סמינריון במדעי החברה

מבוא קבוצות אתנית מוגדרות כקבוצות שהתגבשו סביב יסודות אתניים משותפים ושיוכים שאינם פרי בחירה כמו: מוצא, מקום,  שפה, מנהגים, תרבות היסטוריה, לעיתים גם דת. לעיתים חלק מאותה קבוצה אתנית מעוניין בהגדרה עצמית לאומית במסגרת של מדינה בעלת מוסדות מוכרים, כגון פרלמנט, ממשלה, מערכת משפטית וכן מערכות בריאות חינוך וכו’. היהודים הם קבוצה אתנית  (2015, and Owsiński (Eberhardt. בעבודה נראה שתופעות של שנאה עצמית(Overton, Powell and Simpson,2015),  קיימות בקבוצות אתניות ולאומיות שונות בעולם. נראה תופעה כזו קיימת אצל היהודים והיא הוגדרה כאוטואנטישמיות. Self hating Jews .) 2015,(Reitterהנושא הזה מוגדר כשנאה עצמית של יהודים כלפי מקורותיהם הדתיים, האתניים והלאומיים. זוהי תופעה חשובה שקרתה ועדיין קורית בעם היהודי. נבדוק שתופעת שנאת ישראל ע”י יהודים היא התפתחות חדשה של באותו הקשר. למעשה הקמת המדינה היהודית בשנת 1948 העניקה לאוטואנטישמים אפשרות נוספת למימוש שנאתם לקבוצה האתנית שלהם וזאת באמצעות השנאה לישראל. ננסה לבדוק שתופעת האוטואנטישמיות בגירסתה החדשה קשורה לשנאת ישראל על ידי יהודים. כלומר, נבדוק שהאוטואנטישמים הם ברובם הגדול שונאי ישראל וששתי התופעות קשורות זו לזו בקשרים פסיכולוגיים ולהן מכניזם דומה וכזה שבא ממקור דומה . אוטואנטישמיות אינה מקבילה להעברת ביקורת על החיים הישנים ורצון לחיים חדשים. היא הרבה מעבר לזה: לא מדובר בדחיית החיים היהודיים הישנים ומעבר לחיים חילוניים/פוליטיים יותר במטרה לשפר את המיקום היהודי בתשתית החברתית הכללית. מדובר בניסיון לשים קץ לכל שורש יהודי בזהות העצמית. המניע הבסיסי, אם כן, לפיתוח שנאה עצמית, הוא הרצון להיטמע בחברה אחרת, שהוא רצון סביר בקרב כל מיעוט. ה”מוזרות” הפסיכולוגית, לעומת זאת, שעומדת מאחורי השנאה העצמית היהודית, שלכאורה תומכת באותו רצון לנורמליות, היא הכל מלבד נורמלית: היא

תקציר המחקר הנוכחי עוסק בבדיקה האם לשימוש בחוזקות בעבודה יש השפעה על רמת הסיפוק ותחושת הערך של פרט בעבודה ובהמשך לכך האם יש לכך השפעה על רמת האושר הכללי של האדם. מטרתו המרכזית הינה לבדוק קשר זה בצורה כמותית תוך הבחנה בין מינים ובין גילאים. להשערתי ימצא קשר בין שימוש בחוזקות בעבודה לתחושות הסיפוק והערך בעבודה ואלה ישפיעו על תחושת האושר הכללי של כל אדם. בנוסף אני משערת כי אצל נשים רמת הסיפוק בעבודה תהיה גבוהה יותר ורמת תחושת האושר הכללי תהיה גבוהה יותר בהתאמה.  זאת ועוד, להשערתי אצל מבוגרים מעל גילאי השלושים ימצא גם כן קשר גבוה בהתאמה בין המשתנים. לשם בדיקת השערות אלו חולקו שאלונים, במשך כל שנת 2011, השאלון הורכב מחמישה תתי שאלונים: שאלון האושר הכללי, שאלון האושר הספציפי, שאלון חוזקות, שאלון סיפוק וערך בעבודה ושאלון דמוגרפי. אוכלוסיית המחקר כללה 40 נבדקים, חלקם סטודנטים לתואר ראשון במחלקות משפטים ומדעי ההתנהגות, שבמכללה למנהל וחלקם מסביבתי הקרובה (חברים, עבודה וכד’). מתוכם 13 