סמינריון במשפטים

מבוא: מהות הסוגיה אותה אני בוחנת בעבודת המחקר שלי הינה הסכמה מדעת של חולה נפש.מדובר בסוגיה המורכבת ממס’ תחומים הקשורים אלו באלו.ובראש ובראשונה התחום הרפואי המתחבר עם התחום הפסיכולוגי ושניהם די כפופים לתחום המשפטי,ולעיתים אף לפן ההלכתי.עקב כך שנושא זה מתפרש על מס’ רב של תחומים השתדלתי להתייחס לכול התחומים ולעיתים ממש “על קצה המזלג” על מנת:”לסבר את האוזן”.האם בכלל ניתן להסביר לחולים מסוג זה?ועד כמה אם בכלל?בעבודתי,אעסוק לא רק בהבנת המידע (מכיוון שיש חולים אשר מתכחשים ולעיתים אף לא מודעים לעבודה שהם חולים)ואנסה להבהיר ולהדגיש את חשיבותה של ההסכמה מדעת ולמרות שמדובר בחולי נפש אשר לא תמיד מודעים למתרחש סביבם יש לבקש את הסכמתם במגבלות האפשר ולהתאים את ההסבר ככל הניתן לפי מצבם וכשירותם וזאת עפ”י הערכת הגורמים השונים.כל זאת ועוד אחקור ואדון בעבודתי.

א. ראשית דבר דיני החוזים בישראל נלמדו בראשיתם בעיקר מהמשפט האנגלי על מעלותיו ומגרעותיו. אולם, בשנת 1973, היינו שנות הליכי החקיקה הצרכניים למיניהם והמעבר למשפט הישראלי הביאו עימם את הבשורה החדשנית, לפיה ישנו חוק חדש, בצלמנו כדמותנו. על ההבדל המהותי בין הגישות נאמר בקצרה כי המשפט האנגלי מאמין ודוגל בהתערבות מינימאלית, “אדם לאדם זאב”, לעומת המשפט הישראלי אשר ראה חשיבות לקביעת נורמות מוסריות כחובות חוזיות. חוק החוזים הכללי הוגש במטרה לקבוע את החקיקה הישראלית, עם העקרונות כפי שהאמינו שיש לנהוג פה, אשר הם בשונה מהדין האנגלי מחילות חובות רחבות יותר על הגנת הזכויות. אחד החידושים בחוק היה בסעיף 12 לחוק החוזים היה, כי בניגוד למה שיראה בעיני רבים כדבר סביר כי יש לנהוג בתום לב בקיום החוזה כפי שנקבע בסעי’ 39, אלא כבר בשלב המשא ומתן לכריתת החוזה יש לנהוג בתום לב. וכהמשך לסעיף זה, נקבע בסעי’ 15 כי בניהול משא ומתן יש לנהוג בחובת גילוי בין הצדדים. זאת עוד, החוק הישראלי לא הסתפק בדרך של “אל תעשה”, אלא הטיל חובות אקטיביות, כאשר עם התפתחות הפסיקה כללים אלו חלחלו אט אט לאורכם ורוחבם של חלקים נרחבים מאוד בחקיקה פה אצלנו, ישראל. החשיבות בעקרונות אלו, היא ערכית ומסורית כאחד, שכן כמדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לקבוע כללי מוסר מעשיים, ועקרונות אלו גוברים אף על חופש החוזה, וכדברי השופט אלון שלא יהא אדם “נבל ברשות החוזה” . שכן, לא אחת אנו נתקלים במקרים בהם אדם החותם על חוזה, ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה בגלל חתימתו על חוזה או שלא נחשף דברים מהותיים אשר אם היה יודע אותם קודם לחתימת החוזה יתכן כי

