לקוחות אמידים יותר. בחופים הדרומיים של הים התיכון תוניס היוותה חלק מהאימפריה העותומאנית מאז שנת 1574. בעיר זו יוצרו שטיחים אדומים אשר שווקו בקנה מידה גדול בצפון אפריקה וגם באיסטנבול ואנטוליה. גם במאה ה-18, תקופה אשר נחשבת בעיני ההיסטוריונים כתקופה שהייתה בה הידרדרות מבחינת התעשייה גם אז הייתה תעשיית בדים מרשימה לייצוא. בדי הכותנה ההודים נעשו פופולאריים מהמאה ה-17 ואילך והועתקו בהצלחה במזרח אנטוליה ובאזור Aleppo. ענפים שונים של ענפי תעשייה פרה-תעשייתים באימפריה העותומאנית כל הזמן מתגלים על     תוכן

מבוא האנטישמיות (אנטי הגזע השמי) הייתה מאז ומעולם בידי קבוצות ועמים אמצעי לפגוע ביהודים באשר הם יהודים וכללה תופעות של  שנאה והתנגדות ליהודים. העם היהודי, נתפס כמקור הרע בעולם בלי קשר למצבם הכלכלי או הגזעי, ושאיפתם להשתלט על הכלכלה העולמית. המושג “אנטישמיות” הינו מושג מודרני המייחד את העת החדשה. תפיסתה של התנועה הציונית וההסבר כי האנטישמיות הינה תופעה מרכזית וחמורה בחיי העם היהודי וכי תוצאותיה עלולות להיות אסון, הייתה תפיסה זו דעת מיעוט בחברה הכללית כמו גם בחברה היהודית. עד שלהי המאה ה- 19 לבשה האנטישמיות פנים רבות ובאה על רקעים שונים, דתיים, כלכליים, חברתיים ומעמדיים. בכל צורות הביטוי של האנטישמיות עלה הסטריאוטיפ היהודי השלילי על צידוקיו השונים. בתקופה ההלניסטית ניסו להצדיקו על ידי המצאת הוכחות לליקוייה ומגבלותיה של היהדות המונותיאיסטית, בימי הביניים התבססו הטיעונים על אידיאל של רצח האל בידי היהודים כמו גם על דמותו העושקת והגוזלת של היהודי ובעת החדשה התבססו הטיעונים על המישור הכלכלי חברתי מתוך ניסיון להוכיח את טפילותו הכלכלית והחברתית של היהודי ובמישור האידיאולוגי, כאשר בעלי אידיאולוגיות שונות ניסו לעשות הון פוליטי וחברתי על יד הכפשת היהודים ויצירת שעיר לעזאזל שיאפשר בעבורם את אהדת דעת הקהל. בנוסף לשנאת היהודים בסוף המאה ה- 19 האנטישמיות באה לידי ביטוי במישור המדעי כאשר הובאו הנחות ביולוגיות המוכיחות לכאורה את השוני הגזעי של היהודים מבני החברה האירופית. ההתפתחות הגזענית בהגות האנטישמית צברה תאוצה החל משלהי המאה ה- 19 ועד ליישומה המזוויע בדמות “הפתרון הסופי” של המשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה. אנטישמיות אפשר היה כבר לראות בחלקי אירופה השונים במהלך המאה ה19. בצרפת למשל, הרוזן יוסף ארתור דה גובינו, פרסם

הקדמה עבודה זו עוסקת בקתדראלה המפורסמת נוטר דאם. לצורך כתיבת העבודה קראתי חומר רקע רב ונעזרתי בספרים ובמאמרים שהתפרסמו בכתבי עת. הקתדרלה כאמור מפורסמת ומוכרת עד למאוד ולכן עמד בפני האתגר לנסות ולחדש ולו במעט. ניסיתי לעשות זאת על ידי הגעה  למקורות הסטוריים מתקופת בניית הקתדרלה או בסמוך לכך וכן על ידי חיפוש אזכורים עקיפים ומעניינים בכתבי עת. אני תקווה שמאמצי עלו יפה. תוכן העניינים: 1. הקדמה  4 2. מבוא 5 3. פרק א -רקע היסטורי מדיני ופילוסופי 7 4. פרק ב – התפתחות האדריכלות הגותית- אילוצים ופתרונות 9 5. פרק ג –מאפייני האדריכלות של הקתדראלה 20 6. פרק ד –בניית קתדראלת נוטר דאם 23 7. פרק ה- שחזורים ושינויים בקתדראלת נוטרה דאם  26 8. פרק ו- קתדראלת נוטרה דאם באמנות וספרות 29 9. סיכום 31 10. ביבליוגרפיה 32

