סמינריון בספרות

מבוא המוטיבציה לקריאה של ילדים מובילה אותם לקרוא יותר ולהבין יותר את שקראו. גורמים כמסוגלות עצמית, מוטיבציה פנימית (סקרנות, אתגר) וחיצונית (ציון, הכרה בילד כקורא), סיבות חברתיות (להקריא בפני אחרים) ועוד מרכיבים את המוטיבציה לקריאה וקובעים באיזו מידה הילד ייהנה מקריאה וירצה לקרוא; עם זאת, למרות חשיבותה של המוטיבציה בקריאה, לא נערכו עדיין מחקרים רבים להערכת מרכיבי המוטיבציה  וקיימת מחלוקת אודות הגדרתה Wigfield, Guthrie, Tonks & Prencevich, 2004; Conradi, Gee Jang &) (McKenna, 2014. המחקר הנוכחי מנסה לבחון את ההבדלים במוטיבציה לקריאה בין  ילדים המתקשים ברכישת הקריאה וכאלה שאינם מתקשים בכיתה א’. מחקרים כאלה נערכו בדרך כלל בכיתות גבוהות יותר, לאחר רכישת הקריאה ולא כבר בשלבי רכישתה Wigfield and Guthrie, 1997;) (Wigfield et al., 2004; Firth, Frydenberg, Steeg & Bond, 2013. לשם כך נתייחס תחילה לתהליך הקריאה, נגדיר גורמים המשתתפים בתהליך זה ונבחן מהם המרכיבים בהגדרת המוטיבציה לקריאה של וויגפילד ואחרים (Wigfield et al., 2004), עליה מתבסס המחקר הנוכחי.     תוכן: מבוא-1 פרק 1: סקירת ספרות-1 1.1 עיבוד שפה כתובה-2 1.2 מרכיבי הקריאה-3 1.3 מוטיבציה ללמידה-5 1.3.1 תיאוריית הערך-ובקרה של רגשות-הישג-6 1.3.2 רגשות ומוטיבציה-8 1.3.3 עניין ומוטיבציה-10 1.4 מוטיבציה לקריאה-11 1.4.1 מוטיבציה לקריאה בגן ובכיתות היסוד-12 1.5 קשיי קריאה-12 1.6 שאלת והשערת המחקר-15 פרק 2: השיטה-15 פרק 3: ממצאים-16 דיון-20 ביבליוגרפיה-I נספחים-V נספח 1: שאלון המחקר-V נספח 2: טבלאות סטטיסטיות-XVI תרשימים וטבלאות: תרשים 1-2 טבלה 1-16 טבלה 2-17

מבוא ב-29 בספטמבר 2000, פרצה האינתיפאדה השנייה, שמכונה גם: אינתיפאדת המתאבדים, למחרת ביקורו של השר אריאל שרון בהר הבית, והיוותה ניגוד צורם לתהליך שתחילתו בהסכמי אוסלו (1993) ושתכליתו הייתה יישוב הסכסוך הישראלי -פלסטיני בדרך של מו”מ מדיני (בן ישראל, 2006). האינתיפאדה פרצה זמן קצר לאחר שיאו של התהליך: פסגת קמפ דיויד, שהתקיימה ביולי 2000 ושהשתתפו בה ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בחסותו של נשיא ארה”ב, ביל קלינטון (שם). בחודשיים הראשונים של האינתיפאדה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות, כולם מחוץ לתחומי הקו הירוק: שלושה ברצועת עזה ואחד בפונדק מחולה שבבקעת הירדן; בפיגועים הללו נפצעו ארבע חיילים; ב-6 בנובמבר 2000 בוצע לראשונה בזירה הפלסטינית התאבדות באמצעות סיירת תופת אשר התקרבה לספינת “דבור” של חיל הים באזור רפיח, בפיגוע לא היו נפגעים; מחודש מרס 2001 הסתמנה עלייה חדה בהיקף פיגועי ההתאבדות ומגמה זו נמשכה עד 11 בספטמבר 2001 (פיגועי ה-11 בספטמבר בארה”ב, שבהם נהרגו 3000 בני אדם, הביאו לעצירה מידית, אך זמנית בלבד, של הפיגועים בזירה הפלסטינית). בחודשים אלו, בוצעו 23 פיגועי התאבדות, מרביתם בוצעו בשטחי ישראל (14 פיגועים) וגבו קורבנות ישראלים רבים. בין הפיגועים הבולטים: הפיגוע בדולפינריום בת”א, שני פיגועים בנתניה, הפיגוע במסעדת “סבארו” בירושלים והפיגוע בתחנת הרכבת בנהריה; מספטמבר 2001 עד סוף השנה בוצעו עוד 11 פיגועי התאבדות; בתחילת שנת 2002 הפכו פיגועי ההתאבדות, שגרמו לנפגעים ישראלים רבים, לאיום עיקרי לביטחונה של החברה בישראל. שיאו של גל הפיגועים היה בחודש מרס 2002, שבו בוצעו 13 פיגועי התאבדות, בהם נפצעו 80 בני אדם ונהרגו 497 בני אדם. חודש מרס היווה את “קו פרשת המים” בעימות הישראלי הפלסטיני הנוכחי

