סמינריון במדעי החברה

מבוא   חופשת לידה לגברים היא זכות שהתקבלה במספר מדינות, שמאפשרת לאבא לקבל זמן פנוי מהעבודה כדי להיות זמין ולסייע ואפילו להיות הגורם המוביל בטיפול בצרכי התינוק. המשמעות היא שאבא יכול לקחת זמן מתוכנן לפני, במהלך או אחרי הלידה כדי לסייע למשפחה להתאקלם ולהתרגל לשינוי החדש של הרחבת המשפחה, מרגלית, (2019). במדינות מסוימות, חופשת לידה לגברים עשויה לכלול זמן פנוי משולם מהמעסיק, כדי לסייע לצרכי המשפחה. במדינות אחרות, החופשה עשויה להיות ללא שכר או בפחות זמן פנוי מתוכנן. חופשת לידה לגברים משקפת רצונות מתפשרים של החברה לפעול בתור משפחה ולעזור להתאים לצרכי התינוק בזמן שבו הוא יצטרך לקבל טיפול מיוחד מהוריו, שטייר, (2022).   החוק המתייחס לחופשת לידה לגברים יכול להיות שונה בכל מדינה ובעל תאריך משלו. כמה מדינות קיבלו חוק זה כבר לפני שנים רבות, בעוד שאחרות קיבלו חוק זה רק בשנים האחרונות. . Gornick,  & Meyers (2009) כדי לקבל את זכות החופשה לידה, האב חייב להיות עובד תחת חוזה עם מעסיק, וכן להיות זכאי לקבל תשלום בגין ימי חופשה משכר. בנוסף, חוק החופשה לידה מאפשר לאב לבחור להקציב את חופשת הלידה שלו לזמן עד תשעה חודשים לאחר הלידה, אם יש לו את הסכם עם המעסיק . חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה(,התשע”ז-2017 למשל, בארצות הברית, חופשת לידה לגברים הוכרזה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת על ידי החוק הפדרלי לזכויות המשפחה והחופשה. בישראל, חוק החופשה לידה עודד לאבות לקחת זמן מתוכנן לפני, במהלך או אחרי הלידה כדי לסייע למשפחה להתאקלם עם השינוי החדש של התינוק, ונכנס לתוקף בשנת 1998. . Gornick,  & Meyers (2009) לפי חוק

הקדמה המחקר הנוכחי מבקש לבחון קבוצה באוכלוסייה שלא זוכה לייצוג רב במחקרים שנעשו בתחום ההגירה הרוסית בישראל וכן לייצוג מועט ולעיתים שלילי בחברה הישראלית באופן כללי. התמקדות באוכלוסייה של טרנסג’נדרים מאפשרת בחינה של מורכבויות נוספות שעולות מהמתח שבין קונפורמיות חברתית לבין חתירה תחת ההגמוניה ההטרו-נורמטיבית של מהגרים להטבי”ם. מחד, טרנסג’נדרים מערערים באופן הבולט ביותר על הקשר בין מין למגדר ומאידך, ישנם הבוחרים לאמץ זהות מגדרית התואמת ככל האפשר את הנורמות המגדריות המקובלותNeilson, 2008)  Tiven &). היות ומדובר באוכלוסייה של מהגרים העיסוק במתח שבין קונפורמיות חברתית לבין חתירה תחתיו דורש מאתנו בחינה כפולה של המתח הזה גם ביחס לייצוגים המגדריים הנורמטיביים של גבריות ונשיות במדינת ישראל וגם ביחס לייצוגים במדינת המוצא. במחקר הנוכחי אבקש לבחון האם הזהות המגדרית של טרנסג’נדרים מהגרים בישראל תואמת נורמות חברתיות ישראליות, רוסיות ואחרות, או שמא מדובר בשילוב היברידי של נורמות שונות. קונצמן Kuntsman, 2003)), חושפת כיצד מצאו הלסביות הרוסיות בית בישראל במסגרת הקהילה