סמינריון הקשר בין שיעור הגירושין בעדה הדרוזית למדיניות השלטון בארץ ישראל
מבוא: אחת ההנחות של הסוציולוגיה הקלאסית היא שהמשפחה מהווה אבן יסוד אוניברסלית והכרחית לכל חברה אנושית. במאה האחרונה חלו שנויים במשמעות מושג המשפחה והמעמד המוסדי שלה, על אף זאת, עדיין לא קיימת או נמצאה חברה בה מוסד או מבנה זה לא קיימים. ישראל נחשבת עדיין לחברה מסורתית ביותר. פרס וכץ (1991), טוענים כי ההסבר לכך כרוכה בקשר בין דת למדינה, כאשר כל נושא הנישואין והגירושין הועבר לידי שיפוטם של הגופים הדתיים במדינה. נובע מכך, שלשיוך דתי השפעה ישירה על חיי המשפחה. בעבודה זו ברצוני לעסוק בקשר, בין שיוך דתי, לבין יציבות המבנה המשפחתי במדינת ישראל. בחרתי להתמקד בקהילה הדרוזית, שהיא קהילה מעניינת ביותר, שכן כפי שאני אראה בהמשך, התפתחות הזהות שלה באה בד בבד עם תהליכים הקשורים בהקמת המדינה ובמיסודה. מעניין לראות את התגלגלותו של המוסד המשפחתי בהקשר הזה, ולבחון את שרידותו באמצעות ההחלטה לפירוקו הבאה לידי ביטוי בגירושין. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) בסוף שנת 2012 אוכלוסיית הדרוזים בישראל מנתה כ- 133,000 נפש המהווים כ- 1.7% מכלל האוכלוסייה (מתוך נתוני הלמ”ס עבור הירחון לשנת 2013). הדת הדרוזית נוצרה במצריים במאה ה- 11 ומקורה באסלאם (פלאח, 2000) מדובר בדת סודית אשר לא כל העדה מורשית לקרוא ולעיין בכתבי הקודש (סאלח, 1998). לדרוזים יחסים “מיוחדים” עם מדינת ישראל ואולי אפילו נכון לומר, יחסים מועדפים המתבטאים בשיתוף פעולה צבאי, מדיני, פוליטי וחברתי (אופנהיימר, 1996). מטרתי להראות כיצד יחסים אלו אפשרו לדרוזים להישאר סגורים ומבודלים דבר התואם, הן את האינטרסים של השלטון במדינת ישראל והן של ההנהגה הדתית של העדה הדרוזית בארץ. כשברצוני לחקור את ההשפעות של חברה סגורה זו על