גברים ו25 נשים, כאשר שני נבדקים לא ציינו את מינם על כן לא נכנסו לחלוקה לפי מין. מניתוח ממצאי המחקר עלה קשר מובהק בין שימוש בחוזקות בעבודה לתחושות הסיפוק והערך בעבודה אך לא נמצא קשר מובהק בין משתנים אלה לתחושת האושר הכללי של כל אדם. ממצא זה תואם את הממצאים הקיימים בספרות המחקרית. הדיון מעלה שורה של הדגשים באלו דרכים ניתן לשפר את רמת המודעות של בני-אדם לחוזקותיהם ולשימוש בהם בסביבת עבודתם, חשיבות ההתייחסות לעבודה כייעוד, כמו גם על הגורמים החיצוניים והפנימיים המשפיעים על תחושת האושר. כדאי אם כן במחקר המשך לבדוק האם יש צורך בכל שלושת

מבוא עבודה זו תבחן את שאלת המחקר הבאה: האם קיימת אפליה סביבתית ואי צדק סביבתי כלפי ערביי ישראל והאם אפליה זו הינה חלק מהאפליה הרוחבית כלפיי ערביי-ישראל? בעבודה זו נציג את המצב הקיים בישראל, סיבות ודרכי הטיפול בסוגיה זו. האוכלוסייה הערבית בישראל נפגעת מאי-צדק סביבתי, כך עולה מהנתונים. דוגמה לכך, העלייה בנפגעי הסרטן אשר נגרם מהזיהום הסביבתי סביב אזורי מחיה של הערבים. בין השנים 1987-1997 עלתה התחלואה הכוללת במחלות סרטן ב-19% בקרב היהודים וב-65% בקרב הערבים. נתון אשר מעלה תמונה של מצב בריאותי ירוד מאוד שפוגע בעיקר באוכלוסיה הערבית בישראל באופן קיצוני. מאבקם של תושבי תמרה ואעבלין, הזועקים על הפגיעה לבריאותם, כנגד הקמת משרפת פסולת שמתוכננת להיבנות על ידם ולא על ידי ישובים יהודיים עשירים על ידם. מתעוררת השאלה – מדוע הם אמורים לסבול מנזק בריאותי זה ולא מרחיקים את המקום הזה לאזור נייטרלי. האזור סביב רמת חובב שהפך לאזור עם מפגעים בריאותיים ואקולוגיים קשים גורל לתחלואה ומומים מולדים בקרב הבדואים בסביבה. בעלי המפעלים מודעים לכך, אך אין להם פתרונות לזיהומים הקשים שנוצרים במקום, נשים הרות מפילות בעקבות כך והמדינה אינה עושה דבר בנדון. האוכלוסיה הערבית-ישראלית והערבית-הבדואית היא קורבן של אי צדק סביבתי בנוסף לזיהומים של מפעלים כימיים, ישנו מפגע הנובע מריסוסי יבולים שמגיעים עם הרוחות לתושבי המקום שגרים ליד וזה פוגע בעיקר בתושבי הדרום והצפון הערביים.מאבקה של עיריית סח’נין להרחבת גבולות השיפוט של העיר מול המועצה האזורית משגב שטענה כנגד כי מדובר ב”הגנה על שטחים פתוחים”, קיבל סיוע מהתנועה הסביבתית שהתייצבה באופן חד-משמעי, לצד עיריית סח’נין במאבקה. המחקר יתבסס על הגישה האיכותנית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע

מבוא תופעת האלימות הבית ספרית, משכה את תשומת ליבם של חוקרים רבים במשך מספר לא מבוטל של עשורים (Addington & Yablon, 2011). בשנים האחרונות, אנו עדים לעליה בשכיחות ההתנהגויות האלימות בתרבויות שונות. עלייה זו, אינה פוסחת גם על ילדים ובני הנוער. מחקרים רבים מעידים, כי אחוז גבוה מהעלייה באלימות ניתן לקשור לבני נוער, הנמצאים בתוך מסגרות החינוך. יחד עם זאת, את העלייה הדרמטית הזאת ניתן לשייך, בין היתר, למודעות הגוברת בחברה לתופעת האלימות, המעלה גם את הרצון לדווח (הורוביץ,2000). ניתן לומר, שכיום, האלימות ובעיות המשמעת שנוצרות כתגובה לכך, חדרו אל מערכות החינוך ואף, משבשות את התנהלותן התקינה. לא מבינה בעיות המשמעות נוצרות כתגובה לאלימות? לא נשמע לי נכון. התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד (מקור). התוצאה היא, שהטיפול בנושא האלימות בבתי הספר הפך לנושא מרכזי על סדר היום הבית ספרי. קיימים ניסיונות שונים ללמוד על האלימות במוסדות החינוך, לזהות דרכי פעולה, לטפל בתופעה ובתוצאותיה, וגם לקדם את מניעתה. אי לכך, בתי הספר נאלצים להקצות רבים ממשאביהם, המוגבלים ממילא, לאמצעי אבטחה ומניעה. כללית, ניתן לומר, שאיכות החיים ורמת החינוך של הילדים מתדרדרת (Berliner., & Biddle, 1995). האלימות משבשת את תפקודו הרגיל של בית הספר, התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד. היא מדרדרת את איכות החיים ואת רמת החינוך של הילדים, ומאלצת כמה בתי ספר להקצות רבים ממשאביהם המוגבלים ממילא לאמצעי אבטחה ומניעה (Berliner & Biddle 1995 יחד עם זאת, עיקר הבעיה נמצאת דווקא, במעורבות ובחשיפה היומיומית של בני הנוער לאלימות בדרגות חומרה שונות כגון, הצקות, קללות, חרמות, פגיעה ברכוש, סחיטה, דחיפות וקטטות. לפיכך, מדיניות מערכת החינוך בישראל, בכל הקשור לתופעת

מבוא גיל  התמותה ממשיך לעלות ואילו גיל פרישה מהעבודה נותר נכון לימים אלו עומד על כנו. שוק העבודה משנה את פניו באופן תדיר ועל רקע השינויים הדמוגרפיים באוכלוסיית העולם  כוח העבודה נשען אפוא יותר ויותר על אזרחים וותיקים. כתוצאה מכך גוברת גם שכיחותה של תופעת האפליה מחמת גיל בעבודה. בשוק העבודה כיום קיימת אפליה, לעתים בריש גלי, לעתים בצורה עקיפה, של עובדים מבוגרים. בין אם בקבלה לעבודה, בפיטורין, או באי מתן הזדמנויות להכשרות מקצועיות ובהסדרי פרישה. אפליה זו כה מושרשת בתרבות שלנו, עד שגם אם מספרם של האזרחים הוותיקים יגדל, עושה רושם כי התפיסות והערכים החברתיים שלנו לא ישתנו. אפליה זו אשר פוגעת בציבור שלם, ואינה מאפשרת לו להתקיים בכבוד המגיע לכל אזרח ואזרח בכל מדינה מתוקנת, פוגעת בשוויון ההזדמנויות שלהם  על ידי מתן לגיטימציה למעסיקים להפלות לפי גיל הלכה למעשה, גם כאשר אין לכך כל שייכות למהות התפקיד. עבודה זו חוקרת את קיומה של תופעת האפליה בשוק העבודה הישראלי תוך הצגת גורמיה, מימדיה  והשלכותיה של התופעה. בנוסף העבודה מציגה את גישתו של המחוקק הישראלי לאפליה מטעמי גיל באמצעות סדרת פסקי דין תקדימיים שניתנו בעשור האחרון ובוחנת את השפעתם על תחולת החוק ותכניו ועל המציאות החברתית והמשפטית בישראל. בפרק הראשון אסקור את תופעת האפליה ושורשיה, תוך התמקדות באפליה בהקשר התעסוקתי. אראה את מגמת הזדקנות האוכלוסייה בעולם בכלל ובארץ בפרט, ואבחן את ההשפעה שיש לכך על שוק העבודה. הציג את תופעת האפליה בעבודה מטעמי גיל במציאות החברתית של ימינו, תוך הצגה של גורמי התופעה, מימדיה והשלכותיה. בפרק השני אבחן את המסגרת המשפטית של עיקרון השוויון בכלל ועיקרון השוויון בעבודה בפרט. אסקור