מבוא  העבודה הזו תוקדש לפרק חשוב ומרתק בתולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: הקמת המחלקה לחינוך (או המחלקה להכשרת מורים בשמה האחר) במסגרת האוניברסיטה, על כל הקשיים והאתגרים שליוו אותה אפתח בסקירה היסטורית קצרה של הקמת האוניברסיטה העברית עצמה, ברבע הראשון של המאה הקודמת, ויתברר לי שגם שם היו לא מעט קשיים הפרק השני והמרכזי יעסוק בנושא העבודה, ובו אסקור את הרקע להקמת המחלקה לחינוך, שהחלה לפעול עשר שנים לאחר פתיחת הלימודים באוניברסיטה. אדון במכלול ההיבטים של ההקמה, באלה שקידמו את הרעיון ובאלה שהתנגדו לו. אבדוק מדוע הייתה התנגדות לעצם ההקמה ואיך התנהלה המחלקה בשנותיה הראשונות על רקע מחסור בכוח הוראה ובתקציבים. כמו כן אביא דוחות שונים של המחלקה ותוכניות לימודים, שמהם ניתן יהיה ללמוד על הדברים שהיו ייחודיים למחלקה הפרק השלישי והאחרון יוקדש לסיפורו של בית-הספר התיכון, שהוקם ביוזמה של המחלקה לחינוך ובצמוד אליה, כדי לשמש ‘מעבדת ניסוי’ לתלמידי ההוראה. חלק גדול מהנתונים בעבודה זו מתבסס על ארכיון האוניברסיטה העברית (גא”ע), המכיל עשרות רבות של מסמכים נדירים בעזרת הסקירה המקפת אבקש לתת תשובה לשאלת המחקר, שהיא: מה היו הקשיים והאתגרים שאיתם התמודדו מייסדי מחלקת החינוך באוניברסיטה העברית וכיצד התגברו עליהם?      תוכן עניינים מבוא  3 פרק 1: האוניברסיטה העברית – ההקמה והשנים הראשונות  4 פרק 2: הרקע להקמת המחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית  6 2.1. הצרכים של מערכת החינוך בארץ-ישראל  6 2.2. חינוך תיכוני כהכנה ללימודים אקדמיים 9 2.3. היענות לציפיות התנועה הציונית ולדרישות הסטודנטים 10 2.4. מחסור בכוח הוראה מקצועי 11 2.5. דוח המחלקה לחינוך לשנת תרצ”ז 12 2.6. ‘יחסי ציבור’ לבוגרי המחלקה  14 2.7. תוכנית הלימודים של המחלקה

