סמינריון בפוליטיקה

מבוא עבודה זו תבחן את שימושיו הפוליטיים של זיכרון יום הנכבה וחווית הפליטות שעברה על חלקים נרחבים של החברה הפלסטינית שגרה בתחומי ארץ ישראל עוד תבקש עבודה זו להבין את ההנצחה של יום הנכבה בקרב האוכלוסייה הערבית-פלסטינית וכיצד, זיכרון זה, גיבש את הזהות הפוליטית וליבה את המשמעות הפוליטית של הנושא הפלסטיני לאומי. לצורך כך עבודה זו תנתח מאמרים ומחקרים שעוסקים ביום הנכבה ומשמעויותיה הפוליטיות ותעמוד על משמעות הזיכרון של אסון זה בקרב הערבים-פלסטינים. אני סבורה כי הבנתו של נושא זה הינה חשובה מאוד שכן הוא משמש צלקת פתוחה בלבו של הסכסוך הישראלי ערבי, וגם מקשה על השילוב של ערביי ישראל במארג החברה הישראלית, הן מבחינה לאומית והן מבחינה תרבותית. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים 1. מבוא: עמ’ 3 2. סקירת ספרות 2.1 טראומת יום הנכבה והפליטות: עמ’ 4-5 2.2 ההנצחה של יום הנכבה: עמ’ 6-11 2.3 שימושים פוליטיים של יום הנכבה: עמ’ 12-17 3. דיון וסיכום: עמ’ 18 4. רשימת מקורות: עמ’ 19  

מבוא לא אחת נכתב בספרות המקצועית על עושק בעלי מניות מיעוט בחברות, המופלים לרעה בשל שווי אחזקתם הנמוך. אף הפסיקה הרחיבה בנושא ועד היום הוגשו תביעות רבות של בעלי מניות מיעוט כנגד בעלי השליטה, בגין מעשים או החלטות שנטען כי הם פוגעים בחברה ו/או בבעלי מניות המיעוט בה. מנגנון ההצבעה באסיפות הכלליות של בעלי המניות, הקבוע בחוק החברות התשנ”ט-1999[1], הינו אחד המנגנונים הקיימים היום בניסיון ליצור איזון והגנה על אותו מיעוט, כאשר הוא דורש רוב מיוחס – מבין בעלי המניות הבלתי מעוניינים – באישור עסקה עם בעלי עניין. באופן זה, מנסה החוק לאפשר לבעלי המיעוט להשמיע קולם ומאפשר לזכויות ההצבעה שלהם לקבל חשיבות, תחת “היבלעות” קולם במקרה של הצבעה ברוב רגיל. ואולם, מנגנון ההצבעה לאישור עסקאות עם בעלי עניין חושף את החברה לבעיה קרדינאלית שבה מיעוט בחברה עלול לטרפד עסקה, שעל אף שהינה עם בעל עניין- טובה וכדאית היא לחברה. יש והמיעוט מתנגד לה בתום לב ויש שהוא עושה זאת בשל אינטרסים אישיים המנוגדים לטובת החברה ופעמים רבות מוצאי עצמם בעלי השליטה בחברה נתונים לסחטנות מצד אותו מיעוט. עבודתי תתמקד בשאלה כיצד ניתן למנוע את תופעת סיכול העסקאות הטובות לחברה מצד מיעוט בעלי המניות. בפרק א’ של עבודתי זו אתאר את בעיית המיעוט הסחטן ואת הגורמים לתופעה זו ואצביע על הכשלים בחוק ובפסיקה אשר איפשרו את קיומה של התופעה. לאחר מכן, בפרק ב’ אעמוד על משפט משווה ואדון בדין הנוהג בארצות הברית ובאנגליה ואנתח את המצב המשפטי שם. בפרק ג’ אעלה מספר פתרונות מוצעים ואסכם את הנושא כולו בפרק ד’. חשוב לציין בשלב זה כי החומר המועט הקיים בתחום מיעוט

מבוא תג מחיר? לא מה שחשבתם – גלגולו של משפט מפתח משמעותו הפשוטה ביותר של משפט המפתח “תג מחיר” היא תווית לסימון מוצרים העומדים למכירה ומטרתה היא הצגת המחיר. אולם, למונח זה במרוצת הזמן יוחסו משמעויות נוספות אשר להן קשר הדוק לשיח החברתי, פוליטי והצבאי במדינת ישראל. בעקבות זאת, המשמעות האינטואיטיבית והנפוצה ביותר למושג “תג מחיר” בישראל היא כינוי לפעולות בלתי חוקיות שמבצעים פעילי ימין רדיקלי יהודים, שמגיעים לרוב מהתנחלויות שונות בשטחי ישראל. במסגרת פעולות אלו מרססים הפעילים גרפיטי של כתובות שנאה כנגד ערביי ישראל. כגון: “ערבי טוב הוא ערבי מת”, “דם יהודי אינו הפקר”, “יהודים להתעורר להפסיק להתבולל”, “די לצווים המנהליים”, “ערבים החוצה”, “מוחמד חזיר” “ערבים אויבים”, “לכו לאויב” וכו’. עבודה זו מבקשת לבחון את השימוש במשפט המפתח “תג מחיר” בגלגוליו ומשמעויותיו השונות, תוך התייחסות לשלושה מודלים שעלו בעת איסוף הנתונים למחקר. המודל הראשון שעלה הוא המודל הפוליטי, אשר עוסק במשמעותו הנפוצה ביותר של משפט המפתח “תג מחיר” – פעולות שנאה שנעשות על ידי יהודים או ערבים אחד כלפי השני. לכן בבחינת הממצאים בחנתי את היחס לפעולות אלו משני צדדי המטבע הפוליטיים. המודל השני שעלה, הוא המודל הביקורתי אשר עוסק במשמעותו הביקורתית של השימוש במשפט המפתח “תג מחיר”. מחד מדובר על הביקורת הרבה שיש על פעולות תג המחיר בישראל מכל צדדי המפה ובעיקר מצד ארגון “תג מאיר” אשר הוקם כנגד פעולות תג מחיר. מאידך, מדובר בתג מחיר כתמחור לחיי אדם – כמו למשל כאשר מדובר על חילופי מחבלים בתמורה לחיילים חטופים או מתים ועל הביקורת שזה מעורר בקרב הציבור הישראלי. המודל השלישי שעלה הוא המודל הצרכני, שעוסק במשמעותו הפשוטה

