סמינריון בתקשורת

מבוא: רשתות חברתיות תופסות חלק נכבד מפעילות הפנאי של בני הנוער. בני נוער מחוברים למספר רשתות חברתיות בו זמנית. ברשתות חברתיות אלו בני הנוער שומרים על קשר עם חבריהם, מפרסמים סטאטוסים רבים, מעלים תמונות של עצמם או של דברים אהובים עליהם, סרטונים של שירים אהובים או קטעים מצחיקים, מחליפים מידע, ועוד. אך למרות הגורמים החיוניים שיש ברשתות החברתיות, ישנם סכנות רבות הפוגמות בהנאתם של בני הנוער בעת שימושם ברשתות חברתיות. מטרת עבודה זו היא לבדוק את ההשפעות של הרשתות החברתיות על בני הנוער. מחקר זה בא בעקבות דף פייסבוק בשם “תגובות”. בדף זה מעלים תמונות על מנת לקבל לייקים ותגובות חיוביות או שליליות, בהתאם לדעותיהם של הגולשים. הטענה שעולה בעקבות שימוש בדף פייסבוק זה, היא שהוא פוגם בביטחון העצמי של בני הנוער. על מנת לבחון את נכונותה של השערה זו, נערך מחקר בקרב בני נוער, בגילאי 15-18, משלושה בתי ספר שונים: בית הספר “ריגלר”, תיכון “חדש הרצליה” ובית הספר “הדסה נעורים”. לבני נוער אלו נחלק שאלון העוסק בשימוש ברשתות חברתיות. השערות המחקר בעבודה זו הם: ראשון, בני נוער נוטים לבלות את זמנם הפנוי ברשתות חברתיות, וחבריהם הם בעיקר בני נוער אחרים מבית הספר או ממקומות המוכרים להם. שנית, בני נוער מעוניינים לקבל כמה שיותר לייקים לפרסומים שהם מעלים לרשתות החברתיות. הלייקים הרבים עוזרים להם להרגיש מקובלים ומחזקים את ביטחונם העצמי. שלישית, כאשר התמונות אינן מחמיאות, אין מספיק לייקים או שהתגובות לא אוהדות, בני נוער נוטים להיעלב או להתחרט על פרסום שלהם. על מנת להבין את התמונה המלאה, סקירת הספרות תעסוק ראשית באינטרנט ורשתות חברתיות. ניתן הגדרה כללית לרשתות חברתיות, נסקור

מבוא עבודה זו תבחן את שימושיו הפוליטיים של זיכרון יום הנכבה וחווית הפליטות שעברה על חלקים נרחבים של החברה הפלסטינית שגרה בתחומי ארץ ישראל עוד תבקש עבודה זו להבין את ההנצחה של יום הנכבה בקרב האוכלוסייה הערבית-פלסטינית וכיצד, זיכרון זה, גיבש את הזהות הפוליטית וליבה את המשמעות הפוליטית של הנושא הפלסטיני לאומי. לצורך כך עבודה זו תנתח מאמרים ומחקרים שעוסקים ביום הנכבה ומשמעויותיה הפוליטיות ותעמוד על משמעות הזיכרון של אסון זה בקרב הערבים-פלסטינים. אני סבורה כי הבנתו של נושא זה הינה חשובה מאוד שכן הוא משמש צלקת פתוחה בלבו של הסכסוך הישראלי ערבי, וגם מקשה על השילוב של ערביי ישראל במארג החברה הישראלית, הן מבחינה לאומית והן מבחינה תרבותית. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים 1. מבוא: עמ’ 3 2. סקירת ספרות 2.1 טראומת יום הנכבה והפליטות: עמ’ 4-5 2.2 ההנצחה של יום הנכבה: עמ’ 6-11 2.3 שימושים פוליטיים של יום הנכבה: עמ’ 12-17 3. דיון וסיכום: עמ’ 18 4. רשימת מקורות: עמ’ 19  

