סמינריון במחקרי תרבות

מבוא ביתא ישראל או ה”פלאשה”, כפי שהם מוכרים מן הספרות המחקרית, משכו את תשומת ליבם של חוקרים ונוסעים מערביים רבים האחראים על קיומה וליצירתה המתמשכת של ספרות רחבה העוסקת בקבוצה זו. חוקרים רבים סבורים שמקורה בקשרי ההגירה והתרבות של אתיופיה העתיקה הן עם חצי האי הערבי והן עם עמק הנילוס. מקורות כתובים ועדויות לפעילותה של עדת “ביתא ישראל” באתיופיה קיימים, מכל מקום, רק מן המאה ה-13, מעת ראשיתה של השושלת הסולומונית. בערך באותה תקופה זכו גם “ביתא ישראל” לכתבי הקודש שלהם, התורה וחלק מכתבי הנביאים בשפת הגעז. ה”פלאשה” הוא כינוי שמשמעותו המילולית איננה חד משמעית. משמעותו המרכזית קשורה בסטטוס הקבוצה כחסרת אדמה, כאשר אל המשמעות ברמה הפרקטית נלווית משמעות סמלית. התפיסה הסמלית נקשרה עם היותם זרים, ואולי גם פולשים אל קרקע שלא שייכת להם. כך למעשה נקשר הכינוי אל ביתא ישראל עם התפיסה שקשורה להיבטים תרבותיים אחרים אשר הולידה את הכינוי “היהודי הנודד”, ולפיה נענשו היהודים על ידי האל להיות מפוזרים במקומות שונים בעולם.[3] מכל מקום ברור, שבצפון אתיופיה התקיימה קהילה שהגדירה את עצמה כיהודית, שראתה ב”ציון” את ירושלים שבארץ ישראל, ולא את אקסום, ונאבקה על זהותה וקיומה האוטונומי לכל אורך הדורות. היא איבדה את האוטונומיה הפוליטית רק לאחר “תקופת הזוהר” של השושלת הסולומונית, בימי הקיסר סוסניוס, אך המשיכה בחייה הדתיים והחברתיים. בעבודה זו אני אדגיש את שאלת היחסים שבין בני הקבוצה ושכניהם בני הדתות האחרות, בחינת יחסי היומיום שבין ביתא ישראל לבין שכניהם הלא יהודים, כאשר הקבוצה המשמעותית ביותר עבורם היא זו הנוצרית, וזאת על אף שביתא ישראל חיו בתוך אוכלוסייה של נוצרים , של מוסלמים ואף של בני דתות

מבוא: עבודה זו עוסקת בבעלי צרכים מיוחדים במוסר המוסלמי, כלומר כיצד מתייחסת המערכת המוסרית של האסלאם כלפי בעלי מוגבלויות. נראה כי המוסר האסלאמי בוחר להקל על בעלי המוגבלויות בהתאם למוגבלות והוא קורא למאמיניו לרחם על בעל המוגבלות ולעזור לו בדרכו. אך על אף התחשבותו של הקוראן בבעלי המוגבלויות, הוא מתמקד בעיקר במילוי המצוות ולא בחיי היום-יום. בעלי מוגבלויות רבים לא מקבלים עזרה ואף הם מהווים מקור לבושה. אני חושבת שזה חשוב לחזק את הדברים שנכתבים במוסר אודות היחס לבעלי מוגבלויות וכך להעלות למודעות את היחס השלילי שמקבלים בעלי מוגבלויות מבחינת נגישות לבעלי מוגבלויות, יחס הוגן ועזרה. בחרתי את הנושא כי זה נושא חשוב ומעניין. העבודה באה לענות על שאלת המחקר המרכזית: “מהן מאפייני הגישה הננקטת על ידי המוסר האסלאמי כלפי בני אדם עם צרכים מיוחדים. כמו-כן, נענה גם על השאלות המשניות בעבודה זו: האם עברה התייחסות של המוסר המוסלמי לבעלי צרכים מיוחדים לתרומות? וכן, באם המוסר האסלאמי עבר תרומות בהתייחסות לבעלי צרכים מיוחדים עם הזמן?. בחלק הראשון של העבודה אתייחס למקורות האסלאם וכן להתפתחות מסגרת המוסר באסלאם. החלק השני מפרט את ההגדרה של בעלי צרכים מיוחדים ולאחר מכן את התייחסות לבעלי צרכים מיוחדים לפי המוסר המוסלמי. עבודה זו באה לבדוק את היחס לבעלי צרכים מיוחדים במוסר האסלאמי. העבודה בודקת את ההשערות הבאות: החברה המוסלמית מאמצת לתוכה את האנשים בעלי הצרכים המיוחדים ומעניקה להם חסות והגנה ואף מחויבת לעשות זאת. אנשים נמצאים בכל השלבים על פני רצף החיים, מקבלים עזרה בהתאם לצרכיהם הספציפיים את היחסי הראוי להם. בעל צרכים מיוחדים זוכים לעיתים קרובות ליחס לא הוגן ולכן חשוב לוודא שינתן להם

