סמינריון במדעי המדינה

 מבוא  הסיכסוך הישראלי-ערבי מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. המלחמות עם מדינות ערב השכנות, הפיגועים, הטרור, האינתיפאדות ומצד שני, הניסיונות הרבים מספור להניע תהליך שלום עם הפלסטינים – כל אלה עוררו את סקרנותי, בעיקר משום שהם חלק מחיי כישראלית שחיה בארץ הזו והם שהניעו אותי לבחור נושא זה לעבודה. לעניות דעתי, המידע העשיר והמגוון שנכלל בעבודה זו, עשוי לסייע לקורא לקבל תמונה מלאה ומקיפה יותר על הסיכסוך הישראלי-ערבי/ ישראלי-פלסטיני, כאשר הדגש בעבודה הוא על המעורבות של שתי המעצמות הגדולות, ארצות-הברית וברית-המועצות, במזרח התיכון בכלל ובסיכסוך בפרט, אחרי סיום ‘המלחמה הקרה’. בפרק הראשון אביא סקירה היסטורית על המעורבות של המעצמות הגדולות (בעיקר בריטניה) בסיכסוך, מאז שנת 1915 ועד הקמת המדינה בשנת 1948 הפרק השני יסקור בקצרה את סוג המעורבות של שתי המעצמות הגדולות בישראל, בצעדיה הראשונים כמדינה עצמאית הפרק השלישי יוקדש לסקירה היסטורית של ‘המלחמה’ הקרה בין שני הגושים הגדולים, המזרחי והמערבי, מסוף מלחמת-העולם השנייה ועד לדעיכתה במקביל להתפרקותה של ברית-המועצות בפרק הרביעי, שהוא לב העבודה, אסקור את מעורבות המעצמות (בעיקר ארצות-הברית) באירועים המרכזיים הקשורים לסיכסוך הישראלי-ערבי/ ישראלי-פלסטיני, מאז סיום ‘המלחמה הקרה’ ועד ימים אלה ממש: שתי האינתיפאדות, שתי מלחמות המפרץ, הסכמי אוסלו, ועידות שלום ועוד. בפרק החמישי אדון במאמצים שעושה רוסיה בעשור האחרון ‘להחזיר עטרה ליושנה’, ולחדש את מעמדה כמעצמת-על. אבחן את המעורבות הרוסית בסיכסוך הישראלי-פלסטיני ובסוגיית הגרעין האיראני   בעזרת הסקירה המפורטת אנסה לענות על שאלת המחקר: כיצד התבטאה המעורבות של מעצמות-העל בסיכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני, ומה היו מניעיהן?   תוכן עניינים מבוא  3 1. הסיכסוך הישראלי-ערבי בראי המעצמות: סקירה היסטורית 4 2. מדינת ישראל והמעצמות – השנים הראשונות 8

מבוא אחת הסוגיות המרכזיות בכל מדינה מודרנית, הינה שאלת היחס הראוי בין דת למדינה. בישראל סוגיית הפרדת דת ומדינה סבוכה ומורכבת ומצויה בויכוח מתמיד, כבר מזמן הקמת המדינה, עוצמתו והשפעתו של הויכוח בסוגיה נעים מהכנסת ועד לאדם ברחוב. שאלת הדת והמדינה היא מן השאלות הנוקבות ביותר בחברה הישראלית, והיא תופסת מקום מרכזי בכל דיון ציבורי. המאבק בין דת ומדינה נוגע בשאלות יסוד של החברה בישראל: אופיו הרצוי של המרחב הציבורי במדינה היהודית, גבולות הזהות היהודית (מיהו יהודי?), חקיקה דתית בנושאים שונים, מקומן של נשים, זכויותיהם של בני מיעוטים לאומיים, מעמדן של קבוצות מיעוט אחרות, היחס לערכי היסוד של דמוקרטיה ליבראלית, סמכותם של מוסדות ועוד סוגיות רבות. הדת היוותה גורם מרכזי למאבקים בחברות שונות כבר משחר ההיסטוריה. מלחמות שפרצו בגין סיבות דתיות הם עובדה החוזרת על עצמה בהיסטוריה. וההווה גם הוא אינו חף ממאבקים. גם במאה העשרים נותרה הדת להוות מרכיב מרכזי בזהות הלאומית של עמים רבים ומדינות רבות. בין כל הויכוחים, פולמוסים, מאבקים ומלחמות, והתרחשויות היסטוריות צמחו הוגי דעות רבים כשהם ניצבים מן הצד האחד מצדדי הדת (תיאוקרטיה) ומן הצד האחר תומכי ההפרדה המוחלטת בין דת למדינה.  