פרק א:מבוא         שני תהליכים בעלי השפעה הדדית משפיעים עד מאוד על מערכת יחסי העבודה בין הפרט העובד ובין המעסיק. מצד אחד, מתגבשות בישראל זכויות יסוד שהיקפן משליך על האדם כיצור עובד. מנגד, גיבושן של זכויות היסוד מושפע מן ההשלכות הרפלקסיביות, שיש למעבר המשק ממודל של יחסים קיבוציים למודל של יחסי עבודה אישיים. הקונפליקט יוצר מתח משולש בין שלושה מאזנים: (א) מתח בין חקיקת עבודה של ראשית המדינה, המשקפת אידאולוגיה קיבוצית-סוציאליסטית, לבין מציאות יחסי העבודה כיום, בעלת מגמה קפיטליסטית-ליברלית הממירה את המודל הקלאסי במודל חוזה אישי; (ב) מתח הנוצר בין חקיקת יסוד המשקפת אידיאולוגיה אינדיבידואליסטית, המעמידה את הפרט וקניינו במרכז, לבין ערכי-יסוד וחרויות-יסוד שנקלטו אל תוך פסיקת העבודה; (ג) מתח הנוצר בין הצורך להגן על זכויות היסוד של הפרט, לבין השאיפה להגן על הפרט העובד מפני זכויות היסוד של המעסיק בעל הקניין. התארגנות עובדים, בארגוני עובדים, קנתה לה אחיזה של ממש במרוצת מאה השנים האחרונות במדינות מערביות רבות. ההתארגנות צמחה על רקע לחץ כלכלי, תנאי עבודה ירודים או בהשפעת התנועה הסוציאליסטית. ישנן מדינות בהן צמחה ההתארגנות על בסיס פוליטי, וארגוני העובדים היו בעלי זיקה לתנועות פוליטיות. במדינות אחרות, דוגמת ארצות הברית, צמחו ארגוני עובדים עצמאיים, א-פוליטיים, שמטרת קיומם הייתה אחת: קידום תנאי עבודתם של חברי הארגון. יושב הראש הראשון של “פדרציית העבודה האמריקאית” (AFL), מר סמואל גומפרס, הכריז כי האיגוד המקצועי בראשותו פועל אך ורק לשם השגת יעדים כלכליים, ובלשונו: “we want more”. באמרה ידועה זו, ביקש גומפרס לחדד את ההבדל בין ארגוני העובדים הא-פוליטיים בארצות הברית, לבין הארגונים האירופאים שהיו קשורים למפלגות השמאל הסוציאליסטיות או הקומוניסטיות. כיום בא

הקדמה: עבודה זו עוסקת בכלל ההתיישנות בתחום הרשלנות הרפואית ומנסה לבחון אותו מהיבטיה השונים והמרובים החל מהרובד החוקי – נורמטיבי, עבור דרך פסיקתם של בתי המשפט על שיקולי המדיניות הרלוונטיים אשר מנחים אותם. מבחינת המתווה הנורמטיבי העבודה תתמקד בחוק ההתיישנות תשי”ח – 1958 ובייחוד בסעיפים 8 ו- 5 לחוק, כן העבודה תדון בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בסעיף 89(1) ו- (2). הפסיקה בתחום ההתיישנות בתחום הרשלנות הרפואית מרובה ועשירה ביותר. היא מכילה פרשנות של סעיפי החוק התייחסות לטעמים או לרציונלים אשר מונחים בבסיסם והיא מסייעת בידי הלומד אותה להבין את שיקולי המדיניות הרלוונטיים אשר מנחים את  השופטים בפסיקתם והכרעותיהם. כך למשל בעבודה זו תידון עוולת הרשלנות על סעיפיה ותנאיה וכן יידון בהרחבה “כלל ההתגלות” ושאלת יחסי הגומלין שבין סעיפי חוק ההתיישנות התשי”ח – 1985 ובייחוד סעיף 8 לבין סעיף 89(1) ו- (2) בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]  וכן שלושת ההבדלים ביניהם . כן תידון סוגיית העוולות המתמשכות בהקשר לסעיף 89 בנזכר לעיל. בפרק הראשון לעבודה יוצגו הגדרות משפטיות בסיסיות ומבוא תיאורטי ובפרק השני העבודה תעסוק בהרחבה ב”כלל ההתגלות” או “כלל הגילוי”. פרק זה ידון בהרחבה ובאריכות בכלל ההתגלות או הגילוי וביחוד בקושי הקיים בגילוי העובדות מבחינה ראייתית דווקא בתחום הרשלנות הרפואית ובסיבות היוצרות קושי זה.  בהמשך ידונו העובדות המהוות את עילת התביעה בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ובייחוד זהות הנתבע, הנזק  – היקפו ועוצמתו, המבחנים להתגלותו, הקשר הסיבתי וגילוייה של זכות משפטית. תוך כדי בחינת היבטים אלו עבודה זו תראה כיצד הטעמים להפעלת דיני ההתיישנות עוברים “כחוט השני” לא רק כפי שהתגלה בפרק הראשון (הגדרות ומבוא תיאורטי) אלא גם בדברי החוק בפרשנות