מבוא עבודה זו עוסקת ביחסי גוף-כוח על פי פוקו בהקשר למשטר הנאצי בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה אשר השתמש בשילוב של כפייה ושכנוע כדי לשלוט באוכלוסייה ולשמור על השלטון, במטרה הסופית ליצור מדינה טוטליטרית. נושא השליטה של משטרים באזרחים הינה סוגיה מרכזית. שליטה זו מתייחסת לדרכים שבהן ממשלות מפעילות כוח על אזרחיהן. זה יכול ללבוש צורות רבות, מצנזורה ומעקב ועד דיכוי ואלימות. במקרים מסוימים, משטרים עשויים להשתמש בכוח, לרבות באמצעות שימוש במשטרה חשאית, עינויים והרג ללא משפט. במקרים אחרים, הם עשויים להשתמש בשיטות מתוחכמות יותר, כגון תעמולה ומניפולציה של התקשורת,. לשליטת המשטר עלולה להיות השפעה משמעותית על חייהם של אזרחים, להגביל את זכויותיהם וחירויותיהם ולהקשות עליהם להתבטא נגד הממשלה. נושא חשוב זה הוא , והוא חושף את השיטות השונות שבהן ממשלות משתמשות בכוחן. מצנזורה ומעקב ועד לדיכוי ואלימות, כולל שימוש במשטרה חשאית, עינויים והרג ללא משפט. שליטה זו יכולה להיות ישירה או מתוחכמת יותר, דרך תעמולה ומניפולציה של התקשורת. התוצאה היא השפעה עמוקה על חיי האזרחים, הגבלת זכויות וחירויות והקשה על ביטוי דעות נגד השלטון.בהקשר ההיסטורי, המשטר הנאצי השתמש בכלים אלו בצורה אכזרית במיוחד כדי לשלוט באוכלוסייה ולהגשים את מטרותיו הפוליטיות. תיאוריית הכוח של מישל פוקו מציעה נקודות מבט מעמיקות על האופן שבו משטרים, כמו המשטר הנאצי בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה, מפעילים שליטה על אוכלוסיות. לפי פוקו, הכוח אינו מרוכז בידי יחידים או קבוצות אלא מפוזר בכל רחבי החברה, ומתבטא בצורות שונות בהקשרים שונים. המשטר הנאצי השתמש ביעילות בתעמולה, צנזורה ומעקב ככלים לעיצוב דעת הקהל וטיפוח תחושת אחדות לאומית. שיטות אלו מדגישות כיצד ניתן להפעיל כוח כדי להשפיע על

מבוא: עבודה זו עוסקת בבעלי צרכים מיוחדים במוסר המוסלמי, כלומר כיצד מתייחסת המערכת המוסרית של האסלאם כלפי בעלי מוגבלויות. נראה כי המוסר האסלאמי בוחר להקל על בעלי המוגבלויות בהתאם למוגבלות והוא קורא למאמיניו לרחם על בעל המוגבלות ולעזור לו בדרכו. אך על אף התחשבותו של הקוראן בבעלי המוגבלויות, הוא מתמקד בעיקר במילוי המצוות ולא בחיי היום-יום. בעלי מוגבלויות רבים לא מקבלים עזרה ואף הם מהווים מקור לבושה. אני חושבת שזה חשוב לחזק את הדברים שנכתבים במוסר אודות היחס לבעלי מוגבלויות וכך להעלות למודעות את היחס השלילי שמקבלים בעלי מוגבלויות מבחינת נגישות לבעלי מוגבלויות, יחס הוגן ועזרה. בחרתי את הנושא כי זה נושא חשוב ומעניין. העבודה באה לענות על שאלת המחקר המרכזית: “מהן מאפייני הגישה הננקטת על ידי המוסר האסלאמי כלפי בני אדם עם צרכים מיוחדים. כמו-כן, נענה גם על השאלות המשניות בעבודה זו: האם עברה התייחסות של המוסר המוסלמי לבעלי צרכים מיוחדים לתרומות? וכן, באם המוסר האסלאמי עבר תרומות בהתייחסות לבעלי צרכים