עבודות סמינריון מוכנות

מבוא: כך כתב בר שאול ב- 1972. גם היום, בחברה הפוסט מודרנית שבא אנו חיים, למילים אלו ישנה משמעות רבה. אוהבים אנו לחשוב על עצמנו ועל העולם הסובב אותנו, שבו אנו מגדלים את ילדינו, כעל חברה חופשייה מסטריאוטיפים ודעות קדומות. הרי אנחנו כבר במאה 21. האם כך היא המציאות? בעבודה הנוכחית אנו נתבונן בעולמן של הגננות העובדות בחינוך המיוחד, כדי להבין את העמדות שלהן בנושא סטריאוטיפיים מגדריים: איפה פוגש אותן בעבודתן היחס השונה לבנים ובנות? האם בגיל הרך, בחינוך המיוחד, יש מקום ליחס מגדרי כלפי ילדים? נושא הגיל הרך מרתק אותי באופן אישי. התפתחות של תינוק התלוי בסובבים אותו בכל הצרכים והפיכתו לאדם עצמאי בעל תובנות ומחשבות, מהווה תהליך מורכב ומסקרן. העבודה הנוכחית מתבססת על ראיונות עם גננות העובדות בחינוך המיוחד ועל תצפיות על הילדים המתחנכים בגני החינוך המיוחד. שילוב זה של שתי גישות מאפשר איסוף נתונים רחב יותר ומקיף יותר. באיסוף החומרים האקדמיים לצורך כתיבת העבודה נתקלתי במיעוט מאמרים המקשר בין נושאי המגדר והחינוך המיוחד בעולם בכלל ובישראל בפרט. לכן, נעשה שימוש במחקרים מתחום ההתפתחות התקינה לצורך השלכתם לתחום הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. הנושא לעבודת הסמינר נבחר מתוך עבודתי עם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. אני עובדת כגננת בחינוך המיוחד. במהלך השנים ראיתי את חשיבותו של תפקיד מגדרי עתידי של הילדים בעיני ההורים. כבר בפגישות הראשונות, עם כניסתו של ילד למסגרת חינוך המיוחד, הוריו מודאגים האם הילד ישרת בצבא, האם הילדה תתחתן ויהיו לה ילדים. למרות שילדיהם עדיין בגיל שלוש, וישנם נושאים עכשוויים יותר לטיפול, כמו פיתוח שפה וגמילה מחיתולים, עיניי ההורים צופות לעתידו של הילד בשאלה כיצד ימלא את

תקציר: עבודה סמינריונית זו היא תוצר תהליך למידה שנמשך לאורך שנה בלימודי לתואר שני במכללת אורנים בקורס “סוגיות בהדרכת מורים למדעים” בהנחיית ד”ר רחל כהן, העבודה מתמקדת בנושא הדרכת מורים למדעים, העבודה מכילה בחלקה הראשון רקע תיאורטי המתייחס להדרכת מורים, הגדרת ההדרכה, מטרות ההדרכה, תפקיד המדריך, וכל שאר מאפייני ההדרכה, גם להגדרת התפתחות מקצועית, והגדרה לנושא של ההדרכה שבו אני בחרתי להתעמק ולבנות הדרכה למורים בבית ספר יסודי- חטיבה. בחלקה השני של העבודה היו שני מרכיבים, הראשון הוא צפייה פסיבית בהדרכה שהועברה על ידי מדריכה וותיקה למורים בבית ספר יסודי שבו ארחתי, וניתוח להדרכה זו על פי העקרונות שלמדתי במשך כל השנה והספרות הדנה בנושא, והמרכיב השני הוא בניית הדרכה והעברתה לצוות המורים שאיתו אני עובדת בבית הספר למדעים, ולאחר מכן ניתוח להדרכה שלי, הנושא של חקר מדעי נבחר על ידי ובתיאום מלא עם המודרכים בהתחשבות בוותק ובניסיון של המודרכים וגם בהיותו נושא חדשני הנכלל בתוכנית הלימודים בחלק חובה עד כיתה ט לפי דרישות משרד החינוך.   מבוא: פוקס(2002) מגדיר את ההדרכה כתהליך ממקוד בענייני הוראה ולמידה. היא מאופיינת בהמשכיות, וברצף למידה שבו נוצר קשר ואינטראקציה בין המדריך שהוא בקיא בתחום מבחינת ידע תוכן וגם מיומנות לבין המורים המודרכים שהם זקוקים לידע זה במטרה לשפר את איכות הוראתם, ההדרכה היא תהליך שינוי הדרגתי, ההדרכה היא למידה מכוונת ומאופיינת בסיוע למורה, ומתן עזרה ופתרונות לקשיים בהם נתקל המורה בכל אשר קשור לתפקידו, ההדרכה נועדה לסייע בהתפתחות המקצועית של המורה באופן ישיר ובכך יוכל לשפר את עבודתו כמורה, וכתוצאה מכך שינוי זה ישפיע על התלמידים וישפר את הישגיהם (פוקס, 2002). בשנים האחרונות