הקדמה: תותב הינו אביזר מכאני שנועד להחליף איבר חסר בגוף ומבחינה תפקודית ממלא, באופן מלא או חלקי, את תפקידו של האיבר החסר. מערכת שיניים תותבות מחליפה את כל או כמעט את כל השיניים הטבעיות בפעולות הנגיסה והלעיסה. לשיניים תותבות יש חשיבות לאיכות חיי המטופלים מבחינה תפקודית, אסתטית ובריאותית. אבדן התותבת הינו מקרה שכיח בקרב האוכלוסייה המבוגרת וגורם למצוקה והוצאות כספיות. אפוא בשנים האחרונות מחקרים מפנים תשומת לב אל חשיבות לסמן תותבת לצורכי זיהוי בעליה.  

מבוא “לא נהיה אפיקורסים להכעיס או אפיקורסים לתיאבון ולא נאמר: משפט עברי נדחה מעל פנינו, שאבק העלה ודרכנו אינה דרכו. אכן, באשר משפטנו ההיסטורי הוא ואבותינו בחוקותיו הלכו, קשר לנו אליו, קשר נפשי ורגשי. קשר זה מזכה אותנו – אפשר מחייב אותנו – להעסיק עצמנו בו, לבקש לעסוק בו ובזאת אפשר נשתנה המשפט העברי משאר משפטי העמים. “על היקפו האדיר של המשפט העברי ידענו כולם: מקרא ומפרשיו, משנה וגמרא, ראשונים ואחרונים, רמב”ם וטור, שולחן ערוך ונושאי כלים, ספרות אדירה של שאלות ותשובות – וכל אלה שולחים את פארתיהם ומתפרשים על פני מאות בשנים ומלוא ארץ כבודם, מקצה עולם ועד קצהו. “אחר שמענו דברים אלה, חיל ורעדה יאחזו בנו, נעתקו מלים מלב, היינו לאבן. אכן, כחוק הנסתר הוא המשפט העברי, לא ידענו מבואותיו ומוצאיו, קשה הוא בהשגה תרתי משמע, ובחלקים ניכרים בו אף שפתו – שפת שנער – לא ידענו. “ואולם, אין בכל אלה אלא תנאי מהותי מוקדם והכרחי לעסוק בו, ואין הוא תנאי מספקי להשלטתו של המשפט העברי עלינו. עד שכך נעשה, עלינו להעבירו בכור מצרף משלנו, לבדוק אותו, לחוש אותו, למשש אותו, ללמוד אותו. אם טוב ומיטיב הוא חנו – נעשה בחוכמתנו. “ונזכור שהדרך להחייאתו של משפט עברי צורכת אף היא בדיקה: אם בלימוד נעשה, אם בחקיקה ואם בכל דרך אחרת. ואולם לא נקבל עלינו עול משפט עברי קודם שנדע מהו. זה המבדיל והמבחין בין המאמין – שכפו עליו “הר כגיגית” וקיבל עליו – לבין אחרים“.[1] המונח “עברי” התחדש בראשית המאה ה- 20 מסיבות היסטוריות. יחד עם התעוררות התנועה הלאומית נוסדו המושגים לשון עברית ומדינה עברית. מבחינה אנאליטית טהורה