הלהטבי”ת, אולם ראוי לשאול האם הדבר נכון גם לגבי טרנסג’נדרים שמתקשים לראות את עצמם כחלק מהקהילה להטבי”ת שלא ראתה לנגד עיניה את הצרכים והזכויות שלהם? האם הקליטה שלהם בארץ בכלל הייתה מלוות בהשתייכות לאיזושהי קהילה? האם הם חווים קושי כפול כמהגרים וכטרנסג’נדרים או שההגירה לישראל דווקא אפשרה להם לחיות במגדר שעמו הם מזדהים? התיאוריה הקווירית הינה תיאוריה פוסט-סטרוקטורליסטית הנשענת על ראיה פמיניסטית המאתגרת את ההנחה שישנו קשר אימננטי בין מין למגדר ומתמקדת בלימודים הומו-לסביים הבוחנים את ההשפעה של ההבניה החברתית על מופעים וזהויות מגדריות (קידר, זיו ואורן, 2003). התיאוריה הקווירית מבקשת לכלול בתוכה כל נטייה מינית וזהות מגדרית שאינה הטרו-נורמטיבית כמו בי-סקסואליים (אנשים

מבוא ביכולתה של התקשורת לעצב את דעתו של הקהל. המחקר הנוכחי מתמקד בהשפעת התקשורת על עמדות הקהל כלפי מיעוט אתני בחברה. מהספרות המדעית עולה כי התקשורת יוצרת מציאות, שאינה בהכרח המציאות האובייקטיבית. טענה זו מבוססת היטב על מחקרים קודמים אשר הראו שוב ושוב כי ניתן להשפיע על עמדותיו של הקהל באמצעות אופן הצגה של תכנים (לאור ואחרים, 2006; Branton & Dunaway, 2009; Chong, & Druckman, 2007b). המחקר הנוכחי מתמקד בבחינה של אופן הסיקור של קהילת יהודים יוצאי אתיופיה. קיים מגוון רחב של גישות תיאורטיות אשר מסבירות כיצד התקשורת עשויה להשפיע על דעת הקהל. המחקר הנוכחי מתמקד בבחינה של קביעת סדר היום הציבורי על ידי התקשורת וכן במסגור התקשורתי של מיעוטים בחברה. תיאוריית קביעת סדר היום מתארת כיצד התקשורת יוצרת את סדר יומו של הקהל בכך שמבליטה תכנים מסוימים יותר לעומת אחרים (מקומבס ושו, 1972). תהליך יצירת המציאות המדומה מתרחש תוך כדי השפעת התקשורת על הקוגניציה של הקהל, מה שגורם לגיבוש מאולץ של עמדה זו או אחרת (מקומבס ושו, 1972). כלומר, קהל הצופים חווה את המציאות המעוצבת על פי התכנים המסוקרים על ידי התקשורת, שבונה את סדר יומם סביב אירועים המובלטים פחות או יותר. עיצוב האג’נדה סביב קבוצות של מיעוט אתני בחברה ניתן לראות כהצמדה של מסרים שליליים לזיכרון, שנזכרים טוב יותר לעומת מסרים חיוביים (Branton & Dunaway, 2009). על פי תיאוריית המסגור, דרך הצגת התכנים משפיעה על אופן קליטת המידע בקרב הקהל. כמו כן, מסגור תקשורתי מתייחס לעיצוב המציאות על ידי הבלטה של אירועים מסוימים (Chong, & Druckman, 2007b). להשפעת המסגור ישנם גורמים מתערבים. למשל, ישנה חשיבות בכמות המסגרות המתחרות

