סמינריון בחינוך

מבוא בחרנו לחקור את חווית ההסבה של המורה לתפקיד היועץ. הנושא עלה בראשנו עקב העובדה, כי אנו נמצאות בעיצומו של תהליך ההסבה מהוראה לייעוץ ושמנו לב לתהליכים שאנו עוברות ולשינוי הגישה שלנו כלפי היועצות שאיתן עבדנו, לפני כניסתנו לתחום. הרגשנו שאנו מתחילות לראות את הפעולות, ההחלטות והבחירות באור אחר. מבינות יותר, ביקורתיות פחות ועניין אותנו מאוד להמשיך להעמיק ולבדוק את התהליך שעוברים המורים שהופכים ליועצים. בנוסף, עניין אותנו איך מורות אחרות העוברות את התהליך חשות וחוות אותו. אנו כמורות, חשות שלמרות שאנו לומדות במשך פרק זמן קצר יחסית, אנו עוברות תהליך המשפיע על נקודת המבט שלנו לגבי המערכת הבית ספרית על מגוון היבטיה. בפרספקטיבה האישית, אנו חשות שאנו עוברות טלטלה נפשית, הנובעת מתהליך בחינה וחקירה עצמית. בדיקת הערכים, הרגשות והיכולות האישיות שלנו אל מול דרישות התפקיד. לאחרונה נערך מחקר כמותני הבוחן את המניעים לבחירה בייעוץ החינוכי כמקצוע והשפעת השחיקה ממקצוע ההוראה על הבחירה (מ.רוטברגר 2011). במחקר זה עולים מספר נושאים מעניינים: נראה, כי הבחירה בייעוץ חינוכי כמקצוע מתרחשת, בממוצע, בגילאי אמצע החיים. המורים המכשירים את עצמם לייעוץ, בחרו ללמוד מקצוע זה בעיקר מתוך רצון להתחדשות עצמית. בנוסף, רוב הפונים ללימודי הייעוץ היו רוצים לעסוק במקצוע הפסיכולוגיה. רמז לכך ניתן למצוא גם במחקרן של ארהרד ופישמן (2004). ההמלצה העיקרית של המחקר “המניעים לבחירה בייעוץ החינוכי כמקצוע והשפעת השחיקה ממקצוע ההוראה על הבחירה” (מ.רוטברגר 2011) היא, לערוך מחקר במתודולוגיה איכותנית אשר יכלול ראיונות עומק עם הסטודנטים הנמצאים בשלב של ההכשרה לייעוץ החינוכי ולומדים במגוון מכללות. אימצנו את המלצות המחקר ובחרנו לחקור את הנושא בעזרת המחקר האיכותני. מטרת המחקר, לבחון פנים נוספות הקשורות

תקציר  מנהיגות מעצבת בבית הספר  בעידן הנוכחי של מערכות חינוך הפכה המציאות דינמית ומאתגרת בעבור התלמידים ועל אחת כמה וכמה עבור אנשי מקצוע, מורים ומנהלים בבתי ספר.  הציפייה הרווחת כיום  ממנהלים היא למיצוב של הנהגה מובילה ובעלת חזון עבור בית הספר. מנהיגות זו נדרשת להיות מהירה, אנושית, הנעתית וגם ואפקטיבית בקבל החלטות ופתרון בעיות באופן יצירתי ומותאם לתקופה העדכנית, אתגריה וחדשנותה. כלומר, אם בעבר תפקידו של מנהל ארגון חינוכי היה לדאוג לתפקוד תקין של הארגון ברמה הפשטנית, הרי שהיום לא די בכך – מנהלים ובעלי תפקידים אחרים במסגרת הבית ספרית,  נדרשים  כולם כאחד לתפקד כמנהיגים חינוכיים לכל דבר. סגנונות המנהיגות השונים הקיימים בשלל ענפים במשק בהם עובדים מנהלים, באים לידי ביטוי בהתאמה גם במערכת הבית הספר, על מנהליו ומוריו. סגנון של מנהיגות מעצבת נמצא ונתפס כסגנון מתאים למערכת חינוך בימינו, בעיקר בשל תפקידה של מערכת זו לעיצוב הדורות הבאים ויצירת חוללות עמוקה בתלמיד ופיתוח תחושת מסוגלות (Self-efficacy). עבודה זו מתמקדת במנהיגות המעצבת במסגרת בית הספר, ביטוייה, שימושיה ותוצריה השונים. בסופה של עבודה זו דיון אינטגרטיבי סביב הנושא אשר מטרתו עמידה על מנהיגות מעצבת חינוכית זו ודמותה כפי שבאה לידי ביטוי בשנים האחרונות בבית הספר,  זיהוי מגמות עתידיות והמלצות פרקטיות להמשך דרכה של מנהיגות זו ככלי שרת משמעותי עבור מנהיגי בתי הספר של הדורות הבאים של תלמידים ומנהיגיהם החינוכיים.   תוכן עניינים 1. תקציר 1 2. סקירת ספרות 2-9 2.1 מנהיגות וסוגי מנהיגות 2-3 2.2 מנהיגות מעצבת  3-6 2.3 אתגרים ניהוליים של בתי ספר 6-8 2.4 מטרת העבודה ושאלת המחקר 9 3. ממצאים 10-16 4. סיכום 17-21 4.1 דיון ומסקנות  17-19