מבוא גלובליזציה, מושג מוביל המתאר את הפיתוח הכלכלי בעולם. הגלובליזציה שוברת המסגרות הלאומיות של משק, חברה, ויוצרת מבנה על לאומי – בדור האחרון. הגלובליזציה נתפסת ככוח חזק בלתי ניתן לעצירה שמאחד את כל המשקים הכלכליים לאומיים למשק אחד עולמי שהוא חופשי לחלוטין, שאין בו מכסים ואין מגבלות אדמיניסטרטיביות. במשק העולמי האחד קיימת זרימה חופשית של כל אמצעי הייצור: חומרי גלם, כוח עבודה,  טכנולוגיות, והון. בראשית ימי הגשמתה שאפה הציונות לעצב בארץ ישראל חברת עובדים יצרנית בה שיעור ניכר של עובדי חקלאות ומלאכה.  מגמה זו נמשכה גם לאחר קום המדינה.  אולם בעשרים השנים האחרונות הוכיחה ישראל שכוחה דווקא בגלובליזציה, ושמבחינה כלכלית בעיקר, אך גם מאספקטים נוספים, יתרונותיה מתגלים במלואם דווקא במפעלי תעשיה עתירי טכנולוגיה ויזמות, בחברות רב לאומיות הפועלות ברחבי העולם ובהשקעות של יחידים הרחק מגבולות המדינה. השאלה לעניינה של ישראל, ולמעשה לכל מדינה הבוחרת בשגשוג, היא אינה אם יש לקדם בברכה את הגלובליזציה או שמא לבלום את השפעתה ככל האפשר. הגלובליזציה היא עובדה קיימת והיא כבר בישראל והמשימה העומדת כיום לפני קובעי המדיניות היא כיצד להפיק ממנה את המרב מחד ולצמצם את הזעזועים ואת תופעות הלוואי השליליות שלה מאידך. ניתן לראות כי קידום הגלובליזציה הינו חלק מקווי היסוד של הממשלה :   “המשק הישראלי הוא משק קטן ותלוי בסחר החוץ שלו. התפתחותו המוצלחת מותנית בהתמחותו בענפים שבהם יש לו יתרון יחסי, כך שיהיה מסוגל לייצר ולייצא מוצרים ושירותים באיכות גבוהה ובמחירים תחרותיים. מגמה זו מחייבת חשיפה לשוק העולמי והסרת הגבלות מכסיות ומנהליות, כדי להגביר את יכולת התחרות של המשק. הממשלה תמשיך ותגביר את מדיניות החשיפה והליברליזציה בשוקי הכספים וההון ובשוק

מבוא האדם נולד אל העולם כתינוק נקי מכל ידע מוקדם, ובמהלך ילדותו המוקדמת הוא רוכש את הכישורים הקוגניטיביים והאורייניים הבסיסיים, שיאפשרו לו להיכנס אל מערכת החינוך הציבורית ולרוכש שם את הידע החיוני לו להתנהל בעולמו. קשה להפריז במידת השפעתה וחשיבותה של מערכת החינוך, וביכולתה לקבוע את עתיד הילד לכשיגדל. הילד נולד כשהוא לוח חלק, “טבולה ראסה”, ומערכת החינוך – כמובן שיחד עם ההורים ושאר הגורמים המעצבים את חינוכו של הילד – כותבת על לוח זה את הערכים, הידע, והכלים שינחו את פעולותיו ומעשיו של הילד בעתיד. אי לזאת, משמעות גדולה יש לשאלה באילו כלים ובאיזו אופן עושה מערכת החינוך את פעולתה זו, מהם מטרותיה של מערכת החינוך, ומהי הפרדיגמה השולטת. עיקר החינוך אותו סופג הילד הוא במערכות החינוך הממלכתיות והציבוריות, ולאו דווקא חינוך ביתי כבימי קדם, ולכן יש למדינה יותר השפעה על אופן ואופי החינוך של הצעירים שבתושביה, דבר המהווה כלי ראשון במעלה לעיצובה העתידי של המדינה בדור הבא. והנה, החינוך הציבורי אינו אוחז בשיטה אחת קבועה מימי קדם, אלא מאופיין ברפורמות חוזרות ונשנות, ובשינויים. מגמה זו הינה מבורכת כשלעצמה, כיוון שעל החינוך להתאים את עצמו למציאות המשתנה בעולם, כיוון שרק כך יוכל להכין את הילדים בצורה מיטבית ואפקטיבית לחיים. אך עם זאת, יש לשים לב לשינויים אלו, ולזהות האם הם בכיוון טוב נכון ומצמיח. ניתן לחלק את הרפורמות העוברות על החינוך הציבורי לשלושה גלים: הגל הראשון מאופיין בישמת לב לילד ולפסיכולוגיה שלו, הגל השני בהישגיות והערכה, והגל השליש בהקניית כלים ללמידה המותאמים למציאות במאה העשרים ואחת. והנה תופעה חינוכית מעניינת היא בתי הספר הדמוקרטיים. בבתי הספר הדמוקרטיים למורים, להורים