תקציר מטרת עבודה זו הייתה לבחון באיזה מידה חברות בעמודי הקבוצות People & Dogs ו- People & Cats ברשת החברתית Facebook מעודדת אימוץ של חיית מחמד. עוד ביקשתי לבדוק בעבודה זו את הרגלי השימוש של החברים בקבוצות הללו. על מנת לענות על שאלות אלה קראתי ספרות מקצועית הנוגעת להרגלי שימוש ברשתות החברתיות, בדגש על עמודי קבוצות ברשת החברתית Facebook , על יחסי אדם וחיות מחמד באופן כללי, ועל אימוץ בעלי חיים באמצעות הרשת. בכדי להשיב על שאלת המחקר העברתי שאלון בקרב החברים בעמודי הקבוצות People & Dogs ו- People & Cats. השאלון בחן את אופן השימוש של המשיבים ברשת ה Facebook באופן כללי, ובפרט על השימוש בעמודי הקבוצה. כמו כן, השאלון עסק בבעלות על בעל חיים ובעמדותיו של המשיב בנוגע לאימוץ והחברות בקבוצה. תוצאות המחקר אמנם לא הראו קשר הדוק בין החברות לקבוצה ואימוץ חיית מחמד חדשה. אך עם זאת, מרבית המשיבים בשתי הקבוצות מאמינים כי החברות בקבוצה כן מעודדת אימוץ של חיית מחמד חדשה. מעבר לכך, נראה כי מידת ההשתתפות בקבוצה אינה מעידה על התועלת האישית המופקת מעצם החברות בקבוצה. עם זאת, תוצאות המחקר יכולות להעיד על התפתחות בתחום האימוץ באמצעות הרשת, בלוחות אינטרנטים ובקבוצות השונות. תוצאות אלה תואמות את הספרות בנושא, הן בנוגע למשתתפים הלא פעילים והן בנוגע למגמת האימוץ באמצעות האינטרנט בעולם. לעומת זאת, החברות בקבוצה אינה בהכרח מעודדת אקטיביות של החברים בה, מחוץ לגבולותיה הוירטואלים של הקבוצה, תוצאה שאינה בהכרח תואמת את הספרות בנושא.     תוכן עיניינים שימושים ברשת החברתית פייסבוק 0 תוכן עיניינים 1 תקציר 2 סקירה ספרותית 3 יחסי אדם וחיות מחמד 3

מבוא מחקר זה עוסק במאפיינים של שפת הילדים בפרסומות בטלוויזיה המסחרית, ומבקש לבחון מה ניתן ללמוד מהם על תפיסת הפרסומאים את יחסי ההורים-ילדים. חיבור זה מתבסס על ההנחה שהפרסומת משקפת את המציאות ומגייסת תפיסות עולם, צורות חיים וערכים רווחים לצרכיה, וכן שניתוח השדה הפרסומי עשוי לתרום להבנת החברה. המחקר מיישם תובנות אלה ברטוריקה של הפרסומות מהשנה האחרונה. ב”רטוריקה” כוונתי לכל האמצעים הלשוניים והחוץ-לשוניים המסייעים למוען “למכור” את המידע, את הרעיון, העמדה או את הצעתו ולעשותם מושכים וקליטים בעיני הנמען (לנדאו, 1988). הטקסטים מאופיינים באמצעות התוכן המועבר בהם, הלשון בה בחרו המפרסמים להשתמש ומאפיינים חזותיים. השילוב של שלושת אלה בטקסט מעמיד מודל של העולם התרבותי הניצב ְברקע הטקסטים. הפרסומות המסחריות נפוצות בכל חברה מודרנית, והן חלק בלתי נפרד מן השיח הציבורי ומן הנוף החברתי-התרבותי של זמננו. תכליתם הבסיסית של הפרסומאים היא לשכנע את נמעניהם, להשפיע על התנהגותם הצרכנית ולעצב אותה. הטקסט הפרסומי מכוּון אפוא להשפיע על האחר. כלומר, במונחי יאקובסון, הוא ממוקד בפונקציה הקונָטיבית (זאבי, 2010 ). כדי לשכנע את הנמענים להשתמש במוצרים ובשירותים שונים, הפרסומאים מתבססים על נורמות ותפיסות עולם הרווחות בציבור באותה עת. מכאן, שפרסומות מוֹכרות הרבה יותר ממוצרים, הן מוֹכרות למעשה גם אמונות וערכים (וימן, 1984; למיש, 2000). המספר הרב של הפרסומות בעיתונים, בסרטים וכיוצא באלה מקנה להן ערך משמעותי בשיח הציבורי ובמרחב החברתי-תרבותי שאנו מתפקדים בו Fowles, 1996; Schudson, 1981; Wernick,) 1991; Williamson, 1981). לכן, באמצעות ההתבוננות בפרסומות אפשר לתאר את החברה בתקופה נתונה, ללמוד על תמורות חברתיות-ערכיות החלות בה ולהסיק מה מאפיין אותה . החשיפה הרבה והבלתי פוסקת של הפרט לפרסומת מעלה את הצורך לבדוק לעומק