הקדמה השימוש והצריכה של סמים מהווה אחת הסוגיות הקשות ביותר בחברה המודרנית כמעט בכל מדינות העולם. הסוגיה היא חשובה ושנויה במחלוקת לאור השפעתה הניכרת של הבעיה על מספר רב של אנשים. מה שמייחד את הדיון המשפטי-נורמטיבי בסמים הוא ההשפעה המאוד גדולה של אותו דיון משפטי על החברה בכלל. כלומר ההשפעה של הדיון המשפטי על העולם האמיתי בקשר לסמים היא מאוד גדולה. בחרתי בעבודתי זו לדון במדיניות השימוש בסמים קלים בישראל. אנסה לגעת בשיקולים בעד ונגד המדיניות הנוכחית. עד כמה היא אפקטיבית בהתמודדות עם תופעת השימוש בסמים. אדון בהשפעות של השימוש בסמים אלה. ולאחר מבט השוואתי על מדינות אחרות, אנסה להסיק מסקנות בסוף העבודה לאור הסטטיסטיקה והמאמרים שקראתי. שאלות שננסה לענות עליהם: האם הנזק הנגרם משימוש בסמים קלים מצדיק איסור גורף על השימוש בהם? האם המשפט הפלילי הוא הכלי המתאים להתמודדות עם בעיית הסמים? הרי משתמשים בסמים שהולכם  לכלא עלולים להיות עבריינים יותר טובים ואחרי שיצאו הם עלולים להדרדר לפעילות יותר חמורה מסמים. להוסיף לזה הקלון שנדבק באדם, יהיה לו קשה יותר להשתלב בחברה, להתקבל לעבודה ולנהל אורח חיים נורמטיבי. בחרתי לא לדון בהצדקת האיסור על שימוש בסמים קשים (או מסוכנים) לאור ההסכמה הרחבה לגבי הצדקת האיסור על שימוש בסמים אלה.   תוכן עניינים 1. הקדמה  עמ’ 3 2. מהו סם עמ’ 4 3. הדין בישראל חקיקה עמ’ 5 פסיקה  עמ’ 6 יסוד החזקה עמ’ 8 4. ההשפעה של השימוש בסמים עמ’ 9 5. פטנליזם עמ’ 12 6. שיקולים בעד לגליזציה  עמ’ 15 7. שיקולים נגד לגליזציה עמ’ 16 8. משפט משווה ארה”ב עמ’ 18 הולנד  עמ’ 19 9. סיכום עמ’

מבוא האדם הוא יצור חברותי ותקשורתי, וחלק ניכר מימי חייו הוא מבלה בתקשורת עם אנשים אחים – חברים, זרים, בני משפחה או עמיתים לעבודה. תקשורת זו נעשית באמצעות מדיום ייחודי – השפה. השפה הינה ייחדוית ומשתתנה מתרבות לתרבות, ומלאום ללאום. כל לאום וקבוצה אשר לה שפה משלה, נעשית מאוחדת גם בעזרת השפה. התנועה הציונית נתנה את דעתה על כך, והקדישה ממרצה ומשאביה על מנת להשליט את השפה העברית כשפת הדיבור בארץ. והנה, שפות נוספות נמצאות אף הם, ופועלות באותו החלל כמו השפה העברית. הבולטת שביניהם היא השפה הערבית. השימוש בשפה במרחב יוצר את המציאות של הנוף הלשוני, והשפה הבולטת בנוף הלשוני – היא זו אשר ניתן לייחס לה משקל, ולקבוצה האתנית הדוברת אותה ניתן לייחס את הכוח והשליטה. בישראל, המיעוט הערבי נמצא במצב בו הוא מובדל מקבוצת הרוב, ברצונו או שלא ברצונו, ומצבו מושפע רבות מן הסכסוך הישראלי – פלסטיני. יש טענות מצד המגזר הערבי לקיפוח מתמשך, והיחסים בין הערבית לעברית טעונים. לכן, מעניין יהיה לחקור את האלמנט הלשוני בקרב ערביי ישראל – האם שפת קבוצת הרוב במדינה, העברית, חלחלה אל תוך השיח הפנים ערבי? ואם כן עד כמה? ובאלו הקשרים? והנה, דווקא מערכת החינוך היא המקום ממנו ניתן ללמוד בצורה הכי מובהקת על השפה. לא לחינם מלחמת השפות שהתחוללה ביישוב העברי טרם קום המדינה היתה סביב שפת הלימוד, שכן השפה אשר מלמדים בבית הספר היא השפה הרשמית, והיא מוקנית בצורה המונית ותופסת מקום של כבוד בקרב השפות המדוברות במרחב. לכן, בבואנו לחקור את הנוף הלשוני מן הדין שנשים פעמינו אל מערכת החינוך, ונתחיל דווקא משם. במערכת החינוך עצמה, בחרנו