אפלטון, אריסטו, הרמב”ם היו מקור השראה לשפינוזה, מנדלסון, ישעיהו ליבוביץ’ והרב חיים הירשנזון, שעמדתם תוצג בעבודה זו, במידה כזו ואחרת. ראשיתו של רעיון הפרדת דת ומדינה מיוחס לפילוסוף ג’ון לוק. רעיון הפרדת הדת מהמדינה מקביל להרבה רעיונות פוליטיים וחברתיים, כולל החילוניות, חופש הדת, פלורליזם בין דתות וזרמים דתיים. לצד השאיפה להפרדה בין הדת והמדינה, הדת ממלאת תפקיד תרבותי חשוב במדינות רבות בעולם ולכן במדינות דמוקרטיות רבות ניתן למצא מגוון גדול של הסדרים במידות

הקדמה ההפרטה במערכת החינוך עומדת במוקד השיח הציבורי וזוכה לדיון ציבורי נרחב, בעיקר סביב נושא הפערים החברתיים- כלכליים אך גם דרך שאלות נוקבות על טיב החינוך והערכים הנלמדים בבתי הספר. בעבודתי המקצועית וגם כאימא לתלמידים אני צופה בתהליכים שבהם גורמים פרטיים לוקחים חלק במימון והפעלה של תכניות לימוד. אציין שאני עצמי עבדתי במספר גופים פרטיים שעבדו במערכת החינוך וכן גופים נוספים שעמם הייתה לי היכרות כגון קרן קר”ב, פרויקט מיכא”ל, תכנית פיליפס ועוד. לתהליכים אלו יתרונות וחסרונות משלהם אך נראה כי השפעתם הכללית הופכת את ערכי בית הספר ליותר ויותר עסקיים מאשר פדגוגיים וכן ראיתי כי למרות הגיוון והחדשנות שגופים אלו יוצרים, דרישתם לתשלומי הורים יכולה להוות פתח לפערים החברתיים המדוברים. על כן אני רואה חשיבות בבחינת תחום ההפרטה וההבנה של התהליכים שהביאו למצב זה וכן של ההשלכות האפשריות על מערכת החינוך כולה. מבוא מטרת עבודה זו היא כאמור לבחון את נושא ההפרטה במערכת החינוך (בהתמקד על החינוך היסודי והעל יסודי) באופן נרחב ומעמיק דרך הסתכלות כללית ובינלאומית ומאידך דרך פרטים קטנים שגם להם השפעה על חיינו היומיומיים. תחום החינוך בישראל זכה בקום המדינה להתייחסות משמעותית ועקרונית של הממשלה ושל הציבור ונראה כי בתקופה זו חל קונצנזוס נרחב על חשיבות החינוך ביצירה וגיבוש הלאום היהודי בארצו המתחדשת[1].  עם השנים חלו תמורות נרחבות מבחינה כלכלית ואידיאולוגית, מה שהביא לתהליכי הפרטה במדיניות הציבורית הכללית. תהליכי ההפרטה נגעו בכל תחום ציבורי, החל מהפרטת מפעלים וכלה בהפרטת שירותים ציבוריים כגון רווחה, בריאות וכמובן חינוך[2]. כפי שהזכרתי, נושא החינוך עולה לסדר היום בעיקר בשל פרסומים על פערים חברתיים-כלכליים במידת הישגי התלמידים ויחד עם זאת נשאלת