מבוא רעידות אדמה מתרחשות כל יום, כאשר, ברוב המקרים הן חלשות ולא גורמות לנזקים, אולם, אחת לכמה שנים מתרחשת רעידת אדמה הרסנית שגורמת להרס רב ולנפגעים רבים. בעבודה זו אתמקד ברעידת האדמה במגניטודה 7.2 שהתרחשה ב 17 בינואר 1995 בעיר קובה שביפן, שכונתה ביפן: רעידת האדמה הגדולה בהאנשין-אווג’י. לפני הרעידה עיר הנמל קובה הייתה מרכז עירוני ל 1.5 מיליון איש, ולערים שכנות ברצועה צרה ומאוכלסת מאד הממוקמת בין הרי רוקו למפרץ אוסקה. רעידה זו הייתה הרסנית, הן מבחינת נזק לנפש אך בעיקר בשל ההרס והנזק העצומים לתשתיות ולרכוש.  ברעידת האדמה נהרגו מעל 6,300 איש, אלפים נפצעו, וכחמישית מתוך 1.5 מיליון התושבים בקובה נותרו ללא קורת גג. הערכת הנזק לרכוש עלתה על 100 מיליארד דולר. כמו כן, נמל קובה כמעט נסגר לגמרי. הפרעה מסיבית כזו לנמל מרכזי במדינה מפותחת טרם התרחשה קודם לכם. רעידת אדמה בעוצמה וחומרה כמו בקובה לא קרתה קודם לכן באזור עירוני מודרני ומתועש. העיר מוכת האסון, הצליחה להתאושש להיבנות ולהשתקם מהר מאד, הרבה מעבר למצופה, וחזרה להיות עיר נמל מרכזית ומשגשגת ביפן. בפרק הראשון בעבודה, אקדים ואתאר את תופעת הטבע של רעידת אדמה, אציג את התיאוריה של טקטוניקת הלוחות לרעידת אדמה, פרמטרים המאפיינים את הרעידה ובפרט מגניטודה והגלים הסיסמיים, וגורמי הגברה (של עוצמתה ולכן של הנזק מהרעידה) הקשורים בתשתית פני השטח. הפרק השני מתמקד בעיר קובה, מיקומה על “טבעת האש”, ומאפייניה כעיר נמל מודרנית ומשגשגת. בפרק השלישי, אדון באירוע רעידת האדמה בקובה מבחינת היבטים גיאולוגיים ומנגנון הרעידה המוצע. הפרק הרביעי יתאר את בפירוט את הנזקים בנפש, למבנים ולתשתיות העירוניות השונות (כבישים מהירים, רכבות, מפעלי מים/ביוב, אספקת גז, 

מבוא עבודה זו תבחן את שימושיו הפוליטיים של זיכרון יום הנכבה וחווית הפליטות שעברה על חלקים נרחבים של החברה הפלסטינית שגרה בתחומי ארץ ישראל עוד תבקש עבודה זו להבין את ההנצחה של יום הנכבה בקרב האוכלוסייה הערבית-פלסטינית וכיצד, זיכרון זה, גיבש את הזהות הפוליטית וליבה את המשמעות הפוליטית של הנושא הפלסטיני לאומי. לצורך כך עבודה זו תנתח מאמרים ומחקרים שעוסקים ביום הנכבה ומשמעויותיה הפוליטיות ותעמוד על משמעות הזיכרון של אסון זה בקרב הערבים-פלסטינים. אני סבורה כי הבנתו של נושא זה הינה חשובה מאוד שכן הוא משמש צלקת פתוחה בלבו של הסכסוך הישראלי ערבי, וגם מקשה על השילוב של ערביי ישראל במארג החברה הישראלית, הן מבחינה לאומית והן מבחינה תרבותית. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים 1. מבוא: עמ’ 3 2. סקירת ספרות 2.1 טראומת יום הנכבה והפליטות: עמ’ 4-5 2.2 ההנצחה של יום הנכבה: עמ’ 6-11 2.3 שימושים פוליטיים של יום הנכבה: עמ’ 12-17 3. דיון וסיכום: עמ’ 18 4. רשימת מקורות: עמ’ 19  