מבוא אחד החידושים הטכנולוגיים שהשפיע על האנושות בצורה הדרסטית ביותר בעידן האחרון הוא המצאת רשת האינטרנט. האינטרנט הוא בעצם חיבור בין מחשבים ברחבי העולם, שמאפשר מעבר מידע דיגיטלי בקלות ובמהירות. אי אפשר לדמיין את החיים המודרניים בלי רשת האינטרנט, והיא נכנסת לכל תחומי החיים, ללא יוצא מן הכלל. החל מקניות, קשרים חברתיים, עסקים, ועד צריכת חדשות ובידור. הרשת מקשרת בין בני אדם מכל קצוות תבל ומאפשרת מעבר אינפורמציה ותוכן בצורה קלה ומהירה. רשת האינטרנט הגדירה מחדש את גבולות חופש הביטוי. טבעה של הרשת היא האנונימיות והמהירות בה תוכן שהגיע אל הרשת מתפשט ממשתמש אחד למשנהו בלי שליטה אמתית בזרימת המידע. האינטרנט משמש כלי לתקשורת המונים ולתקשורת בין פרטים כאחד, והקיום של מידע ברשת הוא כמעט עצמאי. מלבד התועלת המרובה של רשת האינטרנט לאנושות, כמו בכל דבר יהיו כאלו שינצלו את התכונות החיוביות של האינטרנט לדברים שליליים. אחד מאותם שימושים של האינטרנט לרעה היא הפצת תכנים פורנוגרפיים או אלימים, ושאר תכנים בלתי חינוכיים בעליל במקומות אליהם עלולים להיחשף ילדים. הרשת אמנם מוגנת על ידי חופש הביטוי, אולם חופש ביטוי זה מתנגש עם האפשרות לשמור על הילדים מפני חשיפה לתכנים מזיקים. העובדה כי הרשת אנונימית וזמינה לכל אחד מאפשרת להעלות תוכן בעייתי, לאתרים בהם יש גישה גם לבני נוער וילדים שעלולים למצוא את עצמם נפגעים מהתוכן שהם נחשפים אליו. בעיה זו של חשיפת תוכן בידורי למבוגרים בפני ילדים הייתה קיימת עוד לפני התפתחות רשת האינטרנט, כיוון שהתוכן הבידורי למבוגרים היה זמין גם קודם לכן בדמות משחקי מחשב אלימים, מגזינים וסרטי וידאו, שגם הם יכלו להגיע לידיהם של ילדים שעלולים להיפגע מהם, אולם