מבוא והצגת שאלת המחקר חוקרים רבים עסקו בשאלות הנוגעות לקאנון הספרותי ולתנאי הכניסה אליו: מהי יצירת מופת? מהי גדולה ספרותית? מהי קלאסיקה? האם קיים קאנון משותף לעולם המערבי, ואם קיים – האם הוא משתנה או שהוא סגור? מהם הגורמים המשפיעים על כניסתה או יציאתה של יצירה מהקאנון הספרותי? מאחר וישנן תשובות תיאורטיות מגוונות לשאלות אלו, אחת הדרכים המעשיות המאפשרות התייחסות בהירה לנושא הנדון, היא באמצעות בחינת יצירה ספציפית ואופן הכללתה בקאנון, על ידי המערכת הספרותית. דרך מקרה ממוקד ופרטני, ניתן להגיע לתובנות רחבות יותר ביחס לנסיבות ההכללה של יצירות בקאנון הספרותי המודרני. בזאת, הכוונה לבחינת הנסיבות שגרמו לכך שיצירה ספרותית (או אמנותית) מסוימת שנחשבה בתקופה מסוימת לזניחה או לשולית הפכה בתקופה אחרת לקונצנזוס מבחינת היכללותה בקאנון. בחינת תהליכי שינוי במעמדה הקאנוני של יצירה יכולה להתבצע גם באופן הפוך – ע”י ניתוח מקרה בוחן של יצירה אשר בתקופה מסוימת נחשבה כיצירה קאנונית לכל דבר, אך עם חלוף השנים יצאה מהקאנון, והושמטה מהתודעה הקולקטיבית של המערכת הספרותית.   בהקשר זה, עבודת המחקר שלפניכם שמה לה למטרה לבחון את הנסיבות ההיסטוריות של התקבלות היצירה “רובינזון קרוזו”, מאת דניאל דפו, בשנים הספורות שלאחר פרסומה בציבור. בזאת כלולים הן היבטים בהצלחתה המסחרית של היצירה, והן היבטים באופן הקבלה של הסופר ושל היצירה, בקרב המערכת הספרותית המקצועית. דווקא על רקע ההכרה הרווחת בימינו בגדולתו המקצועית של דפו, כמו גם בחשיבותה ובאיכויותיה המקצועיות של היצירה “רובינזון קרוזו”, מתחדדת שאלת המחקר המרכזית: כיצד התקבלו היצירה רובינזון קרוזו והיוצר דפו בשנים הראשונות שלאחר פרסום היצירה, ומה ניתן ללמוד מכך על התנאים הדרושים לכניסה לתוך הקאנון הספרותי?   באמצעות ניתוח