מבוא: בעשרים ושמיני באוקטובר 2000 ביקר יושב ראש האופוזיציה, ח”כ אריאל שרון בהר הבית. למרות אזהרות חוזרות ונשנות מאנשי מערכת הביטחון, אשר התריעו בפני שרון כי אין זה חכם ובטוח לבקר בהם הבית, וכי ערביי ישראל והפלסטינים יראו זאת כהתרסה מצידו, בחר שרון לדבוק בהחלטתו ולבקר בהר הבית. הביקור עורר מהומות בהן נפצעו פלסטינים ושוטרים. למחרת, עם סיום תפילת יום השישי החלו מהומות אשר גבו את חייהם של שבעה ערבים אזרחי ישראל, מאות פצועים בצד הערבי ועשרות מאנשי כוחות הביטחון נפצעו גם הם. כמה ימים לאחר מכן, הצטרפו ערביי ישראל לגל מהומות אשר פרץ בעיקר בצפון הארץ, הכולל חסימת כבישים יידויי אבנים והפגנות. המהומות נמשכו כשבועיים, בסופם נהרגו 13 אזרחים ערבים ואזרח יהודי. מאותם אירועים ואילך, חווים הערבים והיהודים בישראל שבר אשר נראה כי לא התאחה עד היום. היהודים מצידם, חושדים בערביי ישראל ומפקפקים בנאמנותם למדינת ישראל. הערבים מצידם, יחד עם תחושת אי השוויון, הקיפוח והאפליה חשו כי לעולם לא יזכו לזכויות שוות במדינת ישראל, ארץ מולדתם. הם חוו משבר זהות עמוק, אשר בסופו התחדדה בהם הזהות הפלסטינית שלהם. בעבודתי, אסקור את מאורעות אוקטובר 2000, מסקנות ועדת אור ואת בעיית הזהות אשר אופפת את ערביי ישראל, בין זהות ישראלית לפלסטינית, בין דתית לחילונית וההתמודדות במדינה יהודית, תוך בחינת הדמוקרטיה של מדינת ישראל. תוכן עניינים: 1.מבוא  2 2.אירועי אוקטובר 2000 3-5 2.1 ועדת אור 6-8 3.בחינת הזהות הערבית במדינת ישראל. 3.1 הזהות הערבית עד אוקטובר 2000 9-10 3.2 הזהות הערבית לאחר אירועי אוקטובר 2000 11-12 3.3 סירוב להשתתף בבחירות 13 3.4 ערביי ישראל וטרור  14 4.פוליטיקה של זהויות: בין דמוקרטיה לדמוקרטיה

מבוא מציאות של מלחמות ועימותי אלימים מציבה את הצבא בקדמת הבמה ובמרכז השיח הציבורי, בישראל בעיקר,  ומעצימה את השפעתו על עיצוב התודעה, בעיקר בזכות התגברות האהדה הציבורית וגילויי פטריוטיות, המתגברים  בעת מלחמה. ניהול העימות האלים באמצעות הפעלת הכוח הצבאי נתפס בעיני הציבור כביטוי מובהק לאחריות המקצועית של הדרג הצבאי, והנטייה המתעצבת היא שלא להפריע לצבא ולמאמץ המלחמתי. נסיבות שכאלו מאתגרות את הפיקוח האזרחי ואת יכולתו של הדרג המדיני להבטיח את התאימות ההכרחית בין  המאמץ הצבאי להישג המדיני. ישנו וויכוח נרחב בין חוקרים שונים בשאלת היחסים בין צבא וחברה בישראל באמצעות ניתוח הגורמים ואופני המעורבות של זרועות הביטחון בקידום השליטה במרחב של המדינה והקהילה  בישראל, ישנם גם ניסיונות להבין מהו הגבול בין התחום האזרחי והתחום הצבאי. בעבודה זו אחקור את הסוגיה האם ההחלטה לצאת מלבנון הייתה תוצאה של לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות או האם זו החלטה שהייתה מתקבלת באותה נקודת זמן גם ללא דעת הקהל בארץ והלחץ הציבורי לסגת, לפי שאלת המחקר השפעת דעת הקהל בהחלטה לצאת מלבנון. אשתמש במאמרים ומחקרים שערכו אנשי אקדמיה וצבא וחקרו את הנושא לעומקו, כמו ראובן פדהצור ומאמרו ” הביטחון הלאומי בישראל-מי מחליט וכיצד”, ופרו’ אסא כשר ומאמרו  “הדרג הצבאי והדרג המדיני:האתיקה של הממשק, מתוך יחסי גומלין בין הדרג האזרחי-מדיני ובין הדרג הצבאי”. הנושא נשאל גם לגבי הסוגיות של השפעת דעת הקהל בשחרור סמיר קונטר הרוצח מנהריה וגם לשאלת העסקה לשחרורו של גלעד שליט.  