הקדמה ומבוא בנימין זאב תאודור הרצל (להלן: “הרצל“) נולד בתאריך 8 במאי 1860, בבודפשט הונגריה. הפתגם האייקוני “אם תרצו אין זו אגדה” מהווה סמל עד היום. ניתן לומר “שאני מאמין” של הרצל הוא הקמת המנגנון הארגוני של תנועת הציונות. המדובר באדם אחד שקם הצהיר, כתב, הלך ממקום למקום ודיבר עם מנהיגים מכל העולם והציג את החזון הלאומי ליהודים בדגש על אם תרצו יהיה לכם בית לאומי. מותו בטרם עת של הרצל מהווה אירוע טראומתי  גדול לתנועה הציונית. במחקר דנן אבחן את המשפט “אם תרצו אין זו אגדה” בכמה הביטים בשיח הישראלי. תולדות חייו של הרצל- הרצל גדל ולמד משפטים בווינה, היה חבר ב”אגודת הסטודנטים”, ושם נתקל באנטישמיות בפעם הראשונה. כך במהלך טקס השכבה לאחד היוצרים באוניברסיטה, שהיה ממוצא גרמני , נאמר הספד אנטישמי ואף לאחר ההספד נשמעו קריאות גזעניות נגד היהודים, החליט הרצל לפרוש מחבר הסטודנטים. בהמשך עבר לפריז, שם שימש כעיתונאי שהיה צריך לסקור את פרשת דרייפוס- יהודי שנחשד כמרגל וכל פריז שמתיימרת להיות “בירת זכויות האדם”, צעקה כמחאה “מוות ליהודים”. יצוין כי לבסוף דרייפוס יצא חף מפשע. הרצל היה מזועזע מהמקרים אלו והחליט לעזוב את פעילותו כעיתונאי וחבר בארגונים שונים והחל לכתוב את הספר “מדינת היהודים”. באותו רגע הבין הרצל שאין שחר ואין עתיד ליהודים באירופה, הם עם אחד ולכן צריכים מדינה משלהם. היהודים צריכים להגשים את המשאלה העתיקה “בשנה הבאה בירושלים הבנויה”. הרצל החל במסע שכנועים ואיסוף תומכים לתנועה הציונית למטרת הגשמת החזון “הקמת מדינה ליהודים”.. כך בקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים בשנת 1897 בבאזל (שבו הייתה אפשרות הצבעה לכל החברה לרבות לנשים), הקים הרצל את התנועה הציונית.

מבוא באחת הסצנות הזכורות ביותר מהסרט “בופור”, שוכבים החיילים התשושים במיטותיהם שבחדר הצפוף והחשוך שבמוצב. הימים הם ימי הלחימה של צה”ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, חודשים ספורים לפני הנסיגה. שפיצר, אחד החיילים, שבהמשך הסרט ימות מפגיעת טיל נ”ט, מנגן על קלידים מאולתרים את השיר “אבות ובנים”. קוריס, החובש הפלוגתי, מתחיל לבכות. הוא לא סתם בוכה, הוא פורץ בבכי מר, בכי עמוק וקורע לב. ברקע מהדהדות מילות השיר: “תכף אני ארצה שתלכו מפה/ שאוכל כבר ליפול בשקט/ שלא תראו את הפצעים נפערים/ שנשאר לבד ונשבר לאט”. שלושים ושלוש שנים מוקדם יותר, עם תום מלחמת ששת הימים, התמלאו מדפי הספרים בחנויות ובבתי הישראלים באלבומי ניצחון, שפיארו ורוממו את גבורת הלוחמים ואומץ ליבם. אך בין עשרות ספרי הניצחון היה גם ספר אחד שהסתכל על המלחמה מזווית שונה. “שיח לוחמים- פרקי הקשבה והתבוננות” קיבץ שיחות ועדויות של חיילים מקיבוצים שונים שהתקשו להצטרף לתרועת הניצחון ותיארו את הלבטים המוסריים שחוו במהלך הקרבות. הייתה זו הפעם הראשונה אחרי המלחמה שחייליה, גיבורי התהילה, קראו תיגר על הנעשה בששת ימי בריאת הארץ מחדש, אולם יש מי שלא ראו בחבורת הפטפטנים הצעירה גיבורים. מיד עם פרסום הספר חדר לשיח הישראלי צמד מילים חדשות: “יורים ובוכים”. החיילים הסוררים זכו בתואר המלגלג לאחר ששפכו את ליבם ונפשם בפני עורכי הספר, שבהמשך פורסם במספר מהדורות ועורר הדים רבים. מאז 1967 צמד המילים “יורים ובוכים” הפך למטבע לשון בשיח הישראלי וזכה לשימושים חוזרים בהקשרים שונים ובהטיות שונות. עבודה זו מבקשת להתחקות אחר גלגולו של המונח ולבחון את ההקשרים השונים שלו. ראשיתה של הסקירה בסוף שנות ה-60 והמשכה עד ימינו אנו, אך עם זאת