מיוחדים עם הזמן?. בחלק הראשון של העבודה אתייחס למקורות האסלאם וכן להתפתחות מסגרת המוסר באסלאם. החלק השני מפרט את ההגדרה של בעלי צרכים מיוחדים ולאחר מכן את התייחסות לבעלי צרכים מיוחדים לפי המוסר המוסלמי. עבודה זו באה לבדוק את היחס לבעלי צרכים מיוחדים במוסר האסלאמי. העבודה בודקת את ההשערות הבאות: החברה המוסלמית מאמצת לתוכה את האנשים בעלי הצרכים המיוחדים ומעניקה להם חסות והגנה ואף מחויבת לעשות זאת. אנשים נמצאים בכל השלבים על פני רצף החיים, מקבלים עזרה בהתאם לצרכיהם הספציפיים את היחסי הראוי להם. בעל צרכים מיוחדים זוכים לעיתים קרובות ליחס לא הוגן ולכן חשוב לוודא שינתן להם

מבוא   דוקטרינת ‘עצימת עיניים’ או דוקטרינת ‘העיוורון המכוון’ הינן חלק מהיסוד הנפשי Mens Ria)) המחשבה הפלילית, כחלק מהוכחת רכיב המודעות בביצוע עבירה. המחשבה הפלילית מהווה את היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות עבירה. סוגיה זו מופיעה בסעיף 19 לחוק העונשין, התשל”ז -1977  (להלן : “החוק”) שם נקבע כי אדם אחראי בפלילים רק אם היסוד הנפשי שליווה את התנהגותו הוא מחשבה פלילית, אלא אם כן המחוקק קבע במפורש שרשלנות כיסוד נפשי היא יסוד מספיק להתקיימות העבירה.   לדוגמה, אדם רוכש מוצר בתנאים חשודים, אשר “אדם סביר” היה מעלה על דעתו כי ייתכן ומדובר ברכוש גנוב, אולם הרוכש הספציפי טוען שלא ידע שהמוצר גנוב. בפועל, הנסיבות לרכישה (למשל מחירים זולים מידי) חייבו אותו לברר את העובדות, ומשלא עשה זאת, דינו כמי שהייתה לו כוונה לקנות רכוש גנוב. “עצימת עיניים” כהגדרתה בסעיף 20 ג’1 לחוק העונשין – אדם נקלע לנסיבות של פשע והוא “עוצם עיניו” דינו כדין מתכוון, מי שחושד ונמנע מלברר עצימת עיניו תהיה שקולה למודעות, ולא תעמוד לזכותו טענת ה”לא ידעתי”, כיוון שחשד ונמנע מלברר את הדבר מלכתחילה.   יצוין כי התנהגות של “עצימת עיניים” חלה רק לגבי התנהגות ונסיבות, כלומר היא אינה חלה כאשר מדובר בתוצאה. כשמדברים על הדרישה הבסיסית למודעות לתוצאה, מדובר על חשד בלבד, לכן אם נחיל עצימת עיניים אנו בעצם נגיד: “אתה חשדת שהתוצאה תתרחש”, שלא כמו ברכיב ההתנהגות בו “עצימת עיניים” חלה בכל מקרה, ואם אדם לא מודע למה שהוא עושה, הוא לכאורה “עוצם עיניו” לאפשרות קרות התוצאה וכאן אכן ניתן לקבוע כי עצימת עיניו שקולה לידיעה. כך גם הדברים לגבי הנסיבה. ברכיב התוצאה מדובר באפשרות עתידית,

מבוא חינוך הילדים הנה משימה המטרידה את הורים ברחבי ישראל והעולם. המחקר הנוכחי מתמקד במערכת החינוך והתהליכים החינוכיים המתרחשים בעיר דוברת הערבית, שפרעם. ייחודיות העיר שפרעם הנה, בין היתר, בחיים המשותפים לבני הדתות השונות: מוסלמים ,נוצרים ודרוזים. מהבחינה של המחקר הנוכחי עולה כי כל עדה לומדת במסגרות חינוכיות נפרדות. בתי ספר יסודיים ממלכתיים שבעיר שפרעם משרתים בעיקר א האוכלוסייה המוסלמית, כאשר שלושה אחוז בלבד מכלל התלמידים הנם מהדת הנוצרית. נתונים אלה אינם משקפים את המציאות מאחר ובתי הספר