שאלות ביטחוניות הרות גורל המתעתדות להשפיע על העתיד בצורה זו או אחרת עולה לגבן השאלה האם ההחלטה שנלקחה היא מכורח היותן שאלות חשובות וביטחוניות או האם גורמים חיצוניים כמו דעת קהל

מבוא מכל הנושאים שעמדו על סדר היום הפוליטי בישראל, זכויות הלהט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים) מעולם לא שיחקו תפקיד משמעותי. הבחירות לכנסת ה20 של שנת 2015 סימנו את השינוי של השיח, כאשר המחלוקות העזות בעניין זה תפסו מקום בקמפיין הבחירות של המפלגות, כולל השתתפות פעילה של כל המפלגות הגדולות. להערכתי, תמיכה בזכויות הלהט”ב יכולה להיתפס כאינדיקטור בזירה הפוליטית הישראלית עבור אימוץ פתרונות מתונים יותר כלפי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. בשנים האחרונות, הדיון על זכויות הלהט”ב בסביבה הפוליטית בישראל נע לעבר קונצנזוס, ונהפך לנושא משמעותי ומרכזי יותר על סדר היום הלאומי. בהמשך לתהליך שהחל בשנות השמונים המאוחרות, השנים האחרונות הראו התקדמות בהגנה על זכויות ההומואים והלסביות בישראל באמצעות התדיינות משפטית בשילוב עם חקיקה. התמיכה לשיח הלהט”ב מהליכוד, שלטון הימין, הופיעה בעקבות קבוצת “הגאווה בליכוד” בקיץ 2011, קבוצה זו סימנה אוזן חדשה בתוך חוגיי הימין הישראליים, ופיזרה את ההזדהות של תמיכה בזכויות להט”ב במפלגות השמאל. למרות שזכויות הלהט”ב, כנושאים סביבתיים או כצדק חברתי אינן קשורות ישירות לסכסוך הפלסטיני, טענתי היא שקבלת ההומוסקסואלים והדיון בדרך להשגת את שוויון זכויות לקהילת הלהט”ב יהפכו לסמל של ‘כשרון תרבותי’ ויכולות לשקף את הגישות הפוליטיות השונות בסכסוך. באופן יותר ספציפי שאלת המחקר שלי הינה שזכויות להט”ב יכולות לשמש כסמן לאימוץ דעות מתונות יותר בתהליך המדיני עם הפלסטינים. על מנת לבחון את טענתי, אתחיל עם תיאור קצר של ההיסטוריה של תנועת הלהט”ב בישראל משנות ה90, תוך כדי התמקדות על תהליך הליברליזציה בחברה הישראלית דרך הישגי חקיקה משפטיים שהפכו את קהילת הלהט”ב למעמד האליטה בשנים האחרונות ושילוב מלא של חברי קהילת הלהט”ב בחברה הישראלית העכשווית בתרבות, בצבא, במדע, בחינוך, במגזר העסקי

מבוא עבודה זו באה לענות על השאלה “כיצד השפיעה מדיניות הקליטה בישראל של שנות ה-90 על מדד העוני בישראל”? ישראל נחשבת למדינת מהגרים ומוכנה לקבל לחיקה את כל אשר חפץ לעלות אליה בהתאם לחוק השבות. כתוצאה מכך, על ישראל לקחת חלק משמעותי ברווחתם של אלו העוברים לחיות בקרבה. מדיניות הקליטה של ישראל עברה רפורמה משמעותית בשנות ה-90 ועל כן השפיעה בצורה מכרעת על מדד העוני והמדדים האחרים של מדינת ישראל. עליה