סמינריון במדעי המדינה

מבוא צפון קוריאה עוסקת בפיתוח נשקה הגרעיני כבר למעלה מחמישה עשורים וכבר למעלה מעשור שארצות-הברית מתעמתת עם צפון קוריאה סביב נושא הפיתוח והייצור של נשק גרעיני. העימות, שמעסיק רבים מבכירי הממשל ומעצבי המדיניות רצוף עליות ומורדות, נקודות משבר, רגעי הסכמה, ותפניות מפתיעות. העניין בו נוגע בליבת תפיסת הביטחון הלאומי ומעמיד אתגר בפני שאיפתה להגמוניה במערכת הבינלאומית כמעצמת על יחידה. עם זאת, לאורך כול התקופה לא יישמה ארצות-הברית מדיניות אסטרטגית אחת רצופה ודבקה בה, אלא, זו השתנתה בהתאם לסוג הממשל, פעולות הצפון קוריאנים, האינטרסים  האמריקאים באזור, ותעדוף הפעולות מול צפון קוריאה ביחס למשברים אחרים בעולם. מטרת המסמך היא לסקור את החלופות האסטרטגיות האפשריות עבור ארצות-הברית בהתמודדותה עם האתגר הגרעיני הצפון קוריאני, לנתח את היתרונות והחסרונות המרכזיים בכול חלופה כזו ולהמליץ לבסוף על חלופה המועדפת. הפרק הראשון בעבודה יהווה סקירה היסטורית כללית אודות תהליך ההתחמשות של צפון קוריאה ויחסיה לאורך העשור האחרון עם ארצות-הברית בסוגיה זו. הפרקים השני והשלישי יבחנו המלצה לשתי דרכי פעולה אסטרטגיות אפשריות אל מול התחמשותה הגרעינית של צפון קוריאה והפרק הרביעי יכיל בתוכו את הסיכום והמסקנות מעבודה זו, יחזור בקצרה על ההשוואה בין שתי דרכי החלופה וייתן חוות דעת אישית בנוגע לחלופה המועדפת בפעילותה של ארצות-הברית אל מול צפון קוריאה.     תוכן העניינים נושא………………………………………………………………………………..עמוד מבוא………………………………………………………………………………….3 פרק 1-סקירה היסטורית………………………………………………………….4 פרק 2 – דיפלומטיית אכיפה וצעדים בוני אמון………………………………….7 פרק 3- אסטרטגיות התערבות…………………………………………………….9 סיכום……………………………………………………………………………….11 בבליוגרפיה…………………………………………………………………………12

מבוא עבודה זו תבחן את שימושיו הפוליטיים של זיכרון יום הנכבה וחווית הפליטות שעברה על חלקים נרחבים של החברה הפלסטינית שגרה בתחומי ארץ ישראל עוד תבקש עבודה זו להבין את ההנצחה של יום הנכבה בקרב האוכלוסייה הערבית-פלסטינית וכיצד, זיכרון זה, גיבש את הזהות הפוליטית וליבה את המשמעות הפוליטית של הנושא הפלסטיני לאומי. לצורך כך עבודה זו תנתח מאמרים ומחקרים שעוסקים ביום הנכבה ומשמעויותיה הפוליטיות ותעמוד על משמעות הזיכרון של אסון זה בקרב הערבים-פלסטינים. אני סבורה כי הבנתו של נושא זה הינה חשובה מאוד שכן הוא משמש צלקת פתוחה בלבו של הסכסוך הישראלי ערבי, וגם מקשה על השילוב של ערביי ישראל במארג החברה הישראלית, הן מבחינה לאומית והן מבחינה תרבותית. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים 1. מבוא: עמ’ 3 2. סקירת ספרות 2.1 טראומת יום הנכבה והפליטות: עמ’ 4-5 2.2 ההנצחה של יום הנכבה: עמ’ 6-11 2.3 שימושים פוליטיים של יום הנכבה: עמ’ 12-17 3. דיון וסיכום: עמ’ 18 4. רשימת מקורות: עמ’ 19  