מבוא בעשורים האחרונים הפכה תופעת הגירושין לתופעה נפוצה ביותר לא רק בחברות המודרניות המתועשות, אלא גם בחברות המסורתיות (Cohen, & Savaya, 2004). למשל, החברה הערבית הישראלית, שברובה שייכת לדת המוסלמית המתירה גירושין. כמו כן, לאוכלוסייה הערבית כוללת ערבים נוצרים, כאשר רובם משתייכים לדת הקתולית שאינה מתירה גירושין ולכן שיעור הגירושין בה מועט. למרות העלייה שחלה בעשורים האחרונים בשיעור הירוין בקרב האוכלוסייה המוסלמית, הם עדיין נמוכים בהרבה לעומת שיעורי הגירושין בקרב האוכלוסייה היהודית הישראלית. למעשה, בראשית שנות התשעים מגיעים המוסלמים לאותם שיעורי גירושים שהיו קיימים במגזר היהודי בראשית שנות השבעים. הגירושין מהווים אירוע מכונן בחייהם של כל בני זוג המחליטים להתגרש. יחד עם זאת, השפעות הגירושין על חייהן של נשים הגרושות הנן משמעותיות יותר, וזאת עקב החסמים המגדריים, הכלכליים ועקב הפיקח החברתי. על הנשים להתמודד עם הוצאות כלכליות הכרוכות בטיפול הילדים, שברוב המקרים נשארים בחזקת האימהות. מחקרים מראים כי ישנם הבדלים בין המגזר היהודי לבין המגזר הערבי המוסלמי בהסתגלותן של הנשים לאחר הגירושין. למשל, במחקר שנערך על ידי כהן וסוואיה (Cohen, & Savaya, 2004) מצא כי תהליך ההסתגלות שלאחר הגירושין בקרב נשים מוסלמיות שונה מזה של הנשים במערב. בנוסף, החוקרת (טאהא-פאהום, 2002) בחנה את דפוסי ההתמודדות והתמיכה החברתית בקרב גברים ונשים מוסלמים גרושים ומצאה כי בחברה הערבית המוסלמית קיים ערך עליון לשמירה על שלמות המשפחה. לכן, משפחות חד הוריות סותרות את ערכי המשפחה והחברה הערבית. לפיכך, הנשים המוסלמיות מתמודדות עם חסמים נוספים הקשורים לערכי המשפחה הערבית, וזאת לעומת הנשים היהודיות שההתמודדות עבור במובן זה הנה קלה יותר. מטרת המחקר הנוכחי הנה לבחון האם קיימים הבדלים בהסתגלות נשים גרושות בהשוואה בין מוסלמיות

מבוא “אני מתקשה להשתחרר מאותה סיטואציה שבה כולנו נכנסנו לרכב ובכינו לאחר שבני ספג בגן קריאות “איזה ילד שחור מגעיל”. הסברתי לו שגם השוקולד שחור. אני מפחד משתיקת הרוב הדומם, שבגללה בני יירש את הזרוּת שבי” (דני אדינו אבבה/ שוקולד מריר –net  Y, 10.2.2012) ב-21 במרץ 2013 ארגון האומות המאוחדות הכריז על יום המאבק הבינלאומי באפליה גזעית, וקרא לקהילה הבינלאומית לציין יום זה. יום זה הוא אחד הוותיקים שבימים הבין-לאומיים אשר ארגון האומות המאוחדות מציין אותם. הוא הוכרז בשנת 1966 בעקבות אירוע טראגי, שזעזע עמוקות את מצפון העולם: טבח הילדים – תלמידי בית-הספר, שהפגינו נגד חוקי האפרטהייד – בידי המשטר הגזעני של דרום אפריקה שפעל באותם שנים[1]. המושג גזענות במדינת ישראל אינו מושג תיאורטי, למרות שהחברה במדינת ישראל מגוונת מאד ומורכבת ממגזרים ומיעוטים רבים, נראה שקיומה של שונות רבה בחברה הישראלית אינו בהכרח תורם לשיח פלורליסטי וסובלני בין הקבוצות השונות אלא לעיתים דווקא מעמיק את המתח ואת גילויי הגזענות בין המגזרים השונים. בעבודה זו בחרתי להתמקד בתופעת הגזענות הקיימת בחברה הישראלית כלפי אזרחי ישראל היהודים ממוצא אתיופי. בתקופה האחרונה קיבלו הביטויים של גזענות גלויה כלפי האתיופים ביטוי בשורה של אירועים אשר ‘הכריחו’ אותי לכתוב על נושא זה. מאחר ולא קיימים נתונים רשמיים בנוגע לעמדות כלל הציבור ביחס ליוצאי אתיופיה, המקור המרכזי ממנו ניתן ללמוד על יחס החברה הישראלית ליוצאי אתיופיה הוא מאמצעי התקשורת. בשנה ובכלל בשנים האחרונות סוקרו בהרחבה באמצעי התקשורת השונים תופעות של גילויי גזענות ואפליה כנגד האתיופים. רציתי להאמין כי מקרים אלו הם בבחינת יוצאים מן הכלל, אך התבדיתי – יש להתייחס אליהם במלוא החומרה. בעמודים הבאים אציג