זו השפיעה גם על מדדים סוציו- אקונומיים נוספים, אשר בעלי השפעה מכרעת כיום על המציאות הישראלית. נושא המחקר נבחר כתוצאה מהגירה של מיליון איש שבוודאי השפיעה בצורה נחרצת על הכלכלה של ישאל ועל שיעור העוני. העולים הפכו להיות חלק מהותי מהשוק החופשי, העולם האקדמי וממציאות חיינו. מדד העוני שנראה כי גדל בשנים האחרונות מהווה סימן שאלה משמעותי לגבי השפעתה של הגירה זו על מדד זה, שכן נראה כי העלייה הגדולה במדד העוני התרחשה לאחר עליית הרוסים לישראל בשנות ה-90.     תוכן עניינים מדינת רווחה 4 מדינת הרווחה בישראל 5 מדיניות הרווחה של ישראל כלפי הגירה 8 מדיניות ההגירה והרווחה בישראל 9 הגירה מברית המועצות לשעבר לישראל בשנות ה-90 ומאפייניה 10 מדיניות קליטת העלייה בישראל 11 החברה והכלכלה בישראל טרם ובזמן הגעת העולים לישראל 15 מאפייני המהגרים מברית המועצות לשעבר 17 האינטגרציה של המהגרים בישראל 19 עוני ומאפייניו בישראל 21 אי שיווין כלכלי וההגירה מברית המועצות לשעבר של שנות ה-90 24 המהגרים מברית המועצות לשעבר והשפעתם על האוכלוסייה בישראל וכלכלתה 25 תוצאותיה של ההגירה מברית המועצות על ישראל 26 שאלת מחקר 27 דיון ומסקנות 28 סיכום 32 ביבליוגרפיה 33

מבוא בעת בחינת מערכת היחסים בין הרפובליקה העממית של סין לבין קוריאה הצפונית ניווכח לדעת על קיומה של קירבה אידיאולוגית, ושל שיתוף פעולה כלכלי, מדיני וצבאי רב ההיקף, מאז שנותיה המוקדמות של צפון קוריאה. כוחותיה של המדינה הקומוניסטית החדשה (סין) היוו כוח מסייע לכוחות של קוריאה הצפונית בשלהי שנת 1950 במלחמת קוריאה. התגובה הסינית באה בעקבות ההתערבות של האו”ם ושל ארה”ב לטובת ההגנה על קוריאה הדרומית. התערבות סינית לטובת קוריאה הצפונית היוותה סימן ראשון ליצירת ברית צבאית בין המדינות, אשר נחתמה באופן רשמי ביולי 1961 ונקראה “ברית חברות, שיתוף פעולה וסיוע הדדי” (Treaty of Friendship, Cooperation, and Mutual Assistance). על פי הברית, הצד הנתקף אמור לקבל סיוע מבעלת הברית (Nanto & Manyin, 2011: 5). זאת ועוד, סין וצפון קוריאה במהלך אותן שנים מוקדמות היו חולקות יחד אידיאולוגיה לניניסטית-סוציאליסטית, ובזכות שיתוף פעולה במהלך מלחמת קוריאה ובשנים של שיקום קוריאה צפונית לאחר מלחמת קוריאה, סיפקה סין סיוע נרחב לקוריאה הצפונית. מנהיגי סין ראו בצפון קוריאה כמדינת “חצץ” שמפרידה בין גבול הסיני לבין כוחות צבאיים של ארה”ב המוצבים בקוריאה הדרומית. בנוסף, סין וצפון קוריאה חלקו ביניהן את התסכול הנובע מהפרדה אידיאולוגית של אומותיהן (סין הקומוניסטית מול טאיוון המקורבת למערב; צפון קוריאה הקומוניסטית מול דרום קוריאה פרו-מערבית). אינטרסים וזהויות משותפים בין המדינות היו מספקות על מנת להבטיח יחסים קרובים ביניהן במשך עשרות שנים. עם זאת, במהלך שנות ה-80 המוקדמות, היחסים בין סין לקוריאה הצפונית החלו להידרדר עקב רפורמות כלכליות נרחבות ושינויים במנגנוני השוק תחת הנהגתו של דנג קסיאפינג (Deng Xiaoping) בסין. יתר על כן, ב-1992 נפתחו יחסים דיפלומטיים בין סין לקוריאה הדרומית. למרות ההבדלים