תקציר במערכת החינוך בישראל יש קונצנזוס על כך שחייב לבוא שינוי, אך השמרנות מכרסמת בכל ניסיון לפריצת דרך. הרפורמה בחינוך רחוקה מלהיות מושלמת, אך “אופק חדש” הוא צעד בכיוון הנכון, והגיע הזמן להפוך את הדיונים והמחלוקות המלומדות למעשה של ממש. “אופק חדש “ היא רפורמה מערכתית שהונהגה ב-תשס”ח ונועדה להקיף היבטים רבים בחיי בית הספר. במסגרת הרפורמה הוצבו ארבעה יעדים עיקריים, שיש ביניהם יחסי גומלין והם משלימים זה את זה: חיזוק מעמדם של המורים והעלאת שכרם; שוויון הזדמנויות לכל תלמיד, העלאת הישגי התלמידים וצמצום פערים; שיפור האקלים בבתי הספר; העצמה והרחבה של סמכויות מנהל בית הספר.   רפורמה מוגדרת כשינוי המבוצע במערכת או בארגון במטרה לשפר אותו כך שיפעל בצורה הוגנת ו/או יעילה יותר. שינויים במערת החינוך, הם בעלי השלכות על כל הגורמים הפועלים והקשורים לפעילות בית הספר: מנהלים, מורים, מזכירות ונושאי תפקידים אחרים בבית הספר, התלמידים, ההורים והחברה בכלל. כל שינוי אומנם מפר את האיזון הקיים והוא בעל השלכות על כל אחד מהשותפים, אך בסופו של דבר נועד ליצור תוצאות חיוביות ההכרחיות לשיפור בית הספר (לוי, 2008). מערכת החינוך שואפת לרפורמה על מנת לשפר את תפקודו של בית הספר, להקל על המורים ולשפר את תנאי עבודתם ושכרם. לשפר את אופי הלמידה של התלמידים ולצמצם פערים. לשפר את הישגי התלמידים. על כן, יש לתכנן את הכנסתה והטמעתה של הרפורמה בצורה היעילה ביותר ולפעול ליישומה ולאימוצה בבתי הספר,  ללא קשיים מרובים ותקלות.   שאלת המחקר של עבודה זו נוגעת לצורה שבה המנהלים יישמו את רפורמת ‘אופק חדש’ בבית ספרם, רפורמה חינוכית שעלתה לראשונה בשנת 2008, ובין מטרותיה, שיפור במעמד המורים ובתנאי העבודה

