סמינריון בקרימנולוגיה

תקציר מחקר זה הינו מחקר אמפירי העוסק בהתנהגות מינית מסוכנת בקרב בני נוער, ובקשר בין התנהגות מינית זו לבין מאפיינים שונים של קבוצת השווים אליה משתייכים בני הנוער, ולבין ההערכה העצמית הכללית וההערכה העצמית המינית של המתבגרים. המחקר כלל מדגם של 552 נערים בגיל ההתבגרות (303 בנות, 249 בנים), אשר ענו על שבעה שאלונים שונים. השאלונים עסקו בנושאים “התנהגות מינית מסכנת – אורח חיים מיני”, “התנהגות מינית מסכנת – שימוש באמצעי מניעה”, “יחסי מתבגר – אוריינטציה כללית לקבוצת השווים”, “יחסי מתבגר – נורמות חברתיות בקבוצת השווים”, “יחסי מתבגר – תקשורת מינית בקבוצת השווים”, “הערכה עצמית כללית”, ו”הערכה עצמית מינית”. נתוני השאלונים נאספו, ונבדקו שמונה השערות מחקר העוסקות בקשר בין אורח החיים המיני לבין האוריינטציה לקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין נורמות מיניות בקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין תקשורת מינית בקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין הערכה עצמית כללית, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין הערכה עצמית מינית, בין אוריינטציה לקבוצת השווים לבין הערכה עצמית כללית, בין נורמות מיניות בקבוצת השווים לבין הערכה עצמית מינית, ובין תקשורת מינית בקבוצת השווים לבין הערכה עצמית מינית. ממצאי המחקר אוששו את ההשערה כי קיים קשר חיובי בין התנהגות מינית מסתכנת בקרב בני נוער לבין תקשורת מינית הקיימת בקבוצת השווים אליה הם משתייכים.   תוכן עניינים תקציר 2 1. התנהגות מסתכנת והתנהגות מינית מסתכנת בתקופת ההתבגרות 3-7 2. הערכה עצמית – כללית ומינית 8-11 3. יחסי מתבגר וקבוצת השווים 12-17 שיטת המחקר  18-25 ממצאים  26-38 דיון ומסקנות 39-47 ביבליוגרפיה  48-50 נספחים 51-

מבוא המוות הינו מושג בתחום הפיסיולוגיה ולו השלכות מרובות- רפואיות וביולוגיות, דתיות, פילוסופיות ואתיות. שאלת המוות העסיקה את האדם מאז שחר התרבות, והייתה אפופה מאז ומתמיד בשלל אמונות – דתיות, פילוסופיות ותפלות. מחד גיסא היו תרבויות במהלך ההיסטוריה שהמוות העסיק אותן רבות, ובמקרים קיצוניים אף ניתן לומר שחבריהן ראו את החיים כהכנה למוות ולמה שאחריו. מאידך גיסא, ניכרה במקרים אחרים נטייה מובהקת להימנעות מכל עיסוק ודיון במוות. תרבות המערב היא דוגמא לכך כי עד לעשרות השנים האחרונות, כמעט לא נעשו בה מחקרים בנושא (2011 , .(Hazel אולם, בשנים האחרונות נראה עיסוק הולך וגובר בקרב החוקרים בבחינת נושא המוות תוך חקירת וניתוח סוגי מוות שונים, קביעת זמן מוות, סיבות למוות וכדומה. ישנן שאלות אשר נשארות פתוחות גם כיום ומעלות סוגיות רבות באשר לקביעת המוות של אדם והשלכותיו. במאה ה-18 יצא צו מלפני הדוכס ממקלנבורג על פיו נאסרה קבורה מהירה ומוקדמת, ונדרשה השהייה של שלושה ימים בין הקביעה הקלינית של המוות ועד לקבורה. סימן המוות שנדרש היה הופעת כתמי מוות והתקררות הגוף. המטרה הייתה למנוע קבורת אנשים בעודם בחיים. באותה תקופה אסרו מדינות רבות נוספות לקבור את המת ביום פטירתו, ועם הזמן נתקבלה גזירה זו גם בין היהודים, על אף האיסור ההלכתי להלין את המת. המוות אינו מאורע חד ומוגדר בבירור, אלא תהליך הבא בשלבים. מבחינה ביולוגית קיימת רגישות שונה של איברים לשינויים האנוקסיים והמטבוליים, ולכן קיים זמן מוות שונה של איברים שונים. בעבר חשבו שאין כל דרך להפריד בין מות האדם כשלם לבין מות איבריו, ולכן סברו כי קביעת רגע המוות אפשרית רק לאחר שכל תאי הגוף ואיבריו מתו. מתוך כך