מבוא תקופת שיבת ציון הייתה, למעשה, תהליך חזרתם של יהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל מ-538 לפנה”ס. כורש, אשר היה שליטה של האימפריה הפרסית השולטת באותה עת בארץ ישראל, העניק ליהודים את הזכות לעלות ולהתיישב בארץ, לעבוד את אלוהים בירושלים ולהיות אוטונומיה יהודית לכל דבר. הגולים שחזרו לארץ ישראל הונהגו תחילה על יד ששבצר, אשר שימש כ”נשיא ליהודה” (עזרא, פרק א’, פס’ ח’). הגל השני היה תחת הנהגתו של זרובבל בן שאלתיאל. עליית ששבצר שמה לה למטרה להקים את ישראל מחורבותיה ולהקים בית המקדש. עליית זרובבל הייתה, למעשה, מאופיינת במטרות דומות של עליית ששבצר, אך היא הייתה מסודרת יותר ומאופיינת בשיתוף פעולה טוב יותר עם השלטון הפרסי. במוקד מחקר זה עומדות  2 דמויות האחריות על 2 גלי עליה ראשונים מגלות בבל לישראל – ששבצר וזרובבל. דמויות אלה היו שליטי ישראל מטעם שלטון פרסי. עם זאת, במחקר ההיסטורי ישנה מחלוקת הנוגעת לשורשיהם וזהותם של מנהיגים. שכן, יש הטוענים ששבצר וזרובבל הינם אדם אחד. טענה זאת מבוססת על תפיסות של רבנים מתקופת ימי הביניים. למרות זאת, מקובל על ידי רוב החוקרים לראות בששבצר וזרובבל כ-2 דמויות שונות. מטרת מחקר זה הינה לבדוק גישות שונות לגבי מקורם וזהותם של ששבצר וזרובבל. בנוסף לכך, לבדוק את פעולותיהם בארץ ישראל כשליטי הארץ וכמנהיגים של העולים מבבל. מתוך כך, גם למצוא מענה לשאלת מחקר: האם ניתן לראות בעליית ששבצר ובעליית זרובבל כגל עליה בודד ? השערת מחקר גורסת, שעל אף קיומם של קווי דמיון לא מעטים בין גלי העליות, קיימים גם הבדלים לא מעטים ביניהם ועל כן, מדובר בגלי עליה שונים. על מנת

מבוא חופש המצפון בישראל אינו מושתת על חוק יסוד, אך מוכר בישראל כאחד מעיקרי היסוד עליהם מושתתת המדינה, נגזר מאופיה הדמוקרטי, יונק את חיותו מהכרזת העצמאות (הגם שאינה בגדר חוקה, אף לא בגדר חוק רגיל, אלא בעלת תוקף הצהרתי בלבד), מתבקש ממקומו המרכזי של כבוד האדם וחירותו במשפט המדינה, מהכבוד לאישיותו ומהצורך לאפשר לו לפתח אותה, ומגישה הומניסטית של סובלנות למעשי הזולת ודיעותיו, שהינה כוח מאחד המאפשר חיים משותפים בחברה דמוקרטית ופלוראליסטית. כערך חוקתי כללי מתפרש חופש המצפון על כל הדעות, הרעיונות והאמונות של אדם בכל תחומי החיים, בעוד שתוכנו והיקפו המשפטיים עשויים להשתנות לפי הקשר הדברים, ובסוגיית אי הציות לחוק מקבל הוא משמעות מוגדרת, צרה, התואמת את טיבו המיוחד של העניין. שאלת הציות במשטר דמוקרטי נובעת ממתיחות פנימית בין שתי מערכות ערכים – הכרעת הרוב הדמוקרטית מכאן והמוסר האינדיבידואלי מכאן – כאשר לא הלגיטימיות של המשטר כשלעצמו מוטלת בספק, אלא הלגיטימיות של הכרעות מסוימות ומובחנות שנתקבלו בשמו של הרוב הדמוקרטי. רוב פסקי הדין שניתנו בישראל בעניין סרבנות היו בהקשר צבאי. במדינות לא מעטות (ובהן ארצות הברית, אנגליה, צרפת וגרמניה) קיימת זכות שבדין (שאינה נתונה לשיקול דעת הרשות המבצעת) לפטור מטעמי מצפון מחובת שירות צבאי, אך רק כאשר הסרבנות היא כוללנית, לשירות צבאי כשלעצמו, מתוך התנגדות לאלימות כשלעצמה, ולא כאשר היא פרטנית, ונובעת מנימוקים אידיאולוגיים-פוליטיים שלא לפעול נגד קבוצות מסוימות או במקומות מסוימים. לעומת זאת, במספר מדינות (ובהן הולנד ואוסטרליה) קיימת זכות שבדין לפטור הן לסרבנות כוללנית והן לסרבנות פרטנית. מחד גיסא נטען, כי אין בדמוקרטיה דרך אחרת, מלבד ניסיון לשנות את החוק, בכלים דמוקרטיים (בהצבעה או ביצירת קואליציות אד

