סמינריון הקשר בין מחלת הנטינגטון ותפקוד המיטוכונדריה
תקציר מחלת הנטינגטון היא מחלה ניוונית קטלנית של מערכת העצבים הנגרמת על ידי הרחבת קידוד C-A-G החוזר על עצמו ומקודד פוליגלוטאמין בחלבון הנטינגטין. רצף מורחב זה של פולי-גלוטאמין גורם להפרעה בהתקפלות התקינה של החלבון, כך ששיירים אלה של רצפי הגלוטמין נצברים במוח באגרגטים ואוליגומרים, ומשרים מוות עצבי באמצעות מנגנונים שעדיין אינם ברורים עד הסוף. במחלת הנטינגטון הסטריאטום נפגם באופן מועדף, ומוביל לליקויים הקוגניטיביים ההרסניים ולתנועות החריגות. בעבודה זו אתמקד בהשערה שפגמים במיטוכונדריה הינם בעלי תפקיד מפתח בהליך הניוון במחלת הנטינגטון, לשם כך אציג מחקרים שונים (וסקירות) שהשתמשו במודלים תאיים, מודלים של בעלי חיים, ושל ניתוח מוח לאחר המוות של חולי הנטינגטון. בפרק הראשון אציג את מחקרם של Shirendeb et al (2012) שהמחיש במוח לאחר המוות של חולי הנטינגטון שאגרגטים ואוליגומרים של פוליגלוטאמין מוטנטיים הם רעילים, מאחר והם פוגעים באברונים תת תאיים, וביניהם המיטוכונדריה בתאי עצב של חולי הנטינטון, אשר עקב כך נגרמת דינמיקה חריגה של המיטוכונדריה (פיצול מוגזם של המיטוכונדריה) הגוררת תחבורה אקסונלית פגומה, ניוון סינפטי סלקטיבי ופגמי אנרגיה בתאי עצב של חולי הנטינגטון. בפרק השני אציג שגם הביוגנזה של המיטוכונדריה במחלת הנטינגטון משתנה באמצעות מנגנונים המעורבים בוויסות כלפי מטה של PGC-1α. אנומליות זו משנה בהדרגה את יעילות שרשרת הנשימה והזירחון החמצוני, ולכן בפרק השלישי אתמקד ואציג את מחקרם של Damiano et al. (2013) על כך שפעילות קומפלקס המיטוכונדריאלי II של שרשרת העברת אלקטרונים מצטמצמת באופן מועדף בסטריאטום של חולי הנטינגטון, זאת על סמך ביטוי מופחת של שתי תת-יחידות שלו: תת יחידה ברזל-גופרית, ותת יחידה FAD, במודלים גנטיים שונים של מחלת הנטינגטון המבטאים שברי טרמינלN- של מוטצית הנטינגטין. בפרק הרביעי