תקציר בעשורים האחרונים ניכרת עלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייתן של מדינות מפותחות ומדינות מתפתחות. אנשים חיים היום הרבה יותר שנים, ובאופן כללי גם בריאים יותר. עם זאת, ישנה הסכמה על כך שזקנה כרוכה בירידה בבריאות ובתפקוד, ומי שמאריך ימים מתנסה במחלות לסוגיהן ובאבדנים שונים. הארכת תוחלת החיים יוצרת לפיכך, צרכים חדשים ומציבה אתגרים ברמת החברה, ברמת המשפחה וברמת היחיד. אחד האתגרים המרכזיים הוא השאלה, איך לשמר איכות חיים בשנים מאוחרות וכיצד לסייע לקשיש להזדקן בצורה מוצלחת. התפתחות האדם הינה תופעה רב ממדית המתרחשת ברמה הביולוגית, הפסיכולוגית והחברתית. בעבודתי  אתמקד בשלב ההזדקנות והתבסס על תיאוריות המדגישות את חלקם הפעיל של האדם וסביבתו בעיצוב  חייו בכלל ושלב הזקנה בפרט. מטרת עבודתי הינה לבחון את תפקידו של הזקן עצמו וסביבתו בעיצוב עתידו ומהלך חייו בשנותיו המאוחרות. חוקרים רבים הדגישו את החשיבות של קיום רשת תמיכה חברתית לקשישים החשובה במיוחד עבור מצב בריאותם הגופנית והנפשית. הם טוענים שלעת זקנה רוב הצרכים של הקשישים מסופקים במסגרת זאת. קשישים זקוקים לתמיכה חברתית כדי לתפקד, להסתדר ולהתמודד. מחסור בתמיכה חברתית בקרב קשישים יכול לגרום להתמודדות חברתית ונפשית לקויה, שימוש מוטעה בשירותים חברתיים, מצב בריאות ירוד, מורל נמוך ובהרבה מקרים תחושות דיכאון. נמצא גם שרמת התמיכה שקשישים מקבלים ואיכותה משפיעים השפעה ישירה על רווחתם הנפשית והחברתית. עבודתי פותחת בסקירה ספרותית של מחקרים מתחומי דעת שונים החוקרים את נושא הזקנה וההזדקנות ברבדים השונים ולאורך השנים  ואציג תיאוריות עיקריות בחקר הזקנה. בנוסף אבחן את הקשר בין זקנה והבדלי מגדר ואף התייחס למושג זקנה מוצלחת. בפרק הראשון אבחן את תהליך ההזדקנות ואראה את חשיבותו תוך הצגתם של מאפיינים דמוגרפים ואחרים של הזדקנות

מבוא גדרה הייתה המושבה השביעית שהוקמה בתקופת העלייה הראשונה. ייחודה במייסדיה, חברי תנועת ביל”ו (ראשי תיבות של בית יעקב לכו ונלכה). שלא כמקימי שאר המושבות, היו הביל”ויים מייסדי גדרה צעירים חילוניים ורווקים, חסרי כל הון עצמי ובעלי רעיונות שיתופיים. גרעינם מנה סטודנטים ותלמידי תיכון מחרקוב, שראו עצמם כחלוץ לחברה לאומית סוציאליסטית ייחודית בארץ ישראל.   ארבע שנים התעכב בינוי הקבע של המושבה, והתאפשר רק אחרי שנת 1888, עת התקבלו רישיונות בנייה ונחפרה באר בעזרת הברון רוטשילד ובמימונו. בתריסר השנים הבאות הוקמו לאורך רחוב המושבה צריפי מגורים ובתי קבע. אורגנה אספקת מים וניטעו כרמים. רוב הביל”ויים הקימו משפחות, ומתיישבים חדשים הצטרפו.   