הקדמה: סקירת ספרות סלבריטי: מי הוא? על מנת לחקור השפעת הסלבריטי – הפרסונה – על התדמית שלו ולהיפך, אני מבקשת להגדיר מה הוא המושג “סלבריטי”. ע”פ הגדרת המילון, פירוש המלה באנגלית הוא: 1. אישיות ידועה ו-2. תהילה או פרסום לגנאי (קולינז, 2009) .בעברית, המלה היא “ידוען”, אך המלה “סלסבריטי” או הקיצור שלה (בסלנג) “סלב” – תפשה מקום מכובד מאד בשפה העברית כיום. ע”פ טורנר, חדשות מעולם הסלבריטאים מושכות תשומת לב רבה וכבשו לא רק צהובונים ותכניות טלוויזיה מסוג מסויים אלא גם טורים ב”עתוני איכות” מודפסים ובמקבילות האינטרנטיות שלהם, וכן בלוחות שידור בכל ערוצי הטלוויזיה. התרבות הפופולרית מעודדת אנשים להתחרות ע”מ להיות בנעליים של סלב, ולו רק לרגע קט, ומייצרת תכניות רבות מהסוג הזה (טורנר, 2010).  התחרות על מקום בולט בתעשיית הבידור והספורט יוצרת תלות של הפרסונה במכלול גדול של גורמים, מיועץ מיתוג ועד עתונאים ופוליטיקאים. חוקרים מאוניברסיטת יוטה אף רואים דמיון בין אסטרטגיית מיתוג של הפרסונה לבין תנועת המודעות העצמית אשר מציעה דרכים וכלים לעלייה בסיכויי הצלחה בעסקים (לאר, סאליוון, שיני, 2013).  אך לפני הכל, ברגע שהפרסונה יצאה לדרכה במודעות האוכלוסיה דרך כלי התקשורת, עולה סוגיית הזיקה בין תכונות האופי, דפוסי התנהגות ודיבור ודעותיו האישית של בן האדם לבין התדמית שלו. חקר תרבות הסלבריטי הפך לתחום אקדמי רלוונטי מאד בשני העשורים האחרונים. טורנר אף מתאר את הפתעתם של עתונאים לגבי העניין האקדמי בתופעות הקשורות לתרבות הסלברטאים בעוד “העתונאים עצמם אינם לוקחים ברצינות את אותם הסלברטאים כמערך סוציאולוגי או תרבותי ו… חושבים שהם (הסלברטאים) הינם תופעה קצרת ימים” (טורנר, 2010, עמ’ 12). אך לדעת טורנר, סלבריטאי אינו תופעה חולפת אלא מוצר

מבוא רבות נאמר על תפקידה החברתי של התקשורת כסוכן תרבות שמחולל ערכים ואידיאולוגיות בחברה (Fiske, 1987, סווידלר, 1986, קארי, 1989). כוחה של התקשורת לשמר או לערער על ערכים אידיאולוגיות טמון בהיותה לא רק מנגנון להעברת מסרים לציבור אלא גם בהיותה אמצעי להבניית המציאות החברתית דרך מנגנוני הייצוג של הקבוצות השונות בחברה (Avraham & first, 2010 Avraham & First, 2006). השיח התקשורתי מעצב את המרחב שבו עולות לדיון שאלות בנושאים חברתיים ובתוכו הוא מגדיר את יחסי הכוח בחברה, יחסי רוב מול מיעוט, ומעצב את גבולות השיח החברתי (Shills, 1975). הסאטירה עושה שימוש במבני משמעויות מורכבים ומרובדים ומבקשת לעורר את הצופה אל עוולות חברתיות שנעשות כלפי החברה כולה או כלפי חלקים ממנה. דרך העיוות, ההגזמה, הסטריאוטיפים וההומור מבקשת הסאטירה להפנות חיצי ביקורת כלפי הממסד או כלפי החברה כולה (אלכסנדר, 1984). מתוך התפיסה כי התקשורת משמשת גורם מרכזי לעיצוב ולהגדרת השיח החברתי ומתוך ההבנה שהסאטירה עשויה לערער על הסדר הקיים שמציעה תקשורת ההמונים, מבקשת עבודה זו לבחון את מנגנוני הייצוג של נשים בשלוש תכניות סאטירה ששודרו בישראל בשלוש תקופות זמן ובמבני שידור שונים: “ניקוי ראש” ששודרה בערוץ הממלכתי בשנות ה- 70, “החמישייה הקאמרית” שעלתה לשידור בימיו הראשונים של הערוץ ה- 2, ו”ארץ נהדרת שמשודרת בערוץ 2 מאז ראשית שנות ה- 2000. התבוננות על ייצוגי נשים בשלוש תכניות אלה כמקרה בוחן לייצוגי נשים בסאטירה מאפשרת לעמוד על שינויים שחלו בדפוסי הייצוג כלפי נשים ומכאן חשיבות המחקר. מחקר זה ממשיך מחקרים קודמים שחבנו ייצוגי נשים בסוגים שונים של תכניות (למיש, 2011, למיש, 2010, למיש, 1998, אברהם, פירסט ואלפנט לפלר, 2004) ומבקש לבחון את השינויים ואת