מבוא עבודה זו תעסוק במוטיב המשפחה הלא מאושרת ביצירתו של עגנון ותשווה לשם כך שני סיפורים אותם כתב – “סיפור פשוט” ו”בדמי ימיה”. שאלת המחקר בעבודה זו תהיה מה הם הגורמים שהשפיעו על משפחות לא מאושרות ביצירות עגנון ? מעיון ביצירתו של עגנון ניכר כי היא מאופיינת בקונפליקטים רבים, המעיבים על חיי הדמויות ויוצרים טראומות ומועקות בחייהן, כך שהאושר הינו מטרה כמעט בלתי אפשרית. כמו כן, המשפחות המתוארות ברומנים שלו הינן דיס הרמוניות ומתקשות לפעולת באופן נורמטיבי כמשפחה. בעבודה זו אבקש לבחון את מוטיב המשפחות הלא מאושרות ביצירותיו של עגנון באמצעות ניתוח של שתיים מיצירותיו המרכזיות ורבות ההשפעה – בדמי ימיה וסיפור פשוט. בדמי ימיה הוא ספור קצר הוא מתאר את לאה, הנקלעת בסבך רגשותיה בין שני גברים, מינץ בעלהּ, ועקביה מזל, אהובהּ משחר נעוריה. לאה האישה הצדקנית איננה בוגדת ממש בבעלה. היא נאמנה לו עד הסוף וזו גם הסיבה שהיא מתה בדמי ימיה – במחצית-חייה. כי אהבתה לעקביה מזל. סיפור פשוט הוא רומן המתאר את העיירה היהודית בגולה. הסיפור הוא רומן פסיכולוגי המתאר את אובדן השפיות של הגיבור, ובנוסף, מעביר ביקורת חברתית נוקבת על העיירה היהודית שכל עיקרה זה מאכל, משתה ותאוות ממון. הרומן משמש כמעין המשך לסיפור בדמי ימיה, הוא מגולל את קורותיהם של חלק מהגיבורים ומעלה את אותם דגשים העוסקים בחוסר הרמוניות במשפחה ובאי יכולת של הדמויות להגיע לתחושת אושר. סיפור זה מוסיף לנו על קורותיהם של תרצה ועקביה מזל, כאשר בסיפור “בדמי ימיה” מסופר שעקביה מזל חקר את תולדות הקהילה היהודית ואילו תוצאות מחקריו מופיעים כהמשך בסיפור פשוט. בפרק הראשון אסקור באופן כללי מה מאפיין משפחות לא מאושרות

תקציר התפתחות השפה והאוריינות הוא תהליך ארוך, המתפתח לאורך כל שנות חייו של האדם. השימוש בשפה לצורכי תקשורת מבשיל במהלך שנת החיים הראשונה, ונמצא בקשר עם התפתחות קוגניטיבית, חברתית, קשב משותף עם הזולת והבנת כוונות תקשורתיות ((Tomassello, 2003. התיווך, ככלי חינוכי, מבוסס על “תורת ההשתנות הקוגניטיבית”, הנקראת גם “תיאוריית הלמידה המתווכת” (פוירשטיין, 2003). על פי תיאוריה זו, הדמויות המחנכות משמשות כמתווכות בין הילדים לבין הסביבה, כאשר אחת המטרות היא לקשר בין החוויות הלימודיות של הילד ולהעניק להן משמעות (זיו, סמדג’ה וארם, 2011). אחת הדרכים האפשריות בהן מחנכים יכולים לבצע תיווך ולסייע באמצעותו להתפתחותם של ילדים הוא תיווך של קריאת ספר. תיווך העוסק בהיבטים מנטאליים של הסיפור תורם לילדים הן בהבנת הספר עצמו, והן בהבנה חברתית רחבה יותר (Peskin, 1996). במחקר זה נבחן נושא התיווך לילדי גן בגילאי 4, דרך השפעת תיווך של קריאת ספר על ידי הגננת, על יכולות הילדים לאחר התיווך, בתחום שחזור הסיפור, הבנה והפקת נרטיב. השערות המחקר היו כי תיווך הגננת יקדם את הילדים בתחומי ההבנה, הפקת הנרטיב ושחזור הסיפור. אוכלוסיית המחקר כללה 20 ילדים בגילאי 4, אשר חולקו לקבוצת ביקורת וקבוצת ניסוי. קבוצת הניסוי עברה תוכנית התערבות, בה התבצע תיווך לספר על ידי הגננת, אשר כללה ארבעה חלקים: פעילות קדם קריאה, שאלות מנחות, פעילות של איורים הקשורים לספר, ופעילות יצירה. הממצאים מספקים תמיכה חזקה לאישושן של שלושת השערות המחקר.   מבוא מחקר זה מתמקד  בתיווך לספר ומקומו בקידום היכולת הנרטיבית ובשחזור הסיפור אצל ילדים בגילאי 4, הלומדים בגן עירוני בחולון. מטרת המחקר הינה לבחון את ההבדלים בין שיחזור הסיפור והיכולת הנרטיבית באמצעות תיווך הגננת אל מול