מבוא גלובליזציה, התפתחות הטכנולוגיות המתקדמות והתפתחות המדיה הדיגיטאלית שינו את תרבות התקשורת הבינאישית. שיווק ויחסי ציבור באמצעות האינטרנט משמשים כאמצעים לגיטימיים לגיוס לקוחות פוטנציאליים באמצעות קיום אינטראקציות ברשת האינטרנט. האינטרנט משמש כפלטפורמה לביצוע עסקאות, החלפת מידע, תיעוד, מכירת מוצרים ושירותים (Boyd, & Ellison, 2007; Ellison, Steinfield, & Lampe, 2011). טכנולוגיות מתקדמות בתחום המידע והתקשורת הובילו להתפתחות מהירה של המדיה החברתית ושילובה בתוך החברה של ימינו (Kaplan, & Haenlein, 2010) . מרכיבי רשת הWeb 2.0- שינו את אמצעי התקשורת האינטרנטיים בכך שאפשרו החלפת תכנים בין הגולשים והקמת רשתות חברתיות שונות. השימוש ברשתות אלה הפך לחלק אינטגראלי מחיי היומיום, ובכך הפכו לערוץ תקשורת חשוב, שהשפעותיו ניכרות בתחומי חברה שונים. רשת האינטרנט מספקת את האפשרות לניהול עסקי אינטראקטיבי והצעה של מוצרים ושירותים של החברה לאוכלוסיות המגוונות (Yadav, De Valck, Hennig-Thurau, Hoffman, & Spann, 2013). אחד היתרונות הבולטים של רשת האינטרנט הוא אי-תלות במיקומם הגיאוגרפי של החברה או של הצרכן. תכונה זו עשויה לסייע בפיתוח והרחבת החברה באמצעות פניה למספר רב של צרכנים. שיתוף פעולה מקוון הפך לנורמה חברתית, ובקרב הגולשים נוצרה האפשרות לעצב תכנים, רעיונות ואופי ההתנהגות הצרכנית. ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה להעברת מידע בשנים האחרונות תורמת לעיצובן של שיטות לפרסום ושיווק אינטראקטיביים חדשניים. יתרה מזו, הצגת תכנים באופן עדכני משמשים כתמריץ ללקוחות הפוטנציאליים לתקשר באמצעים אלקטרוניים יעילים (Yaakop, 2013). תרומה ייחודית זו עשויה להפוך בעתיד הקרוב לחלק מתפיסת הצרכנים ולשמש כערוץ פרסום יעיל במיוחד ומותאם למסגרת תחומי העניין של הגולש. מחקרים מראים שביחס לאוכלוסייה הכללית, הצעירים נוטים להפגין מידה גבוהה יחסית של אמון ומתייחסים בפתיחות כלפי השימוש ברשתות חברתיות. לפיכך, אוכלוסיית הצעירים

תוכן עניינים: 1.תקציר-1 2. מבוא-2 3. סקירת ספרות-.3-8 3.א. גיל ההתבגרות-3-4 3.ב. מיניות-4-6 3.ג. תקשורת הורים מתבגרים-6-7 3.ד. התנהגות מינית ורמת דתיות-7-8 4. שיטה-8-19 4.א. אוכלוסיית המחקר-9 4.ב. כלי המחקר-9 4.ג. הליך-9-10 4.ד. שיטת ניתוח הנתונים-10-11 5. ממצאים-11-19 6.דיון-20-22 6.א. מגבלות המחקר-21-22 6.ב. המלצות-22 6.ג. ביבליוגרפיה-23-24