ועדיין הייתה גדרה מושבה קטנה ומבודדת, שסבלה מהתנכלויות הפלאחים השכנים…על חייהם העיבו סכסוכים עם תושבי הכפרים הערביים השכנים, שהגיעו בשיאם לכמה מקרי התנפלות על המושבה; הקשה והמתמשך שבהם, היה בסוף 1888, אז באו לעזרתם גם מתיישבים מעקרון ומראשון לציון. בנוסף לכל צרותיהם נתקלו תושבי גדרה בערביי קטרה שגילו כלפיהם עוינות רבה. על כל ניסיון של הקמת מבנים במושבה מיהרו ערביי קטרה לדווח לשלטונות בעזה, והללו מיהרו להגיע ולעצור את הבנייה. איסורים אלה הכבידו מאוד על ההיאחזות במקום.   על המחסור והתנכלות השכנים הערבים ניתן ללמוד גם בתיאור הבא מיומנו של לייבוביץ: “ויהי כי התפוגגה התלהבותנו ותגבר עלינו יד הייאוש וניפול בעיני עצמנו. ולשכנינו הערבים חוש טבעי חד לחוש מה חברו, וכמו יריחו מצב רוחו של האדם, וניפול גם בעיניהם. ויהי תחת אשר כיבדונו מאוד וייראו מפנינו מבראשונה, עתה החלו מתקלסים בנו, מתעללים בנו ומקניטים אותנו בכל אשר מצאה ידם באומרם, אך עוזבים הם האנשים האלה ואין דואג להם. והדבר הזה

מבוא בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה במספר בני הנוער המשתמשים בסמים ולירידה בגיל התחלת השימוש.  בני נוער רבים מתנסים בשימוש חד פעמי בסמים מסוגים שונים אך אצל חלקם הופך השימוש המזדמן לשימוש קבוע ומביא לפגיעה בהיבטי חיים רגשיים, משפחתיים, חברתיים ולימודיים. למרות מורכבות התופעה והגורמים לה, עשויה התערבות טיפולית מתאימה להביא להפסקת השימוש ולהפחתת הקשיים אשר הביאו לשימוש בסם מלכתחילה. מנתונים מהעולם ומישראל עולה כי תקופת ההתבגרות מאופיינת בשיעור הגבוה ביותר של נטילת סיכונים בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. מהנתונים עולה כי מרבית שיעורי המוות והחולי של מתבגרים קשורים לנטילת סיכונים. עבודה זו תתמקד בתופעת שימוש הסמים בקרב בני נוער, את הגורמים המניעים את בני הנוער להשתמש בסמים , את היקף התופעה והאופן בו ניתן להתמודד עמה ותתאר את הגישות השונות בהן  נוקטות הרשויות למען מיגור וצמצום התופעה.  על מנת לתאר את השימוש בסמים בקרב בני נוער העבודה חולקה למספר פרקים אשר מתארים ומסבירים את הגורמים הרלוונטיים. בפרק הראשון מתוארים מאפייני גיל ההתבגרות והסיבות לתחילת שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בגיל זה.  בפרק השני ישנה התמקדות בגורמים לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים  כמו: מאפייני אישיות, קשיים במערכת המשפחתית, גורמי הגירה , ועוד. בפרק השלישי מתוארת סקירת נתונים על היקף צריכת חומרים פסיכו-אקטיביים בקרב בני נוער. הפרק הרביעי עוסק בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בקרב אוכלוסיות שונות: חילוניים, דתיים, מהגרים, ערבים, נוער בסיכון ועוד. הפרק החמישי סוקר תכניות שונות למניעת שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, הפרק מתאר למי מיועדות התכניות מקור המפעיל מפעיל אותן וכו’. את העבודה חותם פרק הסיכום אשר בו מתבצעת אינטגרציה של כל הנתונים ומתבצע ניתוח של המניעים ויינתנו המלצות אופרטיביות לאופן בו ניתן לצמצם את היקף