מבוא תג מחיר? לא מה שחשבתם – גלגולו של משפט מפתח משמעותו הפשוטה ביותר של משפט המפתח “תג מחיר” היא תווית לסימון מוצרים העומדים למכירה ומטרתה היא הצגת המחיר. אולם, למונח זה במרוצת הזמן יוחסו משמעויות נוספות אשר להן קשר הדוק לשיח החברתי, פוליטי והצבאי במדינת ישראל. בעקבות זאת, המשמעות האינטואיטיבית והנפוצה ביותר למושג “תג מחיר” בישראל היא כינוי לפעולות בלתי חוקיות שמבצעים פעילי ימין רדיקלי יהודים, שמגיעים לרוב מהתנחלויות שונות בשטחי ישראל. במסגרת פעולות אלו מרססים הפעילים גרפיטי של כתובות שנאה כנגד ערביי ישראל. כגון: “ערבי טוב הוא ערבי מת”, “דם יהודי אינו הפקר”, “יהודים להתעורר להפסיק להתבולל”, “די לצווים המנהליים”, “ערבים החוצה”, “מוחמד חזיר” “ערבים אויבים”, “לכו לאויב” וכו’. עבודה זו מבקשת לבחון את השימוש במשפט המפתח “תג מחיר” בגלגוליו ומשמעויותיו השונות, תוך התייחסות לשלושה מודלים שעלו בעת איסוף הנתונים למחקר. המודל הראשון שעלה הוא המודל הפוליטי, אשר עוסק במשמעותו הנפוצה ביותר של משפט המפתח “תג מחיר” – פעולות שנאה שנעשות על ידי יהודים או ערבים אחד כלפי השני. לכן בבחינת הממצאים בחנתי את היחס לפעולות אלו משני צדדי המטבע הפוליטיים. המודל השני שעלה, הוא המודל הביקורתי אשר עוסק במשמעותו הביקורתית של השימוש במשפט המפתח “תג מחיר”. מחד מדובר על הביקורת הרבה שיש על פעולות תג המחיר בישראל מכל צדדי המפה ובעיקר מצד ארגון “תג מאיר” אשר הוקם כנגד פעולות תג מחיר. מאידך, מדובר בתג מחיר כתמחור לחיי אדם – כמו למשל כאשר מדובר על חילופי מחבלים בתמורה לחיילים חטופים או מתים ועל הביקורת שזה מעורר בקרב הציבור הישראלי. המודל השלישי שעלה הוא המודל הצרכני, שעוסק במשמעותו הפשוטה