מבוא פירוש הפמיניזם הינו תנועה למען שוויון זכויות לנשים. ראשית הפמיניזם נמצא דווקא במהפכה הצרפתית שהתחוללה בעקבות “הצהרת זכויות האדם” בשנת 1789. הצהרה זו קבעה כי לכל הצרפתים, גברים ונשים, זכויות שוות. בעקבות ההצהרה דלעיל, פרסמה בשנת 1792 מרי וולסטונקראפט את ספרה “בעד זכויות האישה”. בספרה טענה וולסטונקראפט כי יש לפתח את שכלן של הנשים ולהעניק לאלו עצמאות כלכלית. נשים משכילות לא יביאו תרומה רק לעצמן, אלא אם לקידום המין האנושי. בשנת 1903 התאגדו נשים באנגליה תחת השם ‘סופרז’יסטיות’ אשר דרשו שוויון זכויות וזכות הצבעה בבחירות. ארגון נשים זה פעל נמרצות לעורר את הקהל למודעות בנוגע לעוול הנעשה לנשים, ארגנו אפוא אספות פוליטיות שעוררו את זעם השלטון, ובעקבות כך נאסרו ופתחו בשביתת רעב. בעשורים האחרונים החלו מדינות המערב לחוקק חוקים למען שוויון זכויות הנשים, וזאת בעקבות מאבקי תנועות הנשים לאורך ההיסטוריה. במהלך המאה העשרים אנו עדים לשינוי ושיפור מעמד הנשים, הן בתחום המשפחה והחינוך והן בתחום התעסוקה והפוליטיקה. ועדיין, עשרות שנים לאחר מימוש זכות הבחירה לנשים וקבלת החוק לשכר שווה, נראה כי מעטות הן הנשים בעמדות מפתח פוליטיות, כלכליות ומקצועיות ברחבי העולם. על כן, תנועות הנשים בעולם ממשיכות מאבקן להגברת המודעות לזכויות הנשים והגנה על זכויות אלו.  

מבוא עבודה זו תבחן את הזיכרון, השיכחה ועיצוב הלאומיות הפלסטינית אל מול הלאומיות הציונית כפי שבאה לידי ביטוי בהנצחה ובזיכרון הלאומי, באמצעות שירה, פרוזה ואמצעים הנצחתיים שונים. בעקבות טראומת הנכבה וחווית הפליטות התפתח זרם של יצירה פלסטינית שעסקה בזיכרון, שכחה של הטראומה ובעיקר בהנצחת האתוס הלאומי הפלסטיני אל מול זה הישראלי, במטרה ליצור, כמעט יש מאין, סממנים של לאומיוצ פלסטינית המשמשת מקור לערגה ולגעגועים אל האדמה ותקומתו של העם. לפיכך אנתח בעבודה זו את תהליך הנצחה הפלסטיני, ואנתח בנוסף גם שתי יצירת לאומית, האחת ישראלית ציונית – חרבת חזעה מאת ס. יזהר, והשנייה לאומית פלסטינית – הבריחה מטול כרם מאת אינשאצי, כדי לעמוד על היסודות המאפיינים את היצירה הלאומית ואת המוטיבים של הנצחה, זיכרון ושכחה בלאומיות הפלסטינית אל מול הציונית.   תוכן עניינים מבוא: עמ’ 3 חלק א’ – הנצחה, זיכרון ושכחה בלאומיות הפלסטינית: עמ’ 4-10 חלק ב’ – תקציר הסיפורים – ניתוח וביקורת: עמ’ 11-19 חלק ג’ – דיון וסיכום: עמ’ 20 רשימת מקורות: עמ 21