מבוא חטיבת הביניים בישראל מהווה מסגרת לימודית גדולה והטרוגנית, המורכבת ממגוון קבוצות מיעוט וממעמדות חברתיים. ההוראה והלמידה בחטיבת הביניים מתאפיינות בדגש אקדמי, הישגיות, תחרותיות, עמידה בלחץ של מבחנים ובהתמודדות עצמאית עם חומר הלימוד. כמו כן, מתאפיינת חטיבת בהעדר של תמיכה אישית וקושי ביצירת קשרים חברתיים בין התלמידים למורים ובין התלמידים לקבוצת השווים. אי לכך ניתן לקבוע כי חטיבת הביניים כמעט ואינה מזמנת לתלמידיה אפשרויות המקלות על התמודדותם עם השינויים שהם חווים בגיל ההתבגרות, אינה מצליחה לספק תמיכה אישית לתלמידים ואינה עוסקת מספיק בצרכים הייחודיים שלהם. חוסר התאמה זה מקשה על הסתגלותם של התלמידים לחטיבת הביניים ומשפיעה על רמת ההישגים, המוטיבציה ללימודים וההתנהגות שלהם בבית הספר. במקביל חווים התלמידים את  גיל ההתבגרות שמתאפיין בשינויים פיזיולוגים, קוגניטיביים, פסיכולוגיים וחברתיים רבים. מבחינה פיזיולוגית, נמצאים הילדים בתחילת ההתגבשות הבגרות המינית שלהם, מבחינה קוגניטיבית מתפתחת יכולת לחשיבה מופשטת, מבחינה פסיכולוגית, מתבגרים נמצאים בתהליך של ביסוס האוטונומיה האישית וגיבוש זהות עצמאית ומבחינה חברתית, בגיל ההתבגרות, זקוקים הילדים לקשר קרוב ותומך מצד מבוגרים מחוץ למעגל המשפחה שיכולים לשמש עבורם כמודל לחיקוי. עם זאת, המיקוד החברתי של מתבגרים מופנה בעיקר כלפי קבוצת השווים, והם עסוקים בהשוואות חברתיות, בהתמודדות עם הלחץ החברתי המתחזק ובשאלות של מודעות עצמית ומיקוד עצמי אותם חווים עם המעבר לחטיבות הביניים. בעקבות כך גברה המודעות העולמית למצוקות של חטיבות הביניים אשר הובילה להתפתחות תוכניות התערבות. מטרתן המרכזית של תוכניות אלו היא לקדם את תהליכי ההוראה, החינוך והלמידה ולאפשר התמודדות עם הקשיים החברתיים שעולים בחטיבה. מרביתם של התוכניות נועדו לקדם את האקלים הבית ספרי, לשפר את מרקם היחסים בחטיבות ולטפל בבעיות משמעת כאמצעים ליצירת סביבת למידה

מבוא האדם הוא יצור חברותי ותקשורתי, וחלק ניכר מימי חייו הוא מבלה בתקשורת עם אנשים אחים – חברים, זרים, בני משפחה או עמיתים לעבודה. תקשורת זו נעשית באמצעות מדיום ייחודי – השפה. השפה הינה ייחדוית ומשתתנה מתרבות לתרבות, ומלאום ללאום. כל לאום וקבוצה אשר לה שפה משלה, נעשית מאוחדת גם בעזרת השפה. התנועה הציונית נתנה את דעתה על כך, והקדישה ממרצה ומשאביה על מנת להשליט את השפה העברית כשפת הדיבור בארץ. והנה, שפות נוספות נמצאות אף הם, ופועלות באותו החלל כמו השפה העברית. הבולטת שביניהם היא השפה הערבית. השימוש בשפה במרחב יוצר את המציאות של הנוף הלשוני, והשפה הבולטת בנוף הלשוני – היא זו אשר ניתן לייחס לה משקל, ולקבוצה האתנית הדוברת אותה ניתן לייחס את הכוח והשליטה. בישראל, המיעוט הערבי נמצא במצב בו הוא מובדל מקבוצת הרוב, ברצונו או שלא ברצונו, ומצבו מושפע רבות מן הסכסוך הישראלי – פלסטיני. יש טענות מצד המגזר הערבי לקיפוח מתמשך, והיחסים בין הערבית לעברית טעונים. לכן, מעניין יהיה לחקור את האלמנט הלשוני בקרב ערביי ישראל – האם שפת קבוצת הרוב במדינה, העברית, חלחלה אל תוך השיח הפנים ערבי? ואם כן עד כמה? ובאלו הקשרים? והנה, דווקא מערכת החינוך היא המקום ממנו ניתן ללמוד בצורה הכי מובהקת על השפה. לא לחינם מלחמת השפות שהתחוללה ביישוב העברי טרם קום המדינה היתה סביב שפת הלימוד, שכן השפה אשר מלמדים בבית הספר היא השפה הרשמית, והיא מוקנית בצורה המונית ותופסת מקום של כבוד בקרב השפות המדוברות במרחב. לכן, בבואנו לחקור את הנוף הלשוני מן הדין שנשים פעמינו אל מערכת החינוך, ונתחיל דווקא משם. במערכת החינוך עצמה, בחרנו