מבוא בחירות ה-3 בנובמבר 2002, הכריעו את הכף, לפחות זמנית, בקרב על נשמתה של תורכיה. ערב רב של מפלגות חילוניות מסוכסכות ביניהן, שמאל ובימין המתון, היו מאוחדות לפני הסחירות אך ורק בשאיפתן לצרף את תורכיה לאיחוד האירופי. המחיר הגבוה שהיה עליהן לשלם  – בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות – לא הרתיע אותן. כוכב חדש הניע את תחומי הגוש החילוני קדימה – שר האוצר כמאל דרוויש  ששב לתורכיה לאחר 25 שנות שהות בארצות הברית, שם שימש כאחד מבכירי הבנק העולמי וממעצבי הגלובליזציה. דרוויש ביקש לעצמו את המושכות הכלכליות של המדינה גם לאחר הבחירות, אם לא יקבלן ייתכן שישוב לאמריקה. בשמי המחנה החילוני דרך כוכב נוסף, איסמעיל ג’ם ,שר החוץ של תורכיה ערב הבחירות, ועל פי התקשורת התורכית מצאצאי שבתי צבי.  ג’ם הקים את מפלגת “תורכיה החדשה”, מתוך שורות מפלגת “השמאל הדמוקרטי”, ובכך פגע קשות בסיכוייו של ראש הממשלה , בולנט אג’וויט להמשיך ולאחוז בשלטון. מול אלה ניצב גוש מלוכד ולאומני ונחוש, ששב למפה הפוליטית ב-1999 לאחר היעדרות של 20 שנה, ופעל נגד “מכירת נשמתה של תורכיה לאירופים. הלאומנים חולמים על הקמת מעצמה הומוגנית, גדולה וחזקה שתשכון במרחב שבין אסיה לאירופה, מקומה הטבעי של תורכיה על הגלובוס. מה שמפריע במיוחד למנהיג הגוש, דוולט באחצ’לי , הוא שעבדוללה אוג’לן (Ocalan) – המנהיג הכורדי הכלוא – לא הוצא להורג, וכי זה מכבר יכולים תומכיו הכורדים של אוג’לן ללמוד כורדית , לשיר בכורדית ואפילו לשמוע את השפה הכורדית בכלי התקשורת. גוש נוסף שהתגבש – השלישי היה הגוש האסלמי, שעטה על עצמו הפעם תלבושת כמאליסטית ומודרנית. מנהיגו של הגוש, רג’פ טאיפ ארדואן, ראש עיריית איסטנבול לשעבר, הוא

מבוא חיסיון רפואי הוא אחד מעקרונות היסוד של האתיקה הרפואית והחוקית, ומשמעותו היא שמירה על פרטיותו של המטופל ועל המידע הרפואי שלו. עיקרון זה מאפשר יצירת קשר של אמון בין המטופל לרופא ומעודד את המטופל לספק לרופא את כל המידע הנדרש לשם טיפול רפואי מיטבי (Gostin & Hodge, 1998). עם זאת, קיימות סיטואציות שבהן האינטרס הציבורי לשמירה על בריאות הכלל מתנגש עם חובת החיסיון הרפואי, במיוחד כאשר מדובר במחלות מדבקות, כמו מחלות מין. דילמה זו מעלה את השאלה האם בשם בריאות הציבור יש מקום לפגיעה בפרטיות המטופל, (American Medical Association, 2023).   במחלות מין מדבקות, כמו עגבת, זיבה ו-HIV, קיימות חובות חוקיות לדיווח לרשויות הבריאות, על מנת למנוע את התפשטותן. חוקים אלו נועדו להגן על בריאות הציבור באמצעות פעולות כמו איתור מגעים ויידוע בני זוג או גורמים אחרים שהיו במגע עם המטופל. עם זאת, דיווח כזה עשוי להוות פגיעה בפרטיות המטופל ולעורר חשש לאפליה ולסטיגמה כלפי הנדבקים (Lin & Liang, 2005). כך, לדוגמה, במקרים של HIV, רופאים עשויים למצוא עצמם במצב שבו יש צורך ליידע שותפים מיניים או רשויות בריאות, כאשר המטופל מסרב לשתף את המידע מיוזמתו. במקרים כאלה, החוק מתיר לרופאים לחרוג מהחיסיון הרפואי, אך מדובר בפעולה רבת השלכות מוסריות וחברתיות (American Medical Association, 2023). הפגיעה בחיסיון הרפואי עלולה להוביל לתחושות של אובדן אמון בין המטופל לבין מערכת הבריאות, ולהשפיע על נכונותם של אנשים לפנות לטיפול רפואי בעתיד (Rice, 2023). מנגד, שמירה על בריאות הציבור מחייבת דיווח על מקרי מחלות מדבקות כדי למנוע התפשטות נוספת ולמזער את הסיכון לבריאות הכללית (Schwab, 2005). לכן, קיים צורך מתמשך לאזן בין ההגנה