מבוא תופעת ההתעללות בילדים היא אחת התופעות הנחקרות ביותר בתחומי מחקר שונים, כגון פסיכולוגיה, סוציולוגיה, חינוך, משפט ועוד. התעללות בילדים יכולה להיות פגיעה פיזית, נפשית או פסיכולוגית, עשויה לכלול מרכיבים של פגיעה מינית או יכולה להיות קשורה להזנחה ולהורות לקויה. ילדים אשר עוברים התעללות במסגרת המשפחה, נפגעים באופנים רבים. חלק מהם קשורים להתנהגות הנוכחית שלהם, למצבם בהווה, להתנהלותם במסגרת החברתית, בבית הספר, בקשרים עם חבריהם ועוד. חלק מההשלכות של ההתעללות אינם מוגבלות רק לתקופת ההתבגרות אלה כוללות מאפיינים והשלכות הנמשכים פרק זמן ארוך מאוד, ועשויים להשפיע על מצבו של הילד גם בתקופת בגרותו המאוחרת. בעבודה זו נסקרת תופעת ההתעללות בילדים ממספר היבטים שונים. נושא העבודה הוא בחינת אלמנטים שונים בחיי אוכלוסיית מבוגרים שהיו קורבן להתעללות בילדותם,  במהלך שלבי הקמת משפחה משלהם.  החלק הראשון כולל התייחסות להשפעה הנוכחית של ההתעללות על הילדים הסובלים ממנה, גם מבחינת תפקודם באופן כללי, גם מבחינת השפעתה על התנהלותם בבית הספר ובמסגרות חברתיות, ועל הסיכוי כי הם יגלו התנהגות תוקפנית בעצמם בעקבות ההתעללות. החלק השני כולל את ההשלכות של ההתעללות בילדים על עתידם של אותם ילדים, ועל נזקים ארוכי הטווח הקיימים בבגרותם המוקדמת והמאוחרת. השפעה זו כוללת גם מרכיבים פיזיים של נזקים שנגרמו בילדות ועשויים לכלול גם צלקות או פגיעות מוחיות כתוצאה מההתעללות, גם בעיות פסיכולוגיות ונפשיות, וגם הגברת הסיכוי והסיכון כי ילדים אלה יהפכו להיות הורים מתעללים בעצמם מתוך חוסר יכולתם לשנות את דפוס ההתנהלות אותו הם מכירים מילדותם. בחלק זה נסקרות גם השיטות והקשיים בטיפול פסיכולוגי וסוציאלי במשפחות ומבוגרים אלה, תוך ניסיון לגלות אמפתיה למצב מצד אחד אך גם לעשות ככל שניתן על מנת

הקדמה הזכות לחופש הביטוי נחשבת לאחד מעקרונותיו החשובים של המשטר הדמוקרטי – ליברלי, בעולם כולו ובישראל והינה אחת מאבני היסוד של זכויות האזרח במשטר דמוקרטי. “לחופש הביטוי” ישנן הגדרות בחוק, המעגנות בתוך מסגרת חוקתית מהו “חופש ביטוי” ומשמעותו, כך גם למונח “הסתה/המרדה”. גדר המחלוקת מתקיימת כאשר ההגדרות הללו מתנגשות זו בזו. מאחר ותחומי ההשקה/חפיפה עמומים למדי, מתעוררות דילמות אתיות – משפטיות אשר עיקרן בשאלה באלו נסיבות הזכות לחופש הביטוי הינה ערך עליון ומוחלט, ובאלו נסיבות זכות זו נסוגה מפני זכות אחרת בעלת משקל “כבד יותר”, למשל הזכות לחופש ביטוי מול הזכות לשם טוב או הזכות שלא להיות חשוף להסתה וגזענות. על מנת להמחיש סוגיה זו של עמימות בתחומי ההשקה של הזכויות – נבדוק את חוקי התעבורה, ואת החוקים הפליליים אשר מוגדרים הגדרה חד מימדית (“שחור ולבן”): האם חצית קו הפרדה לבן -כן/לא. האם רצחת – כן/לא ואילו בנושא חופש הביטוי ההגדרות עמומות למדי. למשל, האם הפגנה בעירום, ריקוד עירום במקום ציבורי, חריזת שיר, ציור על קיר פרטי, ציור על קיר ציבורי, חסימת כביש, וכיוצא בזה, האם כל אלו הם הבעות “חופש ביטוי” המותרות לכל דיכפין? האם ישנו אמצעי לבידוד “חופש ביטוי” המסית ומדיח ו/או משמש דברי שטנה? על פי עקרונות הפסיקה ישנם כלים ואמצעים לבידוד והגדרה – מבחני ודאות (קרובה, רחוקה, סבירה) וכו’ עליהם אעמוד בהמשך. עבודה סמינריונית זו תחקור “במשקפיים ביקורתיות” את היחס המשפטי – חברתי לקהילה הגאה, הלהט”ב – אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג’נדרס בישראל (או בשמם רשמי “האגודה לשמירת זכויות הפרט בישראל”), בחברה הישראלית ותבדוק מהם גבולות חופש הביטוי כלפי הקהילה, באלו מצבים חופש הביטוי הוא מושג