מבוא מטרתה של עבודה זו היא לבחון את השאלה האם אלוקים גומל לאדם מידה כנגד מידה, האם יש השגחה אלוקית והאם היא מתקיימת הלכה למעשה במישור היחסים בן אדם לרעהו או במישור הציבורי בין העם לבוראו. העבודה תעסוק בדגם החשיבה המתנה בן סיבה לתוצאה, או הגמול המקראי. בעבודה זו אני אתמקד בדמותם של אליהו הנביא ואלישע הנביא לנוכח סוגיית הגמול – מהי משמעותה של החלפת אליהו באלישע, והאם החלפתו של אליהו באלישע, מסמלת גם שינוי במדיניות הגמול האלוקי. מדובר בגמול ציבורי ולא אישי המושת עלה לעם לאחר מותו של אחאב, בימי מלכותו של עומרי, כאשר הוא מציב את השאלה, מדוע ניתן גמול לדורות זה לאחר מלכותו של אחאב, והאם ישנו קשר בין דחיית הגמול לבין החלפת אליהו באלישע. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה.  תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים מבוא: עמ’ 3 1. מהו גמול אלוהי וההבדל בין גמול אישי לציבורי: עמ’ 4-6 2. אליהו וסוגיית הגמול: עמ’ 7-11 3. האנלוגיה בין אליהו לאלישע : עמ’ 12-16 4. סיכום ודיון: עמ’ 17-18 5. רשימת מקורות: עמ’ 19        

מבוא תרבות האיסלם שלא כפי שהיא מצטיירת היום ידעה ימי זוהר ונאורות והעניקה לעולם תרומה גדולה ורחבה בתחומי מדע רבים, שונים ומגוונים כמו גם בתחומי האמנות אשר התביעו את חותמם עד לימינו אנו. האסלאם כבר בראשיתו ראה ערך עליון בכל הקשור לנתינה לזולת ודאגה לחלש בחברה. הזכאת והצאדאקה הינם מעין שני מנגנוני רווחה המתקיים ופועלים במשך הדורות על סמך הלגיטימציה הדתית. שני המנגנונים הללו מהווים ומקור ובסיס להתפתחות המחשבה הסוציאלית חברתית והתייחסות לעוני בחברה המוסלמית בעיקר בתקופת ימי הביניים אשר התאפיינה בתמורות כלכליות, חברתיות ופוליטיות. עבודה זו תבקש לבחון את השפעתם של שני הציווים הדתיים הללו על המחשבה, האמונה, התפיסה הדתית והחברתית בחברה האסלאמית בימי הביניים. סקירת הספרות מלמדת על אמונה ועשייה הנשענת על לגיטימציה דתית תגמולים ועונשים המצפים לאלו הנותנים ולאלו הנמנעים מהנתינה. החלק הראשון בעבודה יבקש לתת סקירה על תרבות האיסלם, השפעת כיבושה על עמים ומדינות בעולם ובעיקר את אופי תרומת האיסלם בתחומי התרבות, מדע והאומנות. החלק השני של העבודה יבקש לבחון את מהות הזכאת והצאדקה. סוגיית העוני בחברה האסלאמית – האם צריך שייתפס כחטא או כאידיאל רוחני דתי. החלק השלישי בעבודה יציג את השפעת הזכאת והצאדקה וכיצד היא באה לידי ביטוי בחשיבה ובעשייה בעיקר בפיתוח מנגנוני רווחה חברתיים בתחומי החינוך, רפואה, סעד סוציאלי ועוד. סיכומה של העבודה מלמדת אותנו על חברה מוסלמית נאורה שתרומתה מהווה בסיס משמעותי להרבה מושגי ידע, יופי ואסטתיקה ובעיקר חשיבה סוציאלית מתקדמת כבר בתקופת ימי הביניים.   תוכן עניינים מבוא   -3- תרומת האיסלאם לעולם-האומנויות והמדעים באיסלאם  -4- אומנות האיסלם  -7- האדריכלות הדתית  -8- מנגנוני הרווחה באיסלאם- בימי הביניים -10- היחס לעוני ולעשיית כסף