תקציר עבודה זו עוסקת בהשפעתה של היצירה והחוויה האסתטית על האקלים המיטבי של תלמיד מאתגר בסביבת בית הספר. זאת מתוך תפיסה כי שיפור האקלים יוביל להעצמת התלמיד ולפיתוח תחושת שייכות לסביבה. תפיסה זו נבחנה במסגרת מחקר פעולה אשר התקיים בבית הספר בו אני מלמדת את הוראת האמנות, במהלך שנת לימודים תשע”ב, 2011, באמצעות קבוצה בת חמישה תלמידים מאתגרים. המחקר בדק את השפעתה של ההשתתפות בפרויקט יצירה אמנותית משותפת לקבוצה הן על היחיד והן על הקבוצה הפועלת בצוותא. מחקר הפעולה התקיים בבית הספר ‘רננים’ בעיר אשדוד, בית ספר יסודי לכיתות א-ו.  בבית הספר קיים מנגנון המסייע באיתור, אבחון ותמיכה בילדים מאתגרים. ובבסיס הכוונה של מחקר פעולה זה, ניצב הרצון לחולל שינוי ושיפור.  השינוי נוצר באמצעות פיתוח מודל עבודה להערכה מעצבת לטיפול בבעיות מאתגרות כגון: חברתיות, התנהגותיות ורגשיות. כאשר היצירה באמנות הינה האמצעי הטיפולי.  כבסיס תיאורטי לבחינת המחקר, חקרה עבודה זו את החוויה האסתטית של הילד היוצר בהיבט הרגשי ובהיבט האינטלקטואלי, וכן את האמנות ככלי טיפולי כאשר זו מתקיימת בתהליך עבודה בקבוצה. טיב היחסים הנרקמים במהלך מעשה היצירה מהווה גורם מרכזי להצלחת התהליך הטיפולי (רוג’רס, 1989). ובהקשר לקבוצה, נבחן תהליך יצירה זה, על מאפייניה עם תלמידים מאתגרים באמצעות הדיאלוג כעיקרון פעולה ככלי להעצמת היחיד בקבוצה ליצירת אקלים מיטבי. הרעיון המרכזי מבוסס על ההנחה האומרת שאקלים חברתי מושפע מהדרך בה מתמודדת הקבוצה עם בעיות היחידים שבתוכה. שיטת המחקר שנבחרה בעבודה זו היא שיטת המחקר האיכותני, מחקר פעולה. לצורך המחקר בוצעו תצפיות משתתפות על פעילות הקבוצה באמצעות תיעוד מילולי של מהלך המפגשים לאורך כל השנה וכן תיעוד צילומי במהלך הפעילות בכיתה ובפעילויות חוץ כיתתיות.

תקציר אופק חדש” ו”עוז לתמורה” הינן רפורמות מערכתיות שהונהגו בשנת תשס”ח בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בישראל (אופק חדש) ובתיכונים (עוז לתמורה), ונועדו להקיף היבטים רבים בחיים בית הספר. רפורמה המכתיבה שינויים מדרג השלטון מובילה שינויים מלמעלה למטה- מוכתבים מראש. בכדי שיצליחו להיטמע במערך החינוך הם זקוקים לתיווך בין מפתחי התיאוריה לפועלים בשטח. על התיווך אמון מערך הפיקוח המקצועי. הפיקוח בישראל מתחלק לשבעה סקטורים: פיקוח גנים, יסודי, תיכון, דתי, ערבי, חינוך מיוחד וחינוך התיישבותי. תפקידו לא השתנה מאז הגדרתו ב-1956 ועדכונו ב-1996: ייצוג משרד החינוך והתרבות בפני המנהלים, לשמש גורם מתווך בין משרד החינוך לקהילה, לפקח על ביצוע מדיניות משרד החינוך בשטח  ולבקר את השיטות הפדגוגיות המופעלות בבתי הספר, להעריך ולתת משוב על איכות, ארגון והצלחת בתי הספר ולבסוף- לדאוג להשתלמויות והדרכת מורים, מנהלים ועוד (Bogler,2014; Spanneut, Tobin & Ayers,  2010). המפקחים מגיעים לתפקידם אחרי שנים של ניסיון שטח, הם בקיאים בגישות פדגוגיות מגוונות, והם אנשי המפתח בהנהגת רפורמות. הבעייתיות בעניין נובעת מעצם כך שהרפורמות מובילות חידושים בתחום החינוך, ואילו המפקחים רובם סיימו את הכשרתם המקצועית לפני שנים רבות, והגישות אותן למדו אינן מתאימות למציאות העכשווית (Spanneut et al.,2010). לאור הרפורמות במערכת החינוך, ביקש מחקר זה לבדוק מהן העמדות והתפיסות של המפקחים ביחס לתהליך פיתוחם המקצועי בתקופה של רפורמות ושינויים בבתי הספר שבאחריותם. מחקר זה נערך  בשיטות מחקר איכותניות המאפשרות לנהל מחקר “פתוח” שבא להבין, להכיר וללמוד את השדה הקיים. התקיימו ראיונות חצי- מובנים עם 3 מפקחות העובדות במשרד החינוך ובמהלך תפקידן הובילו רפורמה כזו או אחרת. ממצאי המחקר מעלים כי קיים פער בין הכשרת המפקחים לתפקידם בפועל, אם כי