מבוא הכותב והמבקר מנחם בן אמר פעם שאין אמירה מופרכת יותר בעיניו יותר מן האמירה “על טעם וריח אין להתווכח” (בתוך האו”פ, 2009). אם לא על טעם, תהה בן, על מה בכלל כדאי להתווכח? סוגיות של טעם, מערכות הייצור שלו והמשמעות שבאה עמו הן נושאים מרכזיים במחקר הסוציולוגי. ההבניה החברתית והתרבותית של הטעם ודפוסי הצריכה שנובעים ממנה, כמו גם תפקידו של הטעם כמבדל ומגדיר פרטים וקבוצות, הן הסוגיות שיעמדו בבסיס מחקר זה, שבוחן את תרבות המעמד הבינוני-גבוה בישראל על ידי ניתוח נוהגי צריכת הבשר שלהם, ועל ידי כך בוחן תהליכים של היבדלות חברתית ותתי תרבויות במעמד הגבוה. “התרבות משמשת ככלי מבחין בין בני אדם, המגדירים את שונותם באמצעותה. לכן, הגישה הרב תרבותית המעניקה ערך שווה לכל ומדברת על התרבות כגורם מאחד בין בני אדם מטעה במקצת. לרוב, התרבות משמשת כחיץ חברתי בין קבוצות”. שורות אלו פתחו את הרצאתו של פרופסור מוטי רגב, ‘ידע כטעם, טעם כידע: אנינות, בקיאות והיבדלות חברתית’ (שם, עמ’ 3). קיומה של תרבות נסב על משמעויות. לבני אדם החברים באותה תרבות הבנה משותפת והם מייחסים משמעויות דומות למכלול של פעולות, של חפצים, של טקסטים ועוד. החברות בתרבות וקיומה של התרבות מתממשים במעשה פענוח המשמעויות, במעשה הפרשנות ובייחוס המשמעויות לכל אותם דברים שהם נשאי משמעות (רגב, 2011). לפי בורדייה (1980/2004), יש ערך רב לניתוח זירות של ייצור תרבות, שכן בהן מתרחשת רוב עבודת ייצור המשמעויות החברתיות וגילום העולם החברתי, על פעריו וחלוקותיו, במוצרים ופרקטיקות סופיים. מושג מרכזי בבסיס העבודה הוא ה”הביטוס”: הביטוס הינו הפנמה של הרגלים התנהגותיים, העדפות, נטיות ואמונות אותם רוכש האדם בתהליך הסוציאליזציה אותו הוא חווה

מבוא 1.1 הצגת הנושא הנשים המזרחיות שהגיעו לארץ היו ברמה נמוכה מבחינת השכלה. בחו”ל , בעיקר במרוקו, הנשים לא למדו כמו הגברים ולכן כאשר הגיעו לישראל מצבן היה גרוע משל הגברים. רובן המכריע עבד בעבודות שלא הצריכו מיומנות מיוחדת. רוב הנשים עבדו בעבודות פשוטות: עוזרות לגננות, סייעות, עובדות יצור, עבודות משק בית, מבשלות ועוד. נשים אלו לא השכילו, ולמעשה לא יכלו להתקדם מבחינה תעסוקתית היות והיו חסרות השכלה. אי לכך הנשים הללו הוצגו בתקשורת, קולנוע ובספרות כנבערות מדעת. גם הדור השני של העולות התקשה לעלות בסולם החברתי. כלומר גם כיום יש פער בין מזרחיים לאשכנזים   את ההצגה “פרחה שם יפה”, ביימה חנה ואזנה גרינולד, במאית ומנחת קבוצות בתיאטרון הקהילתי. מנחת פרויקטים באוניברסיטת תל אביב, כותבת ויוצרת. ההצגה מורכבת משירים וטקסטים של שירים וטקסטים מאת יוצרות ויוצרים מזרחיות, בהם ויקי שירן, מירי בן שמחון, ארז ביטון, אלמוג בהר. ההצגה נוצרה  במסלול שחר יוצר בלימודי תואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת”א והייתה פרויקט הגמר של אחת השחקניות, סלי ארקדש שלוש  הדמויות, סלי ארקדש, אביטל מישל מאיר ועדן אוליאל, מבטאות את מעמדן כנשים מזרחיות פועלות במדינה ישראל 1.2 תקציר העלילה המדובר הוא בשלוש בחורות העובדות במפעל בדרום הארץ. אין להן אופק תעסוקתי ואין להן השכלה. יש להם תאוות החיים ורצון להתקדם שלא כמו אימהותיהן. “פרחה שם יפה” מביאה לידי ביטוי את האחריות הכפולה של נשים רבות בישראל ­- אלה החוות אפליה הן כנשים, הן כמזרחיות. היא קיימת כמובן גם בקרב עולות מרוסיה, ומאתיופיה, ועל אחת כמה וכמה בקרב פלסטיניות. שלוש הכוכבות של התוכנית – סלי, אביטל מאיר ועדן –מראות מה זה אישה