מבוא בעבודה זו אבדוק ייצוגי ערבים ויהודים בחמישה ספרי נוער ישראליים, כאשר המטרה היא לבחון את השינויים בייצוגים אלו לאורך ציר זמן- מלפני הקמת קום המדינה ועד העשור הראשון של שנות האלפיים. לצורך כך בחרתי חמישה ספרים, רובם נודעים למדי. הבחירה בספרים מוכרים נועדה לצורך התמקדות בספרים שדיברו אל קהל רב, ומכאן שתפסו משהו מרוח התקופה. הספרים אותם אבחן בעבודה הם: “החופש הגדול או תעלומת הארגזים” (נחום גוטמן, 1946) ו”שביל קליפות התפוזים” (נחום גוטמן, 1958), “חסמבה בפשיטה בתעלת סואץ” (יגאל מוסינזון, 1970), “הפיצוץ ברחוב אהלן ” (דניאלה כרמי, 1985) ו- “הבריחה אל שומקום” (אורה מורג, 2004). הבחירה בספרים אלו, נובעת מהצורך להתמקד בספרים המייצגים בצורה כלשהי את הסכסוך הערבי-יהודי, תוך התייחסות לתקופות שונות לאורך עשורי המדינה; “החופש הגדול או תעלומת הארגזים” נכתב מעט לפני קום המדינה, “שביל קליפות התפוזים” אחרי עשור למדינה, “חסמבה בפשיטה בתעלת סואץ” נכתב בתקופה לאחר מלחמת ששת הימים והאופוריה של לפני מלחמת יום כיפור, “הפיצוץ ברחוב אהלן” שנים מעטות לפני הסכמי אוסלו, ו”הבריחה אל שומקום” בתקופת האינתיפאדה השנייה, לקראת ההתנתקות מעזה, תקופה שהתבטאה בייאוש רב מהסכמי שלום. מובן שמבחר מוגבל שכזה, במסגרתו של מחקרון עיוני בעבודה סמינריונית, לא יוכל לתת אלא תמונה חלקית של ייצוגי ערבים ויהודים בספרות. בחרתי להתייחס לתיאוריית האוריינטליזם של אדוארד סעיד, ולתיאוריית “הקהילה המדומיינת” של אנדרסון בשביל לנתח את הטקסטים הנבחרים.     תוכן מבוא………………………………………………………………………………………………………………………2 אוריינטליזם וקהילה מדומיינת…………………………………………………………………………………….4 פוסט קולוניאליזם……………………………………………………………………………………………………..6 ספרי ילדים בהקשר קולוניאליסטי…………………………………………………………………………………8 ייצוג יהודים וערבים בספרות הילדים העברית בהקשר קולוניאליסטי……………………………………..9 פרק 1- נחום גוטמן…………………………………………………………………………………………………..11 1.1 תעלומת הארגזים או החופש הגדול”………………………………………………………………………..12 1.2 “שביל קליפות התפוזים”………………………………………………………………………………………14 פרק 2- “חסמבה בפשיטה בתעלת סואץ”………………………………………………………………………..16

תקציר בעשורים האחרונים ניכרת עלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייתן של מדינות מפותחות ומדינות מתפתחות. אנשים חיים היום הרבה יותר שנים, ובאופן כללי גם בריאים יותר. עם זאת, ישנה הסכמה על כך שזקנה כרוכה בירידה בבריאות ובתפקוד, ומי שמאריך ימים מתנסה במחלות לסוגיהן ובאבדנים שונים. הארכת תוחלת החיים יוצרת לפיכך, צרכים חדשים ומציבה אתגרים ברמת החברה, ברמת המשפחה וברמת היחיד. אחד האתגרים המרכזיים הוא השאלה, איך לשמר איכות חיים בשנים מאוחרות וכיצד לסייע לקשיש להזדקן בצורה מוצלחת. התפתחות האדם הינה תופעה רב ממדית המתרחשת ברמה הביולוגית, הפסיכולוגית והחברתית. בעבודתי  אתמקד בשלב ההזדקנות והתבסס על תיאוריות המדגישות את חלקם הפעיל של האדם וסביבתו בעיצוב  חייו בכלל ושלב הזקנה בפרט. מטרת עבודתי הינה לבחון את תפקידו של הזקן עצמו וסביבתו בעיצוב עתידו ומהלך חייו בשנותיו המאוחרות. חוקרים רבים הדגישו את החשיבות של קיום רשת תמיכה חברתית לקשישים החשובה במיוחד עבור מצב בריאותם הגופנית והנפשית. הם טוענים שלעת זקנה רוב הצרכים של הקשישים מסופקים במסגרת זאת. קשישים זקוקים לתמיכה חברתית כדי לתפקד, להסתדר ולהתמודד. מחסור בתמיכה חברתית בקרב קשישים יכול לגרום להתמודדות חברתית ונפשית לקויה, שימוש מוטעה בשירותים חברתיים, מצב בריאות ירוד, מורל נמוך ובהרבה מקרים תחושות דיכאון. נמצא גם שרמת התמיכה שקשישים מקבלים ואיכותה משפיעים השפעה ישירה על רווחתם הנפשית והחברתית. עבודתי פותחת בסקירה ספרותית של מחקרים מתחומי דעת שונים החוקרים את נושא הזקנה וההזדקנות ברבדים השונים ולאורך השנים  ואציג תיאוריות עיקריות בחקר הזקנה. בנוסף אבחן את הקשר בין זקנה והבדלי מגדר ואף התייחס למושג זקנה מוצלחת. בפרק הראשון אבחן את תהליך ההזדקנות ואראה את חשיבותו תוך הצגתם של מאפיינים דמוגרפים ואחרים של הזדקנות