הקדמה ומבוא בנימין זאב תאודור הרצל (להלן: “הרצל“) נולד בתאריך 8 במאי 1860, בבודפשט הונגריה. הפתגם האייקוני “אם תרצו אין זו אגדה” מהווה סמל עד היום. ניתן לומר “שאני מאמין” של הרצל הוא הקמת המנגנון הארגוני של תנועת הציונות. המדובר באדם אחד שקם הצהיר, כתב, הלך ממקום למקום ודיבר עם מנהיגים מכל העולם והציג את החזון הלאומי ליהודים בדגש על אם תרצו יהיה לכם בית לאומי. מותו בטרם עת של הרצל מהווה אירוע טראומתי  גדול לתנועה הציונית. במחקר דנן אבחן את המשפט “אם תרצו אין זו אגדה” בכמה הביטים בשיח הישראלי. תולדות חייו של הרצל- הרצל גדל ולמד משפטים בווינה, היה חבר ב”אגודת הסטודנטים”, ושם נתקל באנטישמיות בפעם הראשונה. כך במהלך טקס השכבה לאחד היוצרים באוניברסיטה, שהיה ממוצא גרמני , נאמר הספד אנטישמי ואף לאחר ההספד נשמעו קריאות גזעניות נגד היהודים, החליט הרצל לפרוש מחבר הסטודנטים. בהמשך עבר לפריז, שם שימש כעיתונאי שהיה צריך לסקור את פרשת דרייפוס- יהודי שנחשד כמרגל וכל פריז שמתיימרת להיות “בירת זכויות האדם”, צעקה כמחאה “מוות ליהודים”. יצוין כי לבסוף דרייפוס יצא חף מפשע. הרצל היה מזועזע מהמקרים אלו והחליט לעזוב את פעילותו כעיתונאי וחבר בארגונים שונים והחל לכתוב את הספר “מדינת היהודים”. באותו רגע הבין הרצל שאין שחר ואין עתיד ליהודים באירופה, הם עם אחד ולכן צריכים מדינה משלהם. היהודים צריכים להגשים את המשאלה העתיקה “בשנה הבאה בירושלים הבנויה”. הרצל החל במסע שכנועים ואיסוף תומכים לתנועה הציונית למטרת הגשמת החזון “הקמת מדינה ליהודים”.. כך בקונגרס הציוני הראשון, שהתקיים בשנת 1897 בבאזל (שבו הייתה אפשרות הצבעה לכל החברה לרבות לנשים), הקים הרצל את התנועה הציונית.

מבוא באחת הסצנות הזכורות ביותר מהסרט “בופור”, שוכבים החיילים התשושים במיטותיהם שבחדר הצפוף והחשוך שבמוצב. הימים הם ימי הלחימה של צה”ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, חודשים ספורים לפני הנסיגה. שפיצר, אחד החיילים, שבהמשך הסרט ימות מפגיעת טיל נ”ט, מנגן על קלידים מאולתרים את השיר “אבות ובנים”. קוריס, החובש הפלוגתי, מתחיל לבכות. הוא לא סתם בוכה, הוא פורץ בבכי מר, בכי עמוק וקורע לב. ברקע מהדהדות מילות השיר: “תכף אני ארצה שתלכו מפה/ שאוכל כבר ליפול בשקט/ שלא תראו את הפצעים נפערים/ שנשאר לבד ונשבר לאט”. שלושים ושלוש שנים מוקדם יותר, עם תום מלחמת ששת הימים, התמלאו מדפי הספרים בחנויות ובבתי הישראלים באלבומי ניצחון, שפיארו ורוממו את גבורת הלוחמים ואומץ ליבם. אך בין עשרות ספרי הניצחון היה גם ספר אחד שהסתכל על המלחמה מזווית שונה. “שיח לוחמים- פרקי הקשבה והתבוננות” קיבץ שיחות ועדויות של חיילים מקיבוצים שונים שהתקשו להצטרף לתרועת הניצחון ותיארו את הלבטים המוסריים שחוו במהלך הקרבות. הייתה זו הפעם הראשונה אחרי המלחמה שחייליה, גיבורי התהילה, קראו תיגר על הנעשה בששת ימי בריאת הארץ מחדש, אולם יש מי שלא ראו בחבורת הפטפטנים הצעירה גיבורים. מיד עם פרסום הספר חדר לשיח הישראלי צמד מילים חדשות: “יורים ובוכים”. החיילים הסוררים זכו בתואר המלגלג לאחר ששפכו את ליבם ונפשם בפני עורכי הספר, שבהמשך פורסם במספר מהדורות ועורר הדים רבים. מאז 1967 צמד המילים “יורים ובוכים” הפך למטבע לשון בשיח הישראלי וזכה לשימושים חוזרים בהקשרים שונים ובהטיות שונות. עבודה זו מבקשת להתחקות אחר גלגולו של המונח ולבחון את ההקשרים השונים שלו. ראשיתה של הסקירה בסוף שנות ה-60 והמשכה עד ימינו אנו, אך עם זאת