מבוא עבודה זו תבחן את מסקנות ועדת אור שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. עבודה זו תנתח את מסקנות הוועדה בהיבטים שונים ותעמוד על השלכותיהן של מסקנותיה – האם לא הייתה אפשרות לצפות את העתיד לבוא, על מי הוטלה האחריות לאירועים וכיצד קיבלו הצדדים – המשטרה, הדרג המדיני והערבים, את מסקנות הוועדה. באירועי אוקטובר 2000 נטלו חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במהומות נהרגו 13 אזרחים ונפצעו עשרות. אני סבורה כי שאלות אלו נושאות חשיבות באשר להבנת תפקידה של הוועדה – האם הביאה לקיטוב או לקירוב, ועד כמה מסקנותיה יכולים לשנות את מרקם היחסים העדין בין אזרחיה היהודים ואזרחיה הערבים של ישראל. המחקר יתבסס על הגישה האיכותנית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, וניתוח קטעי עיתונות, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים מהמחקר האישי והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים מבוא: עמ’- 3 סקירת ספרות 1. זיכרון, לאומיות וטראומה בחברה הערבית – פוטנציאל ההתלקחות- עמ’ 4-8

  מבוא לאורך השנים, ולמעשה מקום המדינה עומדת מדינת ישראל בפני מכשולים לא מעטים, איתם צריכים אנו להתמודד, ולא פעם מצבים אילו גורמים למדינה להתמודד עם שאלות קשות ומוסריות שקיומן הכרחי למהלך. מקדמת דנא, חיי האדם במדינת ישראל נתפסו כערך עליון שיש להגן עליהם בכל מחיר. שאלה זו עלתה לאחרונה לסדר היום עת חזרתו של גלעד שליט, והביקורות שעסקו “במחיר” ששולם בעדו, אך למרות הכול, הרוב הבינו שהמעשה הנכון היה להחזירו לביתו. לאורך כל הדרך על מדינה מתוקנת כמדינת ישראל, לזכור כי למרות הכאב, אין היא יכולה לנהוג כפי שנוהגים כלפיה ארגוני הטרור, ולבחון שבעתיים את הפעולות שרוצה היא להפעיל כנגד ארגון הטרור, על מנת לשמור על הקו שיפריד בין מדינה לארגון טרור. על הבחנה זו עמד השופט ח’ כהן באומרו כי ” ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק. עוצמתה המוסרית וצדקתה העניינית של לחימת השלטונות תלויות כל כולם בשמירתם של חוקי המדינה[1]. האינטרס החברתי העיקרי של מדינה הוא הצורך להגן על ביטחונה,על אחת כמה וכמה שמדובר במדינה מרובת אויבים כמדינת ישראל.יחד עם זאת מדינה חייבת להכיר ולכבד את זכויות האדם ואת החירות לה הוא זכאי,מעצם היותו אדם,בין עם מדובר באזרח או בזר.עיקרון זה נכון גם במצב בו מדובר באזרח זר המזוהה עם ארגון אנטי ישראלי,הנמצא בישראל “שלא מבחירה” על מנת לשמש כקלף מיקוח. בעניין זה נתן דעתו בית המשפט באומרו כי ” ההגנה ושמירה אלה על החירות והכבוד פרוסים גם על חירותו וכבודו של מי שהמדינה מבקשת לעצרו במעצר מנהלי [2] “. אחת הפעולות שנבחנו ברמה המוסרית