נמצאים בשכונות מעורבות בה מתגוררת אוכלוסייה המייצגת את כל הדתות (מחלקת חינוך ,עיריית שפרעם). לאור נתונים אלה, מטרת המחקר הנוכחי הנה איתור ובחינה של הסיבות הגורמות לתופעה זו. כלומר, המחקר הנוכחי מתמקד בבחינת הגורמים התורמים לכך שלא כל האוכלוסייה פוקדת את בתי הספר היסודיים בעיר. תרומתו העיקרית של המחקר הנוכחי הנה בבחינת ההשלכות של התועה שתוארה לעיל והצעה של פתרונות אפשריים לשינוי. המושגים המרכזיים שעולים בגוף העבודה הנם: הרב תרבותיות וריבוי תרבויות. המחקר הנוכחי מבחין בין שני המושגים. ריבוי תרבויות הנו מונח טכני, תיאורי המייצג חברה שיש בה מספר תרבויות ואילו רב תרבותיות הנו מושג נורמטיבי, המביע תפיסה ערכית אידאית, לפיה ריבוי תרבותי מייצג ערכיות חיובית (תדמור, 2004). ניתן לומר כי החברה הערבית הנה חברה רב תרבותית על כל מרכיביה, וזאת לאור החיים המשותפים לבני שלושת העדות, המוסלמים, הנוצרים והדרוזים, בערים השונות בישראל. מערכת החינוך הערבית בארץ מורכבת מבתי ספר ממלכתיים ובתי ספר פרטיים, כאשר בתי הספר הפרטיים שייכים ברובם לכנסייה. בתי ספר אלה מאופיינים במוניטין חיובי יותר לעומת בתי ספר ממלכתיים. לכן, בתי ספר פרטיים נמצאים בעדיפות ראשונה של משפחות בעלות

מבוא בחירות ה-3 בנובמבר 2002, הכריעו את הכף, לפחות זמנית, בקרב על נשמתה של תורכיה. ערב רב של מפלגות חילוניות מסוכסכות ביניהן, שמאל ובימין המתון, היו מאוחדות לפני הסחירות אך ורק בשאיפתן לצרף את תורכיה לאיחוד האירופי. המחיר הגבוה שהיה עליהן לשלם  – בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות – לא הרתיע אותן. כוכב חדש הניע את תחומי הגוש החילוני קדימה – שר האוצר כמאל דרוויש  ששב לתורכיה לאחר 25 שנות שהות בארצות הברית, שם שימש כאחד מבכירי הבנק העולמי וממעצבי הגלובליזציה. דרוויש ביקש לעצמו את המושכות הכלכליות של המדינה גם לאחר הבחירות, אם לא יקבלן ייתכן שישוב לאמריקה. בשמי המחנה החילוני דרך כוכב נוסף, איסמעיל ג’ם ,שר החוץ של תורכיה ערב הבחירות, ועל פי התקשורת התורכית מצאצאי שבתי צבי.  ג’ם הקים את מפלגת “תורכיה החדשה”, מתוך שורות מפלגת “השמאל הדמוקרטי”, ובכך פגע קשות בסיכוייו של ראש הממשלה , בולנט אג’וויט להמשיך ולאחוז בשלטון. מול אלה ניצב גוש מלוכד ולאומני ונחוש, ששב למפה הפוליטית ב-1999 לאחר היעדרות של 20 שנה, ופעל נגד “מכירת נשמתה של תורכיה לאירופים. הלאומנים חולמים על הקמת מעצמה הומוגנית, גדולה וחזקה שתשכון במרחב שבין אסיה לאירופה, מקומה הטבעי של תורכיה על הגלובוס. מה שמפריע במיוחד למנהיג הגוש, דוולט באחצ’לי , הוא שעבדוללה אוג’לן (Ocalan) – המנהיג הכורדי הכלוא – לא הוצא להורג, וכי זה מכבר יכולים תומכיו הכורדים של אוג’לן ללמוד כורדית , לשיר בכורדית ואפילו לשמוע את השפה הכורדית בכלי התקשורת. גוש נוסף שהתגבש – השלישי היה הגוש האסלמי, שעטה על עצמו הפעם תלבושת כמאליסטית ומודרנית. מנהיגו של הגוש, רג’פ טאיפ ארדואן, ראש עיריית איסטנבול לשעבר, הוא