מבוא “מסע העולים מגלות אתיופיה, ‘המעבר משם לכאן’, הוא ‘סיפורו של שבט יהודי שחי אלפי שנים כשהוא מעבר לסמבטיון, מנותק משאר הקהילות היהודיות, חי בתנאים קשים, ואף על פי כן ולמרות הכול – הוא שרד”. עד שנת 1977 חיו בארץ כמאה יהודים שמוצאם מאתיופיה, רובם הובאו לארץ כשהיו נערים כדי להשתלם במקצוע החקלאות המודרנית וללמוד את השפה העברית, במטרה שישובו לאתיופיה ויכינו את אחיהם ואחיותיהם לעלייה המונית. אולם המיזם נכשל. החל משנת 1977 עלו אלפי יהודים מגלות אתיופיה בגלים אחדים – ’מבצע משה’, ’מבצע מלכת שבא’, ‘מבצע שלמה’, ‘עליית יהודי קווארה’, ‘עליית הפלאשמורה.’ כשמגיעים בניו של השבט ארצה, הם מוטלים באחת למציאות חדשה ובלתי נתפסת, נדרשים להתמודד עם קשיים רבים ובה בעת מגלים בה אתגרים עצומים. קליטתם הראשונית של העולים מגלות אתיופיה התרחשה במרכזי קליטה בפרק זמן קצוב וקצר (18-12 חודשים). ככל שמרבים להתעמק במעשה הקליטה הראשוני נראה כי  קיים מצרף סבוך של תפקידים ומשימות הן לנקלטים והן לקולטים. בתקופה קצרה העולים נדרשו לעשות דרך ארוכה מאוד ובה ארבעה רובדי קליטה חיוניים. מרגע שהעולים החדשים הגיעו ארצה הם היו נתונים במעבר בין תרבותי קשה במיוחד, שכל ארבעת רובדי הקליטה אוריינות, חינוך, תרבות ותעסוקה, מושפעים ממנו וגם נפגעים ממנו, שכן, מרבית העולים חווים בתקופה זו עומס קוגניטיבי –רגשי –נפשי -כלכלי-חברתי עצום. הפניות של רובם ללימודים מצומצמת, היעדרה מונע מהם לרכוש כהלכה את השפה העברית, להתחיל להתערות בתרבות המקומית, להשלים השכלה, לרכוש מקצוע, להיקלט בשוק העבודה ולשמר את תפקידיהם ההוריים. כאמור, הקליטה בארץ, עבור רבים מעולי אתיופיה הייתה טראומטית בשל השבר באורח החיים, במבנה המשפחה והקהילה, הירידה בדימוי העצמי, תנאי החיים הקשים

תצלומי פליטים מסוריה באירופה כאמצעי לניתוח עמדות ותפיסות כלפי אוכלוסייה זו בקרב סטודנטים לחינוך בישראל תוכן מבוא. 1 סקירת ספרות. 3 פרק מתודולוגיה. 12 ממצאים ודיון 16 מקורות. 29 נספחים. 31 תקציר המחקר הנוכחי בחן עמדות ותפיסות של סטודנטים לחינוך בישראל ביחס לסוגיית הפליטים באירופה. בשנת 2011 החלה מלחמת אזרחים בסוריה אשר הובילה להפיכתם של מיליוני אזרחים סורים למחפשי מקלט ופליטים. מדינות שונות באירופה נדרשו לקלוט את מחפשי המקלט ונוצר שיח בינלאומי לגבי הסוגיה שנוצרה. המחקר מתמקד בשתי פרספקטיבות אשר נובעות ממאפייניהם של הנבדקים. ראשית היותם של הנבדקים אנשים העוסקים בחינוך ושנית היותם יהודים אזרחי מדינת ישראל אשר מתמודדת בעצמה עם פליטים ממדינות אפריקה. המתודולוגיה המרכזית המחקר היא: photo-elicitation, לנבדקים הוצגו תשעה תצלומים תקשורתיים של פליטים סורים באירופה ובאמצעות שאלון חצי מובנה התבקשו להתייחס אליהם. ממצאי המחקר מעידים על קיומו של קונפליקט בין תפיסתם התיאורטית של הנבדקים את מטרותיו וחשיבותו של חינוך לערכים לקבלת האחר ולעזרה לזולת, אל מול חשש ופחד מהאחר אשר מונע מסטריאוטיפים ועמדות תקשורתיות שאינן בהכרח מבוססות על התנסות אישית. המשתתפים במחקר הביעו חוסר נוחות ביחס לאופן הטיפול בפליטים בישראל, זאת ביחס לצפייה שמדינת ישראל תהווה דוגמא לקליטת פליטים בעקבות אירועי השואה. בנוסף נראה כי הנבדקים מביעים קושי בהתמודדות עם “ידע קשה” שנגלה בתצלומים השונים וחושף את מציאות חייהם של מחפשי המקלט. תחושה זו מובילה להימנעות ובריחה מהתמקדות בתצלומים אלה ומתן תשומת לב למימדים חיוביים שוליים בתצלומים. עלה מתוך הממצאים כי היעדר ידע וחוסר מעורבות בנושא הפליטים מוביל לעמדות מנוגדות לגבי היחס שיש להעניק לאוכלוסיה זו באירופה ובישראל, ולכן  גם לאמביוולנטיות בעמדות האישיות לגבי הסוגיה. מבוא פליט

מבוא בעשורים האחרונים עלתה הבולטות של הטרור בעולם כולו. האפקטיביות האימתנית של הטרור באה לידי ביטוי, בין היתר, בפעולות חיזבאללה נגד חדירת ישראל ללבנון באמצע שנות ה-80, בהתקפות החמאס בשנים 1994-1996, שהיו מכוונות לעצור את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים ובמאבקה של מפלגת העובדים הכורדית (PKK) נגד טורקיה בשנים 1995-1999[1]. לא ניתן להתעלם גם מהשפעת “אסון התאומים” ב-11 בספטמבר 2001, שהעלה את רף המודעות לטרור לרמה חדשה. טרור מתאבדים היה קיים שנים רבות לפני ש”משאיות תופת” הפכו לחלק מ”השפה הבינלאומית”. כבר במאה ה-11, החשישיון[2], לוחמים מוסלמים בצפון פרס, אימצו טרור מתאבדים כאסטרטגיה לקידום תכלית האסלאם. עליית הטרור באה לידי ביטוי בהתנגדות מפורשת לנורמות, שרואות צורות מסוימות של אלימות כבלתי לגיטימיות[3]. ארגוני טרור מסרבים “לשחק על פי הכללים” של הפוליטיקה הבינלאומית. זאת מכיוון שאין באפשרותם לנקוט באמצעים של מדינות. אין להם את סדר הכוחות של מדינה ולכן אין להם את האפשרות להגיב באותה צורה. אי לכך נוצר קושי רב עבור מדינות להגיב והן עלולות לחוש לחוצות לבצע פעולות באותם האמצעים. החל מעצמאותה ב-1948 ועד היום, ישראל נקטה במדיניות של סיכול ממוקד כדי לקדם את מטרותיה[4]. קשה אמנם למדוד את מספר הסיכולים באופן מדויק, כיוון שישראל אינה נוהגת להצהיר על כל הסיכולים שהיא מבצעת, אך הנוהג לעולם לא נעלם. המונח, “סיכול ממוקד” הפך להיות שגור בפי כל. את המונח טבע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אליקים רובינשטיין בכינוס הפורום למשפט וחברה[5]. לפיו: “הריגה מונעת או ‘סיכול ממוקד’, היא אמצעי המשמש את המטרה להביא לחיסולו של אדם מסוים: מנהיג פוליטי או צבאי, מפקד או פעיל בארגון מחבלים או אדם שנושא באחריות (לפי מידע מודיעיני)

תקציר בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל(הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון) באזור ערבי שנקרא ע”י הבריטים פלשתין. רבים מהערבים במקום אינם משלימים עם כך. כמיליארד מוסלמים בעולם ברובם הגדול אינם משלימים עם כך (אף כי באופן פאסיבי), בקו הראשון של מדינות העימות כ 120,000,000 איש ונוספה אליהם מעצמה אזורית אירן. לעומת זאת בישראל כיום כ- 8,000,000 תושבים, כ- 16% מהם ערבים מוסלמים. ביחסים מספריים כאלה ברור שקיימים ערבים בישראל המטפחים תקווה להשתלטות ערבית על ישראל. מהצד הישראלי חוששים רבים מאותו דבר עצמו. משנת 1967 קיים כיבוש ישראלי בשטחי יו”ש ורצועת עזה. הסכמי קמפ דיויד וההתנתקות מעזה היו מאורעות מכוננים בקריסת תיזת השלום בישראל ומבחינת הקרע בין יהודים לערבים. התוצאה היא לגיטימציה מוגברת ולעיתים בלתי דמוקרטית לפעילות של כוחות הביטחון במגזר הערבי. נבחנו שלושה מאורעות: ההתפרעויות של אוקטובר 2000, מלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן. מצאתי שכוחות הביטחון נהגו בצורה קשה ואפילו בלתי חוקית באוקטובר 2000. בשני האירועים האחרים שנבדקו לא מצאתי מידע על פעילות של כוחות הביטחון במגזר הערבי. מבוא במדינת ישראל ישנו מיעוט ערבי אשר מהווה כחמישית מכלל האזרחים במדינת ישראל .  הם נהנים מזכויות דמוקרטיות כמו כל אזרחי ישראל ,יש לערבים חופש תנועה , זכות לבחור ולהיבחר וכל זכות דמוקרטית פורמלית אחרת. אולם ישנם נושאים אשר בהם ישנה בעיה כמו נושא הגיוס לצה”ל וכמו כן גם מי שמתגייס מנוע מלשרת בתפקידים מסוימים ,גם מנהיגי המיעוט לא זכאים להיות חשופים לכל המידע שקשור לביטחון המדינה. לפיכך מתברר כי בכל מה שקשור לביטחון המדינה אין למיעוט זכויות דמוקרטיות שוות. .בעיה זו מחריפה בזמן לחימה של ישראל מול מדינת אויב או

מבוא מנהיגות הייתה נושא שגור כבר אצל המבשרים הראשונים של מדעי החברה בתקופה הקלאסית ובימי הביניים. הסטוגרפיה, שערבבה אגדה ומציאות, עמדה על הצורך בגיבורים והוגים פוליטיים עשו למיון “הנסיכים”, על פי תכונותיו של השליט האידיאלי (מקיאבלי, 2003). השינוי הראשון בנושא חל במאה ה-17 וה-18 כאשר הובס ולוק (2008) , בתאוריות שלהם על האמנה החברתית הדגישו פחות את תכונות השליט ויותר את זכויות הנשלט. מאז, הלך והוזנח נושא המנהיגות כנושא לימוד שיטתי ואקסקלוסיבי, במיוחד על רקע הדגשת היסודות האימפרסונליים במדע המדינה. גם הופעתו של פרויד(2002) על במת המחקר לא תרמה למעשה רבות בשלב הראשון: אמנם חלק מעבודותיו עסק באישים דוגמת אדיפוס, משה וליאונרדו, אך אלו לא הופיעו בהקשרם הפוליטי אלא כדמויות מיסטיות או כסימבולים ונושאים להערצה. המפנה בא עם פרסום מחקרו הקלאסי של אריק אריקסון על לותר הצעיר. מכיוון שאריקסון (1960), בניגוד לפרויד, הכיר בעובדה שהאישיות ממשיכה בהתפתחותה גם מעבר לתקופת הילדות וההתבגרות, היו קביעותיו משמעותיות, דווקא להיסטוריונים ומדעני המדינה. מה שאריקסון כינה פסיכו היסטוריה או גישה פסיכו – היסטורית העשיר את לימוד התהליך הפוליטי, באמצעות העברת המוקד התעניינות והמחקר על מנהיגים ומקבלי החלטות בודדים. מאז הלך התחום והתפתח. מעניין אותי במיוחד לדעת מה מאפיין את המפגש הקריטי בין מקבל ההחלטות , בעל אישיות זו אחרת , ובין הסיטואציה הקריטית של המשבר הבינלאומי? כדי לענות על שאלת המחקר הזו, עבודה זו תבחן את תפקוד שני מנהיגים, דוד בן גוריון ולוי אשכול. הראשון ניהל משבר בינלאומי ב-1956, אותו אנו מכירים כמבצע קדש. השני ניהל משבר בינלאומי אחר, אותו אנו מכירים כמלחמת ששת הימים, שפרצה ביוני 1967. בשני המקרים מדובר על החלטה יזומה